השיקים נמסרו על ידי הנתבע כאשר שם הנפרע נותר ריק. שם הנפרע מולא על ידי התובע או מי מטעמו. 2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטרות בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה ביום 22/9/11 ובהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 2/10/11 הועברה ההתנגדות לדיון בבית משפט השלום ברמלה. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט (הרשם דאז) דן סעדון מיום 18/3/12, בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה- הועבר התיק לשמיעה והכרעה לבית משפט זה. כמו כן, הוחלט לקבל ההתנגדות ללא צו להוצאות. 3. בהתנגדותו, טען הנתבע, כי השיקים נשוא תיק זה הוצאו מידיו כחלק ממירמה ונוכלות רחבי היקף שנעשו כלפיו על ידי מי שקיבלם, מר דוד דבוש. לטענתו, לא קיבל כל תמורה בעד השיקים. 4. כמו כן, טען הנתבע, כי השיקים הנ"ל לוקים בפגמים חפציים, קנייניים וצורניים באשר הוצאו מידיו בניגוד לתנאים וההסכמות בעת מסירתם. לטענתו, השיקים מולאו בניגוד להרשאה שניתנה לו וזאת אף בידיעת התובע הואיל ואלה נמסרו לו לאחר חילולם ולאחר שנכשלה התמורה בגינם. 5. לטענת הנתבע, בפגישה שקיים עם מר דוד דבוש בחורף בשנת 2008 הציע לו מר דבוש להשקיע עימו כספים בעסקת נדל"ן. כתנאי להשתתפות הנתבע בעסקה דרש מר דבוש מהנתבע להפקיד בידיו סידרת שיקים מעותדים בסכום ההשקעה הצפויה. מר דבוש, הבטיח לנתבע, כי השיקים יוצגו לפירעון רק בהתאם לתנאי ביצוע בפועל של רכישת הנדל"ן המתוארת, אם וככל שתתבצע כזו בפועל. הנתבע מסר את סידרת השיקים למר דבוש ללא שם נפרע על גבם. על אף התנאי וההסכמה הברורה עימו כי לא יפרע את השיקים או יסחרם הוצגו חלק מהשיקים לפירעון. בהמשך הדברים התברר לנתבע, כי עסקת הנדל"ן המובטחת לא הייתה אלא מירמת "עוקץ" פשוטה ולא בוצעה מעולם. כאשר הנתבע דרש את השבת השיקים הציע לו מר דבוש לקבל שיקים אחרים תחתם, חלקם בחתימתו וחלקם בחתימת לקוחותיו. שיקים אשר התברר לנתבע, כי אין להם כיסוי. לשיטת הנתבע, מאחר שמדובר במעשה מרמה ואשר בסופו של יום לא קיבל עבור השיקים שמשך כל תמורה הרי שאין לחייבו בגינם. 6. בהחלטת כב' הרשם פוני מיום 18/4/12 נדרשו הצדדים להשלים מסמכים מטעמם בהתאם למועדים שנקבעו בה. ביום 21/5/12 הגיש התובע הודעה על הגשת מסמכים המצויים בידו והרלבנטיים לתביעה דנא. כמו כן, הגיש תצהיר ערוך לפי טופס 17 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ביום 27/6/12 הגיש הנתבע את מסמכיו. ביום 20/9/12 הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו. ביום 19.9.12 הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית מטעמו בו שב הנתבע על טענותיו כפי שנטענו בהתנגדות. כמו כן, צירף כנספחים "א" ו-"ב" צילומי השיקים שקיבל ממר דבוש חלף השיקים שמסר לו. בנוסף טען הנתבע, כי התובע נטל חלק באופן קבוע בעסקי המירמה של דבוש, ידע על אופי עסקיו ועל טיב המירמה של עסקיו וידע כי השיקים שדבוש מוסר לו מקורם במעשי מרמה. נוכח האמור, טוען הנתבע, כי התובע אינו במעמד של אוחז כשורה. עוד טען הנתבע בתצהירו, כי התובע הלווה למר דבוש הלוואות שונות בריבית גבוהה בדרך של העמדת זכות לדבוש לניהול הימורים בתוך מסגרת הימורים עניפה המנוהלת ע"י התובע. לטענת הנתבע, מקור ההלוואות הנ"ל הינו בהליכים בלתי כשרים ומשכך, דינם להתבטל. בנוסף, טען הנתבע לקיזוז של סכומי שיקים כנגד חובותיו של מר דבוש כלפי הנתבע בהתאם לשיקים שצורפו כנספחים "א" ו-"ב" ולקיזוז של התובע עצמו כלפי הנתבע. 7. ביום 10.7.12 התקיים דיון מקדמי בפני כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו אשר בסופו הועבר התיק לישיבת שמיעת ראיות בפני. ביום 14.11.12 התקיימה ישיבת הוכחות בפני אשר לאחריה הגישו הצדדים סיכומים בכתב. דיון ומסקנות : 8. בתצהירו טוען הנתבע, הלכה למעשה, כל הגנה שיטרית אפשרית בדין הישראלי החל מכשלון תמורה מלא וכלה באי אחיזה כשורה. התובע אינו צד קרוב לשטרות מבחינה משפטית וכן, שמו אינו רשום כשם הנפרע בשני השיקים. על כן, מבחינת מהות העסקה הינו צד רחוק. 9. השאלות הצריכות להכרעה הינן כדלקמן: האם במערכת היחסים שבין הנתבע למר דוד דבוש היה רשאי הנתבע לבטל את השיקים והאם תמורת השיקים נכשלה. באם התשובה לשאלה הראשונה תהיה חיובית, יש להכריע בשאלה האם התובע בהיותו צד רחוק לנתבעת, זכאי להיפרע את סכום השיקים חרף טענות הנתבע כלפי הצד הקרוב, לצורך כך, יש לבחון אף את מעמדו של התובע האם הינו "אוחז כשורה" או האם הינו זכאי להיפרע את סכום השיקים לאור הילכת ע"א 333/61 גויסקי נ' יוסף מאיר. 10. נטל הראיה בכל הנוגע לעסקת היסוד רובץ על הנתבע בהתאם לסעיף 20 (ג) לפקודת השטרות. שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר..(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 20 (א) לפקודת השטרות (ראה : ע"א 562/88, בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647,659- הנטל המוטל על מושך השטר להתמודד עם החזקה, כי נתקיים התנאי למימוש השטר). 11. הנתבע מגולל (הן בתצהירו וכן בעדותו) סיפור עובדתי באשר לנסיבות משיכת השיקים, במסגרתו הינו טוען לכישלון תמורה מלא, זאת, נוכח משיכת השיקים בעטיו של מעשה מירמה של מר דוד דבוש. לגרסתו, השיקים נמשכו על ידו ונמסרו למר דוד דבוש ללא ציון שם הנפרע על גביהם, זאת, לבקשת מר דבוש ולצורך צירופו ל-"קבוצת רכישה" שלא יצאה לפועל בהיותה לא פחות מ-"מעשה הונאה" כדבריו. יאמר כבר עתה, כי מעבר לעבודה, כי עסקינן בסיפור כללי שאינו מפורט די צורכו, הרי שלגרסה עובדתית זו אין כל אחיזה בראיות חיצוניות כגון, מסמכי העסקה, הגשת תלונה במשטרה וכו'. הנתבע הודה בחקירתו הנגדית, כי אין בידיו כל מסמך או בדל ראיה שיש בהם כדי לתמוך בגירסתו לעסקת מקרקעין. לא סביר בעיני, כי הנתבע כמשקיע פוטנציאלי ימשוך שיקים בהיקף של 600,000 ₪ ויימלא את כל פירטי השיקים למעט שם הנפרע על גבם, זאת, בעיסקת נדל"ן עוברית וערטילאית. 12. התרשמתי מהנתבע כאיש חריף ומפולפל בשלהי שנות השישים לחייו אשר לפי עדותו היה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה ובעל מפעל לייצור והוצאת ספרים. התרשמות זו, אינה מתיישבת עם הצגתו כאיש תמים ופתי שנפל שולל למעשה נוכלות מסוג זה. יתרה מכן, לטענת הנתבע מר שלום בן דוד היה עד מעורב למעשה המרמה וקורבן של מר דבוש ואולם, הנתבע לא דאג לזמנו לעדות ולא עמד על זימונו של מר דבוש עצמו לצורך חקירתו הנגדית על תצהיר שהוגש על ידו מטעם התובע. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע: ראה: ע"א 55/89, קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991. 13. יתרה מכך, הנתבע לא ידע להסביר את משיכת שני השיקים הנ"ל שנמשכו על ידו על סכומים קטנים יחסית וללא כל יחס לשיקים האחרים שנמסרו על ידו למר דבוש. בעניין זה, נשאל הנתבע מדוע אם ידע, כי עסקת הנדל"ן לא תצא לפועל בשלהי שנת 2008 מסר שיקים בשנת 2009. השיב הנתבע תשובה בלתי סבירה בעליל "אני ביקשתי את השיקים שלי בחזרה, מדובר על שיקים בגין העסקה עצמה, לא השיקים נשוא תיק זה. דבוש אמר שהשיקים האלה חולקו ופוזרו, אמרתי אם כך אני אספיק לשלם, והוא אמר שהוא מבקש ממני להמשיך לשלם והוא ייתן לי שיקים כנגדם חלקם שלו וחלקם של לקוחות שלו. ועל מנת לשלם את השיקים שלי, שילמתי את השיקים האלה " ( פרוט' עמ' 15 שורות 11-15). הינה כי כן, הנתבע המציא גירסה חדשה וכבושה שלא בא זכרה בתצהיר עדותו המהווה אף שינוי חזית אסור. יתרה מכך, גירסה זו נמצאת בעיני כבלתי סבירה ואשר אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר. שכן, יש לצפות מאדם המגלה שהוליכו אותו שולל במעשה הונאה בהיקף כה גדול של כספים שיפנה מיד להגשת תלונה במשטרה או יגיש תביעה משפטית תחת המשך משיכת שיקים ומסירתם לידי מי שהונה אותו. 14. דרך הילוכו, איפוא, של הנתבע, אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר ונדמה, כי רב הנסתר על הנגלה במערכת היחסים בינו לבין יתר המעורבים בפרשה. כאמור, נקודת המוצא לדיון בתביעה שיטרית הינה, כי נתנה תמורה בעדם כאשר התובנה העומדת בבסיסה הינה, כי מדובר במערכת עסקית וכי ברגיל שיקים אינם ניתנים בהתנדבות והם כאמור, משקפים מערכת יחסים של תן וקח בין הצדדים להם. משכך, הוכחת טענת "כשלון תמורה" רובצת היא לפתחו של מושך השיקים. במסגרת הליך הבאת הראיות הנתבע הודה, כי קיים יחסים עסקיים עם שלום בן דויד ואליהו בן יוסף וכו'. עדויות אלה אינן עולות בקנה אחד עם עדותו, כי הוא אינו עוסק בחלפנות כספים. כמו כן, התרשמתי מהנתבע שלא היה מיוצג חלק לא מבוטל מההליך המשפטי בתיק זה שהינו בקי ברזי דיני השטרות. אף עובדה זו אינה מתיישבת עם טענתו לאי עיסוק בתחום זה. 15. בסופו של יום, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את התשתית העובדתית שנטענה על ידו לצורך ביסוס טענתו לכשלון תמורה מלא או חלקי קצוב. עדותו נמצאה בלתי אמינה בעיני, עדות יחידה של בעל דין המעוניין בדחיית התביעה כנגדו וללא בדל של ראייה. 16. שאלת מעמדו של התובע כצד רחוק, ההלכה הינה כדלקמן: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז... ... כאשר נוצר פגם קנייני בשטר, עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו ואין לגרוס כי על מושך, הטוען לפגם קנייני בשטר, להוכיח שהאוחז אינו אוחז כשורה. במצב זה נוצר בדיני השטרות היפוך של חובת הראיה, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה." רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2)345, 355-356 (1998). 17. טענות הנתבע בעניין זה הינן כדלהלן: היעדר יריבות בינו לבין התובע שכן, הוא אינו הנפרע בשני השיקים. מבחינה עובדתית, אין חולק, כי שמות הנפרעים שצויינו בשיקים הינם אסף אגוז ויוסי כהן. לטענת הנתבע בסיכומיו, התובע דחה טענה זו בטענה, כי הוא ובנו הינם בבחינת אישיות משפטית אחת. לטענת הנתבע, אין בקירבתם המשפחתית או התעסוקתית בכדי להקנות לתובע מעמד לגבי השיקים. עוד טען הנתבע, כי דין התביעה כנגדו להידחות בשל הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג -1993, וכי הוא נכנס בנעלי הלווה. בהתאם לסעיף 2 לחוק זה, על חוזה הלוואה חוץ בנקאית טעון מסמך בכתב שאם לא כן, דין התביעה להידחות. לטענתו, התובע לא הציג כל הסכם הלוואה עם מר דבוש. לא מצאתי סימוכין לכך, שהנתבע נכנס לנעלי הלווה שכן, הנתבע אינו קשור באופן ישיר או עקיף להסכם ההלוואה עצמו כשם שערב או משעבד. כמו כן, טוען הנתבע, כי משקיבל התובע את השיקים ללא שם נפרע הרי שאינו אוחז כשורה שכן, השטר אינו שלם ותקין על פי מראהו בהתאם לדרישת סעיף 28 לפקודת השטרות. כמו כן, הנתבע טוען לפגמים נוספים שנפלו בסיחורם של השטרות לתובע בדמות העדר תום לב ביודעו את מצבו הכלכלי העגום של מר דבוש ובהעברת השטרות הנ"ל ללא הסבים. כמו כן, אין מחלוקת, כי השטרות נשוא תיק זה נמסרו לתובע לאחר שחוללו ודי בכך כדי לשלול אחיזה כשורה. לא מצאתי, איפוא, ממש בטענות הנתבע נוכח הוראת סעיף 30 לפקודת השטרות. 18. הנתבע העלה אף טענה, כי השטרות לא הוצגו לפירעון ולא חוללו ומשכך, לא התגבשה עילת תביעה. תביעה שטרית אינה פוקעת אך משום שהשיק לא הוצג לפרעון, ובלבד שהתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות (ר' למשל: ע"א 324/84 חברת פישל איזמן ובניו בע"מ נ' אוריאלי, פ"ד מא(2) 421). לא ברורה טענה זו, נוכח העובדה, כי השיקים לא כובדו על ידי הבנק מהסיבה, כי ניתנה הוראת ביטול. 19. גירסתו העובדתית של התובע בעניין אחיזתו בשטרות, כפי שעולה מתצהירו הינה, כי העניק למר דבוש שהינו חבר קרוב הלוואות אישיות בהיקף של 351,450 ₪ במהלך שנת 2008 בריבית נומינלית שנלקחה מחשבונות הבנק שלו ושל בנו אסף וכן הלוואה בסך 60,100 ₪ מיום 28/7/08 לאביו של מר דבוש. כנגד הלוואות אלה העביר מר דבוש שיקים של לקוחות או ספקים שלו מעת לעת. לטענתו, השיקים נשוא תיק זה ניתנו לו כנגד ההלוואה האישית שהעניק לו ביום 28/7/08 ואשר לא שולמה לו עד כה. השיקים הופקדו בחודש ינואר 2009 לחשבון בנו אסף וחזרו מהסיבה "ניתנה הוראת ביטול". לטענתו, בעת שקיבל את השיקים ממר דבוש לא ידע כי נפל בהם פגם כלשהו. לתיק הגיש התובע תצהיר מטעם דוד דבוש ואולם, נוכח אי התייצבותו לעדות תצהירו לא הוגש כראייה בתיק ולא ניתן לייחס לאמור בו משקל ראייתי כלשהו. 20. שוכנעתי מהראיות שצורפו לתצהירי התובע, כי במועד בו נמסרו השיקים לתובע, עמדה למר דבוש יתרת חוב כלפיו. הדבר אף עולה מדפי החשבון אשר צורפו על ידי התובע. בהתאם לסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, תמורה בת ערך לשטר יכול שתהיה חוב או חבות קודמת. (ראה גם תא (ת"א 5315/05 בנק המזרחי המאוחד נ' קליין יום טוב (11/10/2007), ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז (5) 1). יש לזכור, כי השטרות שנמשכו על ידי הנתבע נמסרו למר דבוש כאשר שם הנפרע לא צויין על גביהם. משכך, הינם שטרות למוכ"ז וכי אין צורך, כי בשטר יהיה מצוין מוטב מסויים והשטר יכול להיעשות לטובת מוסר השטר, כך שהוא ניתן להסב ללא קשיים ומשכך, סיחורו של שטר מסוג זה הינו במסירה בלבד בהתאם לסעיף 30 (ב) לפקודת השטרות. 21. הנתבע העלה טענות הגנה נוספות כגון אי קיום חובות שונות שבחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 כגון, מתן הלוואות ללא צירוף חוזה בכתב בניגוד לסעיפים 8,2 ו-3 לחוק וכן, טענת קיזוז. עם זאת, סבורני, כי אין בטענות אלה כדי לסייע לנתבע. בית המשפט העליון הותיר בצריך עיון את השאלה, האם אי קיום החובות שבחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות משמיט מעיקרו את הבסיס מתחת לעילת התביעה של מלווה. זאת, על רקע הקושי הנובע משלילת זכות תביעה של תובע כלפי נתבע שקיבל ממנו כספים ( ראה: רע"א 2132/09, אריה נ' בס (2009)). שלילת זכות התביעה הינה תוצאה מרחיקת לכת. אומנם, נטענה על ידי הנתבע טענה, לפיה, ההלוואות למר דבוש ניתנו לו בריבית נשך ואולם, טענה זו לא הוכחה. 22. באשר לטענת קיזוז הרי שטענה זו לא נטענה בתצהיר עדותו שתמך בהתנגדותו לביצוע שטרות המשמש ככתב הגנה בתיק. העלאת טענה זו לראשונה בתצהיר עדותו הראשית הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה. הנתבע בסופו של יום לא קיבל רשות מבית המשפט להוספת טענה זו. יתרה מכך, אף לגוף הטענה סבורני, כי דינה להיבטל. שכן, מדובר בטענת קיזוז לא מוצקה. מכל מקום, טענה זו ככל שתתגבש שמורה לנתבע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. 23. סוף דבר- דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם לתובע סך של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא באגרת בית המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪. שיקים