פסק דין הצהרתי להצהיר כי הם הבעלים של פקדון בסך 10,500 דולר שהופקד במסגרת של בימ"ש המחוזי מרכז. 2. המשיבים 1 ו- 2 בדעה, כי יש להעביר לידיהם את סכום הפקדון וזאת כחלק מהתמורה לה הם זכאים בגין מכירת דירה אותה רכשה המבקשת 2 מידיהם. 3. המשיבה 3 בתצהירה מיום 2.12.09 (נספח לתובענה), טענה בין היתר כי בכתב התביעה נטען על ידי המבקשים כי בחודש ינואר 2006 עד חודש אוגוסט 2006 שולמו על ידי המבקש 1 לבקשתה סכומים בסך כולל של 9,000 דולר על חשבון מחיר הדירה ברח' הרב קוק 22 א' בבת ים וכי סך של 4500 דולר הועבר על ידה במזומן לאחותה, המשיבה 1. המשיבה 3 מודה כי הסכום הנ"ל שולם לידיה כמפורט בתצהירה. 4. טענת המבקשים בתמצית הינה כי הם שילמו למשיבה 3 סך של 9,000 דולר ע"ח רכישת הדירה וכן שולם בעבור המשיבים סך של 1,500 דולר ישירות לחשבון המשכנתא. טענת המשיבים 1 ו- 2 בתמצית הינה, כי הסך של 9,000 דולר שולם למשיבה 3 על רקע קנוניה ובאופן אישי ולהם אין נגיעה לסכום זה, כולו או חלקו, ואילו ביחס לסך של 1,500 דולר נטען כי זה שולם על ידי המבקש 1 על דעת עצמו. 5. בדיון שהתקיים ביום 24.12.12 ציינה המשיבה 1 לשאלת ביהמ"ש כי "הסך של 1,500 דולר שהופקד על ידי הרוכשים לחשבון המשכנתא, מגיע להם החזר בגינו" (עמ' 4 ש' 19-20) (ר' גם החלטתי מיום 7.3.13 - עמ' 23 לפר' ש' 5-6). 6. במוקד המחלוקת לפיכך, השאלה למי מגיע הסך של 9,000 דולר אשר הופקד בקופת ביהמ"ש וזאת בהתאם להסדר שגובש בביהמ"ש המחוזי מרכז. 7. הגם שהמדובר בתובענה לסעד הצהרתי, הרי שבפועל לפנינו תביעה מעין כספית על סך של 9,000 דולר ולפיכך וברוח תקנה 214טז(ב) לתקסד"א, ינומק פסה"ד בקצרה. דיון והכרעה 8. המבקש 1 (להלן: "המבקש") ציין בעדותו במענה לשאלה כיצד העביר למשיבה 3 את הסך של 9,000 דולר כחלק מתמורת הדירה "במזומן, בכמה פעמים, אולי 5-6 פעמים. אני רוצה להבהיר איך הדברים התנהלו באותה תקופה. באותה תקופה הייתי מנהל להם את הנכסים... היו מגיעים אלי והייתי נותן להם כספים... אחותה היתה באה ולוקחת כספים, גם היא היתה באה לקחת כספים...אני הייתי אמון עליהן, רחל היתה באה, מקבלת את הסכומים כדי 9,000 דולר ואחותה ידעה על זה" (עמ' 7 ש' 15-21). המבקש ציין כי אין בידו אסמכתא באשר להעברת הכספים, למעט באשר לסך של 6,000 ₪ (ש"ע ל- 1,500 דולר שהוא שילם לבנק ישירות בגין המשכנתא). המבקש ציין כי את הסך של 9,000 דולר העביר למשיבה 3 במהלך תקופה של 6-8 חודשים. לדבריו, המשיבה 1 "ידעה שאחותה באה ולקחה וזה סיפק אותן... פעם היא היתה באה לקחת כסף, פעם השניה באה לקחת כסף, אני באותה תקופה בסופו של דבר רק עזרתי להם" (עמ' 8 ש' 7-9). המבקש ציין כי הפסיק להעביר לשלם בחודש אוגוסט כספים לאחר ששילם כבר 9,000 דולר וזאת מאחר והמשיבות (האחיות) "באיזה שהוא שלב הן הפסיקו להגיע אלי. הסתדרו ביניהן" (עמ' 10 ש' 24). 9. הוצג למשיבה 1 (להלן: "המשיבה") בחקירתה כי כל הסכום של 9,000 דולר שולם להן לפני שהחלו ההליכים בבימ"ש, תשובתה "לפי מה שהיא אומרת, היא הציעה, שולמו לפני. אחרי שהיא ביטלה את ההסכם בין יורשים. יום אחרי שהיא ביטלה את ההסכם בין היורשים, היא התחילה לקבל כסף מהמבקש" (עמ' 12 ש' 15-17). המשיבה נשאלה אם שלחה פעם מכתב למבקש ואמרה לו שיש סכסוך ושלא ישלם כסף לאחותה, תשובתה "עמוס ידע שאני ואחותי מסוכסכות. לא הוצאתי שום מכתב. זה היה ברור שהוא לא צריך לשלם לה, זה כסף של שמואל, לא שלה. זה דירה שלו..." (עמ' 12 ש' 23-25). לדברי המשיבה היא פגשה את המבקש ברחוב ושאלה אותו אם נתן לאחותה 9,000 דולר והוא אמר לה שלא וכך אף פנתה לאחותה ושאלה אותה אם קיבלה את הסך הנ"ל וזו נשבעה לה שלא (עמ' 13 ש' 10-16). לאור עדותה זו, נשאלה המשיבה האם אחותה קיבלה 9,000 דולר אם לאו, והשיבה "היא קיבלה. נודע לי בסביבות תחילת 2006 שהיא קיבלה את כל הסכום במלואו, לא בתשלומים" (עמ' 13 ש' 18-19). הוצג למשיבה כי אחותה (המשיבה 3) טוענת שהיא העבירה לה 4,500 דולר במזומן, תשובתה "מה זה היא אומרת, היא יכולה להגיד. שתביא הוכחות שנתנה לי". הוצג לה כי בשום מקום בתצהירה היא לא טענה שאחותה משקרת ושהיא לא העבירה לה את הסך של 4,500 דולר, תשובתה "אני לא צריכה לרשום את זה, היא לא העבירה לי. אני מוכנה ללכת לפוליגרף" (עמ' 13 ש' 29-32 ועמ' 14 ש' 1-4). המשיבה 3 בעדותה ציינה, בין היתר, כי את הכסף קיבלה "בכמה תשלומים, בכסף מזומן" היא נשאלה מתי העבירה למשיבה את הכסף והשיבה "כשהגעתי הביתה. כל פעם העברתי לה באותה מידה שכמו שחילקנו כסף של אנטנה... מעולם לא נערך בינינו הסכם, היינו הולכות לבנק ומתחלקות בכסף" (עמ' 17 ש' 25-30). בהמשך חקירתה ציינה המשיבה כי הכסף הועבר לשרית, שרית היתה עם האח (טבצ'ניק) בקשר "אני העברתי לה חצי". לדבריה "היינו חולקים כספים של האנטנה חצי-חצי, היינו חולקים את הכל חצי-חצי... היא קיבלה חצי" (עמ' 18 ש' 5-10). בהמשך עדותה נשאלה המשיבה האם היא זו שקיבלה את הכסף והשיבה "אני קיבלתי 9,000 דולר והעברתי חצי באותו יום"(עמ' 19 ש' 3-4; ר' גם תשובתה בעמ' 19 ש' 11-12). 10. בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748: "הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים". משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לפיכך לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית-המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". "אותות האמת" - אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו"עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסתיו של העד". תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם. (ר': י. קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהד' תש"ע - 2009 עמ' 1830-1825). 11. בהליך האזרחי, אין המבקשים נדרשים להוכיח את תביעתם מעבר לכל ספק סביר, אלא להוכיח כי גרסתם העולה מן העובדות אותם הציגו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר על האמת מאשר גרסת המשיבים 1 ו- 2 בענייננו. זאת ועוד, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות, לא מנוע מביהמ"ש מלקבוע כי בעל דין עמד בנטל השכנוע במידה הדרושה. יתרה מכך, הנושא בנטל השכנוע יכול לעמוד בנטל זה גם אם הביא רק ראיות לכאורה וזאת כאשר יריבו לא הביא ראיות להפריך ולאזן את מאזן ההסתברויות (ר' הרנון "דיני ראיות" א' בעמ' 212-214; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה פ"ד לח(4) 253, 256-257). 12. גרסת המבקשים כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר המבקש ובעדותו נתמכת במלואה על ידי עדות המשיבה מס' 3 והאמור בתצהירה. 13. בתצהיר המשיבה 3, אשר צורף לכתב התביעה נאמר מפורשת כי סך של 4,500 דולר מתוך הסך של 9,000 דולר שהיא קיבלה מהמבקשים הועבר על ידה במזומן למשיבה. עיון בתצהיר המשיבה מיום 6.6.12 מלמד, כי המשיבה אינה מכחישה את הדברים ואינה מתייחסת אליהם חזיתית. כל שטענה המשיבה הינו שבאם שולמו הכספים לאחותה, כפי שטוען המבקש, הרי שהם שולמה לה באופן פרטי. 14. שעה שעדות המשיבה עומדת לבדה, מורה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] כי היא זקוקה ל"סיוע" - תמיכה חיצונית כלשהי שיש בה כדי לחזק את עדותו של בעל-הדין, שהוא בעל עניין מובהק בתוצאות תביעתו. קבלת עדותו של בעל-דין ללא "סיוע", מצריכה הנמקה על פי דרישת סעיף 54 הנ"ל (ר' ע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים נ' פיירמנס פד"י לג (2) 90). בנסיבות הענין, לא מצאתי כל סיוע וחיזוק לטענת המשיבה. אף לא אוכל לומר, כי מצאתי ליתן אמון מלא בעדותה כבסיס מספיק לקבלת עדותה היחידה (ר' ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679). 15. גרסתם של המבקשים נתמכת בתצהיר המשיבה 3 ובעדותה, ממנה עולה באופן חד משמעי כי שולם למשיבה 3 סך של 9,000 דולר וכי מחצית הסכום הועבר למשיבה. מצאתי ליתן אמון בגרסת המבקשים הנתמכת בהודאת המשיבה 3. 16. כזכור, מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע. "די לו במידת ההוכחה המקובלת במשפטים אזרחיים, כלומר עודף הראייה או מאזן ההסתברויות, עליו לשכנע את בית-המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה" (ר' הרנון לעיל, כרך א' בעמ' 212). ב-ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות (נבו-28.12.05), נפסק בין היתר כי: "... מידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי היא אחת: מאזן ההסתברויות. כמובן יש תמיד לבדוק האם הראיות המונחות בפני בית המשפט מבחינת משקלן ו'איכותן' מקימות את מידת ההוכחה הזו...". סוף דבר 17. בהנתן האמור, מצאתי כי עלה בידי המבקשים להוכיח את תביעתם ואת זכותם לקבלת הסך של 10,500 דולר כמפורט לעיל. 18. הפקדון יועבר לפיכך למבקשים באמצעות בא כוחם. 19. בנסיבות הענין, מצאתי לחייב את המשיבים 1 ו- 2 לשלם למבקשים בגין שכ"ט עו"ד סך מופחת של 2,500 ₪ וזאת כהבעת מורת רוח על כך שהמבקש לא הקפיד לקבל אסמכתאות מתאימות על התשלומים ששילם למשיבה 3 ובאופן זה תרם לקיומה של המחלוקת בתיק. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסה"ד. ממועד זה ואילך ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 20. במערכת יחסי מבקשים - משיבה 3, אין צו להוצאות. בעלותפסק דין הצהרתי