תביעה בגין אי-ביטול תוך זמן סביר של עיקולים שהוטלו על חשבונותיו בבנק דיסקונט במסגרת הליכי גביה שנקטה בהם הנתבעת נגדו, על-אף פסקי-דין שניתנו לזכות התובע בשתי תביעות שהוגשו על ידו כנגד הנתבעת. התביעה מבוססת על עילות הרשלנות, לשון הרע והיפר חובה חקוקה. 3. הנתבעת טענה בהגנתה, כי דין התביעה להידחות, מחמת מעשה בי-דין, שכן התובע כבר הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצוי כספי בגין הטלת העיקולים נשוא התובענה, וזו נדונה והוכרעה בפסק-דין שהפך לחלוט. על-פי אותו פסק דין זכה התובע בפיצוי כספי בגין הליכי גביה שנקטה הנתבעת. לטענת הנתבעת, בכל מקרה מדובר בעיקולים שאינם אלא "אות מתה על גבי נייר", כהגדרתה, שכן בפועל לא הוטלו כל הגבלות על החשבון המעוקל, לכאורה של התובע, אשר המשיך לעשות שימוש בחשבונו, ללא כל הגבלה. 4. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובע לא פנה אליה בעניין ביטול רישום העיקולים בחשבונותיו, והמתין עד חודש ספטמבר 2011, רק אז פנה אליה בעניין, והכל במטרה לתכנן את תביעתו העתידית, זו העומדת להכרעה כאן. בעקבות כך, ולאחר שבירורים שנעשו ע"י הנתבעת בעניין העיקולים הנטענים לא הועילו, פנתה לתובע בדרישה לצירוף אסמכתאות לשם בירור העניין עד תום. לכל היותר, טוענת הנתבעת, מדובר בטעות בתום לב, שלא גרמה שום נזק לתובע. הסכמה דיונית: 5. בדיון מיום 01/05/2013, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יינתן פסק-דין מנומק, לאחר הגשת סיכומים בכתב, ועל סמך כתבי הטענות ותצהירי עדות ראשית שהוגשו על צירופיהם. דיון: 6. בתצהיר עדותו הראשית שב התובע על טענותיו בכתב התביעה. התובע טען בתצהירו, כי למרות פניותיו ופניות בא-כוחו לנתבעת לדאוג לביטול העיקולים, בעקבות פסק-הדין, העיקולים לא בוטלו, ורק בתאריך 27/09/2011 נתקבל מכתבה של היועצת המשפטית של הנתבעת בו היא מבקשת אסמכתאות לעיקול, אף שאלו הועברו אל הנתבעת במסגרת פניות קודמות. התובע טען עוד, כי הותרת העיקולים על חשבונו בבנק, אף לאחר מתן פסק-הדין גרמה להצטברות נזקים נוספים. בנוסף, הוגש מטעם התובע תצהירו של מר עמוס משיח, מנהל סניף בנק דיסקונט בו מתנהל חשבונו של התובע, ושם הוטלו העיקולים נשוא התביעה. מתצהירו (שניתן ב-12/07/2012), עולה, כי על חשבונו של התובע בבנק הוטלו שני עיקולים ע"י הנתבעת. הראשון התקבל בבנק ב-31/07/2004, והשני התקבל בבנק ב-22/06/2004. 7. אכן כפי שהנתבעת טוענת, שני העיקולים הם על אותו סכום בדיוק 36,230.90 ₪. לטענת הנתבעת ברור הוא שמדובר באותו צו עיקול, הרי לא ייתכנו שני צווים על אותו חשבון, זהים בסכומים, ובהפרש זמן קצר. אין בידי לקבל טענה זו. הליכי העיקול הוטלו ע"י הנתבעת מכוח סמכותה על-פי פקודת המסים (גביה); לבנק, שהינו צד ג', אין שיקול דעת לבחון נכונות העיקולים, או להרהר אחרי צווי העיקול. 8. ועוד, מנהל הבנק הצהיר, כי צווים אלה טרם בוטלו, וכי רק הגוף שהטיל את העיקול מוסמך לבטלו ע"י המצאת צו לביטול העיקולים, ומשנרשמו שני עיקולים, יש צורך בשני צווי ביטול נפרדים. ב"כ התובע ציין בסיכומי התשובה שלו שהנתבעת לא טרחה לבטל את העיקולים אף לא בשלב מאוחר יותר, ונכון לעת כתיבת סיכומיו. באופן תמוה, הנתבעת בחרה שלא להשיב לטענה זו. משכך, מקבל אני טענת התובע, כי עד היום, ולכל הפחות עד להגשת סיכומי התשובה שלו (ב-24/10/13), העיקולים על חשבונו טרם הוסרו ע"י העיריה. הליכים קודמים: 9. בתאריך 07/03/2007 ניתן פסק-דין בבית-משפט השלום בנצרת, ע"י כב' השופט צרפתי (ב-ת"א 7575/04), לפיו נתקבלה תביעת התובע למתן סעד הצהרתי נגד הנתבעת, המצהיר כי לא הייתה זכאית לתבוע ממנו כל חיוב בגין היטלי ביוב ומים (ר' סעיף 47 לפסק-הדין). 10. בעקבות פסק-הדין הנ"ל, הגיש התובע תביעה נוספת נגד הנתבעת (בתיק 2706-08-08) וזו נדונה בפני כב' השופט כנעאן. בתביעתו זו עתר התובע לפצותו בסכום של 150,000 ₪, בגין נקיטת הליכי גביה ע"י הנתבעת נגדו, לאחר שהוצהר בפסק-הדין של כב' השופט צרפתי, כי העיריה לא הייתה זכאית לנקוט בהם. בפסק-דינו מיום 09/02/2010 פַָּסַק כב' השופט כנאן לתובע פיצויים בסכום של 30,000 ₪, בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע עקב העיקולים שהוטלו ע"י העיריה על חשבון הבנק שלו. אלה הם אותם עיקולים נשוא התביעה כאן. 11. אמנם באותו פסק-דין לא ניתנה הוראה לעיריה לפעול להסרה מידית של העיקולים, אלא שלאור שני פסקי-הדין הנ"ל, ברור היה שאין עוד מקום לקיומם של עיקולים אלו. אדם סביר, לרבות גוף שלטוני סביר, היה פועל מידית לביטול עיקולים שהטיל אצל צד ג', במסגרת הליכי גביה שנקט שלא כדין, ובמיוחד לאחר שנפסק כי הוטלו שלא כדין. 12. טענת הנתבעת כי היא פעלה בתום לב אינה מקובלת. אמנם יקשה, כטענתה, לקבוע, כי מדובר ב"קונספירציה", וברור, כי התנהגותה רחוקה עד מאוד מכך; אלא שהתובע אינו טוען כלל ל"קונספירציה", אשר הביאה להימנעות העיריה מביטול העיקולים, אלא אך להתרשלותה באי-ביטול העיקולים. העיריה פועלת באופן תמוה וחסר היגיון בכך שהיא נמנעת מביטול העיקולים שהטילה בעצמה על חשבון הבנק של התובע, ואינני צריך לתור אחר מניעיה. העיריה נתלית בטענתה, כי התובע לא המציא לה אסמכתאות בדבר הטלת העיקולים, וכי על-פי ספריה אין עיקולים. אין חולק, כי עיקולים אלו אכן הוטלו בעבר, וקביעות כב' השופט כנעאן בפסקו מלמדות כך. התעקשות העיריה לקבל אסמכתא לקיום העיקולים אינה מובנת. מה קָל יותר היה להוציא צווי ביטול של העיקולים ולהמציאם לבנק. 13. גם טענות העיריה בעניין מדיניות שיפוטית ראויה המצדיקה אי-קבלת תביעות המבוססות על נקיטת הליך משפטי חסר סיכוי, אינן רלוונטיות. התובע כאן אינו תובע פיצוי בגין נקיטת הליכי סרק משפטיים, או בגין הגשת תביעה ע"י העיריה שמלכתחילה הייתה חסרת סיכוי. כאמור, תביעת התובע כאן הינה בגין אי-הסרת העיקול ע"י הנתבעת, ותו לא. 14. אין חולק, ולא צריכה להיות מחלוקת, כי העיריה חבה כלפי התובע חובת זהירות מושגית, ובנסיבות העניין חבה היא חובת זהירות קונקרטית. התנהלות העיריה שהתבטאה בכך שלא דאגה מיד, ולכל המאוחר, תוך זמן סביר, לביטול העיקולים שהטילה במסגרת הליכי גביה שנקטה על חשבון הבנק של התובע, לא מותירה ספק באשר לרשלנותה. זוהי התנהגות בלתי סבירה בעליל, ונופלת מכל רמת זהירות שיש לצפותה מרשות שלטונית. די היה במתן שני פסק-הדין הנ"ל (של כב' השופטים צרפתי וכנעאן) כדי לדרבן את הנתבעת לפעול ללא דיחוי לשם הסרת העיקולים, כשאין עוד חולק, כי הוטלו שלא כדין. גובה הפיצוי: 15. בחינת גובה הפיצוי נתונה, בנסיבות העניין, לשיקול דעתו הרחב של בית-המשפט, במיוחד לנוכח ראשי הנזק הנתבעים, שהם בגין עוגמת נפש, טרדה, סבל והוצאות נלוות. הנתבעת טענה, כי לא הייתה כל נפקות מעשית לעיקולים, ואלה לא גרמו לשום מגבלה בשירותים שהבנק העניק לתובע. התובע טען בתצהירו, כי לא אחת נגרמה לו מבוכה ועוגמת נפש, עת ביקש לשלם בשיק מחשבון הבנק, כאשר השיק "לא אושר" בשל העיקול. עוד טוען, כי בשל העיקול על חשבונו, דיבתו הוצאה רעה בקרב לקוחותיו ומכריו, בהיותו איש עסקים. 16. אין עוד חולק, כי הטלת עיקול שלא כדין על חשבון בנק יש בו משום הוצאת לשון הרע על בעל החשבון (ר' לדוגמא: ע"א (י-ם) 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים). מנהל סניף הבנק בו מתנהל חשבונו של התובע העיד בתצהירו, כי מבדיקה שעשה, לא הוחזרו לתובע שיקים שמשך, בשל רישום העיקולים בחשבונו. אין בעדות זו משום סתירה לעדות התובע, שלעתים נאלץ שלא לשלם בשיק משום קיום העיקולים. עם זאת, מוסיף מנהל הבנק בתצהירו, בהתייחסו למגבלות על חשבון הבנק של התובע: "...הוא (התובע - ס"י) מנוע מלבצע פעולות במכשירים האוטומטיים ו/או באינטרנט בהם אין שיקול דעת וכל פעולה בחשבון התובע דורשת אישור הסניף ו/או הפעלת שיקול דעת". 17. סבורני, כי אין להמעיט במשמעות המגבלות הנ"ל, כפי שהנתבעת מנסה לטעון. במציאות של ימינו, חלק נכבד מלקוחות הבנקים נזקקים לשירותים האוטומטיים, או האינטרנטיים, בניהול חשבונות הבנק שלהם, ופגיעה בשירות זה הינה בהחלט משמעותית, וכרוכה במידה רבה של טרדה ועוגמת נפש. 18. בשקלול נסיבות המקרה, הנני פוסק לתובע פיצויים בסכום של 15,000 ₪. לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא-כוחו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 ימים. בנקעיקול