בעת פניית הפרסה התנגש האופנוע שהגיע מאחוריו בצד האחורי שמאלי

על פי עדות נהג התובעת נהג האופנוע הגיע מאחוריו, הוא שמע חריקות של בלימה של נהג האופנוע. עוד העיד כי מדובר נסע במקום בו קיים נתיב אחד בכיוון נסיעתו, כשמשמאלו קיים פס הפרדה לבן, וככל הנראה נהג האופנוע חצה את פס ההפרדה ופגע בו. (ראה עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול שו' 17-28). התובעת הגישה תמונות בצבע של הרנו, הוגש וסומן ת/2. כמו כן הוגשה ההודעה על האירוע שנמסרה על ידי נהג הרנו לתובעת, הוגש וסומן ת/1. כן הוגשו תמונות מקום התאונה ותמונות של הרמזור בו נסע נהג הרנו לפני התאונה, הוגש וסומן ת/3. 2. הנתבע העיד כי נסע במרכז הנתיב, וככל הנראה נהג הרנו, שעצר/עמד בימין הדרך, לא הבחין בו ביצע את פניית הפרסה ופגע בנתבע. (ראה עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול שו' 19-28). ב"כ המבטחת והנתבע הגיש את הודעת הנתבע לחברת הביטוח איילון, הוגש וסומן נ/1. 3. יום לפני מועד הדיון הודע לבית המשפט על ידי ב"כ המבטחת כי נגד נהג הרנו הוגש כתב אישום ובו הורשע. להודעה שהוגשה יום לפני מועד הדיון צורף גליון הרשעות תעבורה קודמות של נהג הרנו וכתב האישום. לא צורפו מסמכי תיק המשטרה, מעבר לאמור, וכן לא צורפה הכרעת הדין ו/או גזר הדין. 4. על אף שלא צורפה הכרעת הדין הודה נהג הרנו כי הורשע בתיק התעבורה. 5. לאחר שבית המשפט הורה לב"כ הנתבע והמבטחת להגיש את תיק המשטרה המצוי בידו (וזאת על אף התנגדות ב"כ המבטחת לעשות כן) הגיש ב"כ המבטחת מסמכים מתיק המשטרה נ/2, ובסוף הדיון הוגש מסמך נוסף, הודעת נהג האופנוע, הנתבע, במשטרה נ/3. דיון בענייננו, לא הוצגה לעיוני הכרעת הדין או גזר הדין, אלא כתב האישום בלבד. נהג הרנו העיד, עם זאת, כי הורשע בדין "הורשעתי בבית דין לתעבורה, היה ה(סכם) בין עורכי הדין" (ראה פרוטוקול עמ' 2 שו' 13). איני יודעת אל נכון האם הנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום, מהן הוראות החיקוק שהורשע בהן, מאחר שכאמור לא צורפה לי הכרעת הדין וגזר הדין, יחד עם זאת אפרט את עובדות כתב האישום והוראות החיקוק כפי שצורפו לעיוני יום לפני מועד הדיון: על פי סעיף 42 (א) לפקודת הראיות: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". כאמור, ב"כ המבטחת לא צרף את הכרעת הדין וגזר הדין בהליך הפלילי, כך שאיני יודעת מה הן הממצאים והמסקנות של פסק הדין החלוט במשפט הפלילי. איני יודעת באיזה עובדות הודה נהג הרנו, ואיני יודעת באיזה הוראות חיקוק הורשע. יחד עם זאת העיד נהג הרנו כי הורשע בדין. כן הודה נהג הרנו כי ביצע פניית פרסה. עוד הודה נהג הרנו כי לא הסתכל במראות הרכב בטרם ביצע את פניית הפרסה. מאלו נלמד כי קיימת אחריות לקרות התאונה לנהג הרנו. אולם אין באמור כדי לשלול קביעת אחריות לתאונה גם על נהג האופנוע. בע"א 285/80 מנחם שיף נ' אהרון אליאסי פ"ד לד(4) 752 נקבע: "ראשית, יש לבחון אם אכן יש לראות בראיות הבאות לבסס את טענת הרשלנות או הרשלנות התורמת של המשיב הראשון, כפי שהועלו בכתב ההגנה משום ראיה הבאה לסתור את הראיות שהוגשו מכוח הוראותיו של סעיף 42א לפקודה, כמוזכר לעיל. אשר לכך אין להתעלם מכך כי הרשעתו של פלוני בנהיגה חסרת זהירות, בין על יסוד הודאתו בעובדות ובין על יסוד הראיות שהובאו במשפט הפלילי, איננה עומדת בהכרח בסתירה לקיומה של רשלנות תורמת מצדו של קורבן העבירה או מאן דהוא אחר שהיה מעורב בעבירה. קיומה של רשלנות תורמת אין בה כדי לסתור אחריותו הפלילית של פלוני כביכול והוא יחוייב בדינו לאור מעשיו או מחדליו, גם כאשר יש אדם נוסף שתרם בהתנהגותו לאירוע התאונה. הדברים פשוטים וברורים שהרי מעשה של כל יום הוא ששניים או יותר המעורבים בתאונת דרכים, יוצאים חייבים בדינם ואין הרשעתו בדין של האחד סותרת הרשעתו בדין של השני, כי כל אחד חטא בחלקו הוא ותרם את תרומתו להתוות התאונה, בכך שנהג בניגוד לכללים המותווים בדיני התעבורה. סיכומה של נקודה זו, פסק הדין המרשיע במשפט הפלילי יעמוד על כנו, גם אם ימצא בית המשפט בהליך פלילי נוסף כי גם הנהג השני נושא באחריות פלילית בשל התנהגותו וגם אם ייקבע במשפט האזרחי שנהג השני נושא ברשלנות תורמת". (ההדגשות שלי - צ.ג.פ). (ראה גם בע"א 1330/08 ספא אשקר נ' עזבון המנוחה מרים עאסי ז"ל). יש לבחון אם כן, האם על סמך העובדות שהובאו לפני, ניתן לקבוע כי נהג האופנוע אחראי אף הוא לתאונה ותרם תרומת רשלנות באופן נהיגתו. סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968 (להלן- "פקודת הנזיקין") מגדיר "אשם" כדלקמן: "'אשם' הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצידם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק..." . נוסחו של סעיף 35 לפקודת הנזיקין, הקובע את עילת הרשלנות, כדלקמן: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה". לאחר שמיעת הראיות בתיק, הגעתי למסקנה כי לנהג האופנוע יש גם אחריות לקרות התאונה, ואפרט. ראשית, עדותו של נהג רכב הרנו היתה מהימנה, עקבית ואני נותנת משקל גבוה לעדות זו. ויודגש, נהג הרנו הינו עד חיצוני אובייקטיבי, שכבר הורשע בגין עבירות התנועה אותן ביצע, ואין לו כל עניין בתוצאות הליך זה. ועוד יצויין, כי נהג הרנו אישר והודה בנתונים שאינם "לטובתו" כדוגמת אי בדיקה במראות בטרם פניית הפרסה (עמ' 5 שו'11) העובדה שהורשע בדין וכיו"ב. נהג התובעת העיד: "ת. כל האזור היה מלא עפר, רק שמעתי חריקות. יש לי קו לבן, אלא אם כן האופנוע עלה על קו לבן וניסה לעקוף אותי, אין שום סיבה אחרת שאני אסתכל" (עמ' 2 שו' 27-28). עוד העיד: "...נסעתי הלאה לאזור שניתן לעשות פרסה, עשיתי פרסה, נהג האופנוע במהירות גבוהה עבר קו לבן. אני נהגתי בצד שמאל של הכביש. ש. איך אתה יודע שעבר קו לבן - ראית. ת. לא ראיתי. אפשר להניח אם מישהו מתנגש בי בצד שמאל ויש קו לבן אז הוא עבר על קו לבן" (עמ' 5 שו' 22-26). נהג הרנו העיד כי נסע במרכז הנתיב, אף בצמוד לצד שמאל, במטרה לבצע פניית פרסה והצביע על תמונות המקום, הן בת/3 והן בצילומים מתיק המשטרה. מנגד העיד נהג האופנוע כי: "נסעתי ישר, כנראה שלא הבחין בי ועשה פרסה ונכנס בי" (עמ' 6, שורה 21). עוד העיד כי נסע במרכז הנתיב והוא סבר כי נהג רכב הרנו חונה בצד ולא מבצע פניית פרסה. לטענת נהג האופנוע, נהג רכב הרנו חנה "בימין הקיצוני" של הנתיב היכן שממוקמים רכבים חונים. גרסה זו לא מצאתי לקבל. על פי הנזקים ברכב התובעת מתיישבת יותר גרסתו של נהג רכב הרנו מאשר גרסתו של נהג האופנוע. כך גם הסימון של נהג האופנוע על פי תמונות המקום מחזקות את גרסת נהג רכב הרנו. גם עדותו של נהג רכב הרנו היתה אמינה בהרבה מעדותו של נהג האופנוע, שגרסתו לנזקים שנגרמו היתה תמוהה. "ש. ברגע התאונה איזה חלק של הרכב שלך פגע ברכב שלו. ת. החלק הקדמי של האופנוע נכנס בחלק הקדמי שמאלי שלו. מדגים. נכנסתי בדיוק בחלק הקדמי. ש. בתמונה עצמה יש אימפקט בחלק האחורי וגם המשך שפשוף בחלק הקדמי. יש מעיכה בחלק האחורי, אם מה שאתה אומר נכון שהפגיעה היתה בחלק האחורי, איך יש מעיכה. ת. המעיכה היתה גם לכיוון הזה, שנית שנכנסתי בו הוא הפיל אותי וגרר אותי לכן יש שריטות לאורך כל הדרך והאופנוע שהצלחתי לשחרר אותו נוצרה לו מעיכה. היתה לו מכה גדולה ממה שאתה מציג לי, היתה לו מכה גרועה מזו. ש. רגע הפגיעה יש שם שפשוף מקדימה, ברגע העוצמה פגיעה ושפשוף ואז עזבת את האופנוע והוא המשיך וגרם למעיכה באוטו. ת. מה שאמרתי כנראה אתה מנסה להכניס לי מלים בפה, תביא את הנהג שאמר שהוא אשם בתאונה. הוא נכנס בי וגרר אותי עם האופנוע. אני נסעתי ישר, אני לא פחח רכב ולא מתימר להיות. נסעתי והוא נכנס בי בכיוון אמצע של הרכב, הוא נשרט, נמעך, לא מבין בזה." (ראה עמ' 8, שורות 12-24). וכן, "ש. אם פגעת פה, יש פגיעה גם פה וגם בחלק האחורי, זה בלתי אפשרי, אחרת היה צריך לנסוע קדימה ואחר כך אחורה, משהו לא ברור לי בנזק. ת. אני נכנסתי בו בחלק הקדמי, הנהג לא הבחין בי והמשיך בנסיעה לסיים את הפרסה האופנוע נשמט לי מהיד, לא יודע מה היה ואיך נסע. (עמ' 9, שורות 18-21). הנזקים ברנו דווקא מעידים כי האימפקט הראשוני היה בחלק האחורי של רכב הרנו ולא בחלק הקדמי. דבר זה מתיישב כתצרף עם גרסתו של הרנו. לכל אלו יש להוסיף כי גרסתו של נהג האופנוע לפיה, נהג הרנו ביצע פניית פרסה על קו הפרדה לבן, מטר מהמקום בו מותר לבצע פניית פרסה, לאחר שכבר חלף רמזור אחד לפני כן כדי לא לבצע פניית פרסה במקום אסור, תמוהה גם היא. חיזוק לכך יש גם להביא, כי בכתב האישום כלל לא נזכר חציה של קו הפרדה לבן ואף נכתב בכתב האישום שהוצג לעיוני כי נהג הרנו נסע בכביש האמור ולא חנה ופתאום ביצע פניית פרסה. לפיכך יש לקבוע כי נהג האופנוע לא שם ליבו לנהג רכב הרנו, שעה שזה ביקש לבצע פניית פרסה, וגם אם לא חצה קו הפרדה לבן, בנסיעתו לאחר רכב הרנו, הרי שלכל הפחות לא נהג בהתאם לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה הקובעת כי: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". סוף דבר, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה ארעה גם בשל אחריות נהג האופנוע לתאונה, ואני מעמידה את שיעור האחריות של נהג האופנוע לתאונה בשיעור של 35%. בהתאם אני קובעת כי הנתבע באמצעות המבטחת, איילון חברה לביטוח בע"מ ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. סך של 4,393 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת ועד התשלום בפועל. ב. סך של 755 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת ועד התשלום בפועל. ג. סך של 250 ₪ בגין הוצאות בטלת העדים שנפסקו בדיון. ד. סך של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. ה. סך של 355 ש"ח בגין אגרת בימ"ש. אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה. זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי, מחוז מרכז. התנגשותאופנוע