בקשה לביצוע שלושה שיקים חתומים

בקשה לביצוע שלושה שיקים החתומים על ידי הנתבעת. לזכות ח.ש. טופמיט סחר ושיווק בע"מ (להלן - "המסבה"). שלושה שיקים אלו הוסבו על ידי המסבה לבנק. השיק האחד על סך 13,200 ₪ שזמן פרעונו 11.2.11. השיק השני על סך 12,500 ₪ שזמן פרעונו 19.2.11. והשיק השלישי על סך 18,000 ₪ שזמן פרעונו 31.2.11. השיקים חוללו בהעדר פרעון. הם הושבו בליווית ההערה "נ.ה.ב.". השיק השני חולל גם בציון "אין כיסוי מספיק". 2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים אשר נדונה והוכרעה בהחלטתו מיום 27.6.12 של כב' הרשם הבכיר זיתוני. הוא סבור היה שהתנגדותה של הנתבעת היא קלושה אך הוא לא יכול היה לקבוע כי היא בלתי מתקבלת על הדעת במידה המצדיקה דחייתה כהגנת בדים. בסופה של דרך החליט הרשם הבכיר זיתוני על קבלת ההתנגדות בכפוף להפקדת קרן השיקים בסך 43,700 ₪ בקופת בית המשפט. 3. אחר הדברים הללו הונחו בפניי תצהירי עדויות מטעם בעלי הדין. מטעם הבנק הוגש תצהירה של גב' לימור אזולאי, מנהלת קשרי לקוחות במחלקה לגבייה משפטית שם. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר פאדי ג'באלי (להלן - "ג'באלי"), בעל המניות והמנהל היחיד שלה. משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. לנוכח טענותיה של הנתבעת סוכם שהנתבעת תהא המתחילה בהגשת סיכומי הטענות. 4. הנתבעת טוענת כי היא חברה הרשומה כחוק בישראל והעוסקת במכירת בשר ומנהלת חנויות אטליז בעיר נצרת. בינה לבין המסבה התנהלו יחסי מסחר ועל בסיסם ניתנו שיקים על חשבון עסקה עתידית. כתוצאה מכך מסרה הנתבעת למסבה את שלושת השיקים נשוא ההליך שבפניי. ואולם העסקה נכשלה ולא סופקה לנתבעת כל סחורת בשר. משום כך, לשיטתה, השיקים נגועים בחוסר תמורה מלא ומוחלט. לנוכח כל אלו לא זכאי הבנק להיפרע מן הנתבעת בגין השיקים האמורים. 5. עיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים ובחומר הראיות. הגנת הנתבעת היא חסרת שחר. חסד רב עד מאוד עשה עמה הרשם הבכיר זיתוני בכך שהעניק לה רשות להתנגד, ולו כנגד הפקדת סכום הקרן במלואו. דומה שהנתבעת אינה מפנימה כללים בסיסיים בדיני שטרות. 6. מחומר הראיות שבפניי עולה בבירור כי השיקים האמורים, כאמור שיקים דחויים, הופקדו בבנק ונעשתה בהם עסקה של "ניכיון שיקים". השיקים האמורים, כך עולה מהתבוננות חזותית בהם ובהעדר טענה נוגדת, הם שלמים ותקינים לפי מראיהם. אין עוררין כי הם סוחרו לבנק לפני שעבר מועד פרעונם, שהרי הן לנוכח טופס הפקדת השיקים בניכיון והן לאור הנרשם בגבם, התאריך הוא 11.10.10 לגבי שיקים דחויים שהראשון בהם הוא ליום 11.2.11. 7. סעיף 28 לפקודת השטרות מורה כדלקמן: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אומנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה" 8. כפי שביארתי בפסק דיני ב-תא"מ (חי') 10073-09-08 בנק מסד בע"מ נ' בית חוסן בע"מ - "12. בקלות יתירה, כך נראה, זוכה הבנק במעמד של אוחז כשורה. מן הנתונים שבפניי עולה כי בגין השיקים האמורים נעשתה עסקה של 'ניכיון שיקים'. פרופ' שלום לרנר, בספרו דיני שטרות, מבאר כי 'במקרה הטיפוסי של העסקה, לקוח מוכר לבנק שיק שהוא מחזיק בו כנפרע או כנסב, והבנק הרוכש משלם למוכר את הסכום הנקוב בשיק בניכוי מראש של ריבית בשיעור מוסכם. המחיר המופחת משקף את העובדה שהבנק משלם כסף בהווה ואמור לקבל מן המושך כסף בעתיד, ואת רכיב הסיכון בעסקה למקרה שהבנק לא יצליח להיפרע מהמושך' (עמ' 369). לנוכח זאת, לאמיתו של דבר, 'לעתים הלקוח מוכר לבנק את השיק, ועסקה זו קרויה 'ניכיון שיקים'. הבנק האוחז, המציג בפני הבנק הנמשך שיק שרכש בעסקה ניכיון, פועל למען האינטרסים שלו, ולא כשלוחו של הלקוח' (עמ' 388). לנוכח כל אלו, כך ניתן לסכם, הרי 'כאשר הבנק הנסב מציג את השיק לפני הבנק הנמשך, הוא מציג שיק שבבעלותו ואינו שלוח לגבייה עבור הנפרע. כבעל אינטרס עצמאי, קיימת הצדקה עניינית לראות בבנק אוחז כשורה. במינוח של דיני השטרות, רכישת שיק בעסקת ניכיון מהווה ערך לצורך אחיזה כשורה' (עמ' 394). 13. ברגיל, ובמנותק מההקשר הייחודי של 'ניכיון שיקים' כאשר מוסבים שיקים לצד שלישי שהוא בנק, במרבית המקרים הוא זוכה אז למעמד של אחיזה כשורה. שהרי, כך מבאר לרנר, 'דרך כלל, מתמלאים במצב זה, כדבר שבשגרה, הדרישות השונות לעניין אחיזה כשורה. הבנק מקבל לרשותו שיק שלם, תקין על פי מראהו ולפני שעבר מועד פרעונו. בדרך כלל, הבנק אינו מודע לפרטיה של העסקה בין המושך לבין הנפרע, ועל כן הוא נחשב תם לב. הבעיה העיקרית המתעוררת בהקשר הבנקאי היא שאלת הערך - אם נתן הבנק ערך בעד השטר' (עמ' 392). ואולם, 'בתי המשפט מגיעים במרבית המקרים למסקנה, שבנק גובה אוחז כשורה בשיקים שהועברו אליו על ידי לקוחותיו. הנטיה לטובת הבנקים בולטת בפסיקה, והם זוכים בסטטוס השטרי הנכסף - אחיזה כשורה, כמעט בכל המקרים בהם אין הגבלה על עבירות השיק או על טהירותו' (עמ' 394). 14. המחשה למצב דברים זה נדונה בפסק דיני ב-ת.א. 4639/97 כרמיפלס תעשיות (1993) בע"מ נ' מרש פלסט תעשיות בע"מ. הצבעתי שם על כך שבהקשר של עסקת ניכיון שיקים לא זו בלבד שהבנק רוכש לו מעמד קנייני, הרי עסקת הניכיון אינה גורעת ממעמדו השטרי העדיף של הבנק-האוחז. ככל שעסקינן בפרקטיקה מקובלת בין לקוח לבין בנק הרי 'בין הנתבעת לבין הנתבע קיימים יחסים שגרתיים של לקוח ובנק. בגדר יחסים אלו חתמה הנתבעת על חוזה דביטורי (נספח ז' להגנה). בגדרו של סעיף 10(ג) לחוזה זה נרשם כי כל שיק שיופקד בחשבון ייחשב כממושכן וכמשועבד. במצב דברים זה נהיר, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א - 1970, כי לנתבע הייתה זכות עכבון בשיק שהרי עכבון היא ה'זכות על-פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב'. על יסוד הנתונים האמורים קובע סעיף 26(ג) לפקודה כי 'אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו'. הנה כי כן, הפועל המשולב של מישכון השיק והעכבון שנלווה אליו, העניק לנתבע מעמד של 'אוחז בעד ערך' שדי בו כדי להעניק יתרון על כל זכות של התובעת' (סעיף 36). אין צריך להוסיף כי 'כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה;' (סעיף 29(ב) לפקודה הנ"ל). קל וחומר כשעסקינן ב'אוחז בעד ערך'". 9. אלו הם בדיוק פני הדברים במסכת שבפניי. היא ממחישה את היתרון לו זוכה אוחז כשורה אשר מתגבר, בהתקיים התנאים המנויים בפקודת השטרות, על כשלון תמורה שנפל בעסקת היסוד בין הצדדים הסמוכים. 10. כך, ככל שהייתי רוחש אמון לגרסת ג'באלי, ואולם אף בגרסה זו דבקו פגמים, שחלקם עולה בהחלטתו מיום 27.6.12 של רשם הבכיר זיתוני. שהרי, כך הוא הראה, בתצהירו שתמך בבקשת הרשות להתגונן נטען כי לאחר כשלון עסקת היסוד בין הנתבעת לבין המסבה, נמסרו שיקים חלופיים על ידי המסבה בסך כולל של 41,000 ₪, דהיינו בסכום הנמוך מסכום השיקים שבפניי על סך 43,700 ₪. הדבר נומק בטענת קיזוז של התחשבנות קודמת. ואולם בחקירתו של ג'באלי בפני הרשם הבכיר זיתוני נטען כי מעולם לא התקיימו יחסי מסחר בין השתיים. על כך רשם הרשם הבכיר זיתוני כי "לא מצאתי כל הסבר לסתירה זו בסיכומי הנתבעת או במקומות אחרים בעדותו של פאדי (הוא ג'באלי - ש.ל.). לא ברור כיצד אפשר לקזז התחשבנות קודמת מול מי שלא נעשתה עמו כל עסקה קודמת" (סעיף 7). 11. משהוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות הבהרתי שהנני מצפה שהם יתמודדו, ראש לכל, עם המתחייב מהחלטתו הנ"ל של הרשם הבכיר זיתוני. לא זו בלבד שג'באלי לא עשה כן הוא הוסיף וציין בתצהירו מיום 28.2.13 כי "הנני להצהיר כי בין הנתבע ובין חב' טופמיט (היא המסבה), התנהלו יחסי מסחר" (סעיף 4). משמע, עדיין לא נעשה כל ניסיון ליישב את הסתירה האמורה, כאשר מדובר בגרסה כה פשוטה. 12. ארחיק לכת: דומה שככל שהמסבה הייתה מגישה את בקשת הביצוע כנגד הנתבעת, הרי הגם שמדובר בצדדים סמוכים, והגם שמדובר בכישלון תמורה מוחלט, דומה שהנתבעת לא הייתה זוכה בדינה, ולו כנגד המסבה. כך, משום שהמסבה יכולה הייתה לטעון שבמקום העסקה שנכשלה הסכימו הצדדים כי להבטחת החזר השיקים יימסרו ארבעה שיקים אחרים על סך כולל של 41,000 ₪, שכללו אף התחשבנות בין הצדדים, שטיבה לא הוברר לי, אך המעלה על כך שבכך הסתתמו הטענות אותה שעה. ומשכך, כל שנותר לנתבעת היה לבקש סעדה מול המסבה אך בגין ארבעה השיקים האחרים האמורים. 13. ועוד רשם הרשם הבכיר זיתוני כי ג'באלי גם "לא הצליח לתת הסבר מניח את הדעת לכך שאחד השטרות חולל בציון 'אכ"מ' גם לאחר שניתנה לו הזדמנות לעשות כן במסגרת הסיכומים". גם לכך לא ניתן כל הסבר לא בתצהירו של ג'באלי, אף לא בסיכום הטענות. 14. אין צריך לומר כי שעה שהשיקים סוחרו לבנק, הם לא יכולים היו להיות נגועים בכישלון תמורה מוחלט, שהרי מדובר בניחוש והימור לגבי צפונות העתיד. עובדה ניצחת היא שהגם שהנתבעת עמדה בקשרי מסחר עם המסבה, כך לפחות באחת מגרסאותיה, היא לא נמנעה מלבצע עם המסבה את העסקה הנטענת, ומן הסתם הדבר היה פועל יוצא של מערכת יחסים עסקית מתמשכת. 15. רק בגדר סיכום טענות ב"כ הנתבעת, ועל דרך הרחבת חזית בוטה ונפסדת, מציין ב"כ הנתבעת כי בתקופה הרלוונטית המסבה הייתה "חברה חדשה (ש)לא ניהלה ספרים ולא הוציאה אפילו חשבוניות ו/או ניהלה כלום !!! והיא רק הוקמה כי בעליה של טופמיט נקלע בבעיות כספיות בחברתם הקודמת 'מלוב' !!!" (סעיף 14). אין צריך לומר שגרסה עובדתית מובהקת זו לא מצאה כל ביטוי בתצהירו של ג'באלי שבפניי. 16. ב"כ הנתבעת בא חשבון עם הבנק שחטא ברשלנות בכך שלא טרח לבדוק את מצבה הכלכלי של המסבה, טרם שפתח לה חשבון, ובוודאי טרם שנקשרה עסקת ניכיון השיקים. אף בעניין זה נתתי דעתי בפסק דיני בפרשת בנק המסד בע"מ הנ"ל. רשמתי שם כי "אכן, מרחיק לכת בעיניי לדרוש מבנק, במסכת עובדתית כבנדוננו, להימנע מדרך העסקים הרגילה שלו, שבמסגרתה מגיעים אליו באופן שגרתי שיקים המופקדים על ידי לקוחו, ובעיקר בהקשר של עסקת ניכיון שיקים, לערוך בחינות ובדיקות. לטעמי, הטלת נטל כאמור על הבנקים תגבה מחיר כלכלי כבד פי כמה, לנוכח הכבדה בתנאי אשראי ועלויות סיכון שיגולגלו על שכמם של הצרכנים" (סעיף 15). 17. עיינתי בפסקי הדין שהובאו בסיכום טענות ב"כ הנתבעת ולא ראיתי לשנות דבר ממאזן שיקוליי. ככל שעסקינן בפסק דינה של כב' השופטת רובינשטיין ב-ע"א (ת"א) 2790/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרדכיוב גרשון, דומה שנשמט מב"כ הנתבעת כי פסק הדין האמור תומך בעמדת הבנק. אף שם היה מדובר בשיקים שהופקדו בבנק טרם שהגיע מועד פרעונם. אף שם הובהר כי משכך הרי עצם מתן אשראי, כאשר מדובר בחשבון שהיה מצוי ביתרת חובה, כזה של המסבה בפרשה שבפניי, מהווה תמורה בת-ערך של שיק. לא בכדי אף שם נקבע שהבנק הוא בגדר אוחז כשורה. ככל שעסקינן בפסק דינו של כב' השופט ברגנר ב-תא"מ (אשד') 1330/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יעל וואיה, הייתה טענה שבשיקים שם נעשה שינוי בכיתוב השיקים הואיל ונרשם שם "שלמו ל" ולא, כמקובל, "שלמו לפקודת". רק לנוכח זאת נקבע שם כי מדובר ב"מילים המורות על כוונה שהשטר לא יהא עביר". וככל שעסקינן ב-ת.א. 8100-08-09 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' גל - ד.מ.חפירות ובניין בע"מ, לא נדונה כלל תביעה שטרית אלא תביעה כספית רגילה, בהקשר עובדתי שנדון ונותח שם על ידי כב' השופטת נאות-פרי. 18. כללם של דברים: דין ההתנגדות לביצוע שטר להידחות מכל וכל. 19. לפיכך הנני מקבל את תביעת התובע ומורה על המשך הליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ 01-93766-11-8 בתל-אביב. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הנני מורה למזכירות להעביר לידיו הנאמנות של ב"כ התובע את הפיקדון בסך 43,700 ₪ על פירותיו, על חשבון החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל, וכמתחייב מפסק דיני זה. הנני מורה כי יתרת החוב הפסוק, לאחר קיזוז הסכומים האמורים, תשולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. שיקים