תאונת דרכים: נזקים לרכב שהיה בחניה

עסקינן בתביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, רכב מסוג פסאט (להלן: "רכב התובע"), בעקבות תאונת דרכים שארעה לטענתו ביום 21.11.2010, כאשר רכב אחר מסוג אופל אסטרא שבבעלות הנתבע 1 ואשר היה נהוג בזמן התרחשות התאונה ע"י הנתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים") פגע ברכבו. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת 3 בתור המבטחת של רכב הנתבעים בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג'. נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים: בכתב התביעה מפרט התובע את אופן התרחשות התאונה. לטענתו, רכבו היה בחנייה כאשר רכב הנתבעים הגיע ממול, סטה לכיוון הרכב ופגע בו בחזית. כתוצאה מכך נגרמו לרכבו נזקים שונים, כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו. בכתב התביעה עותר התובע לפצות אותו בגין הנזק הנ"ל ובגין שכ"ט שמאי, הוצאות גרירה, ירידת ערך והוצאות נלוות. הנתבעים 1 ו- 2 אינם חולקים על עצם התרחשות התאונה אך טוענים בכתב ההגנה, כי התאונה אירעה בשל אשמו של התובע אשר החנה את רכבו תוך חסימת נתיב הנסיעה של הנתבע 2. לעניין הזנק - הנתבעים חולקים על הנזק הנטען לרכב התובע וטוענים, כי הוא מופרז וחסר בסיס וכי אין קשר סיבתי בין הנזק לתאונה הנטענת. הנתבעת 3 בתורה, מכחישה את טענות התובע. לטענתה יש לדחות את התביעה נגדה מאחר שהתאונה לא אירעה כנטען. מכל מקום טוענת הנתבעת 3, כי אין לחייבה בפיצוי התובע נוכח העובדה כי נמסרו לה ע"י הנתבעים פרטים כוזבים הפוטרים אותה מכל חובת פיצוי. הנתבעת 3 בסיכומיה הצביעה על סתירות אשר התגלו בין גרסת התובע לנתבעים 1 ו-2 לגבי אופן התרחשות התאונה ולגבי תאריך אירוע התאונה, וכן לסתירות בין הנתבעים לבין עצמם, באופן המבסס את החשד כי התאונה לא אירעה כפי הנטען. דיון והכרעה: בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע, הנתבעים 1 ו-2 וכן החוקר מטעם הנתבעת 3. אקדים ואציין, כי אין מחלוקת בין התובע לנתבעים 1 ו-2 אודות התרחשות התאונה בין שני כלי הרכב. אלא שהמחלוקת העיקרית ביניהם נוגעת לנסיבות אשר הביאו להתרחשות התאונה. לעניין אופן התרחשות התאונה הנתבע 2 מסר בעדותו, כי רכב התובע חנה בצד ימין של הכביש (בניגוד לכיוון הנסיעה) ומצד שמאל חנתה משאית אשר חסמה את הכביש (לגבי המשאית אשר חנתה בצד שמאל ראו עמ' 6 שורה 2 ועמ' 8 שורה 19 לפרוטוקול). הנתבע 2 ניסה לברוח מהמשאית וכתוצאה מכך סטה לכיוון רכב התובע ופגע בו. בעדותו לפניי הבהיר הנתבע 2, כי רכבו של התובע חנה בניגוד לכיוון הנסיעה ותוך חסימת נתיב הנסיעה שלו, כאשר מצד שמאל של הכביש היתה כאמור משאית חונה. בהשיבו לשאלה, מדוע פגע ברכב התובע אם היה בחניה, השיב התובע: "ניסיתי לברוח ולא הצלחתי ופגעתי...אולי לא שמתי לב. אולי לא הייתי מרוכז. הכביש צר ואז פגעתי בו" (עמ' 8 שורות 18-21 לפרוטוקול) אך כאשר רצה לברוח מהמשאית סטה ופגע ברכב התובע. לעומת זאת, בהודעה על התאונה אשר נמסרה לנתבעת 3 ואשר כללה שרטוט של זירת התאונה ציין הנתבע 2 את המשאית כשהיא חונה בצד ימין של הכביש כאשר רכב התובע חונה לידה בחניה כפולה, ואילו ממול לרכב הנתבעים מגיע רכב אחר במהירות, ותוך ניסיונו של הנתבע 2 לחמוק ממנו הוא פוגע ברכב התובע אשר חסם את הנתיב הימני של הכביש. כשעומת עם הנתון הנ"ל לגבי הגעת רכב אחר שלל הנתבע 2 הגעת רכב ממול ואף טרח להבהיר, כי מדובר בכביש צר שנחסם חלקית על ידי רכב התובע והמשאית ואילו הוא עצמו חסם עם הרכב בו נהג את מה שנותר מהכביש ולכן אין זה נכון שרכב אחר הגיע ממולו (עמ' 8 שורות 22-23 לפרוטוקול). אגב כך אציין, כי לחוקר מטעם הנתבעת 3 מסר הנתבע 2 בהודעתו, כי התאונה ארעה בשל רכב אחר שהגיע ממול וסנוור אותו! אלא שבכך לא תמו הסתירות. כך למשל, בעוד שהנתבע 2 טען בחקירתו הנגדית כי מיד לאחר קרות התאונה המתין בחוץ עד להגעת התובע כדי להחליף עמו פרטים, לחוקר מטעם הנתבעת 3 מסר כי הלך בעצמו לקרוא לו. זאת ועוד, אחיו של הנתבע 2, הוא הנתבע 1 והבעלים של הרכב והמבוטח לפי הפוליסה, סימן על גבי לוח שנה כי התאונה אירעה ביום 23/11/10, בעוד שלפי טענת התובע והנתבע 2 התאונה אירעה ביום 21/11/10. הנתבע 1 לא ידע למסור הסבר הגיוני ומתקבל על הדעת אודות הסימון השונה לגבי מועד התאונה. לסיום, בעוד שבכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעים 1 ו-2 כי הנזקים אשר נגרמו לרכב התובע לפי המפורט בחוות דעת השמאי הם מופרזים ואינם נובעים מהתאונה, אישר הנתבע 2 בעדותו לפניי כי הנזק המתועד בתמונות של השמאי הוא נזק שנגרם בעקבות התאונה (עמ' 9 שורות 5-6 לפרוטוקול). הנה כי כן, גרסת הנתבע 2 התגלתה כגרסה בעייתית בשל הסתירות הגלומות בה ומתוקף כך אין לתת בה אמון. במצב דברים זה אני קובעת, כי הסתירות הנ"ל הכשילו את בירור החבות של הנתבעת 3, ובפרט שחלק מהסתירות מתייחס לשוני בין הגרסאות של הנתבעים 1 ו-2 כפי שנמסרו לחוקר או לסוכן הביטוח בהודעה על התאונה, לעומת הדברים אשר מסרו בבית המשפט. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה נגד הנתבעת 3. אשר לגורל התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, ברי בנסיבות העניין כי דין התביעה נגד הנתבע 2 להתקבל במלואה. הלה אישר בחקירתו הנגדית כי התנגש ברכב התובע, ובין שלל גרסאותיו לגבי סיבת ההתנגשות מסר כי הדבר אירע מחמת כך שלא היה מרוכז ולא שם לב אליו (ראו לעיל). האמור לעיל מבסס את אחריותו של הנתבע 2 לקרות התאונה. אשר לנתבע 1 - מדובר בבעל הרכב שלא היה מעורב בתאונה, ולכן אני מקבלת את הטענה כי אין לתובע עילת תביעה נגדו. לא אסיים את הדיון בשאלת האחריות מבלי להתעכב על טענת הנתבעים אודות קיומה של רשלנות תורמת מצד התובע בשל החניית רכבו תוך חסימה חלקית של נתיב הנסיעה בכביש. כזכור, הנתבע 2 טען כי רכב התובע חנה בניגוד לכיוון הנסיעה ותוך חסימה חלקית של נתיב נסיעתו. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית הכחיש התובע את הטענה הנ"ל ומסר כי החנה את רכבו ברחבה פרטית השייכת לחנות סמוכה. מאחר שמדובר בגרסה מול גרסה, ובשים לב לחוסר האמון שאני נותנת בגרסת הנתבע 2, אני קובעת כי הטענה בדבר קיומה של רשלנות תורמת מצד התובע לא הוכחה. אעבור כעת לשאלת הנזק. התובע צירף חוות דעת שמאי מטעמו לגבי עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכבו. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, והנתבע 2 אישר בעדותו כי הנזק המתועד בתמונות של השמאי הוא נזק שנגרם בעקבות התאונה. לפיכך אני מקבלת את התביעה ביחס לנזק הישיר אשר נגרם לתובע, כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו בסך של 18,341 ₪ ועוד סך של 1,568 ₪ בגין ירידת ערך, בצירוף שכר טרחת השמאי בסך של 1,740 ₪, וביחד סך של 21,649 ₪. לגבי הוצאות הגרירה וההוצאות הנלוות אשר צוינו בכתב התביעה, לא צורפו קבלות או אסמכתאות אודות כך ובנסיבות אלה אין בידי לאשרן. אחרית דבר: אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 1 והנתבעת 3 ללא צו להוצאות. אני מקבלת את התביעה נגד הנתבע 2 ומחייבת אותו לשלם לתובע סך של 21,649 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. לסכום הנ"ל יש לצרף שכר טרחת עו"ד בסכום של 4,000 ₪ כולל מע"מ, וסכום האגרה כשהוא משוערך נכון להיום. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבתאונת דרכיםחניהנזק לרכב