רכב התובע עמד לפני רמזור ורכב הנתבעים פגע בו מאחור. לאחר הפגיעה פנה התובע לשמאי שערך חוות דעת לעניין הנזק שנגרם, ולפי האמור בה, היקף הנזק הישיר עולה כדי 71.2% מערך הרכב, על כן הוכרז הרכב כאובדן כללי. ערך הרכב לפי המחירון של לוי יצחק עמד על 13,836 ₪, וסכום זה, בניכוי 10% בגין שרידי הרכב, ובתוספת תשלום שכ"ט שמאי, הוא סכום הנזק הנתבע. אשר לנסיבות הפגיעה. התובע העיד שהוא עמד לפני רמזור אדום, ולפניו מספר רכבים. לפתע פגע בו מאחור ובחוזקה רכב הנתבעים, וכתוצאה מכך, ניזוק הרכב, הדלתות האחוריות עוותו פנימה, וגם צידו השמאלי של הטמבון התפוצץ. רכב הנתבעים ניזוק גם הוא, והטמבון של הרכב יצא ממקומו. לעניין התאונה הקודמת שעבר הרכב, התובע העיד כי לא ידע על כך דבר, הוא קנה את הרכב לפני כשנה ולא נאמר לו שהרכב עבר תאונה קודמת, כל שנאמר לו הוא שהרכב ניזוק בדלת ההזזה הימנית. רק במהלך ניהול ההליך, נתחוור לו שהרכב עבר תאונה קשה קודמת. נהגת הנתבעים העידה שהיא עמדה עם רכבה בתוך פקק לפני רמזור. רכבים החלו לנסוע על כן גם היא החלה בנסיעה. הרכב לפניה לא נסע והיא פגעה בו בפינה האחורית שמאלית. היא יצאה מהרכב והבחינה כי הפנס האחורי שמאלי של הרכב בו פגעה, נשבר. לרכבה שלה לא נגרם כל נזק, אף לא לפגוש, היא לא תיקנה את הרכב, והוא מצוי עדין ברשותה. הנתבעים הגישו חוות דעת שנערכה לרכב התובע בגין תאונה קודמת שעבר, בשנת 2002. מתברר שהרכב עבר תאונה קשה, בה ניזוק הרכב באופן משמעותי בחלקו האחורי. לפי האמור בחוות הדעת שנערכה אז, נ/2, היקף הנזק הישיר עלה כדי 25,293.36 ללא מע"מ, סכום המהווה 57.95% מערך הרכב. השמאי שערך אז את חוות הדעת הוסיף וקבע כך: "חוות הדעת נערכה לפני פירוקים, אין ספק כי לאחר פרוק הרכב והתחלת העבודה יתגלו נזקים נוספים אשר יעלו את גובה הנזק וכן את ירידת הערך. לאור זאת הביעו המבוטחים את רצונם לא לתקן את הרכב עבורם ולמוכרו במצבו הניזוק" (נ/2, עמ' 1). שמאי התובע נשאל בעדותו של שום מה התעלם מהתאונה הקודמת, והבהיר כי לא היה מודע לה, ולפיכך לא התייחס אליה. משהוצגה בפניו חוות הדעת, סבר כי יש להפחית מערך הרכב שקבע, 10% כשיעור ירידת הערך שנקבעה לרכב בתאונה הקודמת. בעדותו שלל השמאי את האפשרות שהנזקים שהעריך הם תוצאת תאונה קודמת, וטען כי אין מדובר בנזקים ישנים, וכי אין אפשרות לנסוע עם רכב שכזה. בחנתי את מכלול העדויות והראיות. מספר רב של תמיהות נותרו. ראשית, אף שאין ספק שרכב התובע ניזוק בתאונה דנן, נותר בי ספק של ממש לגבי היקף הנזק שנגרם. התובע טוען לפגיעה חזקה מאחור, אך למרות זאת הוא מודה שאין נזק בחלק הקדמי של הרכב, אף שהתאונה אירעה לפני רמזור, ורכבים נוספים עמדו לפני רכבו. אם אומנם מדובר בפגיעה חזקה, שגרמה לנזקים הנטענים, תמוה כיצד הרכב לא נהדף לפנים. זאת ועוד, רכב הנתבעים עמד גם הוא לפני הרמזור, והחל בנסיעה. בנסיבות אלו, לא ברור כיצד יכול היה הרכב לגרום לחבטה כה חזקה עד שתוביל להשבתת הרכב. ואכן, כפי שנאמר, נהגת הנתבעים העידה שהמכה היתה קלה, ולרכבה שלה לא נגרם כל נזק. שנית, מתברר שבשנת 2002 עבר הרכב תאונה קשה, באותו מוקד עצמו, המוקד האחורי. בעקבות התאונה הקודמת נגרם לרכב נזק כבד, שערכו יותר מ - 25,000 ₪, והוחלט למכור את הרכב במצבו הניזוק (חוות דעת נ/2). השוואת שתי חוות הדעת, חוות הדעת שנערכה בגין התאונה הקודמת מול חוות הדעת שנערכה בגין תאונה זו, מעלה שלא רק שהרכב ניזוק באותם מוקדים עצמם, אלא שכל החלקים שניזוקו בתאונה זו, ניזוקו גם בתאונה הקודמת, אף שבתאונה הקודמת ניזוקו חלקים נוספים. בשתי התאונות ניזוקו 2 דלתות תא המטען, פח דופן אחורי, ריצפת תא מטען ומגן אחורי. בחקירתו הנגדית הודה שמאי התובע כי כל הרכיבים הכלולים בחוות דעתו כלולים גם בחוות הדעת הקודמת, למעט פנס אחורי שמאלי (עמ' 9 שורות 8 - 9). נסיבות אלו, מעוררות ביתר שאת את האפשרות שהנזקים שנצפו על ידי שמאי התובע, הם נזקים קודמים. איני מתעלמת מעדות השמאי לפיה לא יתכן שמדובר בנזקים קודמים מאחר ולא ניתן לנסוע ברכב במצב שכזה. אלא שעדות זו של השמאי, נאמרה בתשובה לשאלה שנשאל בבית משפט, מבלי שהשמאי בדק את הרכב פעם נוספת, ומבלי שמצא לנכון לערוך חוות דעת משלימה לאחר שנתחוור לו כי הרכב עבר תאונה קודמת, באותו מוקד עצמו, אשר לא הובאה לידיעתו, טרם ערך את חוות דעתו. בנסיבות אלו, כאשר מדובר בעדות שבמומחיות, וכאשר השמאי לא מצא לנכון לערוך חוות דעת משלימה, משקל הדברים פחות. שלישית, כאמור, הנזק הנתבע הוא לפי שווי הרכב, בניכוי שרידיו. לאחר שהנתבעים הגישו לתיק את חוות הדעת בגין התאונה הקודמת, ביקש התובע לתקן תביעתו, ולהפחית 10% מערך הרכב, בהתאם לשיעור ירידת הערך שנקבעה בתאונה הקודמת. בעדותו העיד השמאי כי לא נתבקש להכין חוות דעת משלימה, וסביר בעיניו לבצע הפחתה שכזו. אלא שחוות הדעת בגין התאונה הקודמת, היא חוות דעת ראשונית בלבד, ובפועל לא עולה ממנה ששיעור ירידת הערך הוא 10%. להיפך, לפי האמור בחוות הדעת, מדובר בהערכה ראשונית, ו"אין ספק כי לאחר פרוק הרכב והתחלת העבודה יתגלו נזקים נוספים אשר יעלו את גובה הנזק וכן את ירידת הערך" (נ/2, עמ' 1). הרכב אכן תוקן, ומכאן שירידת הערך שנגרמה לרכב בתאונה הקודמת עולה על 10%. בכמה, לא ברור. שמאי התובע לא מצא לנכון לערוך חוות דעת משלימה, אף כאשר נודע לו כי הרכב ניזוק בעברו. בנסיבות אלו, לא ברור כלל מה היה ערך הרכב במועד התאונה. סיכומם של דברים. כדי להוכיח תביעתו על התובע להוכיח הן את היקף הנזק שנגרם לרכב בתאונה דנן, והן מה היה ערך הרכב במועד התאונה. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי בנכונות התביעה בשני הרכיבים האמורים. למרות האמור, ומאחר ואין מחלוקת שכתוצאה מהתאונה ניזוק הפנס האחורי שמאלי של הרכב, זכאי התובע לפיצוי בגין נזק זה. כמוכן, מאחר ומתמונות הנזק ומחוות דעת השמאי עולה שגם הפינה האחורית שמאלית של הפגוש האחורי ניזוקה, נראה לי כי צודק יהא לפסוק לתובע פיצוי נוסף בגין נזק זה. בהתאם לחוות דעת השמאי עלות תיקון פנס אחורי שמאלי עולה כדי 203.5 ₪ ועלות החלפת הפגוש האחורי עולה כדי 496.02 ₪. לסכומים אלו יש להוסיף מע"מ בשיעור של 16%. כן נשא התובע בשכרו של השמאי בסך 1,160 ₪. אף שאין מחלוקת כי רכב הנתבעים היסב נזק לרכב התובע, לא שולם לתובע כל סכום, אף לא סכום שאינו שנוי במחלוקת. לאור האמור, זכאי התובע לתשלום הוצאות. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,971 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 18.03.11 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום. לאור התוצאה אליה הגעתי יישא כל צד בשכר עדיו. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםרמזורתאונה מאחורנזק לרכב