תביעה בגין תאונה - פגיעה מרכב מסוג טויוטה היילקס

תביעה בגין אירוע מיום 29.9.09 בשעת בוקר, אשר במהלכו, לטענת התובעת, נפגעה מרכב מסוג טויוטה היילקס מ.ר. 70-524-66, נהוג על ידי הנתבע 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2, זאת בהיותה הולכת רגל, במעבר חציה בנצרת עלית. הנתבע 1 הזעיק את מד"א למקום והתובעת פונתה לבית החולים "העמק" שבעפולה. התובעת התלוננה על כאבי ראש, צוואר ובאזור המותן והגב. בבדיקות לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובעת שוחררה עם המלצה לשלושה ימי מנוחה, מעקב רופא מטפל וטיפול תרופתי נגד כאבים. בשעות הערב באותו יום, הופנתה התובעת על ידי אורטופד קופת החולים לבית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת, אחר שהתלוננה על כאבים בפלג הגוף השמאלי בו נחבלה, סחרחורות, בחילות, ועל חולשה כללית. גם בבדיקה זו לא נמצאו חבלות או מגבלות כלשהן והיא שוחררה עם המלצה לנטילת משככי כאבים. בתאריך 30.9.09 תועדו במסגרת ביקור אצל רופא קופת החולים, שטפי דם בירך שמאל של התובעת. כמו כן, תועדה מגבלה בכיפוף בתקופה שלאחר האירוע. מתיעוד רפואי עולה כי בין התאריכים 3.12.09 ועד 5.2.10 עברה התובעת סדרה של עשרה טיפולי פיזיותרפיה במסגרת קופת החולים. התובעת לא טענה כי נותרה לה נכות בעקבות התאונה. הנתבעת 2 כפרה באחריותה לאירוע, הן בטענה כי לרכב הנתבע 1 אין כל מעורבות באירוע נפילתה של התובעת והן בטענה כי לא נגרם לתובעת "נזק גוף" ועל כן, אין המדובר ב"תאונת הדרכים" המזכה, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, את התובעת, בפיצוי. הראיות גרסאות התובעת והנתבע 1 לנסיבות האירוע, סותרות, בעיקר בשאלה המרכזית והיא האם פגע רכב הנתבע 1 בתובעת, אם לאו. התובעת טוענת כי חצתה במעבר חציה ונפגעה על ידי רכב הנתבע 1, אשר לא נתן לה זכות קדימה. כתוצאה מכך, נפגעה בכל חלקי גופה ובעיקר בפלג גופה השמאלי. הנתבע 1 טוען בתצהירו, כי נסע בכביש עמוס מכוניות וכאשר הגיע למעבר החציה, וידא כי אין הולכי רגל והמשיך בנסיעה איטית. לטענתו, כאשר הבחין בתובעת רצה אל מעבר החציה, בלם את רכבו באופן שהספיק לעצור מבלי שהיה כל מגע בין רכבו לבין התובעת. התובעת, לטענתו, חצתה את הכביש ונפלה, על פי תצהירו, ככל הנראה, מאחר שנבהלה מרכבו. בעדותו בבית המשפט, שב הנתבע וחזר על תיאור האירוע כאמור. הנתבע נשאל מספר פעמים אודות הולכי רגל ושב וטען כי לא היו במקום הולכי רגל שביקשו לחצות את הכביש במעבר החציה המדובר. הנתבע הפנה לאמור בדו"ח בוחן התנועה לפיו, על הרכב לא היו סימני ניגוב אבק, למרות שלטענת הנתבע, הרכב היה מאובק ומלוכלך מאד. הנתבע הסביר כי התקשר למד"א בעקבות טענת התובעת כי נפגעה ולדבריו, שמע כי אנשים אשר התקהלו במקום, יעצו לתובעת להתלונן כדי לזכות בכספי ביטוח. רשיונו של הנתבע נשלל ממנו למספר ימים והוחזר לו לאחר שנחקר במשטרת עפולה. מטעם הנתבעים העיד גם אדם נוסף, מר רוזנפלד, אשר נקרה למקום האירוע. המדובר בעד אשר אין לו היכרות עם התובעת או עם הנתבע 1. מר רוזנפלד מסר כי חצה את הכביש ועמד בצד הנגדי של הכביש, לפני מעבר החציה אשר בו נפלה התובעת. מר רוזנפלד טען כי ראה את רכב הנתבע עוצר בפתאומיות ואת התובעת מתפרצת אל הכביש כאשר היא משוחחת בטלפון הנייד. לדבריו, הנתבע עצר ולא פגע בתובעת, אולם היא נפלה כי נבהלה. לדבריו הוא ראה את האירוע כולו כיוון שעמד בקרבת מקום והיה לו שדה ראיה ברור של רכב הנתבע ושל התובעת. כאשר נשאל כיצד זה טוען הוא כי נכח במקום, כאשר הנתבע טען כי לא ראה הולכי רגל, השיב כי הנתבע היה מבוהל ועמד על כך שבזמן האירוע, ניצב הוא על המדרכה, צמוד למעבר החציה בו היה האירוע, אך מצדו השני. הוצג בפניי דו"ח משטרתי, או חלקו, אשר אינו חתום על ידי עורכו, בו תועדו תנאי מזג האויר, שדה הראיה, פרטי נזקי הרכב וכן שרטוט של מקום האירוע. כמו כן, מסמכים רפואיים שונים ודו"ח פינוי של מד"א. דיון ומסקנות ביחס לנסיבות האירוע גרסאות התובעת והנתבע סותרות. מחד, גרסת העד תומכת בטענת הנתבע כי לא פגע בתובעת. מנגד, טענת העד כי עמד במעבר החציה, מן הצד הנגדי, נסתרת מפורשות ונחרצות על ידי הנתבע. העד מסר במהלך עדותו כי הוא בעצמו ייעץ לתובעת לא לקום מן הכביש על מנת לקבל כספי ביטוח, כי ביקש "להתחיל" עם התובעת והעיד על עצמו כי הקשר בינו לבין החוק בעייתי והפריח לחלל האוויר שלל הצהרות ואמירות ביחס לבעיותיו עם החוק ולגישתו הסלקטיבית ביחס לסיטואציות בהן מוכן הוא להעיד בשם החוק ובהן היה מסרב לכך. יוצא כי בפניי מצב של גרסאות מנוגדות והשאלה היא, האם הצליחה התובעת לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח את גרסתה כי נפגעה מרכבו של הנתבע 1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות, הגעתי למסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את תביעתה. עדות התובעת היתה עקבית ביחס לנסיבות האירוע. מנגד, אני סבורה כי בהחלט ייתכן שהנתבע, בנסיבות האירוע, פגע בתובעת מבלי משים ועל כן, לשיטתו, כלל לא ראה ולא חש פגיעה, למרות שזו נגרמה. ראשית, מתברר כי הנתבע לא רק שלא הבחין בתובעת, אלא שגם לא הבחין בעד רוזנפלד, אשר הובא לעדות על ידי הנתבעים, וטען כי עמד מן העבר הנגדי של מעבר החציה. מכך ניתן להסיק כי תשומת ליבו של הנתבע לא היתה מלאה לתנאי הכביש. שנית, הנתבע נהג ברכב מסחרי גדול וגבוה אשר ייתכן כי היה מוגבל בשדה הראיה לגבי הולכי רגל המגיעים מצידו האחורי הימני אל מעבר החציה, שלישית, מהירות הרכב היתה איטית ועל כך ניתן ללמוד הן מן העובדה שהנתבע עצר את רכבו מיד ללא סימני בלימה והן מן הפגיעה הקלה שנגרמה לתובעת ובנסיבות שכאלה תיתכן פגיעה קלה שלא תורגש. אשר לעדותו של העד רוזנפלד כי רכב הנתבע 1 לא פגע בתובעת וכי זו נפלה לאחר שנבהלה מן הרכב, דומה כי מן המקום בו עמד העד ולאור סוג הרכב המדובר, קיים קושי של ממש לראות את האירוע, אשר אירע בצדו הימני של רכב הנתבע 1 המרוחק מן המקום בו עמד לטענתו, העד. נכון הוא כי בחלק הדו"ח המשטרתי שהוצג בפניי צויין כי אין ברכב הנתבע נזק ואף אין סימני ניגוב. ואולם, לא הובאה בפניי כל ראיה כי התובעת נחקרה במשטרה ונשאלה היכן בדיוק נחבטה, לטענתה ברכב ואין כל תיעוד אלו חלקים ברכב נבדקו בהקשר זה של ניגוב האבק. מעבר לכל זאת, התובעת אינה טוענת כי נפגעה קשות על ידי רכב הנתבע. הפגיעה הנטענת על ידי הרכב, כפי שמתוארת ולאור העובדה כי התובעת יצאה מן האירוע בלי פגיעות קשות, היא פגיעה קלה ביותר וגם עניין זה, בשים לב לגודל הרכב, יכול להתיישב עם עדות הנתבע כי לא חש בפגיעה. בלימתו של הרכב, אם היתה בד בבד עם הפגיעה הקלה, בהחלט יכול שהאפילה על תחושת הפגיעה. מעבר לכל אלה, התרשמתי מעדות התובעת כעדות מהימנה. התובעת לא ניסתה להפריז, לא בעצמת הפגיעה ולא בנזקיה. אדגיש ואומר כי לא התרשמתי כי הנתבע מסר דבר שקר, אלא שלאור מכלול הראיות, המסקנה היא כי פגע בתובעת, בחוסר תשומת לב ולאור קלות הפגיעה, לא חש בכך. האם נגרם לתובעת "נזק גוף" הנתבעים טענו כי האירוע המדובר אינו תאונת דרכים המזכה בפיצוי על פי חוק הפלת"ד, שכן לתובעת לא נגרם נזק גוף. איני מקבלת טענה זו בנסיבותיו של תיק זה. לתובעת נגרמו מכאובים כמתואר בפניותיה לבתי החולים בסמוך לאחר התאונה, הן בפנייתה לבית החולים "העמק" אליו פונתה באמבולנס והן בפנייתה לבית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת, אליו הופנתה על ידי אורטופד קופת החולים. בהמשך, תועדו שטפי דם על ירכה השמאלית וכמו כן, כתוצאה ממכאוביה, הופנתה התובעת וקיבלה עשרה טיפולי פיזיותרפיה. אכן, למרבה המזל, אין המדובר בתאונה קשה. עם זאת, לאור סעיף 1 לחוק הפלת"ד ובהתחשב בהגדרת "נזק גוף" וכן בהגדרת "נזק" בפקודת הנזיקין, יש באמור במסמכים הרפואיים כדי להעיד על כך שלתובעת נגרם נזק גוף. לשיעור הפגיעה יש משמעות, אולם זאת בכל הנוגע לגובה הפיצוי בלבד ואין בשיעור הפגיעה כדי להוציא את התובעת מגדר אלו הזכאים לפיצוי על פי הפלת"ד. סוף דבר לאור האמור, אני מקבלת את טענת התובעת כי נפגעה בתאונת דרכים מרכב הנתבע 1. לא הובאו בפניי ראיות בדבר פגיעה בשכר והראיות הנוגעות להוצאות שנגרמו לתובעת הן דלות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפניי, אני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי המורכב מסך של 1,000 ₪ עבור הוצאות ונסיעות אשר לאור הטיפולים שקיבלה התובעת סביר כי נגרמו לה כתוצאה מן התאונה וכן 7,000 ₪ בגין כאב וסבל. סה"כ ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, 8,000 ₪. בנוסף, יישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן באגרות בית המשפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור כחוק. פגיעת רכבנזק לרכב