תביעה בגין אספקת סחורה מקולקלת ופגומה

הנתבעים טענו כי הסחורה שסופקה ע"י התובעת, הייתה מקולקלת ופגומה וכי הנתבעת לא יכלה לעשות בה שימוש. לטענת הנתבעים, התובעת הבטיחה להחליף את הסחורה ולזכות את הנתבעת בגין הסחורה הפגומה, אולם לא עשתה כן. הנתבע טען כי המדובר בחוב של הנתבעת וכי שטר הערבות וההתחייבות לתשלום נחתמו ונמסרו מטעם הנתבעת בלבד. 3. מטעם התובעת העידו: אלירן דני שבזמנים הרלוונטיים שימש כנהג התובעת (להלן: "דני" או "הנהג"), מר ניסים ביתן שבזמנים הרלוונטיים שימש מנהל מכירות אצל הנתבעת (להלן: "מנהל המכירות"), וכן מר יפת מליחי שבזמנים הרלוונטיים שימש נהג משאית אצל הנתבעת (להלן: "יפת" או "נהג המשאית"). מטעם הנתבעים העיד הנתבע. דיון: 4. בהתאם לתקנה 214 - ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, יהיה פסק הדין שלהלן מנומק בתמציתיות. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות העדים ושקלתי טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל כנגד 2 הנתבעים. הנתבעים לא חלקו על ביצוע הזמנת הסחורה וקבלתה כמפורט בכרטסת הנהלת חשבונות שצורפה ע"י התובעת ושבה הופיעו רכישות הנתבעת. לצד הכרטסת צירפה התובעת גם את תשעת החשבוניות שהונפקו שפרטיהן כדלקמן: א. חשבונית מס 39777 ע"ס 7,189.59 ₪ מיום 16.5.11. ב. חשבונית מס 40166 ע"ס 5,434.23 ₪ מיום 26.5.11. ג. חשבונית מס 40421 ע"ס 5,582.92 ₪ מיום 2.6.11. ד. חשבונית מס 40574 ע"ס 6,580.13 ₪ מיום 7.6.11. ה. חשבונית מס 40795 ע"ס 7,591.52 ₪ מיום 16.6.11. ו. חשבונית מס 41012 ע"ס 6,401.36 ₪ מיום 23.6.11. ז. חשבונית מס 41272 ע"ס 6,085.30 ₪ מיום 30.6.11. ח. חשבונית מס 41720 ע"ס 3,989.45 ₪ מיום 12.7.11. ט. חשבונית מס 41948 ע"ס 5,148.78 ₪ מיום 18.7.11. סה"כ: 54,003.28 ₪. אין חולקין כאמור, כי הסחורה סופקה במלואה. על גבי תשעת החשבוניות מתנוססת חתימתו של מר עארף, עובד הנתבעת (להלן: "עארף"), שאישר קבלת הסחורות בכל פעם (ראו גם עדות הנתבע בעמ' 13 שורה 1). כמו כן ובהתאם לעדויות שלא נסתרו, את הסחורות שבאו לידי ביטוי בחשבונית א', ח' ו-ט' העביר המצהיר דנו באופן אישי למר עארף, ואילו אלו שבחשבונית ז' לעיל מסר מר יפת באופן אישי למר עארף. 5. משאין חולק כי הסחורה סופקה והחשבוניות נחתמו ע"י עובד הנתבעת, הרימה התובעת את נטל ההוכחה שהיה מוטל עליה, ועל הנתבעים עבר הנטל להוכיח פגמים בסחורה. בעניין זה אין די בהעלאת טענות בעלמא. הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא המעידה כי הסחורה הייתה מקולקלת. כן לא הציגו הנתבעים פניות בכתב לתובעת, או ראיות לרכישת סחורה חלופית בתקופה הרלוונטית. ודוק, הנתבע טען בחקירתו כי מאחר שלא ניתן היה להשתמש בסחורה, רכש סחורה חלופית בסופר (עמ' 14 שורה 19). אי הצגת קבלות, או אסמכתאות לרכישת הסחורה החלופית, עומדת כנגד גרסת הנתבעים. החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, קובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595. זאת ועוד, עארף הוא זה שקיבל את הסחורה ואישר בחתימתו קבלתה, ללא כל הערה או הסתייגות בדבר טיב הסחורה, או הפגמים הנטענים. משהנתבע לא הוא שקיבל את הסחורה, אלא עארף ומשע"פ הנטען ע"י הנתבע בחקירתו, עארף הוא גם זה שהעביר את הטבלה (שצורפה לתצהיר הנתבע) לתובעת (עמ' 16 שורה 26), היה על הנתבעים להעיד את עארף על מנת שיתמוך בטענותיהם ואף יבהיר מדוע למרות טענות הנתבעים, אישר ללא סייג קבלת הסחורה. אי העדת עארף עומדת אף היא כנגד גרסת הנתבעת. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). 6. זאת ועוד, עדות הנתבע לא נמצאה מהימנה בעיני: תחילה העיד הנתבע כי לעארף אין חוש ריח (עמ' 11 שורה 8) וכי תפקידו היה רק לשקול את הסחורה. יחד עם זאת, בהמשך העיד כי עארף הוא זה שהתקשר לתובעת (עמ' 14 שורה 15). לא ברור כיצד יכול היה עארף לדעת שהסחורה מקולקלת ולהתקשר לתובעת, אם לטענת הנתבע היה נעדר חוש ריח. עדות זו אף סותרת את עדויות נהגי התובעת, אשר נמצאו מהימנות בעיני ועל פיהן עארף נהג לשקול את הסחורה ואף להריח אותה בטרם חתם על החשבוניות (עמ' 7 שורות 26-27, עמ' 10 שורות 1-3). אם לא די באמור, הרי שמעדות הנתבע הסתבר כי בניגוד לאמור בתצהירו כאילו "ערכתי רישום פנימי..." (סעיף 6 לתצהיר), הרי שהרישום שצורף לתצהירו, (להלן הטבלה), כלל לא נערך על ידו, אלא נרשם ע"י עארף (עמ' 16 שורה 20). אולם כאמור, עארף לא זומן להעיד. לפיכך, לא רק שהטבלה, אשר לא הוגשה ע"י עורכה, אינה קבילה, אלא שכאמור, אי העדת עארף מביאה להעדפת גרסת התובעת כי עארף חתם על החשבונית מאחר שלא מצא כל פגם בסחורה. על פי סעיף 13 לסיכומי הנתבעים (אף שלא איתרתי בתיק את פרוטוקול הדיון בבקשת רשות להתגונן) נטען כי במהלך הדיון בבקשת רשות להתגונן, טען הנתבע כי פנה טלפונית לתובעת, לטענתו, לאחד בשם יובל, ועוד אחד עם שפם. למרות האמור, לא נשאלו עדי התובעת לגבי בחור בשם יובל העובד אצל התובעת, ואף לא הוגשה כל בקשה לזימונו של אותו יובל כעד על מנת לתמוך בטענת הנתבע כי ערך עימו שיחות טלפוניות בעניין. 7. זאת ועוד, הנתבע אף לא סיפק בחקירתו כל הסבר הגיוני לסיבה בעטיה, למרות שהסחורה אשר סופקה ביום 16.5.11, הייתה לגרסתו מקולקלת וכך גם חלק מהסחורה שסופקה ביום 26.5.11, משכה הנתבעת לאחר קבלת אותן סחורות 2 שיקים לפקודת התובעת בדיוק בסכום החשבוניות נשוא אותה הסחורה ואף המשיכה וקיבלה סחורה מהתובעת, 7 פעמים נוספות. ברי כי ככל שהסחורה הייתה אכן מסריחה ומקולקלת, לא הייתה הנתבעת מושכת שיקים עבורה ולא ממשיכה לקבל סחורה (מקולקלת), שוב ושוב מהתובעת, אשר לטענתה סיפקה סחורה פגומה. בעניין זה יש להדגיש גם כי השיקים חזרו מסיבת א.כ.מ ולא מסיבת הוראת ביטול (ראה ת/1) ואף בכך יש כדי לפגום במהימנות טענות הנתבעים. חוסר המהימנות של הנתבעים, בא לידי ביטוי גם בעובדה, שגם לגישת הנתבעים וע"פ הטבלה שצרפו, נותרה יתרת חוב בסך 11,975 ₪ עבור סחורה לגביה לא היו תלונות. למרות זאת, גם תמורה זו לא שולמה ע"י הנתבעת לתובעת, עד היום. 8. בניגוד לעדות הנתבע, אשר בלשון המעטה, לא נמצאה מהימנה בעיני, הרי עדות עדי התובעת הותירו בי רושם חיובי: שלושת העדים העידו באופן קוהרנטי ואחיד כי הסחורה המשווקת ע"י התובעת עוברת בדיקה קפדנית של וטרינר ולעיתים אף וטרינר משנה וכי רק לאחר אישור הווטרינר ניתנת תעודה המאשרת הוצאת הסחורה לשוק. חקירת עדי התובעת ע"י ב"כ הנתבעים הייתה "ניסיון דיג" להצביע על כך שיתכנו מקרים שחלים תקלות בגין קלקול בקירור המשאית. בעניין זה אדגיש, כי לא מצאתי כל ערך בטענות אלו, שעה שלא הוכח כי ביחס לסחורה הספציפית שסופקה לנתבעת נפלו פגמים, או כי במועדי ההובלה הספציפיים אירעו תקלות בשעת ההובלה. נהפוך הוא, נהג המשאית העיד כי לא ארעה תקלה בעת שהוביל סחורה לנתבעת (עמ' 11 שורות 16-17). לאור האמור, אין כל רלוונטיות לטענות הנתבעים בסיכומים בדבר סתירה בעדות העדים ביחס לנוהג במקרה של תקלה. טענות אלו היו רלוונטיות, רק אילו הייתה מוכחת תקלה במשאית בזמנים הרלוונטיים. בנוסף, 2 הנהגים העידו כי במקרים חריגים (שלא הוכח כי התקיימו במקרה דנן), ככל שקיימת תקלה במשאית ההובלה, היא מתוקנת מידית, כשלאור טמפרטורת הקירור במשאית, הסחורה לא יכולה להתקלקל במהלך זמן התיקון. ראה עמ' 7 שורות 17-18, עמ' 9 שורות 6-8. כאמור, משלא הוכחה תקלה במועדים הרלוונטיים, אין משמעות להצגת האפשרות ההיפוטטית של תקלה, לצורך הקמת הגנה לנתבעים. 9. גם את התביעה כנגד הנתבע, מצאתי לקבל. אבהיר כי אין המדובר בחיובו של הנתבע, מכוח הרמת מסך ולפיכך גם לטענת הנתבעים בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת, אין משמעות. הנתבע אישר בחקירתו כי חתם על שטר החוב מיום 15.5.11 (ת/8) ועל כתב ערבות מתמדת והתחייבות לשיפוי (ת/8). לפיכך, אינני מוצאת רלוונטיות בטענות הנתבעים בסיכומיהם ביחס לנטל ההוכחה במצב בו נתבע מכחיש חתימתו על מסמך. אין המדובר במקרה בו החותם טוען, כי אין המודבר בחתימתו וכי זו זויפה (אז אכן הנטל על התובע להוכיח זהות החותם). במקרה זה,הנתבע אישר כאמור, באופן מפורש כי מדובר בחתימתו וטענתו מתייחסת רק למשמעות המשפטית של החתימה והאם מדובר בחתימתו כנציג הנתבעת, או באופן אישי כערב. לטענת הנתבע, חתם אך ורק בשם החברה (עמ' 15 שורות 1-11). הנתבע ציין בפתח תצהירו כי חתם על כתב הערבות כמנהלה של הנתבעת. הוא ציין כי בכל מקרה חתם בשמו רק כמי שמוסמך היה לחתום בשם הנתבעת, אך לא במטרה לערוב באופן אישי. הגם שלכאורה מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן טענות אלו לא הועלו בבקשת רשות להתגונן, הרי משלא הושמעה כל התנגדות מטעם התובעת מצאתי לדון בטענות אלו. עיון בכתב הערבות המתמדת וההתחייבות לשיפוי מיום 15.5.11 מעלה כי במקום פרטי הערב מצוינים פרטיו האישיים של הנתבע. אומנם על גבי חתימתו של הנתבע בסיפא לכתב הערבות מוטבעת חותמת הנתבעת. עם זאת, הסממנים החיצוניים מעידים כי החותמת הוספה כלאחר יד וכי ההתחייבות ניתנה מטעם הנתבע עצמו: שמו הפרטי של הנתבע נרשם יחד עם כתובת מגורים ומספר תעודת זהות שלו (ולא מספר הח.פ של הנתבעת). הכתובת המצוינת על גבי כתב הערבות היא דקר 60 קריית מוצקין, בעוד שכתובת הנתבעת היא כפר מסריק ת.ד 17 (השוו תדפיס רשם החברות - ת/5). מעצם הגדרת המונח "ערבות", אין כל הגיון בטענת הנתבע כאילו הנתבעת היא שערבה לקיום חובותיה שלה. סעיף 1(א) לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 קובע: "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". מלשון החוק עולה כי מהותה של הערבות היא שאדם יערוב לחיובו של אדם אחר, ולא כי אדם - לרבות תאגיד ,יערוב לחיובו של עצמו. אילו הייתי מקבלת את עמדת הנתבע, היה כתב הערבות חסר כל תוקף, או משמעות. ערבות היא התחייבות של צד לקיים חיובו של אחר כלפי צד ג'. אין זה מתקבל על הדעת שהנתבעת תתחייב כלפי התובעת, עבור חיובים שלה עצמה. חיזוק למסקנתי זו מצאתי לא רק בנוסחו של כתב הערבות, אלא אף בציון פרטיו האישיים של הנתבע וחתימתו, על גבי שטר החוב. טענתו של הנתבע כי למרות חתימתו וציון פרטיו, המדובר בערבות והתחייבות של הנתבעת, לא רק שאינה הגיונית וסותרת את מהות כתב הערבות, אלא שאף עומדת בניגוד לעדות מנהל המכירות והנהג מטעם התובעת אותה מצאתי מהימנה על פיה מכל לקוח חדש ובעיקר מחברה בע"מ נדרשת ערבות אישית לחובות החברה. 10. וראה בעניין זה דברי ביהמ"ש בת"א (פ"ת) 5425/08 פסגות גליל גולן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. טל עץ השדה בע"מ ואח': "אכן, מעיון בכתב הערבות, נספח ב1 לתצהירו של מר מועלם, עולה כי נפל בכתב הערבות פגם, כפי שהתובעת מודה בעצמה (סעיף 39 לתצהיר עדותו של מר מועלם). על גבי חתימתו של הנתבע 2, המצוינת בסופו של כתב הערבות מוטבעת חותמת הנתבעת 1. היות שמנוסח כתב הערבות עולה, כי מדובר בערבות לחיוביה של הנתבעת 1 כלפי התובעת, אם נראה את הנתבעת 1, כמי שחתמה על כתב הערבות, הרי שהנתבעת 1 ערבה לחובות עצמה, דבר שאינו מתקבל על הדעת. ברי כי תוצאה זו, כמו גם טענת הנתבע 2, כי חתם על כתב הערבות כמורשה חתימה של הנתבעת 1 בלבד, מבלי ליטול על עצמו כל התחייבות אישית כערב אישית לחובות הנתבעת 1, אינם עולים בקנה אחד עם מהותה ותכליתה של הערבות שנחתמה, ומרוקנים את כתב הערבות מכל תוכן..." ובהמשך: "מסקנת הדברים, כי ברור שחתימת הנתבע 2 על כתב הערבות נעשתה על מנת להקים ערבות אישית של הנתבע 2 לחובות הנתבעת 1 לתובעת. הטבעת חותמת הנתבעת 1 על גבי חתימתו של הנתבע 2 נראית, בנסיבות הענין, כפליטת קולמוס בלבד. יתירה מכך, חוק הערבות ממילא אינו מחייב הסכם בכתב כתנאי ליצירתה של ערבות. בסעיף 3 לחוק הערבות נקבע: "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם הערבות היתה על פי צו של רשות - משנמסר כתב הערבות לרשות". העדר דרישת כתב לצורך הכרה בקיומה של ערבות מוביל למסקנה, כי אין מקום בכל הקשור לערבויות להקפדה דקדקנית על דרישות צורניות. בנסיבות אלו, אין בטעות הקולמוס, הנזכרת לעיל, כדי לאיין תוקף ערבותו של הנתבע 2". 11. גם במקרה דנן - בכתב הערבות וההתחייבות לשיפוי נרשם במפורש כי הואיל והתובעת התקשרה עם הנתבעת והואיל והח"מ הוא בעל מניות ו/או מנהל בחברה, הרי שהחותם מתחייב לערוב המפורט בכתב הערבות. אין חולק כי מי שחתם על שטר הערבות הינו הנתבע. כלומר ההתקשרות היא עם הנתבעת, אולם הערבות וההתחייבות הינן מטעם הנתבע עצמו. פרטיו האישיים של הנתבע מצוינים בצד חתימתו ואין בהטבעת חותמת הנתבעת על חתימתו כדי לפגום בערבותו האישית כאמור. לאור האמור, הנתבע ערב באופן אישי לחוב הנתבעת ולפיכך דיין התביעה להתקבל גם כנגד הנתבע. 12. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 54,003 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪. אספקהסחורה