שיק שסחרותו לא הוגבלה הוסב לבנק

הנתבעת משכה את השיק. סחרותו לא הוגבלה. הוא הוסב לבנק. ניתנה תמורה למסב - החברה שבשליטת בעלה של הנתבעת ואשר לשם "איזון החשבון" שלה נמשך השיק. זאת בדמות זיכוי חשבונה הדביטורי, שנותר ביתרת חובה (ראו: ע"א 345/78 בנק הפועלים נ' סרדס, פ"ד לג(1) 683 (1979)). נקודת המוצא היא אפוא כי הנתבעת חבה בתשלום הסכום הנקוב בשיק, משזה חולל. 13. נבחן את טענות ההגנה של הנתבעת. ראשית יצוין כי כמובן שהנתבעת כבולה לטענות שהעלתה בתצהיר התומך בהתנגדותה, אשר הפך לשמש כתב ההגנה שלה משניתנה הרשות. ברם הטענות של הנתבעת בסיכומיה, עד האחרונה שבהן, מהוות הרחבת חזית, בין בדרך של הוספת טענות עובדתיות שלא בא זכרן בהתנגדות, ובין אם בדרך של הוספת טענות חדשות לחלוטין. נתון זה לבדו די היה בו כדי להצדיק את דחיית קו ההגנה העדכני ואת קבלת התביעה. ובכל זאת, במידה רבה - למעלה מן הצורך, נבחן את הטענות גם לגופן. 14. טוענת הנתבעת: השיק הנוסף, של 36,209 ₪, הוא שהחליף את השיק, שחולל ביום 2.4.09. הא ראיה, כעולה מדפי החשבון שצירפה לתקופה של 1.4.09 ואילך: אותו שיק נוסף הופקד, לראשונה ביום 10.4.09 ולאחר מכן בימים 10.5.09, עד שלבסוף כובד ביום 14.5.09. ברם טענה זו נסתרת מניה וביה משעה שמציג הבנק את דף החשבון הקודם (נספח ו' לתצהיר קיכלר), שם ניתן לראות כי השיק הנוסף הוחזר בפעם הראשונה כבר ביום 31.3.09, שלושה ימים קודם לחילול השיק מושא התיק, וודאי שלא בא להחליפו משעה שחולל. כאשר נתבקש מר מנשרוב להסביר קושי זה בחקירתו הנגדית - לא ביקש הוא לעמוד עוד על הטענה כי השיק הנוסף החליף את השיק מושא התיק, אלא עבר לטענות כלליות (עמ' 6 לפרוטוקול ובפרט בש' 18-17). הנתבעת עצמה לא ידעה להוסיף דבר, שכן הוברר כי לא ידעה ב"זמן אמת" על הנעשה בחשבון והוא נוהל בידי בעלה. לפיכך יש לדחות טענה מרכזית זו של הנתבעת. 15. טוענת הנתבעת: החשבון "אוזן". ברם יתרת העו"ש אינה כלל החשבון. כעולה משאילתות האובליגו שצירף הבנק לכל מהלך שנת 2009 (נספח ז' לתצהיר קיכלר), הרי שהחשבון הכולל היה ונותר ביתרת חוב של מאות אלפי ₪. זאת יש לקבוע כממצא, בהיעדר כל טענה מבוססת נוגדת מצד הנתבעת, שביקשה להסתמך על דפי חשבון העו"ש בלבד, שודאי אינם ממצים, ונוכח הסברי עדי הבנק גם בחקירתם הנגדית. בהיעדר "איזון" לא ניתן לטעון כי החוב סולק, ובהתאם לבנק שמורה הזכות לחזור על הנתבעת-מושכת השיק. בהקשר זה יש לדחות את הטענה, שגם כך לא היתה יכולה להיות לה נפקות, כאילו קבלת ההלוואה של 150,000 ₪ בחודש ספטמבר 2009 מעידה על איזון החשבון. שאילתות האובליגו מעידות שלא זה המצב, כאמור. יתרה מכך, בהחלט אפשר שגם בחשבון ביתרת חובה כוללת יאפשר הבנק הלוואת כספים נוספים, ככל שיש תקווה שאלו יניבו את צמצום החוב, בדרך של המשך פעילות החברה, חלף חניקתה התזרימית. כך נעשה במקרה דנן, כפי שהסביר מר סרדס (עמ' 14-13 לפרוטוקול ובתצהירו), והסברו היה אמין. טענת מר מנשרוב בחקירתו כי הוא, ולא הבנק, החליטו כמה כסף יגיע מאשטרום לחשבון החברה (עמ' 7, ש' 11 לפרוטוקול) מחזקת ומבהירה גישה זו של הבנק: כאשר מר מנשרוב הוא עם ה"יד על הברז", ברור שאי-שיתוף פעולה עמו עלול להביא להפסקה מוחלטת של הזרמת התקבולים לחשבון החברה. כך או כך: גם עובר לאותה הלוואה חשבון החברה לא היה "מאוזן" כטענת הנתבעת, ובהתאם אין לומר כי החוב שנועד השיק מושא התיק לסלקו - סולק. 16. טוענת הנתבעת: הבנק הבטיח להחזיר את השיק. דין הטענה להידחות. טענות הנתבעת ובעלה היו בלתי אמינות בעיניי. בנוסף, הן לוקות בכפל פסול של גרסאות עובדתיות: אחת, כי נציגי הבנק הבטיחו להחזיר את השיק אך טענו כי הוא אבד, והאחרת, המאוחרת מאד, כי מר סרדס הבטיח להחזיר את השיק אם רק יראה משיכה אחת מן החשבון. בנוסף, סימון השיק בידי הבנק ב"זמן אמת" ככזה שאין להחזירו (כעולה מתצהירי קיכלר וסרדס גם יחד), מקעקעים טענה זו. אין גם כל הגיון בכך שהבנק יאות להחזיר את השיק, כל עוד החשבון לא אוזן באופן אמיתי. עדותו של מר סרדס בעניין היתה אמינה בעיניי. נתון נוסף מחזק את גרסתו: אף לשיטת הנתבעת עצמה, התקיימה הפגישה בנוכחות "שומר" או "מאבטח" (לפי האמור בשתי גרסאותיה האחרונות). פגישה שאליה מזומן מאבטח הבנק היא לרוב כזו שאינה מתנהלת על מי מנוחות, וודאי אינה כזו שיש לצפות שנציגי הבנק יביעו במהלכה נדיבות יוצאת דופן ונטולת הגיון עסקי כלפי מי שהסבו להם שיק שחולל. ואכן, הסברי מר סרדס, שלפיה הפגישה גלשה חיש מהר לאיומים וקללות ולכן הוא נאלץ לזמן את המאבטח (עמ' 14 ש' 11-7 לפרוטוקול) מבהירה היטב את רוח הדברים, וכאמור אמינה בעיניי. יוער כי הנתבעת מלינה על כי מר סרדס "הוסתר", ובתחילה הגיש מר קיכלר תצהיר. אין בכך ולא כלום. אילו היתה הנתבעת מציינת מראש כי מר סרדס הוא אחד מ"נציגי הבנק" העלומים שהזכירה בהתנגדותה כמי שהבטיחו לה את החזר השיק, היה ניתן לצפות לתצהירו להזמת הטענה. ברם הנתבעת לא נקבה בשמו, ואף לא בתפקידו הנכון של מר סרדס, ורק בדיון מיום 9.12.12 ציינה שהוא שהבטיח - ומיידית הוגש תצהירו בידי הבנק. אין בכך ולא כלום. 17. טוענת הנתבעת: הבנק השתהה בהגשת התביעה. טענה זו, שלא בא זכרה בהתנגדות, אינה ברורה במקרה דנן גם מבחינת נפקותה המשפטית ויש לדחותה. אשר לטענות אחרות של הנתבעת, דוגמת היעדר סחרות השיק והתביעה שהופנתה (בלא שיש בכך כל פסול) כלפי המושך והנפרע-המסב גם יחד - הרי שאלה לא באו לידי ביטוי בסיכומים, וממילא נעדרו כל יסוד משפטי. סוף דבר 18. נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה. הבנק רשאי לשוב ולפעול בתיק ההוצל"פ לביצועו של השטר (01-64132-11-5). כן תשא הנתבעת בהוצאות המשפט של הבנק בקשר עם ההליך דנן בסכום של 2,000 ₪, ובשכ"ט עורכי דינו בסכום של 15,000 ₪. בנקשיקים