תביעה אזרחית על אלימות: כתב אישום כראיה כללי התובע-שכנגד, יליד 16.6.1955, עתר לחייב את הנתבע-שכנגד לפצותו בגין אירוע מיום 19.8.2011, שתואר בתצהירו (ס' 7-3 לתצהיר מיום 5.11.2013): "... בעת שקשרתי חלונות על גבי רכב של המפעל... לפתע חשתי, כי מישהו מכה אותי מאחור באמצעות אגרופים ברגליי. נבהלתי והסתובבתי, ראיתי כי הנתבע מכה אותי במלוא המרץ, קפצתי מן הרכב וברחתי חזרה לאזור המפעל, כאשר בעת הזו, יצאו 3 עובדים של המפעל וניסו להדוף ולעצור את הנתבע וכן להגן עלי. מיד לאחר מכן יצאתי שוב מן המפעל והתחלתי לצעוק בעצמי על הנתבע והנתבע בתגובה, התגבר על הדיפתם של 3 העובדים הנוספים, הגיע שוב אלי, והיכה אותי באמצעות בעיטות ואגרופים במלוא כוחו, ניסיתי להתחמק ככל יכולתי ויתר העובדים ניסו לעצור את הנתבע מהתקפתו עלי, אולם חרף זאת, הנתבע מצא על הארץ כלי מסוג זווית אלומיניום והיכה אותי באמצעותו, בחלק האחורי של הראש. כתוצאה ממכה זו, נפלתי על הארץ והתחלתי לדמם ואף איבדתי את ההכרה למס' שניות". יוער כי בתביעה העיקרית עתר התובע (הנתבע-שכנגד) לחייב את הנתבע (התובע-שכנגד) לפצותו בגין נזקי רכוש. התביעה העיקרית נמחקה (ר' פרוטוקול דיון מיום 9.5.2013). במישור הדיוני: הנתבע-שכנגד הגיש כתב הגנה-שכנגד והתייצב לדיון ביום 23.2.2011, ואולם בהמשך לא התייצב; באת-כוחו הודיעה שנותק עמו הקשר וביקשה להשתחרר מייצוג. בקשתה נענתה (ר' פ' דיון מיום 9.5.2013). הבקשה למתן פס"ד ופרוטוקול הדיון מיום 9.5.2013 - הומצאו לנתבע-שכנגד כדין: ר' תצהיר מוסר מר מאיר דקל מיום 24.9.2013, שצורף לבקשת התובע-שכנגד מיום 16.10.2013 (בקשה 14). המצהיר ציין כי הגיע לכתובת הנתבע-שכנגד שלוש פעמים (בתאריכים: 16.9.2013, 17.9.2013 ו-23.9.2013), ולאחר שאיש לא היה בבית, הדביק את המעטפה עם המסמכים על דלת דירת הנתבע. כתובת הנתבע-שכנגד אומתה בפלט מרשם האוכלוסין כתובת זו צוינה גם בכתב התביעה שהגיש הנתבע-שכנגד (הוא התובע). דיון בכתב ההגנה-שכנגד, הנתבע-שכנגד הכחיש כי נגרמו לתובע-שכנגד נזקי גוף כלשהם (ר' ס' 5 לכתב ההגנה-שכנגד). הוא הכחיש שתקף את התובע-שכנגד וטען כי "כל מגע ביניהם נבע מהצורך של קובי (הנתבע-שכנגד) להתגונן מפני תקיפתו ע"י עזרא (התובע-שכנגד), וכי ככל שנגרמו לעזרא נזקים... כלשהם הרי הם נגרמו באשמו המכריע של עזרא עצמו" (ס' 17 לכתב ההגנה-שכנגד). כנגד הנתבע-שכנגד הוגש כתב אישום (ת"פ 45230-10-12). כתב האישום נמחק בטרם הקראה, משום שהנתבע-שכנגד עזב את הארץ (ר' החלטת כב' הש' ד' שריזלי מיום 12.6.2013). בכתב האישום נטען: "הנאשם יצא מעסקו, ניגש אל המתלונן והחל לחבוט בו באגרופים ברגליו ובבטנו... הנאשם לא פסק ממעשיו, הרים זווית אלומיניום שהייתה במקום, והכה באמצעותה באחורי ראשו של המתלונן, לאחר מכן השליכה לרצפה והמשיך מכה במתלונן באגרופים עד שהלה נפל לרצפה. כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרמו למתלונן פצע שטחי שראשו, נפיחות ורגישות מקומית באחורי קרקפתו ובעורפו, ופצעי שטח בשוק רגלו הימינית" (ס' 5-3 לכתב האישום). כתב האישום מהווה ראיה מנהלית להוכחת תוכנו (ור' למשל: בג"צ 6549/13 תנועת אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ראש עיריית בת ים, ס' 39 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיא מ' נאור, מיום 20.10.2013). התובע-שכנגד הגיש למל"ל תביעה לתשלום דמי פגיעה. בטופס בל/250 נרשם, תחת תיאור התאונה: "ליד דלת הכניסה למפעל הותקף על ידי שכן עם זווית אלומיניום ופגע בו בראש. יש פגיעה בראש". התובע-שכנגד פנה למוקד רפואי לאחר התאונה, ונרשם: "הותקף על ידי שכן עבודה לפני כשעתיים, קיבל מכה מזווית אלומיניום בראש, מכות ברגליים, סובל מכאבי ראש, סחרחורות, כאבים ברגליים מרפק ימין, שולל איבוד הכרה או הקאות" (ר' טופס מכבי שירותי בריאות מיום האירוע, בנספח ג' לתחשיב הנזק). על יסוד תצהיר התובע-שכנגד מיום 5.11.2013 שלא נסתר ואשר נתמך בכתב האישום, בטופס בל/250 ובתיעוד הרפואי הנ"ל, אני מקבלת את התביעה-שכנגד ומטילה על הנתבע-שכנגד אחריות לנזקי התובע, כמפורט להלן. במישור הרפואי: ביום 20.8.2011, התובע-שכנגד פנה למיון ושוחרר בהמלצה למעקב רופא מטפל ומשככי כאבים, ובכל שינוי במצב הכרה או הקאות - לשוב למיון (ר' טופס מיון בנספח ג' לתחשיב הנזק). בבדיקה מיום 12.2.2012, כחצי שנה לאחר האירוע, נרשם בסיכום והמלצות: "עדיין מתלונן על תופעות הבאות - 1. כאב ראש צוואר עם הקרנה לעורף- כאב תדיר מחמיר במאמץ, תנועת ראש. 2. סחרחורת עם מרכיב סיבובי, מלווה בחוסר שיווי משקל, תופעה מחמירה בשינויי תנוחת ראש, גם בשכיבה בסטית ראש אחורה. 3. ירידת זיכרון, הפרעה ביכולת להתרכז, מידי פעם הפרעה בשליפת מילים. בשל הפרעה זו מתקשה בתפקוד מקצועי. מומלץ המשך טיפול בארקוקסיה בשל כאב צוואר, הערכה במרפאת זיכרון, המשך מעקב של רופא א.א.ג בשל סחרחורת" (ר' בנספח ג' לתחשיב הנזק). 9. התובע-שכנגד הגיש חוו"ד של ד"ר גלעד רונית - מומחית בנוירולוגיה, לפיה הוא סובל מנכות בשיעור 10% לפי ס' 29(6)II לתקנות המל"ל עקב כאבי ראש כרוניים; נכות בשיעור 10% לפי ס' 37(5)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה בתנועות הצוואר וכאבי צוואר בצורה קלה, ונכות בשיעור 10% לפי ס' 34 (ב) לתקנות המל"ל בגין ירידה קוגניטיבית המגבילה באופן בינוני את כושר העבודה (בפרק מסקנה בחווה"ד). הנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 27.1%. לא הוגשה חוות דעת נגדית. 10. במישור התפקודי: המומחית ציינה כי "מדובר בחולה בן 56 אשר עבר חבלת ראש בזמן העבודה בתאריך 19.8.2011 עם איבוד הכרה רגעי ומאז סובל מכאבי ראש ממושכים כאבי צוואר סחרחורות והפרעה קוגניטיבית יתכן עם מרכיב של דיכאון. אובחן על פי הייעוץ הפסיכיאטרי כסובל מ- PTSD. נזקק לטיפול אנלגטי ופסיכיאטרי קבוע וכן פיזיותרפיה, אינו מסוגל לחזור לתיפקוד נורמלי בדומה למה שהיה לפני האירוע, גם מבחינה קוגניטיבית וגם מבחינה פיזית. זאת נקבע גם על ידי הרופא התעסוקתי. מסקנה: יש לציין כי כל התופעות הנ"ל המפריעים לו בתפקוד היום יומי נגרמו לו בעקבות החבלה שעבר בעבודה..." (ר' בע' 3 לחווה"ד). 11. לפי חוות הדעת, הפגיעה בתפקוד היא משמעותית. אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע-שכנגד בשיעור נכותו הרפואית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 972 בע' 798). ראשי הנזק 12. הפסד השתכרות לעבר: עובר לאירוע, התובע-שכנגד עבד כשכיר במפעל לייצור אלומיניום. לפי תלושי שכר (חלקיים), השתכר בממוצע סך 5,034 ₪ לחודש (ר' נספח ב' לתחשיב הנזק). התובע שהה באי-כושר מיום האירוע ועד ליום 22.12.2011 (ר' תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה). במכתב רפואי מיום 15.1.2012 נרשם: "אינו כשיר לעבודה הכרוכה בהרמת משאות מעל 15 קילו". במכתב נוסף מיום 21.3.2012 נרשם: "אינו כשיר לעבודה הכרוכה בהרמת משאות מעל 10 קילו או עמידה ממושכת. כשיר לעבוד כמרכיב תריסי אלומיניום במשרה של 5 שעות ביום" (בנספח ג' לתחשיב הנזק). 13. התובע-שכנגד הגיש תל"ש לאחר האירוע, ממקום העבודה בו עבד לפני האירוע, כדלקמן: לחודש אוגוסט 2011 על סך של 1,554 ש"ח, לחודש ספטמבר 2011 על סך של 2,590 ₪, לחודש נובמבר 2011 על סך של 2,487 ₪, לחודש דצמבר 2011 על סך של 2,487 ₪, לחודש ינואר 2012 על סך של 2,487 ₪, לחודש מרץ 2012 על סך של 2,487 ₪, לחודש אפריל 2012 על סך של 4,887 ₪. בחודש אפריל 2012 - פוטר. במכתב הפיטורין נרשם: "עקב מצבך הבריאותי הלקוי, חוסר התאמתך מבחינת שעות העבודה וכן חוסר יכולתך לעבודה פיסית מאומצת, אין באפשרותנו להמשיך את העסקתך. לכן, אנו נאלצים להפסיק את עבודתך במפעלינו וזאת החל מתאריך 30.4.2012" (נספח ה' לתחשיב הנזק). התובע חזר לעבוד באותו מקום בתאריך 1.10.2013, בחצי משרה (ס' 20 לתצהירו). 14. נוכח היקף הנכות, יש להכיר בהפסדי השתכרות מחודש האירוע (אוגוסט 2011), ועד לפיטוריו ביום 1.5.2012, למשך 9 חדשים. החישוב ייעשה לפי ממוצע השכר לפני האירוע, בסך 5,034 ₪ לחודש, ובסה"כ: 45,306 ₪. מסכום זה יש לנכות את השכר שקיבל בתקופה זו לפי התל"ש שהציג (בסך כולל של 18,979 ₪). אשר על כן, התובע יפוצה בהפרש בסך 26,327 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (1.7.2012) ועד לתשלום בפועל. 15. בנוסף, התובע יפוצה החל מיום 1.5.2012 (מועד פיטוריו) ועד היום (תאריך פסק הדין), על בסיס שכרו הממוצע ערב התאונה בסך 5,034 ₪ לחודש (קרן), ולפי נכות בשיעור 27.1%, ובתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 1 לכל חודש ועד לתשלום בפועל. 16. הפסד השתכרות לעתיד: התובע יפוצה בראש זה לפי נכות בשיעור 27.1%, על יסוד שכרו הממוצע ערב התאונה כנ"ל (ובתוספת הצמדה כחוק מיום התאונה ועד היום), עד גיל 67 ובהיוון מתאים. 17. עזרה צד ג' לעבר ולעתיד: בראש זה ועל דרך של הערכה, לעבר ולעתיד, אני פוסקת סך של 30,000 ₪. 18. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: התובע לא הגיש קבלות. הוא נזקק לטיפולי פיזיותרפיה ולמשככי כאבים (נספח ג' לתחשיב הנזק). על רקע היקף הנכות וטיבה ועל דרך של הערכה יפוצה בסך של 5,000 ₪. 19. כאב וסבל ופיצויים עונשיים: הנזק נגרם בתקיפה אלימה, שהותירה נכות רפואית. אני פוסקת לתובע סך של 50,000 ₪ בראש נזק זה. 20. לסיכום: אני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבע ישלם לתובע את סכום הפיצויים ובנוסף הוצאות משפט: אגרה, שכ"ט מומחה ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%. משפט פליליהגשת ראיותאלימותתביעה אזרחית