תביעת השבה בסך 20,465 ₪, כספים אשר נטען כי נמשכו מחשבונה שלא בהסכמתה או ידיעתה משהגיעה התובעת למסקנה כי הנתבע, שהיה בן זוגה לחיים אותה העת של הלקוחה, הוא שמשך כספים מחשבונה של הלקוחה ללא ידיעתה וללא הסכמתה, פיצתה התובעת את הלקוחה בסך של 17,600 ₪. 3. תביעה זו הינה להשבת הכספים שנמשכו ע"י הנתבע, כך לטענת התובעת, שלא ע"פ אישורה של הלקוחה ואשר בגינם פוצתה הלקוחה ע"י התובעת, וזאת מכוח חוק עשיית אושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). רקע עובדתי 4. הלקוחה ניהלה חשבון בנק על שמה אצל התובעת, בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ בסניף קיראון, בחשבון בנק מספר 05-56-86-78. ללקוחה הונפק כרטיס אשראי וויזה בעל ספרות אחרונות 3176 (להלן: "כרטיס הוויזה"), וזאת לשימושה האישי בלבד. 5. במהלך התקופה מיום 25.1.08 - 27.2.08, בוצעו מכרטיס הוויזה של הלקוחה, 10 פעולות של משיכת כספים במזומן ממכשירי כספומט, בסך כולל של 17,600 ₪, לפי הפירוט להלן: א. ביום 25.1.08 בשעה 11.57 נמשך סך של 1500 ₪ מבי"ל סניף 843. ב. ביום 25.1.08 בשעה 12.00 נמשך סך של 500 ₪ מבי"ל סניף 843. ג. ביום 27.1.08 בשעה 10.23 נמשך סך של 2000 ₪ מבי"ל סניף 35. ד. ביום 28.1.08 בשעה 21.08 נמשך סך של 2000 ₪ מבי"ל סניף 843. ה. ביום 29.1.08 בשעה 20.57 נמשך סך של 2000 ₪ מבי"ל סניף 843. ו. ביום 31.1.08 בשעה 07.08 נמשך סך של 2000 ₪ מבל"ל . ז. ביום 3.2.08 בשעה 21.58 נמשך סך של 2000 ₪ מבל"ל . ח. ביום 5.2.08 בשעה 21.58 נמשך סך של 1800 ₪ מבל"ל . ט. ביום 6.2.08 בשעה 21.10 נמשך סך של 1800 ₪ מבל"ל. י. ביום 7.2.08 בשעה 18.11 נמשך סך של 2000 ₪ מבל"ל. 6. ב-8.2.08 פנתה נציגת מטעם התובעת ללקוחה, כדי לברר את פשר המשיכות הרבות שנעשו על ידה בתקופה קצרה כל כך. הלקוחה הכחישה נמרצות את משיכת הכספים על ידה, ולכן הוחלט על חסימת כרטיסה של הלקוחה ואכן עוד באותו היום, בשעה 09:31, נחסם כרטיס הוויזה של הלקוחה (ראה תצהירה של הגב' ליבר ותצהיר הלקוחה בעניין, אשר לא נסתרו). 7. מבירור שערכה התובעת, התברר כי משיכות הכספים הללו בוצעו באמצעות כרטיס הוויזה של הלקוחה, תוך שימוש בכרטיס הוויזה המקורי, והקלדת המספר הסודי הנכון של הכרטיס (להלן: "משיכה חלקה"), ועל כך ראה תצהירה של הגב' סיגל ליבר, מנהלת הסניף. 8. נוכח זאת זומנה פגישה בין נציגת התובעת ללקוחה, אשר בה נכח גם הנתבע שהיה באותה עת בן זוגה של הלקוחה. במהלך פגישה זו הכחישה הלקוחה בשנית, כי ביצעה את פעולות המשיכה נשוא תביעה זו, ואילו הנתבע שנכח בפגישה לא התערב כלל (ראה סעיף 7 לתצהירה של הלקוחה, והודאתו של הנתבע בחקירתו, עמוד 9, שורה 28 לפרוטוקול). 9. על מנת לאמת את טענתה של הלקוחה כי המשיכות החלקות לא נעשו על ידה, פנתה התובעת לחברת האבטחה על מנת לקבל את התמונות ממצלמת האבטחה המוצבת בבנק בסניף בקרית אונו, ועל מנת לברר את זהות מושך הכספים. הצילומים שהתקבלו מחברת האבטחה הינם מיום 5.2.08, 6.2.08, 7.2.08 (ראה לעניין זה את תצהירו של מר טובסיס, מטעם התובעת). 10. לאחר קבלת התמונות ממצלמת האבטחה זומנה פגישה נוספת במשרדי התובעת אליה זומנה הלקוחה אשר הגיעה הפעם בלווית אמה, וללא נוכחות הנתבע. בפגישה הוצגו התמונות בפני הלקוחה ואמה, אשר זיהו את מושך הכספים בתמונות אלו כנתבע. 11. התובעת ערכה בירורים משלה בעניין, בין השאר שלחה את הלקוחה לביצוע בדיקת פוליגרף וקיבלה תצהיר מהלקוחה אשר בסופם זיכתה התובעת את חשבונה של הלקוחה ביום 19.5.08 בסך של 17,150 ₪, שכן שוכנעה כי הכספים נמשכו ע"י הנתבע, שלא בהסכמת הלקוחה ו/או אישורה. 12. תביעה זו, הינה להשבת הכספים בהם פוצתה הלקוחה ע"י התובעת בסך של 17,150 ₪, בצירוף ריבית והצמדה, ממועד התשלום ועד להגשת התביעה. טענות התובעת 13. לטענת התובעת, המדובר בלקוחה אשר נהגה במשך שנים למשוך כספים בסכומים נמוכים. משנודע לתובעת כי נעשו משיכות רבות וגבוהות שנעו בין 1500 ₪ ל-2000 ₪ באמצעות כרטיס הוויזה שלה ובתקופה קצרה של כשבועיים, יצרה התובעת קשר עם הלקוחה על מנת לברר את פשר החריגה בהתנהלותה. 14. התנהלותה הקבועה של התובעת בטרם ביצוע משיכות אלו, הכחשתה הנמרצת כי ביצעה משיכות אלו, וזאת בהזדמנות הראשונה, בדיקת הפוליגרף אותה ביצעה ואף התצהיר שהוגש על ידה, הביאה את התובעת למסקנה המתבקשת, לפיה לא הלקוחה היא זו שביצעה משיכות חלקות אלו, וכן לכך שהיא לא נתנה אישור לאחר, לבצעם. 15. התנהלות הנתבע אף היא, בפגישה שזומנה במשרדי התובעת לאחר ביצוע המשיכות, כך נטען ע"י התובעת, מלמדת אף היא כי הלקוחה מעולם לא נתנה לו אישור לבצע משיכות אלו: הנתבע שנכח בפגישה לא טען מצדו כי משיכות אלו נעשו על ידו עפ"י בקשת הלקוחה, דבר שהתבקש בנסיבות העניין, ככל שטענתו היא כי משיכות אלו נעשו על ידו באישורה ועל פי בקשתה. 16. הנתבע, בחקירתו, הודה כי הוא זה אשר ביצע את המשיכות, דבר שכאמור נתמך אף בתמונות ממצלמת האבטחה. 17. לטענת התובעת, המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין היא כי הנתבע משך מחשבונה של הלקוחה, שלא כדין, ומבלי לקבל אישורה, את כל המשיכות נשוא תביעה זו באמצעות כרטיס הוויזה, תוך שימוש בקוד הסודי. משפיצתה התובעת את הלקוחה עפ"י נהליה הפנימיים, וזאת לאחר ששוכנעה שהלקוחה דוברת אמת ביחס לאי מתן אישור לנתבע לבצע משיכות אלו, הרי שהנתבע התעשר שלא כדין על חשבונה של התובעת, והתובעת זכאית להשבת כספים אלו. 18. לטענת התובעת, טענת הנתבע כי הלקוחה החזיקה את הקוד הסודי בסמוך לכרטיס האשראי שלה, וזאת בניגוד לנהלי והוראות הבנק, הינה בגדר הרחבת חזית, הלקוחה כלל לא נחקרה בעניין ולא ניתן לקבוע בנושא ממצא עובדתי. טענות הנתבע 19. לטענת הנתבע, הוא היה בן זוגה של הלקוחה בתקופה בו בוצעו משיכות אלו, וכפועל יוצא, לפיכך, כל פעולות המשיכה מחשבונה של הלקוחה בוצעו עפ"י הוראותיה המפורשות: הוא והלקוחה ניהלו משק בית משותף, ולכן ככל שהוצאו כספים על ידו, הם הוצאו לשימושם המשותף. 20. לטענתו, אף הוא תרם סכומים נכבדים למשק הבית המשותף, והלקוחה, קרי, בת זוגתו באותה העת, העדיפה לעשות שימוש במשיכות במזומן. 21. פיצוייה של הלקוחה ע"י הבנק נעשה בניגוד לנהלי הבנק, שכן הוכח שהקוד הסודי של הוויזה נמסר לנתבע ו/או הוחזק בסמוך לכרטיס הוויזה. 22. טענת התביעה כי הנתבע גנב את מספר הקוד הסודי מהלקוחה הינה טענה שנטענה בעלמא שכן הלקוחה הודתה בחקירתה שלא ראתה את הנתבע עוקב אחריה. לפיכך, המסקנה המתבקשת היחידה הינה שהלקוחה היא שמסרה את מספר הקוד הסודי לנתבע על מנת שימשוך כספים באמצעות כרטיס הוויזה. 23. הנתבע הודה בחקירתו שביצע משיכות מכרטיס הוויזה של הלקוחה בהתאם לבקשתה, אולם לא הוכח כי המדובר דווקא במשיכות נשוא התביעה ו/או נשוא התמונות שהוצגו ע"י נציג חברת האבטחה. 24. החלטת התובעת לפצות את הלקוחה בסכום המשיכות נשוא תביעת השבה זו, נבעה מלחץ שהופעל על הבנק ע"י אמה של הלקוחה, אשר ניהלה חשבון בנק בסניף התובעת. ללא לחץ ואיומים אלו, כך נטען, התובעת לא היתה מפצה את הלקוחה והתביעה לא היתה באה לעולם. 25. משכך, דין התובעת כדין "מתנדב", ומשהתנדבה התובעת לפצות את הלקוחה אין לה כל עילת תביעה נגד הנתבע, ולכל היותר, ניתן היה לטעון כי ללקוחה היתה עילת תביעה כנגד הנתבע. 26. ככל שיקבע כי הלקוחה לא נתנה אישור לנתבע לבצע את המשיכות נשוא תביעה זו וכי הנתבע עשה שימוש בכרטיסה בניגוד להסכמתה, וכי התובעת פיצתה את הלקוחה בניגוד לנהליה הפנימיים ו/או בהתנדבות, הרי שרק ללקוחה, יכולה היתה להיות עילת תביעה כנגד הנתבע. לתובעת, כ"מתנדבת" ו/או פועלת בניגוד לנהליה, אין כל עילת השבה כנגד הנתבע. דיון והכרעה 27. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, התרשמתי ממהימנותם, עיינתי במסמכים ובסיכומי הצדדים בפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה כולה להתקבל, וזאת מהנימוקים הבאים: הכספים נשוא התביעה נמשכו ע"י הנתבע: 28. לאחר שעיינתי בתצהירה של הלקוחה, שמעתי את חקירתה, עיינתי בתצהירו ובחקירתו של הנתבע, הגעתי למסקנה כי הכספים נשוא תביעה זו, נמשכו בפועל על ידי הנתבע שלא בהסכמתה ובאישורה של הלקוחה. מסקנתי זו נסמכת בין השאר על העובדות, כמפורט להלן. 29. הוכח בפני כי הלקוחה נהגה לבצע משיכות במזומן באמצעות כרטיס הוויזה, בסכומים נמוכים בהרבה מהמשיכות נשוא תביעה זו, וכי משיכות נשוא תביעה זו, הינן חריגות הן בשל גובה המשיכות (2000 ₪ - 1800 ₪ בכל יום של משיכה), והן בשל העובדה כי בוצעו בתקופת זמן קצרה ביותר (ראה סעיף 6 לתצהירה של הגב' סיגל ליבר, וכן בחקירתה הנגדית עמוד 3, שורה 12 לפרוטוקול). כמו כן, הוכח בפניי כי שתי משיכות אף בוצעו באותו היום, ובהפרש של דקות ספורות (ראה עדותה של הגב' סיגל ליבר, וכן נספח א' ו-ב' לתצהירי התובעת). 30. הנתבע, בתצהירו, מודה כי ביצע בעבור הלקוחה משיכות באמצעות כרטיס הוויזה, וכי חלק מהמשיכות נשוא התביעה נעשו על ידו (ראה סעיף 9 לתצהיר הנתבע). אף בחקירתו הנגדית הודה הנתבע במשיכות רבות מחשבונה, אולם בהסכמתה. כשנשאל כמה הוא משך, השיב כלהלן: "אני לא זוכר, היא שלחה אותי מספר פעמים להוציא, פעם הקפצתי אותה עם הרכב, לא זוכר, אולי 5,7 מתי ששלחה, הלכתי. היא אמרה לי תוציא, לא זוכר כמה, מה שביקשה הייתי עושה..." (עמוד 8, שורה 8 לפרוטוקול). בהמשך נשאל: "ש. לאיזה צורך משכתם 17 אלף תוך שבועיים? ת. לא יודע, היא הלכה וקנתה כל מיני דברים, היא לא חיה בצמצום, אלא בפזרנות היא בזבזה הון כספים, וגם אני לא הוצאתי מעצמי ולא יחסתי לזה חשיבות, לא יודע למה היא הוציאה 17 אלף בשבועיים." (עמוד 8 , שורה 21 לפרוטוקול). "שלחה אותי מס' פעמים, אולי פעמיים אולי 10. לא יודע מהרשימה הם משיכות שנעשו על ידי בשליחותה, ואיזה נעשו על ידה" (עמוד 9 , שורה 6 לפרוטוקול). 31. הנתבע מודה בחקירתו הנגדית כי ביצע משיכות בסכומים גבוהים. לדבריו הדבר בוצע לפי בקשתה ולפי צרכיה של הלקוחה. השאלות שנשאל באשר למטרת משיכות אלו, לאור העובדה כי הן חריגות לאופי התנהלותה של הלקוחה בחשבון הבנק, נותרו עלומות וללא כל מענה מצדו. 32. גם טענת הנתבע כי הוא והלקוחה ניהלו משק בית משותף וכי "היינו בני זוג צמודים" (עמוד 8,שורה 28 לפרוטוקול), אינה מתיישבת עם תשובתו לפיה הוא אינו יודע מהי מטרת משיכת הכספים בגובה של 17,000 ₪ בתקופה קצרה כל כך. ככל שהיו בני זוג צמודים ואכן ניהלו משק בית משותף, כטענתו, מתבקש היה כי הנתבע, כבן זוגה של הלקוחה, היה יודע היטב מהי מטרת משיכות הכספים הרבות בתקופה קצרה כל כך. 33. לעניין זה יש להוסיף, כי הנתבע זוהה ע"י הלקוחה ואמה בתמונות שהוצאו ממצלמת האבטחה כמי שביצע את המשיכות ב-5.2.08, 6.2.08, 7.2.08. מר טובביס, טכנאי מטעם הבנק, הגיש תצהיר באשר לתמונות שהוצגו ללקוחה ולאמה ואשר בהן הנתבע זוהה על ידן כמי שביצע את משיכות הכספים בתאריכים אלו. 34. לפיכך, ולאחר ששמעתי את עדותו וחקירתו של מר טובביס, ואת ההסברים שנתן באשר לתהליך הפקת התמונות, נחה דעתי כי התמונות שהוצגו ללקוחה ולאמה אכן מתעדות את המשיכות בתאריכים אלו וכי המשיכות בוצעו ע"י הנתבע עצמו. 35. כאמור לעיל, עיון מעמיק בגרסת הנתבע מלמד כי הוא אינו מכחיש את משיכות הכספים על ידו, לפחות לגבי מרבית המשיכות, אלא שטוען הוא כי ביצע אותן על פי הוראותיה המפורשות של הלקוחה (ראה עמוד 8, שורות 10, 17, 19, 27 ו- 30 לפרוטוקול) . 36. אולם טענת הנתבע לפיה משך רק חלק מהסכום הינה טענה שנטענה בעלמא ויתכן רק כדי ליתן הסבר באשר לתמונות מהן עולה, כי אכן ביצע משיכות מחשבונה של הלקוחה. בנסיבות אלו, משהודה הנתבע במשיכתם של חלק ניכר מהכספים, הרי שעליו היה להוכיח, ו/או, למצער, רק לפרט, איזו משיכה מסך המשיכות לא בוצעה על ידו. הלקוחה לא נתנה את הסכמתה לביצוע המשיכות 37. הוכח בפניי כי הלקוחה הכחישה בהזדמנות הראשונה, קרי, ב-8.2.08, עת יצרו עמה קשר טלפוני מסניף התובעת לברר את פשר המשיכות החריגות, כי משיכות אלו נעשו על ידה ו/או באישורה. 38. גם ההחלטה של הלקוחה, יחד עם התובעת, לחסום את כרטיס הוויזה עוד באותו היום, מלמדת כי הלקוחה אכן האמינה שנעשה שימוש בכרטיסה ללא אישור על ידה, וניסתה למנוע את המשך השימוש בו. 39. התנהגות הנתבע בעת הפגישה הראשונה שקויימה בסניף בין התובעת לבין הלקוחה, פגישה שקוימה לנוכח בקשת הבנק ושתוארה לעיל, ואשר אליה הגיעה הלקוחה בליווי הנתבע, גם היא מהווה חיזוק לגרסת הלקוחה והתובעת, כי לא ניתן לנתבע אישור לביצוע משיכות אלו, שכן, לו הייתה משיכת הכספים, כנטען על ידו, מתבצעת בהסכמה, אזי לא ברורה כלל התנהלותו ושתיקתו בעת המפגש, בפרט לנוכח הכחשתה הנמרצת של זוגתו את המשיכות שבוצעו. 40. ואכן, התנהלות הנתבע עת נשאלה הלקוחה באשר למשיכות, אינה סבירה וזאת בלשון המעטה: לטענתו, הוא הגיע לפגישה וישב שם- "כמו עציץ" (ראה עמ' 9, שורה 28 לפרוטוקול). התנהלותו זו איננה הגיונית ואף אינה סבירה. משנודע לנתבע כי נמשכו כספים רבים מחשבונה של בת זוגו באותה עת, כספים שלמעשה נמשכו על ידו ולטענתו ע"פ בקשתה של הלקוחה, היה מתבקש כי יסב את תשומת ליבה ו/או תשומת לב התובעת לכך. 41. יודגש, שככל שטענת הנתבע היא כי המשיכות בוצעו על ידו באישורה, סביר להניח כי הנתבע היה מסב את תשומת ליבה של הלקוחה לכך שמשיכות אלו נעשו על ידו ע"פ בקשתה ואישורה ולא היה כל צורך לחסום את כרטיסה ולהזמין את התמונות ממצלמות האבטחה. ככל שטענתו היא כי המשיכות בוצעו על ידה, סביר גם אז להניח כי היה מסב את תשומת ליבה וחסימת כרטיס הוויזה היה נמנע. 42. הן הדבר הוא אף ביחס לטענתו בדבר אישורה של הלקוחה בדיעבד את המשיכות הללו. טענה זו נדחית גם היא על ידי. חיזוק למסקנה זו הינה העובדה כי הנתבע נשאל בחקירתו באשר למטרת משיכות אלו, וכן נשאל באשר להפרש הזמנים הקצר בין משיכה למשיכה, אולם לא ידע להשיב לשאלות אלו תשובות סבירות אשר מניחות את הדעת. 43. טענת הנתבע לפיה התבקש ע"י הלקוחה לבצע את המשיכות נשוא התביעה לא הוכחה על ידיו. ההפך הוא הנכון: התובעת הוכיחה בפניי כי הלקוחה לא נתנה לנתבע כל אישור לבצע משיכות כספים מחשבונה. לפיכך, את טענת הנתבע לפיה המשיכות נעשו באישורה של הלקוחה יש לדחות, בפרט שעדותה בעניין העדר האישור מצידה היתה חד משמעית, מהימנה עלי, וכאמור, לא נסתרה. 44. עדות הלקוחה בפני, הן באשר לאי ביצוע משיכות הכספים על ידה והן באשר לכך שלא נתנה כל הסכמה לנתבע לביצוע המשיכות, היתה מהימנה, עקבית, סבירה ואף תואמת את הראיות שהוצגו בפני ע"י התובעת, בין היתר באשר להתנהלותה הכספית של הלקוחה בחשבון זה, אותו ניהלה במשך זמן ארוך. 45. מאידך, עדות הנתבע בפניי היתה מתחמקת, תשובותיו היו סתמיות, לחלק מן השאלות בחר שלא להשיב, ובחלק ניכר מהן הוא בחרה להפנותן חזרה אל הלקוחה, והסיר כל אחריות מעליו. הנתבע רשאי היה להשיב עניינית לשאלות שנשאל, אולם בחר במקום זאת להכפיש את הלקוחה ואת אמה שלא לצורך, וחזר וטען כי התנהלותה של הנתבעת נובעת מרצונה לנקום בו על פרידתם. 46. מבלי להתעמק במהות היחסים בין בני הזוג, התרשמתי מכנותה ומיושרה של הלקוחה, לעומת התחמקותו של הנתבע, וכן התרשמתי כי לא מן הנמנע שביחסיהם היה קורטוב מסוים של ניצול. 47. מכל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את עדויות הלקוחה והנתבע, אני קובעת כי הוכח בפניי שהמשיכות נשוא התביעה בוצעו ע"י הנתבע באמצעות כרטיס הוויזה של הלקוחה, תוך שימוש בקוד הסודי, וזאת ללא אישורה והסכמתה לכך. זיכוי התובעת את חשבון הבנק של הלקוחה 48. התובעת זיכתה ביום 18.5.08 את חשבון הבנק של הלקוחה, בסך כולל של 17,150 ₪, שהינו סכום המשיכות בניכוי השתתפות עצמית של הלקוחה. זיכוי זה נעשה כ-3 חודשים לאחר ביצוע המשיכות ורק לאחר ששוכנעה התובעת שהלקוחה, אכן לא נתנה אישורה למשיכות אלו (ראה סעיף 15 לתצהירה של גב' סיגל ליבר, וסעיף 16 לתצהירה של הלקוחה). 49. משהוכח בפני כי הנתבע הוא שמשך את הכספים נשוא תביעה זו וכי משיכות אלו נעשו בניגוד לדעתה והסכמתה של הלקוחה, אזי התעשרותו בסך של 17,600 ש"ח הינה שלא כדין והתובעת שפרעה חובה של הלקוחה בסך זה, זכאית לתבוע את השבתם מהנתבע מכוח חוק עשיית עושר. דין "הפורע חוב של אחר" 50. התובעת נסמכת בתביעתה על סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, הקובע: "א. מי שקיבל שלא עפ"י זכות שבדין נכס, שרות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה), שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה ואם .... ב. אחת אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת". 51. סעיף 4 לחוק עשיית עושר, המרחיב את דיני ההשבה קובע כי גם מי ש"פורע חוב הזולת" זכאי להשבה: "מי שפרע חובו של אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה, אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב, כולו או מקצתו ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפירעון החוב". 52. סעיף 4 לחוק עשיית עושר, נועד להרחיב את דיני ההשבה הקבועים בסעיף 1 לחוק, גם לגבי ה"מתנדב", או פורע חוב של אחר. ניסוחו של סעיף זה אמנם מסורבל מעט, אך פרשנותו ברורה. בעניין סעיף זה ראה את דבריו של פרופ' פרידמן, בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט", שער שני, עמוד 272: "על מצבים ... בהם קיים אדם חיוב זולתו, יש להחיל ס' 4 לחוק עשיית עושר, בין במישרין ובין באמצעות אנלוגיה. ניסוחו של ס' 4 לחוק עשיית עושר, על דרך השלילה הכפולה... מסורבל. במקום ניסוח זה עדיף היה לומר כי הפורע "זכאי להשבה, אלא אם היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון". עם זאת, משפיע ניסוחו של הסעיף על נטל ההוכחה. דומה כי על הפורע להוכיח היעדר סיבה סבירה להתנגדות... במקרה הרגיל אין לחייב ענין סביר ומוצדק להתנגד לחילופי נושים" (הדגשה שלי, א.ל.). 53. ב- ע"א 5525/10, גני הררי בעמ' נ. יוסף מערבי, עסק בימ"ש בהרחבה בסעיף 4 לחוק עשיית עושר וקבע כלהלן: "לטעמי... אין דרישה לזיקה ישירה בין הנהנה למי שפרע לצורך ההשבה. סעיף 4 דורש כי הפירעון יעשה עי' תובע ההשבה כי הפורע לא היה חייב כלפי הזוכה לפרוע את החוב, וכי לזוכה לא היתה סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב....יושם לב גם לנוסח הרחב של סעיף 4 לחוק עשיית עושר הקובע השבה לפורע מאת הזוכה ( במשמע- כל זוכה ולא רק חייב ), וחזקה על המחוקק שאם רצה להגביל את זכות החזרה לחייב בלבד, להבדיל מערבים, היה מציין זאת במפורש...פרשנות זו אף עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד בס. 1 לחוק עשית עושר". ביחס למעמדו של המתנדב, ראה את מאמרו של פרופ' שלו גינוסר: "מי מפחד מהמתנדב? (דין הפורע חוב חברו) משפטים ז (1976) 66" וכן את מאמרו של פרופ' גד טדסקי באשר למעמדו של הפורע חובו של אחר- "המקיים את חיוב הזולת וזכותו להשבה", משפטים י תש"מ 17". 54. על פי החוק והיסודות העומדים בבסיסו, זכאי הפורע את חוב חברו, בין בהתנדבות ובין כי הוא מחויב לכך, לתבוע את השבת החוב מהחייב שהתעשר שלא כדין, זאת, אלא אם כן יש לחייב סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב. 55. נוכח הלכה זו, איני מוצאת לנכון לדון בטענה העובדתית שהועלתה ע"י הנתבע כי הקוד הסודי הוחזק ע"י הלקוחה בצמוד לכרטיס הוויזה ולכן פיצוייה של הלקוחה ע"י התובעת, נעשה בניגוד לנהלים ומשיקולים זרים ובשל לחצים, שהופעלו עליה מצד אמה של הלקוחה. החלטה זו הינה בשל העובדה כי בין אם זיכוי הלקוחה נעשה מכוח חיובה של התובעת לבצע זאת, ובין אם עקב פעולה "התנדבותית" של התובעת, זכאית התובעת, על פי סעיף 4 לחוק עשיית עושר, לדרוש מהנתבע את השבת הכספים שנמשכו על ידו שלא כדין. 56. מכאן שבין אם פעלה התובעת לפיצוי הלקוחה בהתנדבות (כטענת הנתבע- עקב לחצים שהופעלו עליה) ובין אם עקב נהלים פנימיים (כטענת התובעת), הרי שהיא פרעה את חובה של הלקוחה בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק עשיית עושר, ולנתבע, בנסיבות שתוארו לעיל, לפיו משך את הכספים ללא רשותה של הלקוחה, לא היתה כל "סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב". 57. משכך, זכאית התובעת להשבת הכספים מהנתבע, אשר היה החייב כלפי הלקוחה, והנתבע, לא ישמע בטענה, כי התובעת לא חייבת היתה לפרוע את חובה של הלקוחה ולפצותה, ועשתה היא בהתנדבות. 58. בשולי הדברים אוסיף כי הנתבע אף לא טען כי יש לו סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב, במידה ויקבע כי הוא שמשך את הכספים ללא אישורה של הלקוחה (ראה עמוד 15, שורות 6-7 לפרוטוקול), כפי שאכן קבעתי. ההיפך הוא הנכון. הנתבע הודה בסיכומיו, כי במידה ויקבע כי הכספים נמשכו על ידו וכי הם נמשכו ללא מתן אישור, אזי ללקוחה היתה עילת תביעה כנגד הנתבע. סוף דבר 59. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הוכחו בפני הדברים הבאים: א. הנתבע הוא שביצע את המשיכות נשוא התביעה, וזאת ללא אישורה ו/או הסכמתה של הלקוחה. ב. התובעת פרעה את חובה של הלקוחה ופיצתה אותה בסכום המשיכות. ג. הנתבע לא טען ואף לא הצביע, על כל סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב, ומשכך הוא התעשר על חשבונה של התובעת. 60. אשר על כן, אני קובעת כי הנתבע התעשר שלא כדין על חשבון התובעת, והתובעת זכאית להשבת הכספים נשוא המשיכות, בסך כולל של 17,600 ₪, וזאת נכון למועד 2/08. 61. בנסיבות אלו, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 20,465 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 6200 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ואם לא יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. 62. זכות ערעור- כחוק. חשבון בנקבנקהחזר כספי