נפילה ביציאה מהרכב בגלל תיק שהיה מונח מתחת למושב - האם תאונת דרכים ? בבואה לצאת מהרכב, כאשר רגלה הימנית וחצי מגופה בחוץ, נתקלה רגלה השמאלית בתיק שהיה מונח מתחת למושב, וכתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה. התובעת הובהלה, באמצעות בן זוגה, אל בית החולים בנהריה, שם נערכו לה מספר בדיקות. אובחן אצלה שבר ביד ימין, חבלה ברגל שמאל ושריטות במצח. לתובעת ניתן הטיפול המתאים, לרבות קיבוע יד ימין בגבס, והיא שוחררה לביתה. לטענת התובעת, המשיכה לסבול מכאבים רבים בראש, ביד ימין ובברך שמאל, היא הייתה במעקב רפואי בקופת החולים והומלץ לה על טיפול תרופתי בהתאם ומנוחה. ביום 27.6.11 נאלצה התובעת לעבור ניתוח במרכז רפואי נ.א.ר.א, להקלת הכאב ביד ושיפור טווח התנועה. אולם לטענתה, עד היום, סובלת מכאבים והגבלות בתנועה של יד ימין ורגל שמאל ולכן, אינה מסוגלת לתפקד כפי שתפקדה עובר לתאונה, הן בחיי היום יום והן בעבודתה כספרית. הנתבעים הכחישו את עצם אירוע התאונה וכפרו באחריותם לפצות את התובעת בגין נזקיה. לטענתם, התובעת נפגעה בנסיבות שונות מכפי שנטען על ידה וללא קשר לרכב. יתירה מכך, הנתבעים התנגדו לבקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית משפט, שכן לשיטתם, אין במסמכים הרפואיים שצירפה התובעת לתביעתה, ראשית ראיה לקיומה של נכות צמיתה אשר נותרה לה כתוצאה מהתאונה המוכחשת. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 10.12.12 נתבקשתי לפצל את הדיון כך שתחילה תידון שאלת החבות, ורק לאחר מכן שאלת הנזק. החלטתי כי, ניהול התיק בשאלת הנזק לא ישתנה ואינו קשור בשאלת החבות ולכן, יש לדון בתיק זה כמקשה אחת ואין מקום לפיצול הדיון כאמור. באותה החלטה, הוריתי על מינוי מומחה רפואי מטעם בית משפט, ומונה פרופ' שטהל (להלן: "המומחה"), אשר חיווה דעתו ומצא כי, התאונה הנדונה הותירה בתובעת נכות צמיתה כוללת בשיעור של 12.5% או משוקללת בשיעור של 12.25%. ביום 30.5.13 התקיים בפניי דיון הוכחות, בו נשמעו עדויות הצדדים לעניין החבות והנזק, ובישיבת יום 5/6/13 סיכמו הצדדים את טענותיהם בע"פ. החבות השאלה העיקרית העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לנסיבות התרחשות התאונה, כאשר מצויות בפניי שתי גרסאות סותרות, של התובעת ושל נתבע מס' 1. בסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה, פירטה התובעת את נסיבות התרחשות התאונה כדלקמן: "לאחר שהגענו לביתי, והרכב עצר, בחניה בפתח הבית, רציתי לרדת מהרכב והוצאתי רגל ימין וחצי מהגוף החוצה, ואז כשביקשתי להוציא רגל שמאל, נתקלתה (צ.ל נתקלה) הרגל בתיק שהיה מונח בתוך הרכב מתחת לרגליים, ועקב היותי ישנונית לא שמתי לב, וכתוצאה מכך נפלתי החוצה על יד ימין וברך שמאל, וקיבלתי מכה בראש". אף מעדות התובעת בפניי עולה אותה גרסה, וכך העידה: "ש: פתחת את הדלת עם יד ימין, נכון? ת: נכון. ש: הוצאת את הרגל הימנית החוצה והנחת אותה על הכביש? ת: כן. המדרכה היא קצת קדימה, הייתי צריכה ללכת לשם כדי לדרוך עליה. ש: כשישבת באוטו, הוצאת את הרגל וכשבאת להוציא את הרגל השניה, נפלת? ת: כן, זה קרה תוך שניה. ש: אני מבין שנפלת לצד של הרכב. ת: פתחתי את הדלת, ניסיתי לצאת, היד עדיין מחזיקה בדלת, רגל שמאל נתקעה בתיקים שהיו למטה ואז נפלתי. ש: נפלת לצד של הרכב? ת: כן, אני מדגימה. הוצאתי רגל אחת, הנחתי אותה על הכביש, הגוף שלי כבר היה בהטיה לכיוון היציאה, רגל שמאל הייתה עדיין בתוך הרכב, נתקלה בתיקים ואז נפלתי". (עמ' 12 שורות 15-26 לפרוטוקול מיום 30.5.13) בניגוד לגרסת התובעת, הציג הנתבע גרסה שונה לפיה, התובעת נפלה כאשר כבר הייתה מחוץ לרכב, וכי לנפילתה אין כל קשר ליציאתה מהרכב. בתצהיר שהוגש מטעמו, הצהיר כך: "ראיתי שהתובעת שוכבת על הקרקע, לפני הרכב, בחלק של מגרש החניה שנמצא בקדמת הרכב (ולא לצד הרכב), ומרוחקת מרחק של כ-2 מטרים מהפגוש הקדמי של הרכב. עוד יצוין כי, הדלת הקדמית של הנוסע שליד הנהג, הייתה סגורה". הנתבע הגיש אף תצהיר משלים, בו הצהיר, כי בסמוך לאחר התאונה, פנה הוא והתובעת במשותף לעו"ד רשאד סלים (אשר היה בא כוחה של התובעת בעת הגשת כתב התביעה) על מנת לבחון את זכויותיה של התובעת, שם התברר להם שרק גרסתה של התובעת היא הגרסה אשר תזכה אותה בפיצויים. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ואת עדויות התובעת והנתבע מס' 1 והתרשמתי מהן בצורה בלתי אמצעית, ולאחר שעיינתי ביתר הראיות בכתב שהוגשו על ידם, החלטתי לקבל את גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה, ולהעדיפה על פני עדותו של הנתבע מס' 1. עדותה של התובעת הייתה משכנעת והגיונית ביחס לעדות שכנגד, אשר הותירה בי ספק באשר למהימנותה. להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתו של הנתבע מס' 1. כאמור, מיד לאחר שארעה התאונה, הגיעה התובעת, בליווי בן זוגה, נהג הרכב, לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. מעיון בגיליון חדר המיון שהוגש על ידי התובעת (נספח ג' לתצהיר התובעת), עולה כי הפרטים שנמסרו לצוות הרפואי, באשר לאופן התרחשות התאונה, תואמים לגרסתה של התובעת. הנתבע נשאל בעדותו מי הציג גרסה זו בבית החולים, והוא השיב כך: "ש: כשנכנסתם לבית החולים, מי הציג את הגרסה הראשונית בדלפק הקבלה? ת: אם אני זוכר נכון, אני הצגתי את הגרסה שלינה (התובעת) אמרה לי שהיא מהווה תאונת דרכים. ש: מי דיבר עם הרופא בקשר למה שקרה? ת: היא דיברה. אני גם נכחתי אבל נראה לי שהיא דיברה". (עמוד 19 שורות 3-6 לפרוטוקול מיום 30.5.13) בעדות התובעת נשאלה היא אותה שאלה, וכך השיבה: "ש: כשהגעת לבית החולים, לפני שנכנסת למיון הייתה פקידה שקיבלה ואתך בקבלה, נכון? ת: כנראה שכן. ש: ושם מסרת לה את מה שמסרת היום בבית המשפט? ת: הנתבע 1 דיבר, אני מרוב כאבים לא יכולתי לדבר. הוא היה איתי בכל רגע, וכל מה שכתוב שם זה מה שהוא אמר. אני כבר הבנתי ששברתי את היד, חשבתי על עצמי". (עמ' 13 שורות 28-32 לפרוטוקול מיום 30.5.13) הנה כי כן, כבר ביום האירוע ובסמוך לאחר התרחשותו מסר הנתבע לצוות הרפואי שטיפל בתובעת, כי היא נפגעה תוך כדי ירידתה מהרכב. רישום זה מהווה חיזוק לגרסת התובעת באשר לנסיבות פגיעתה, ופוגע באופן חמור בגרסתו החדשה של הנתבע, שהועלתה בתצהיריו ובחקירתו לפני. גם בהודעה למשטרה (מוצג ת/1) מסר הנתבע גרסה התואמת את גרסתה של התובעת וסותרת את גרסתו הוא בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמו ואת גרסתו בחקירה הנגדית. בהודעה זו תיאר הנתבע את נסיבות פגיעתה של התובעת כדלקמן: "ביציאה מהאוטו חונה, תוך כדי יציאה נתפסה רגל על התיק שהיה מונח (מילה לא ברורה) איבדה שיווי משקל ונפלה". אותה גרסה ממש מסר הנתבע בהודעה לסוכן הביטוח שלו (נספח ב' לתצהיר התובעת), שם הוא תיאר את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "בלילה של 11/6/11, שעה 1:30 או סמוך לכך, חזרתי עם לינה בונד, בת זוגי, היא הייתה ישנה, וכשבאנו לרדת מהאוטו הנ"ל, רגל שמאל שלה נתקלה בתיק שהיה מתחת לרגליה, תוך כדי יציאה, ואז מעדה ונפלה. שברה יד ונחבלה בברך שמאל". כאמור, בשני תצהירי העדות הראשית מטעמו ובעדותו לפני חזר בו הנתבע מהגרסה הנ"ל, וגרסתו היום, כפי שהובאה לעיל, היא שהתובעת נפגעה לאחר שכבר השלימה את ירידתה מהרכב, צעדה מספר צעדים לכיוון המדרכה, ונפלה כאשר ביקשה לעלות על המדרכה במרחק מה מהרכב. לטענתו, בזמן אירוע התאונה, התובעת הייתה בת זוגו וכדי לעזור לה לקבל פיצויים מחברת הביטוח, הוא היה מוכן לשתף אתה פעולה ולמסור גרסה שקרית. ברם, לאחר שנפרד מן התובעת וגילה עד כמה היא בלתי אמינה, כדבריו, הגיע למסקנה שאין הוא מוכן להמשיך בשיתוף הפעולה עמה במטרה לרמות את חברת הביטוח, ואין הוא מוכן להמשיך בשקר כדי לאפשר לה לקבל פיצויים שאינם מגיעים לה. אינני מקבל את עדותו של הנתבע ואינני מקבל את הסבריו באשר לשינוי המפתיע שחל בגרסתו. לא שוכנעתי ששינוי הגרסה נובע מרצון כן ואמיתי לחשוף את האמת, לא שוכנעתי כי הגרסה החדשה נמסרה מאחר שהנתבע עשה חשבון נפש שבעקבותיו החליט שלא להמשיך בגרסה השקרית כביכול ולא שוכנעתי בתום לבו של הנתבע. כפי שיפורט להלן, הרושם שלי מעדות הנתבע היה שגרסתו החדשה מונעת מרצונו להתנקם בתובעת ולגרום לה נזק וזאת לאחר שהזוגיות שלהם עלתה על שרטון. במהלך שמיעת הראיות הוברר, כי התובעת והנתבע נפרדו שלא ברוח טובה, כי פרץ ביניהם סכסוך עמוק, היחסים ביניהם אינם תקינים בלשון המעטה, וביניהם אף מתנהלים משפטים וסכסוכים בבית המשפט לענייני משפחה. בין היתר קיים סכסוך בין הצדדים בכל הקשור לדירת המגורים בה התגוררו בני הזוג עובר לפירוד וכן בקשר למיטלטלין וחפצים אישיים שהנתבע טוען לבעלות בהם ושהתובעת מסרבת למסור לו אותם. מתוך רצון להתנקם בתובעת ולהזיק לה, צילם הנתבע את יומן הלקוחות שלה, ככל הנראה במטרה לדווח לשלטונות המס על העלמת הכנסות מצד התובעת, לטענתו. מתוך אותו מניע טען הנתבע לפניי, כי התובעת דיווחה על תאונה בה היא נפגעה כתאונת עבודה על אף שאין המדובר, לטענתו, בתאונת עבודה כלל. לאורך כל העדות חזר הנתבע על טענתו, כי הוא גילה שהתובעת הינה אדם בלתי אמין, וכי נוכח גילוי זה הוא אינו מוכן "לעשות לה הנחות". הכעס של הנתבע על התובעת היה ניכר ובולט לעין במהלך שמיעת עדותו, והתרשמותי הייתה, כאמור, שהשינוי בגרסתו אינו מונע מכוונות טובות ומרצון לומר את האמת, אלא מתוך רצון לגרום לתובעת נזק, הא ותו לא. בעדותו של הנתבע התגלו סתירות, תמיהות וסימני שאלה (מעבר לסתירה בגרסת הבסיס לה הוא ניסה לתת הסבר כמפורט לעיל), אשר מעוררים ספק רב באמינות גרסתו החדשה. כך למשל, בעדותו לפני אישר הנתבע כי התובעת הייתה שיכורה לגמרי בזמן אירוע התאונה, וכך גם הייתה בדרך לביה"ח. בשל כך, הנתבע הוא זה שמסר בביה"ח את הגרסה באשר לנסיבות אירוע התאונה. מנגד, וכדי להצביע על התובעת כאדם בלתי אמין כדבריו, טען הנתבע כי הרעיון לטעון שפגיעתה נגרמה תוך כדי יציאה מהרכב היה של התובעת, אשר נכנסה להתחייבויות כספיות עובר לאירוע התאונה והייתה זקוקה לכסף. אין זה סביר בעיניי שהתובעת שהייתה שיכורה כמעט לגמרי תעלה את הרעיון לספר שנפגעה תוך כדי יציאה מרכב בעודה שיכורה ובקושי תקשרה עם האנשים סביבה. זאת ועוד, על פי גרסתו של הנתבע לפני עולה, כי כבר ביום האירוע הם ידעו שנפילה בנסיבות שתוארו על ידי הנתבע בתצהיריו אינה מהווה תאונת דרכים ואינה מזכה את התובעת בפיצוי ולפיכך הם החליטו, כבר במהלך הנסיעה, לשנות את נסיבות האירוע ולטעון, כי התובעת נפלה תוך כדי ירידה מרכב. בשל כך, כך נטען, סיפר הנתבע בביה"ח כבר ביום אירוע התאונה, כי התובעת נפגעה תוך כדי ירידה מרכב. גרסה זו אינה מתיישבת עם התצהיר המשלים שהוגש מטעם הנתבע. בהתאם לאמור בתצהיר המשלים, מספר ימים לאחר אירוע התאונה פנו הוא והתובעת לעו"ד רשאד סלים, במטרה לבחון את זכויותיה של התובעת. לטענתו, עו"ד רשאד סלים ביקש מהתובעת לספר לו כיצד אירעה התאונה ולאחר מכן לבצע שחזור של התאונה באמצעות הרכב עצמו. לדבריו, לאחר שנגשו לרכב הסביר להם עו"ד סלים, כי "רק הגרסה אותה מסרה התובעת ... מהווה תאונת דרכים לצורך קבלת פיצוי". לא ברור מדוע שעו"ד סלים יסביר להם ש"רק הגרסה אותה מסרה התובעת" מהווה תאונת דרכים, כאשר אין בתצהיר זכר לכך שהנתבע סיפר לו את הגרסה האמיתית מבחינתו להתרחשות התאונה. יתרה מכך, מעדות הנתבע לפני עולה, כי כבר ביום התאונה הם ידעו שהגרסה "האמיתית" אינה מהווה תאונת דרכים וכי הגרסה המדווחת מהווה תאונת דרכים המזכה בפיצויים, כך שאין אמת בגרסת הנתבע בתצהיר המשלים שרק כאשר הגיעו לעו"ד סלים הוברר להם שהגרסה המדווחת מזכה בפיצויים. זאת ועוד, אם התכוון הנתבע לטעון שבגלל הייעוץ של עו"ד סלים, הם דבקו בגרסה המדווחת שכן רק אז נודע להם שגרסה זו ולא הגרסה האחרת מזכה בפיצוי, הרי יש בכך כדי לחזק את גרסת התובעת באופן משמעותי. לפי גרסה זו של הנתבע, התובעת לא ידעה, לפני שקיבל יעוץ מעו"ד סלים, איזה מבין שתי הגרסאות מהווה תאונת דרכים, אם בכלל, ואיזה מהן מזכה אותה בפיצויים. אם כך הם פני הדברים, מדוע הייתה התובעת צריכה להעלות את הרעיון של שינוי נסיבות התאונה כבר ביום האירוע!! בעדותו לפני ניסה הנתבע להציג את עצמו כאדם ישר, שאינו נוהג למסור שקרים והוא אף טען כי הוא עובד מול גופים ומוסדות שבהם אמינותו ויושרו חשובים מאוד. למרות האמור, כך נטען, הוא היה מוכן לשקר לטובת התובעת שהייתה בת זוגו כדי לאפשר לה לקבל פיצויים שאינם מגיעים לה. אם הנתבע היה מוכן לשקר כדי לאפשר לבת זוגו לקבל פיצויים שאינם מגיעים לה, מדוע להאמין לעדותו היום? מדוע אין להניח שדווקא היום הוא משקר מתוך מניע של נקמנות? האם המניע לעזור לבן זוג להשיג כספים במרמה הוא מניע חזק יותר ממניע הנקמנות של בן זוג מקום שהוא חש נבגד על ידי בן זוגו? ספק רב בעיניי. לעומת גרסתו הבעייתית עד מאוד של הנתבע, התובעת הייתה מהימנה, ובעדותה לא התגלו סתירות מהותיות שיש בהן כדי לפגוע באמינותה. בסיכומיו העלה ב"כ הנתבעים טענות לעניין אמינות גרסת התובעת, והצביע כביכול על סתירות בגרסה. כך למשל, נטען כי בגרסת התובעת התגלתה סתירה בכל הנוגע לשאלה אם הבן שלה היה בבית במועד האירוע, כאשר בתחילת עדותה היא טענה שהיה בבית ולאחר מכן תיקנה את עדותה וטענה שהיא אינה יודעת אם בזמן אירוע התאונה היה בבית או שיצא לבלות עם חברים. סתירה נוספת שכביכול התגלתה בעדות התובעת נוגעת למקום הימצאות הבת בזמן אירוע התאונה והאם הייתה עדה לאירוע. סתירה נוספת עליה הצביע ב"כ הנתבעים נוגעת למקום הימצאות הנתבע בזמן אירוע התאונה; האם בתוך הרכב או מחוצה לו. בשל סתירות אלו ביקשו הנתבעים לדחות את גרסתה של התובעת. אין ממש בטענות שהעלו הנתבעים ונראה, כי הסתירות עליהן הצביעו הן סתירות מדומות. באשר לשאלה אם בנה של התובעת היה בבית הסבירה התובעת, כי כאשר יצאה לביקור אצל דודתה הבן היה בבית. ברם, בהמשך ולאחר שחזרה מהביקור, היא לא יכולה לדעת אם הבן נשאר בבית או שמא יצא לבלות, שכן התאונה אירעה לפני שנכנסה לתוך הבית ובעת שיצאה מהרכב. על כן, הניסיון של הנתבעים לטעון לקיומה של סתירה בעניין זה הוא ניסיון מופרך. הוא הדין באשר למקום הימצאה של הבת בזמן אירוע התאונה התובעת הסבירה שבמהלך הנסיעה הייתה הבת ישנה וכאשר הגיעו למקום, היא התעוררה, יצאה מהרכב ראשונה ועלתה לכיוון הבית. על גרסה זו חזרה התובעת מספר פעמים, מבלי שהתגלו סתירות כלשהן בעדותה. התהייה שמעלה ב"כ הנתבעים בסיכומיו שכביכול כיצד יתכן שהבת שהייתה ישנה כל הדרך, תרוץ לכיוון הבית עם הגעתם למקום אינה תהיה היא, ואין בה כדי לפגוע בצורה כלשהי באמינות גרסתה של התובעת. יתרה מכך, אין מחלוקת, גם לשיטתם של הנתבעים, כי התובעת נפלה בחניית הבית בתום נסיעה, והמחלוקת מתמקדת בשאלה אם היא נפלה תוך כדי יציאתה מהרכב או לאחר שכבר השלימה את ירידתה. על כן, לא ברור לי כיצד קיומן של סתירות בגרסת התובעת כנטען על ידי הנתבעים באשר להימצאו של הבן בבית ובאשר למקום הימצאה של הבת, גם בהנחה שסתירות כאלה קיימות, יכול לפגוע באמינות גרסתה של התובעת לעניין נפילתה תוך כדי ירידה מהרכב. עולה, אם כן, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה שסתירות אלה קיימות, הרי מדובר בסתירות שוליות ביותר, שאין בהן כדי לפגוע באמינות גרסת התובעת בצורה כלשהי. באשר לסתירה שעניינה מקום הימצאו של הנתבע בזמן אירוע התאונה, בחינה מדוקדקת של עדות התובעת מלמדת, כי אין שום סתירה בעדותה בעניין זה. גרסתה של התובעת עליה היא חזרה יותר מפעם אחת הייתה שכאשר היא נפלה, הנתבע כבר יצא מן הרכב, והוסיפה כי כאשר החלה לרדת מהרכב, ובטרם השלימה את היציאה שלה, הוא היה עדיין בתוך הרכב. אין שום סתירה בין הדברים וטענות הנתבעים לקיומה של סתירה הן טענות חסרות בסיס. גם בהקשר לסתירה מדומה זו, הרי היא נוגעת לפרט שולי ואין בה, גם אם הייתה קיימת, כדי לפגוע באמינות התובעת. לא מצאתי ממש ביתר ההשגות שהעלו הנתבעים באשר לאמינות גרסתה של התובעת. בהקשר זה יש לציין כי מאז התאונה חלפו כשנתיים, התאונה אירעה כאשר התובעת הייתה שיכורה ולא בשיא היכולת השכלית והערנות שלה ולכן לא ניתן לצפות ממנה לזכור נסיבות אירוע התאונה ואת השתלשלות האירועים לאחר מכן לפרטי פרטים ובאופן מדויק לגמרי. על כן, גם אם התגלו אי דיוקים כאלה ואחרים בגרסתה של התובעת כפי שניסו הנתבעים להציג בסיכומיהם, אין בסתירות אלה כדי לפגוע באמינות גרסתה. סיכומם של דברים, הנני מקבל את גרסתה של התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה וקובע, כי היא נפלה מהרכב בסיום נסיעה ותוך כדי יציאתה ממנו. אין מחלוקת, כי נסיבות אלו מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך מוטלת על הנתבעים האחריות לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. גובה הנזק מהות הפגיעה והנכות הרפואית מעיון במסמכים הרפואיים שהגישה עולה, כי התובעת נבדקה במיון בבית החולים בנהריה ביום 11/6/11 ואובחנה כסובלת משבר תוך מפרקי ביד ימין. בוצע שחזור וקיבוע בגבס, והתובעת הייתה במעקב רפואי, במהלכו הוחלט לבצע ניתוח ביד. ביום 27/6/11 עברה ניתוח בהרדמה מלאה, שלאחריו התלוננה על כאבים חוזרים בשורש כף יד ימין ומגבלות בתנועה. בבדיקה אובחנה רגישות ניכרת במישוש שורש כף היד, הגבלה בתנועות, צלקת בשלבי ריפוי ופראסטזיות בכף היד. התובעת הופנתה לטיפול באמצעות ריפוי בעיסוק, אשר הביאו לשיפור בטווחי תנועה וכח וכן שיפור ניכר בתפקוד, ולכן הומלץ לה לחזור בהדרגה לעבודתה כספרית ולשלב טיפולים פיזיוטרפיים. עם תום הטיפולים הפיזיוטרפיים המשיכה התובעת להתלונן על כאבים, הגבלה בתנועה וקושי בביצוע עבודות מוטוריקה עדינה. כאמור, פרופ' שטהל קבע בחוות דעתו מיום 3/3/13, כי התאונה הנדונה הותירה בתובעת נכות כוללת בשיעור של 12.5%, כאשר נכותה הצמיתה התייצבה ביום 1/6/12. היות והמומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא הובא על ידי הצדדים נימוק כלשהו מדוע יש לסטות מקביעותיו בחוות הדעת, אני מוצא לנכון לקבל את קביעותיו. קביעות אלו תואמות את חומרת הפגיעה של התובעת ואת הממצאים במסמכים הרפואיים שתיעדו את מעקב הטיפול. הפסד שכר בעבר כאמור, עקב התאונה נגרם לתובעת שבר עם תזוזה ביד ימין, שהיא ידה הדומיננטית. לתצהיר עדותה הראשית צירפה התובעת תעודות מחלה עקב התאונה לתקופה מיום אירוע התאונה ועד 31/10/11, דהיינו למשך תקופה של 4 חודשים ו-20. בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי היא נעדרה מעבודתה עד 30/11/11, וביקשה לפצותה בגין 5.5 חודשים. מנגד טענו הנתבעים כי מדו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח הלאומי (מוצג נ/8) עולה, כי התובעת המשיכה לעבוד לאחר התאונה, מבלי שנעדרה מעבודתה ולו ליום אחד. על כן, ביקשו הנתבעים שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בגין הפסד שכר בעבר. אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בעניין זה. כאמור, לתובעת נגרם שבר עם תזוזה בידה הדומיננטית שבעקבותיו ידה הושמה בגבס לתקופה ממושכת. עיקר עבודתה של התובעת, אשר עוסקת כספרית, הוא עם הידיים, כך שאין ספק שהתובעת לא יכולה הייתה לעבוד בעבודה זו במשך תקופה ממושכת. הרישום בדו"ח רציפות ביטוח אינו מצביע על כך שהתובעת עבדה בפועל בעסק שלה, ולכל היותר יכול להצביע על כך שהעסק היה קיים ותובעת שילמה למוסד לביטוח לאומי את דמי הביטוח המגיעים ממנה גם בתקופה זו. יתרה מכך, מעיון בדו"ח רציפות ביטוח אין פירוט של הכנסותיה של התובעת בתקופת אי הכושר, ולכן לא ניתן להסיק ממנו דבר וחצי דבר בעניין זה. מכל מקום, עדותה של התובעת בתצהיר לעניין היעדרותה מן העבודה הייתה מקובלת עלי ותואמת את חומרת הפציעה והמסמכים הרפואיים שהוצגו על ידה. יחד עם זאת, אינני מקבל את טענת התובעת להיעדרות מן העבודה עד 30/11/11 משהוצגו תעודות מחלה עד 31/10/11 בלבד. משום מה, התובעת לא צירפה לתצהירה מסמכים המעידים על גובה הכנסתה בשנה בה אירעה התאונה ובשנים שקדמו לכך, ומסמכים אלה הוגשו דווקא ע"י הנתבעת (מוצגים נ/3 עד נ/7). ממסמכים אלה עולה, כי הכנסתה החייבת של התובעת בשנת 2010 עמדה על סך 28,927 ₪, קרי סך של 2,411 ₪ לחודש, ואילו מחזור ההכנסות בשנת 2011 עמד על סך 38,208 ₪. ברם, מחזור ההכנסות אינו יכול להוות בסיס לחישוב הפסדי הכנסה שכן המחזור כולל גם את כל ההוצאות הכרוכות בניהול העסק. משכך הם פני הדברים, חישוב הנזק ייעשה על בסיס הכנסתה של התובעת בשנת 2010. בהתאם לכך, בגין 4 חודשים ו-20 ימים, נגרם לתובעת הפסד הכנסה בסך 11,251 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על סך 11,872 ₪. התובעת לא טענה להפסדי הכנסה מתום תקופת אי הכושר ועד היום ולפיכך אינני רואה מקום לפסוק סכום נוסף בגין תקופה זו. הפסד שכר בעתיד בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי אלמלא התאונה היא הייתה מתקדמת בעבודתה כספרית, מפתחת קריירה והייתה מגיעה להכנסה בגובה השכר הממוצע במשק. לעניין הנכות התפקודית טענה התובעת, כי נכות זו עולה בהרבה על נכותה הרפואית וכי יש להעמידה על 25%. אין בידי לקבל את טענות התובעת, לא לעניין בסיס השכר לחישוב הפסדי השכר העתידיים ולא לעניין גובה הנכות התפקודית. לעניין בסיס השכר, במועד אירוע התאונה הייתה התובעת בת כ-38 שנים ובעלת ניסיון רב בתחום הספרות. מדו"חות רציפות ביטוח עולה עוד, כי התובעת מנהלת עסק של ספרות מאז שנת 2003, דהיינו במשך כ-8 שנים לפני התאונה. על כן, אין סיבה להניח שבנתונים אלה, התובעת לא מיצתה את פוטנציאל השתכרותה, וכי הייתה עתידה להכפיל את הכנסתה פי-4 מההכנסה המדווחת. על כן, בסיס השכר לחישוב ההפסדים בעתיד יחשב בהתאם להכנסתה לפני התאונה. כאמור, הכנסתה של התובעת בשנת 2010 עמדה על סך 2,411 ₪ לחודש. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1/6/10 עומד על סך 2,684 ₪. על בסיס הכנסה זו יחושבו הפסדי השכר בעתיד. לעניין הנכות התפקודית, מקובלת עליי טענת התובעת, כי לנכות שנותרה לה ביד השפעה ממשית על תפקודה בעבודתה כספרית, בעיקר נוכח העובדה שעיקר עבודתה הוא על ידי שימוש בשתי הידיים. מצד שני, התובעת מאשרת שהיא חזרה לאותה עבודה ולא טענה להפסדי שכר מתום תקופת אי הכושר ועד היום. בהתחשב בכל האמור, הנני מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על גובה נכותה הרפואית, קרי 12.25%. בהתאם לאמור לעיל, הפסדי השכר שייגרמו לתובעת עקב התאונה בעתיד, מסתכמים כדלקמן: 76,370 ₪ = 232.2773 X 12.25% X 2,684 התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק זה בגובה הסכום הנ"ל. כאב וסבל בגין נכות בשיעור 12.25%, בניכוי גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה, מגיע לתובעת פיצוי בסך 20,218 ₪. עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת ההחלמה, אין ספק שהתובעת נזקקה לעזרה מוגברת מקרובי משפחתה בביצוע עבודות משק הבית ואף בחלק מהעבודות הבסיסיות היומיומיות. יחד עם זאת, אינני מקבל את טענת התובעת שהיא תזדקק לעזרת הזולת גם בעתיד. כפי שהובא לעיל, התובעת חזרה לעיסוקה ערב התאונה, והיא ממשיכה לעסוק בתחום זה עד היום. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענתה שדווקא בעבודות משק הבית היא תזדקק לעזרת הזולת. בהתחשב בכל האמור, הנני מעריך את העזרה לה נזקקה התובעת על דרך האומדנא, בסכום של 10,000 ₪, נכון להיום. הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי עקב התאונה היא נאלצה להוציא סכומי כסף עבור נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, עבור התייעצות עם רופאים מומחים, טיפולי פיזיותרפיה וטיפולי ריפוי בעיסוק בבי"ח רמב"ם. היא אף נזקקה לטיפולים פרטיים ולניתוח שבוצע באופן פרטי ביום 27/6/11. על סמך כל האמור, מבקשת התובעת לפסוק לה פיצוי בסך 20,000 ₪ בראש נזק זה. אין בידי לקבל את טענותיה של התובעת בעניין זה. לעניין הניתוח הפרטי, לא הובאה שום ראיה לצורך בניתוח פרטי ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע הניתוח לא בוצע במסגרת הרפואה הציבורית. יתרה מכך, על פי האמור בתצהיר התובעת היא קיבלה החזר מסוים במסגרת הרפואה המשלימה, אך משום מה היא לא פירטה בתצהירה את גובה ההחזר. על אף האמור, אין ספק שהתובעת נזקקה לטיפולים רפואיים, לטיפולי פיזיותרפיה ולטיפולי ריפוי בעיסוק שבעקבותיהם נגרמו לה הוצאות עבור נסיעות, השתתפות בביקורים אצל רופאים מומחים והשתתפות בעלות רכישת תרופות. בהתחשב בהיקף הטיפולים להם נזקקה התובעת עקב התאונה, הנני מעריך את הוצאותיה ברי הפיצוי בסכום של 4,000 ₪, נכון להיום. סוף דבר נזקיה של התובעת מסתכמים, אם כן, כדלקמן: א. הפסד שכר בעבר - 11,872 ₪ ב. הפסד שכר בעתיד - 76,370 ₪ ג. כאב וסבל - 20,218 ₪ ד. עזרת הזולת - 10,000 ₪ ה. הוצאות רפאיות ונסיעות - 4,000 ₪ סה"כ - 122,460 ₪ אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 122,460 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 18,783 ₪. מסכומים אלה יש לנכות את התשלום התכוף בסך 15,000 ₪ ששולם לתובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/11/11. נפילה מרכב עומדתאונות נפילהמושבים נחלות ומשקיםיציאה מרכב / ירידה מרכבנפילה