תביעה בגין שירותים לשם הקמה ותפעול של משטרה עירונית

תביעה בגין שירותים אשר סיפק, לטענתו, לנתבעת, לשם הקמה ותפעול של משטרה עירונית, אשר תפעל בתחומי העיר פתח תקווה. לטענת התובע, בשנת 2008 נכרת בין הצדדים הסכם לפיו, שכרה הנתבעת את שירותי התובע ותקופת ההתקשרות הוארכה מפעם לפעם עד ליום 31.12.2010. התובע טוען כי בהתאם להסכם, התמורה המגיעה לו בגין שירותיו, עמדה על סך 220 ₪ בצירוף מע"מ, לשעת עבודה. מוסיף וטוען התובע, כי שלוש חשבוניות אשר הגיש לנתבעת, בשנת 2009, לא נפרעו: א. חשבונית מס' 0040 מיום 3.2.09 ע"ס 8031 ₪ . ב. חשבונית מס' 0042 מיום 3.3.09 ע"ס 8,131 ₪ . ג. חשבונית מס' 0054 מיום 2.8.09 ע"ס 6,920 ₪ . בשנת 2009 ביקשה הנתבעת להפחית את התמורה המוסכמת לסך של 160 ₪ בצירוף מע"מ לשעת עבודה ואף לכך הסכים התובע. כן סוכם כי היקף השירותים יעמוד על 160 שעות חודשיות. חרף זאת, לטענת התובע, לא שולמה לו התמורה המוסכמת על ידי הנתבעת וזאת בגין חודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2009. התובע טרם הנפיק חשבוניות בגין הסכומים הנדרשים על ידו לחודשים אלו. מאחר והתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הוגשה על ידי הנתבעת בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענה הנתבעת כי בין התובע לנתבע, נחתמו כדין שני חוזים לתקופות שבין 1.5.2008 ועד 30.4.2009 ובין 1.1.2010 עד 31.12.2010. ההסכם אשר צורף על ידי התובע לתקופה שבין 31.5.2009 ועד 31.12.2009, לא נחתם על ידי הנתבעת ועל כן, אינו יכול לחייבה והנתבעת אף מנועה מלשלם כל סכום אשר אינו מגובה בחוזה בצירוף הזמנה כדין. עוד טוענת הנתבעת כי הסכומים הנדרשים על ידי התובע בחודשים אוקטובר-דצמבר 2009 לגביהם לא קיימת כל התקשרות בין הצדדים, הינם אף תמוהים ביותר שכן, קיים גידול לא מוסבר של יותר מ- 300% בכל חודש לעומת חודשים קודמים. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי בסעיף 11(ה) להסכם משנת 2010 הוסכם במפורש בין הצדדים, כי התמורה הכוללת עליה הסכימו הצדדים, במסגרת ההסכם בשנת 2010, היא העלות המלאה הכוללת והבלעדית שתהיה לעירייה בגין כל הקשור לביצוע הפעולות על ידי התובע וכי התובע אישר במסגרת חתימתו על החוזה לשנת 2010 כי הסכומים על פי החוזה ממצים את כל עלויותיו ומשכך, הוא מנוע מלתבוע כעת כל סכום על תקופה שקדמה לחוזה זה. בישיבה שהתקיימה בתאריך 26.11.2012, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ונקבע כי התצהיר התומך בבקשה ישמש ככתב הגנה. ראיות הצדדים: מטעם התובע נשמעה עדותו של התובע בלבד. התובע העיד כי בטרם החל בעבודתו אל מול הנתבעת, שימש כראש מנהל הביטחון בעיריית ראשון לציון במשך 18 שנה ולאחר שפרש לגמלאות החל לשמש כיועץ עצמאי. המטרה שלשמה נערכה עמו התקשרות על ידי הנתבעת, הייתה לשם הקמת משטרה עירונית. התובע דיווח מידי חודש בדבר תכנית העבודה, בצירוף חשבונית, למר רמי גרינברג, אשר שימש כעוזר מנכ"ל הנתבעת. בשנת 2007 ו- 2008 למעט חודש דצמבר 2008, שולמו לתובע כספים בהתאם לחשבוניות שהציג. באשר לחודש דצמבר 2008, הובטח לתובע, לטענתו, על ידי מר גרינברג, כי כאשר תתחיל גביית אגרת השמירה, יקבל את התשלום עבור חודש דצמבר 2008, מתוך כספי אגרת השמירה שכן, תקציב מנכ"ל העירייה הסתיים. בחודש אוגוסט 2009 הוסכם בין הצדדים כי תעריף שעת עבודה של התובע יעמוד על סך 160 ₪ בצירוף מע"מ במקום 220 ₪ בצירוף מע"מ, משום שהפסיק לשמש כיועץ והחל לנהל את הסיירת. כמו כן, הוסכם כי היקף שעות העבודה החודשי יעמוד על סך 160 שעות בחודש. לטענת התובע היקף העבודה דרש עבודה יומיומית ובאוקטובר 2009 הסיירת יצאה לדרך בהצלחה רבה. עם זאת, לטענת התובע, לא קיבל את הכספים אשר הובטחו לו משום שמר רמי גרינברג אשר היה אמור להכין את ההסכם, ביחד עם היועצת המשפטית, פוטר ולאחר מכן פוטר המנכ"ל והנושא הועבר לטיפול סמנכ"ל העירייה מר רונן צברי והוא אשר הוציא את הזמנת העבודה אשר מספרה 99685. לקראת סוף חודש דצמבר 2009, האחריות עברה ממר צברי למר חיים עיני, אשר היה עוזר ראש העירייה וזה האחרון, הבטיח לתובע כי ייערך הסכם. הדבר ארך זמן רב ורק בחודש נובמבר 2010, לאחר שהתובע עבד חודשים רבים ללא חוזה, נחתם חוזה משנת 2010. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי ההסכם הראשון אשר נחתם בינו לבין הנתבעת הינו מתאריך 14.11.2007 (נ/1). נ/2 הינו ההסכם אשר נחתם בין התובע לנתבעת בתאריך 12.12.2010. נ/5 הינה טבלה אשר צרף התובע ובה פירוט של שעות העבודה, אשר ביצע בחודש מרץ 2008. עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית כי לא קיימים רישומים שלו בזמן אמת לגבי שעות העבודה, אשר ביצע והוא מסתמך על המסמך אשר נכתב על ידי מר שלום קוטלר ת/3. יודגש כי מסמך זה התקבל כראיה להוכחת קבלתו אצל התובע בלבד ולא לאמיתות תוכנו. התובע אישר כי לא קיבל הזמנת עבודה בגין החשבוניות אשר צורפו על ידו ונאמר לו, על ידי מר רמי גרינברג, כי יקבל את הכסף מתקציב אגרת השמירה. לטענתו, כך היה אופן התנהלות הנתבעת מולו ובשום שלב לא נדרש להפסיק את עבודתו אלא התבקש להמשיך לעבוד והובטח לו שיקבל את שכרו (עמ' 18-19 לפרוטוקול). עוד טען התובע כי רצה להפסיק לעבוד משום שלא קיבל תשלום אולם, אז מר קוטלר וראש העיר ואנשים נוספים ביקשו כי לא יעזוב משום שהם מצויים באמצע פרויקט והובטח לו כי ישולם לו המגיע לו. מטעם הנתבעת העידה גזברית העירייה, הגב' חני גולדשטיין. הגב' גולדשטיין העידה כי בהתאם לסעיף 203 לפקודת העיריות, כל הזמנה אשר יוצאת מהעירייה צריכה להיות חתומה על ידי ראש העיר והגזבר. הגב' גולדשטיין תיארה את תהליך העבודה והסבירה כי באם הוזמנה עבודה על ידי עובד כלשהו מטעם הנתבעת ללא אישור הגזברית, תוטל חובת התשלום על אותו עובד באופן אישי. על הנתבעת לפעול בהתאם לתקציב ובהתאם לחוק וללא שריון סכומים בתקציב, אל מול הזמנת עבודה, לא ניתן לבצע תשלום. התובע אף חתם על התחייבות המצורפת ל-נ/1, לפיה הצהיר בסעיף 11, כי ידוע לו כי מי שמורשה להתחייב בשם העירייה הינו ראש העיר ומי שהוסמך על ידו יחד עם גזבר העירייה ומי שהוסמך על ידו בלבד. התחייבות כזאת נעשית רק על ידי חתימה על חוזה או הזמנה מאושרת וכל התחייבות אחרת אינה מחייבת את העירייה. באשר לתשלום חשבונית 0042 אשר שולמה בתאריך 25.5.2009 , העידה הגב' גולדשטיין כי החשבונית שולמה בטעות ואיננה יודעת מתי הוזמנה העבודה. באשר לסכומים אשר נדרשים על ידי התובע לחודשים אוקטובר-דצמבר 2009 העידה הגב' גולדשטיין כי לא קיימת הזמנה ואף לא קיים חוזה ובאם טיוטת חוזה הייתה מובאת לעיונה, לאור גובה הסכומים היה צורך באישור וועדת שלושה, משום שמדובר בסכומים גבוהים, המצריכים אף אישור משרד הפנים. בנוסף, ניתן היה לקבל הצעות מחיר נוספות מגורמים נוספים. לטענת הגב' גולדשטיין, מכתבו של מר קוטלר מיום 1.9.2009 אינו חוקי בעליל וכי לא ייתכן כי ראש עיר או מנכ"ל ימנה מנהל ללא מכרז ולחילופין, אם מבקשים לעבוד עם קבלן חיצוני, יש צורך לעבוד על פי חוזה המחייב אישור משרד הפנים (עמ' 21 לפרוטוקול). עוד העידה הגב' גולדשטיין כי בתאריך 4.2.2010 התקבל אצלה מזכר מן היועצת המשפטית (ת/11) לפיו, חתימתה על ההסכם משנת 2009 מבוטלת בזאת שכן, על פי ההסכם מטרת עבודתו של התובע הייתה ייעוץ לאגף התנועה והתובע לא נתן יעוץ לאגף התנועה ועל כן, ביטלה היועצת המשפטית את חתימתה. מכל מקום, לא יצאה הזמנת עבודה והחוזה לא נחתם כדין. דיון: בהתאם לסעיף 203 (א) לפקודת העיריות [נוסח חדש]: "חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה, המוגש לבית המשפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פס"ד או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה בצד חותמת העירייה, ראש העיר והגזבר". ברע"א 3005/11 קריסטל מוצרי צריכה בע"מ נ' עיריית באר שבע [ 4.6.2013] נקבע על ידי בית המשפט העליון כדלקמן: "דרישה זו (הכוונה לסעיף 203 לעיל - א. ר.) פורשה בפסיקתו של בית משפט זה כדרישת צורה מהותית קונסטיטוטיבית ולא דרישה טכנית ראייתית ונקבע כי חוזה שאינו מקיים את דרישת הצורה המהותית הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות, יסווג כחוזה בלתי חוקי [ראו: ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים] ... לפיכך, בהיעדר החתימות הדרושות, החוזה שלפנינו נטול תוקף משפטי. תכליתה של דרישת הצורה הפורמאלית הקבועה בסעיף 203 (א) לפקודת העיריות, היא להגן על שלטון החוק ועל חוקיות המנהל. יסודה בצורך להבטיח כי האינטרס הציבורי נשמר כהלכה. היא יוצרת מנגנון, בקרה ופיקוח על התחייבויות כספיות שנוטלות על עצמן רשויות מקומיות. היא נועדה אף לקדם, בדומה לדרישות צורה אחרות המהוות תנאי לתוקפו של הסכם, וודאות משפטית וצמצום התדיינות שיפוטית [ראו: רע"א 5210/08 עו"ד רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין] ... לא זו בלבד שחוזה אשר אינו עומד בתנאי סעיף 203(א) לפקודת העיריות אינו מחייב את העירייה לנהוג על פיו, אלא שבפסיקתו של בית משפט זה נקבע, כאמור, כי מדובר בחוזה בלתי חוקי שדינו בטלות, כאמור בהוראת סעיף 30 לחוק החוזים זאת מחמת אי החוקיות שדבקה בכריתתו ... כך על פי משטר דיני החוזים מנקודת מבטם של דיני המשפט המנהלי, ניתן לומר כי סעיף 203(א) מגביל את כשרותה המשפטית של העירייה לחתום על חוזה." מן הכלל אל הפרט: תחילת התקשרותו של התובע עם הנתבעת הייתה, בהסכם מיום 14.11.2007 (נ/1), לפיו, הוזמנו מן התובע על ידי הנתבעת שירותי ייעוץ בנושאים הקשורים בהקמת משטרה עירונית וארגון הפעלת שיטור. בהתאם לסעיף 4(ב) להסכם, נקבע כי היקף שעות העבודה השבועיות יעמוד על 30 שעות ולא יפחתו מ- 6 שעות ביום. תוקפו של החוזה נקבע מתאריך 1.5.2007 ועד ליום 31.10.2007. עוד נקבע בהסכם כי התובע קיבל תמורה בגין תקופה זו בסך כולל של 7,600 ₪. עוד נקבע כי בתמורה למתן שירותי הייעוץ יהיה זכאי התובע לדמי ייעוץ בסך של 220 ₪ לא כולל מע"מ, לכל שעת ייעוץ, בניכוי הסכומים ששולמו לו כמפורט לעיל. בהתאם לסעיף 5(ב) להסכם נקבע כי הצדדים יהיו רשאים להאריך תוקפו של ההסכם ב- 12 חודשים נוספים וזאת בכפוף לאמור בסעיף 7(ב) -(ד) להסכם. בסעיף 7(ג) נקבע כי הנתבעת תאריך את החוזה רק אם יהיה לה תקציב מאושר להוצאה זו. עוד הוסכם בהתאם לסעיף 7(ד) ל- נ/1 כי התובע יגיש אחת לחודש חשבון בגין דמי הייעוץ אשר יכלול את פירוט שעות הייעוץ . הסכם זה נחתם על ידי התובע, היועצת המשפטית של העירייה וכן, מתנוססת עליו חותמת המאשרת כי ההוצאה הכספית לביצוע החוזה אושרה ע"י הגזברית וראש בעיר. לא הוגש עותק הסכם עליו חתימת הגזברית וראש העיר. לנ/1 צורפה התחייבות התובע . בסעיף 11 להתחייבות הצהיר התובע: "ידוע לנו כי על פי סעיף 203 לפקודת העיריות מורשה להתחייב בשם העיריה ראש העיר ומי שהוסמך על ידו יחד עם גזבר העיריה ומי שהוסמך על ידו בלבד. התחייבות כזאת נעשית רק על ידי חתימה על חוזה או הזמנה מאושרת. כל התחייבות אחרת אינה מחייבת את העיריה." חרף התחייבותו, ביצע התובע עבודה במועדים הרלוונטיים לתביעה, ללא חוזה והזמנה חתומים כדין ע"י הנתבעת. התובע היה מודע לכך ודרש כי יערך חוזה, אולם לאור הבטחות אשר קיבל מגורמים שונים אצל הנתבעת, המשיך בביצוע העבודה לטענתו, ללא חוזה והזמנה, תוך שהוא מסתמך על ההבטחות אשר ניתנו לו. התובע לא זימן לעדות את כל אותם גורמים כגון, מר רמי גרינברג, חיים עיני, מר קוטלר ועוד ועדותו הינה עדות בעל דין יחידה. אי זימונם של עדים אלו לעדות מטעם התובע מלמד, כי אילו היו מוזמנים לעדות על ידו, גרסתם לא הייתה תומכת בטענות התובע. אי זימונם של העדים פועל לרעתו של התובע ומקשה על קבלת עדותו אשר הינה כאמור עדות בעל דין יחידה. לא התעלמתי מכך שחלק מהסכמים נחתמו לאחר תום תקופת העבודה או במהלכה ונראה כי אין מדובר בהתנהלות תקינה , אולם אין בכך בכדי להכשיר ביצוע עבודה ללא הסכם והזמנה כדין, בניגוד לסעיף 203 לפקודת העיריות, בתקופות אחרות, בגינם אין כלל הסכם ו/או הזמנה. בהתאם לת/1 אשר נחתם בתאריך 22.6.08, הוארכה תקופת עבודתו של התובע החל מתאריך 1.5.08 ועד 30.4.09. ת/2 האריך לכאורה את ת/1 מיום 31.5.09 ועד ליום 31.12.09 אולם מטרת העסקתו של התובע על פיו הייתה, מתן יעוץ לאגף התנועה ולא הקמת משטרה עירונית, כפי שהיה בהסכמים הקודמים והוא לא נחתם כדין ע"י ראש העיר והגזברית או מי מטעמם. ת/4 הינה הזמנה מס' 99685 אשר הוקלדה אצל הנתבעת בתאריך 19.1.2010 בגין הארכת חוזה בגין הפעלת אבטחה עירונית לשנת 2009 ע"ס 110,000 ₪ עבור התובע אולם ההזמנה אינה חתומה. נ/2 - הסכם בין התובע לנתבעת, מתייחס לתקופה שבין 1.1.2010- 31.12.10. ההסכם נחתם בתאריך 12.12.10. התובע הגיש תביעתו בגין שתי תקופות : האחת - בגין 3 חשבוניות אשר הגיש לנתבעת ולא שולמו, כאשר לטענת הנתבעת חשבונית מס' 0042 שולמה בטעות ושתי האחרות לא שולמו בהעדר הזמנה ובהעדר חוזה. התקופה השנייה - מתייחסת למועדים בגינם לא הוצאה חשבונית והנתבעת טוענת כי לא קיים חוזה בתקופה זו, חל גידול לא מוסבר בסכום החיוב ואין כל פירוט מצד התובע באשר לשעות עבודתו במועדים אלו. ב"כ התובע מסכים בסיכומיו כי אכן קיימת בעיה משפטית בהעדר חוזה והזמנה כדין ואף מסכים כי סעד של השבה אינו רלוונטי במקרה הנדון. אכן הדעת לא נוחה מן המצב שנוצר שכן, הנתבעת אינה מכחישה כי בוצעה עבודה מסויימת ע"י התובע, אך עם זאת גם על התובע מוטלת אחריות למצב שנוצר, שכן בהעדר חוזה והזמנה כדין, לא היה צריך לבצע העבודה. התובע היה מודע להוראות החוק מכח התחייבותו בנספח לנ/1 ולמרות זאת פעל בניגוד לאמור בו ואין לו להלין אלא על עצמו. בע"א 3005/11 בעניין קריסטל לעיל בחן בית המשפט את אפשרות מתן סעד ההשבה לנוכח בטלותו של חוזה בלתי חוקי ואף קיום חיובים מכח החוזה הבטל באם צד אחד קיים את חיובו על פי החוזה וזאת בהתאם לשיקול הדעת אשר ניתן לבית המשפט, בהתאם לסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 . וכך נקבע: " אכן, באופן עקרוני מוסמך בית המשפט להורות על קיום החיובים שטרם בוצעו, כולם או מקצתם" אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון", כלשון הוראת סעיף 31 לחוק החוזים. לשון הסעיף ברורה. בית המשפט יורה כן רק אם נוכח כי שיקולי הצדק בכללותם מחייבים זאת, כאשר כל מקרה יידון לגופו בהתאם לנסיבותיו. בהקשר זה נפסק כי יש לקחת בחשבון שיקולים דוגמת אשמת הצד המתנער מההסכם וההסתמכות של הצד האחר מחד גיסא והאינטרס הציבורי בסדרי שלטון תקינים ועקרון ההרתעה מאידך גיסא...אלא שצו המורה על קיום חוזה פסול ובכך מחיה את החיובים על פיו לא יוענק כדבר שבשגרה... קריסטל סבורה כי תוצאה זו חוטאת להשגת הצדק, לנוכח התנהלותה חסרת תום הלב של העיריה בנסיבות העניין. ואכן , ספק אם התוצאה היא צודקת במישור היחסים הפרטני שבין קריסטל לבין העיריה. אלא כפי שהודגש בפסיקתו של בית משפט זה לא אחת, האינטרס הציבורי בסדרי שלטון תקינים ועקרון ההרתעה חשובים אף הם. אלו הם אינטרסים ציבוריים החורגים מגדרי מערכת היחסים הפרטנית שלפנינו. זהו הסיכון שנטלה על עצמה קריסטל - חברה פרטית מיוצגת אשר חזקה עליה כי הייתה מודעת להוראות הדין כנדרש - כל עוד נעדרו החתימות הדרושות מן החוזה. ואכן לדאבונה של קריסטל, הסיכון התממש. את מורת רוחי מהתנהלותה של העיריה כבר הבעתי, אך לא מצאתי כי בנסיבות האמורות נדרש לעשות , במישור המשפטי, יותר מכך." גם במקרה אשר בפני, הדעת אינה נוחה מהתנהלות הנתבעת, שכן הנתבעת לא הכחישה את עצם ביצוע עבודה ע"י התובע ולא דאגה להפסיקה ,אך באותה מידה מוטלת על התובע האחריות להיווצרות המצב הקיים. התובע היה מודע לדרישת הסכם והזמנה חתומים ע"י ראש העיר והגזברית, אולם בחר להתעלם מכך ולפעול על פי הבטחות שונות אשר לא הוכחו ומכל מקום גם אם ניתנו, הן נעדרות כל בסיס חוקי. במקרה הנדון גובר האינטרס הציבורי על פני עניינו הפרטני של התובע ועל כן לא ניתן לחייב הנתבעת בתשלום לתובע, שעה שדרישת התשלום הינה בניגוד לסעיף 203 לפקודת העיריות. אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה. עם זאת בנסיבות העניין, בשל התנהלות הנתבעת, מצאתי שלא לחייב התובע בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד. משטרה