כאשר מכחיש צד את חתימתו על שטר, מוטל על הצד שכנגד נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה

כאשר מכחיש צד את חתימתו על שטר, מוטל על הצד שכנגד נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה. [ראה ת"א (חי') 426/02 בני בנימין לקריץ בע"מ נ. דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (14.2.06), שם סקר כבוד השופט יצחק עמית (עת כיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה) את הפסיקה בעניין זה, לרבות פסה"ד המוזכרים שם]. התובע לא הביא ראייה פוזיטיבית כלשהי להוכיח כי הנתבע הוא זה אשר חתם על השטרות, לא עד ישיר לחתימה, לא עדות מומחה להשוואת חתימות ולא כל ראיה אחרת. העובדה שהבנק פרע שיקים אחרים מאותה סדרה עם חתימות דומות לחתימה שעל השיקים הנידונים, וכי רק על אחד מהשיקים נרשם בבנק שהחתימה איננה תואמת, איננה מרימה את הנטל הנדרש לעניין זה. משלא הובא לעדות עד מטעם הבנק שיסביר מדוע נפרעו שאר השיקים, לא ניתן לשלול את האפשרויות הסבירות, כי התקיימה טעות אצל הבנק, או שהחתימות לא נבדקו בצורה טובה דייה, או שהחתימות על השיקים שכובדו דומות לחתימתו האותנטית של הנתבע. על כן אני קובע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע חתום על השיקים. האם השיקים נחתמו בהרשאת הנתבע? גם הנטל להוכיח, כי החתימה על השיקים נעשתה בהרשאתו של הנתבע מוטל על כתפי התובע. התובע לא הביא כל ראיה ישירה לכך שהחתימה על השיקים נעשתה בהרשאתו של הנתבע, אך לשיטתו, ניתן ללמוד על כך מנסיבות, אשר הוכחו, כדלקמן: 12 שיקים בסכום זהה, השייכים לאותה סדרה, אשר מועדי פירעונם קודמים למועדי השיקים הנדונים, נפרעו מחשבונו של הנתבע. העתקי השיקים אשר נפרעו, כפי שנתקבלו מסניף הבנק של הנתבע, הוגשו לתיק בית המשפט. הנתבע היה מודע לכך שבנוסף לשיקים שנפרעו כאמור, הוצאו שיקים נוספים באותה סדרה, ולמרות זאת לא נתן הוראת ביטול ביחס אליהם. על אף טענת הנתבע שכן הורה לבנק לבטל את השיקים שבגינם הוגשה התביעה, לא הוצגה הוראת הביטול אשר נתן, ומחותמת הבנק על גבי השיקים ניתן לראות כי אלו הוחזרו מסיבות שונות, למעט שיק אחד בלבד אשר בעניינו ניתנה הוראת ביטול. הנתבע לא הגיש תלונה כנגד אחיו, אשר עפ"י הטענה גנב את השיקים ממנו וגרם לו לנזקים כבדים. הנתבע מצדו, נתן הסברים לנסיבות אלו. לטענתו, הוא עובד קשה מבוקר ועד ערב, בחברה המשפחתית, הוא לא עקב אחר חשבון הבנק שלו וכאשר גילה כי נמסרו שיקים כאלה שלא בחתימתו, וכי אין ביכולתו לשלם אותם, נתן הוראות ביטול. לדבריו, תדפיסי חשבון הבנק שלו היו מגיעים למקום העסק המשפחתי שנוהל על ידי אביו ואחיו, והוא סמך על אחיו, לא עקב אחר חשבון הבנק שלו ולא היה ער לפירעון השיקים (ע' 9 ש' 22 - 24 ועמ' 10 ש' 10 - 15), עד לאחר שהתגלתה בעיה בבנק, כאשר לא זיהו את החתימה על גבי שיק, אז נתן הנתבע הוראת ביטול לשיק זה, עליו נרשמה הערת הבנק "חתימת המושך לא בסדר", וביקש שהבנק יעדכן אותו אם מגיעים שיקים דומים נוספים כדי שיוכל לבטל גם אותם. גרסתו העובדתית של הנתבע בעניין זה מקובלת עלי. מתוכן עדות הנתבע בבית המשפט עולה, לכאורה, סתירה לגרסתו זאת. הנתבע העיד כי ידע שקיימים שיקים נוספים שאמורים להיפרע ונתן הוראת ביטול לגביהם (עמ' 11 ש' 7 - 13), ואיך ידע על כך אם לא היה מעורב במסירת השיקים? אני ער לסתירה לכאורה זו. אולם, התרשמתי מהנתבע כאדם לא מתוחכם, אשר כשל לדייק בדיבורו ולאבחן בין עובדות שידע ומתי התבררו לו (בדבר פירעונם של שיקים מחשבונו), לבין מסקנות שהסיק והנחות שהניח (בדבר קיומם של שיקים נוספים), אשר בהסתמך עליהן נתן הוראת ביטול לשיקים, והאם הוראתו לבנק היתה ספציפית לשיק אחד או כללית, לשיקים נוספים, אם יבואו. עוד התרשמתי מהנתבע, כי ספק אם הוא מסוגל להתמצא בדף חשבון בנק ובפרטיו באופן שמאפשר לייחס לו היכרות מלאה והבנה של מלוא פרטיו ותוכנו. על כן, אינני סבור כי יש בסתירה לכאורה זאת כדי לפגום במהימנות הנתבע. העובדה שהחותמת ע"ג 6 מן השיקים שסורבו איננה כוללת סירוב מחמת מתן הוראות ביטול, איננה מצביעה על כך שלא ניתנה הוראת ביטול. ראשית, כאמור, יתכן שהנתבע כשל לדייק איזו הוראה נתן בדיוק לבנק. שנית, אין לשלול את האפשרות שגם אם ניתנה הוראת ביטול, הבנק מתייחס לסיבת סירוב אחרת ולא אל הוראת הביטול. משלא הובא עד מטעם הבנק להסביר עניין זה, אין בכך כדי לשלול את גרסת הנתבע. כמו כן, מקובלת עלי גרסת הנתבע, שלא נסתרה, לפיה הוא ואחיו ג'וג'ו גרו באותו בית והייתה לג'וג'ו גישה לשיקים נשוא התביעה, (פרוטוקול עמ' 9 ש' 3 ועמ' 12 ש' 6). זאת ועוד, מקובל עלי אף הסברו של הנתבע לעניין הסיבה שבגינה לא פנה למשטרה לאחר שנודע לו על הזיוף: "אתה הולך לתבוע את האח שלך שהוא מהדם והבשר שלך ?" (ע'11 ש' 2). בעניין דומה נאמרו על ידי כבוד הנשיא שמגר הדברים הבאים: "לעניין זה לא מצאתי ממש גם בטענה שהמשיבה השלישית לא הגישה תלונה במשטרה על זיוף חתימתה: לא מוטלת עליה כל חובה לעשות כן, ואין לעובדה זו משקל ראייתי מכריע היכול להשמיט את הבסיס מתחת לטענתה לעניין החתימה" [ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, מז (3) 240] מנגד, התובע נמנע להביא עדים אשר היו יכולים לבסס את טענתו כי השיקים ניתנו בהרשאתו של הנתבע. כך למשל, אחיו של הנתבע ג'וג'ו, אשר עפ"י טענת שני הצדדים, הוא זה אשר קיבל/לקח את השיקים מהנתבע והעבירם לתובע באמצעות מר ניר ויינברג, יכול היה לשפוך אור על השאלה, האם נתן לו הנתבע רשות לחתום על השיקים והאם ניתנה תמורה בעדם. בשים לב לכך שהתובע העיד כי בינו לבין מאג'ד התקיימו יחסי חברות (ע' 6 ש' 8) ומאחר וג'וג'ו מסוכסך עם הנתבע, יש להניח שלא היה נמנע לאשר את גרסת התובע אם אכן היו הדברים כך. זאת בעיקר בהתחשב בכך שטענה אחרת היתה מעמידה את ג'וג'ו בגדר מי שזייף את השיקים. כן, לא הביא לעדות את שותפו לעסקים, מר ניר ויינברג, אשר העביר את השיקים לתובע מידי ג'וג'ו. עוד לקחתי בחשבון את העובדה שהשיקים הנדונים נותרו אצל התובע תקופה ארוכה ולא הופקדו לפירעון במשך זמן רב. בהתחשב בכך ששנים עשר השיקים מתוך אותה סדרה, אשר נפרעו, הוצגו לפירעון בבנק, למעלה משנתיים קודם להצגת השיקים הנידונים, ההסבר שנתן התובע לעניין זה, כי לא היה מעוניין לפגוע בג'וג'ו והגיש את השיקים לפירעון רק לאחר שהובהר לו כי לא יקבל את כספו בחזרה, איננו סביר. לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הרים אף את הנטל להוכיח שהשיקים נחתמו בהרשאתו של התובע. אחיזת התובע בשיקים: גם לו הייתי מגיע למסקנה שונה לעניין זיוף החתימות על גבי השיקים, או לגבי מתן הרשאה לחתימתם, ספק אם ניתן היה לקבל את התביעה. בעדותו לפני העיד התובע לגבי הנסיבות שבהן הגיעו לידיו השיקים נשוא התביעה כדלקמן: "ניר מסר לי אותם בתור תשלום החוב שג'וג'ו חייב לי בגלל עסקאות ניכוי שטרות, הוא לקח את כל השיקים שנרשמו פה, ניר הביא לי את השיקים ואמר לי קח זה חלק מהחובות שג'וגו חייב וביקש שאחתום על ההסכם, ולא הסכמתי לכך" (עמ' 5 ש' 13-15). ובהמשך כשנשאל התובע מדוע הסכים לקבל את השיקים שהביא לו ניר אך סירב לחתום על ההסכם שמכוחו ניתנו השיקים, השיב התובע: "היו חייבים לי כסף וקיבלתי תמורת הכסף, לא הסכמתי לחתום כי ההסכם לא כיסה את כל החוב" (עמ' 6 ש' 1,2). בנסיבות האמורות, וכפי שהדבר עולה מעדותו של התובע עצמו, למעשה לא הושלמה "המסירה" של השיקים לידיו. מסירת השטר הינה חלק מהותי אשר בלעדיה ההתקשרות אינה שלמה והיא כוללת הן יסוד פיזי והן יסוד נפשי. בענייננו התקיים היסוד הפיזי שכן השטרות הגיעו לידיו של התובע, אך היסוד הנפשי חסר. לעניין היסוד הנפשי במסירה מציין י. זוסמן בספרו דיני שטרות 103 (מהדורה שישית 1983) כדלקמן: "היסוד הנפשי, הסובייקטיבי, הוא שהמסמך יימסר למטרה מסוימת, והיא "לעשות את ההתקשרות בת - פועל", הינו, ליתן באמצעות המסירה תוקף לחבות המוסר. לא תמיד נמסר שטר למטרה זו, ובלעדיה קנה אמנם הנעבר את חזקת השטר או שמצא אבדה - אך חבות על פי השטר לא קמה.... מה היא מסירה כדי לעשות את ההתקשרות בת-פועל ניתן להכיר מתוך צירוף של סעיף 20 (א) לפקודה עם סעיף 20(ב)(2). "מסירה לשם העברת הקנין" היא מסירה שנעשתה כדי לעשות את ההתקשרות בת פועל; לא כן מסירה שנעשתה "למטרה מיוחדת" וכן לא "מסירה על תנאי" (ההדגשות שלי - ע.ר.). בענייננו השיקים הוצגו לתובע על תנאי באמצעות שותפו מר ניר וינברג, והתנאי היה שיחתום על הסכם. אלא שהתובע עשה בשיקים כבשלו, ונטל אותם מבלי לחתום על ההסכם, דהיינו, שלא למטרה שלשמה נמסרו, ולכן לא מתקיים היסוד הנפשי שבמסירה ולא קמה חבות על פי השטרות. סוף דבר: אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מסמכיםשטרנטל השכנוע