תביעה בגין חוב אספקת דלק לשני רכבים

תביעה בגין חוב, שנוצר לאחר שהתובעת סיפקה דלק לשני רכבים והתמורה לא שולמה לה. תחילה הוגשה התביעה בדרך של בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. בבקשה לביצוע שטר כתבה התובעת כי היא אוחזת בשטר בחתימת ידו של הנתבע 1 (להלן - חגי) ובערבות הנתבע 2, אביו של הנתבע 1 (להלן - שמואל). בסופו של דבר, ולאחר שהוגשו התנגדויות על ידי שני הנתבעים, שבהן נטען בין היתר כי חגי לא חתם על השטר, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה תתוקן התביעה. או אז הוגש כתב תביעה מתוקן. 2. כתב התביעה המתוקן הוגש כנגד 3 נתבעים, חגי, שמואל ומר צ'רלי X, אחיו של הנתבע 1 ובנו של הנתבע 2. (להלן - צ'רלי). בכתב התביעה המתוקן נטען כי בין התובעת לנתבעים חגי וצ'רלי נחתמו שני הסכמי התקשרות, שלפיהם הסכימה התובעת לספק בנזין וסולר לשני רכבים, האחד בבעלותו של חגי והשני בבעלותו של צ'רלי. לטענת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה המתוקן, חתם צ'רלי על ההסכמים, בשמו של חגי ובהרשאתו של זה. 3. לטענת התובעת, אספקת הדלקים נעשתה באמצעות כרטיסי תדלוק והנתבעים חגי וצ'רלי תדלקו באמצעות הכרטיסים את שני הרכבים. לטענת התובעת, החוב, בגין התדלוק שנעשה במהלך חודש יולי 2010 שולם ואולם החוב בגין התדלוק, שנעשה בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2010, לא שולם ובגינו הוגשה תביעה זו. 4. לטענת התובעת, לאחר שהתברר לה כי אין בכוונת הנתבעים לשלם, החלה בהליכים לגביית החוב. הנתבע 2, אביהם של הנתבעים 1 ו- 3, ביקש להביא לפתרון הסכסוך, פנה למשרדי התובעת, וביום 16/11/10 חתם על התחייבות כדלקמן: "אני X שמואל ת.ז.... לוקח על עצמי לשלם את החוב של פרסום אחר ע.מ. .... בסך של 82,094 ₪ שנוצר בגין רכישת דלקים שנמשכו על ידי שלו הסעות. אני אשלם את החוב החל מיום 15/2/11 בהוראת קבע מחשבוני בסך של 3,000 ₪ בחודש עד גמר החוב". אין חולק על כך ש"פרסום אחר" הוא שם העסק של חגי, ו"שלו הסעות" הוא שם העסק של צ'רלי. בפועל, כך לטענת התובעת, שילם שמואל רק תשלום אחד, וגם זאת באיחור של כחודש ימים ולא הוסיף לשלם ולפיכך הוגשה התביעה גם כנגדו. 5. צ'רלי, הנתבע 3, כלל לא התגונן בפני התביעה וביום 23/5/13 ניתן כנגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה. הנתבעים 1 ו- 2 התגוננו בפני התביעה, ואף הגישו תביעה שכנגד. 6. הנתבע 1, חגי, טען כי כלל לא חתם על ההסכמים נשוא התביעה וגם לא הרשה לאחיו צ'רלי לחתום בשמו. לטענתו, הוא אכן עשה שימוש באחד מכרטיסי התדלוק של התובעת אך זאת לאחר שהכרטיס נמסר לו על ידי אחיו צ'רלי, כחלק מתשלום ששילם לו צ'רלי עבור השימוש שעשה במשרדו. לטענת חגי, התשלום בגין צריכת חודש יולי נעשה, אמנם, על ידו אך זאת לאחר שצ'רלי פנה אליו וביקש את עזרתו לביצוע התשלום. חגי הכחיש כי ביצוע התשלום מעיד על התחייבותו לשלם ועל כך שההסכמים שהציגה התובעת אכן נעשו בשמו ובהרשאתו. 7. הנתבע 2, שמואל, טען כי הסכים לשלם רק חלק מסויים מהחוב: את החוב של העסק שנקרא "פרסום אחר", עסקו של חגי, ככל שהחוב נוצר ממשיכת דלקים על ידי צ'רלי והעסק של צ'רלי "שלו הסעות". לטענת שמואל, החוב שנוצר בפועל, אינו נכנס לגדר הגדרה זו מאחר שמדובר בחובו של צ'רלי ולא בחובו של חגי. 8. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בטיעוני הצדדים כפי שפורטו בסיכומים שהוגשו על ידם בכתב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד חגי להדחות ודינה של התביעה כנגד שמואל להתקבל. לעניין התביעה כנגד חגי - 9. בעניין הזה טענה התובעת כי חגי התחייב כלפיה, בהסכמים שנחתמו על ידי צ'רלי, שפעל בעניין זה כשלוח מטעמו של חגי. התובעת טענה כי נציגתה, הגב' לירז ביטון, פגשה את צ'רלי, שהציג עצמו כבעל הרשאה וכשלוח של חגי, וחתם בשמו של חגי על ההסכמים. 10. להוכחת טענה זו הביאה התובעת את עדותה של הגב' לירז ביטון ואולם עדה זו התגלתה כעדה בלתי מהימנה שלא ניתן כלל לסמוך על עדותה. עדותה של הגב' ביטון הותירה רושם שלילי ביותר, של מי שאינה מהססת לנקוט בכל צעד ובלבד שמטרתה, גביית דמי עמלה בגין החתמת לקוח, תושג. מהחומר שהוצג לבית המשפט, ובכלל זה התשובות שמסר נציג התובעת בתשובה לשאלון שנשלח לו על ידי הנתבעים, עולה כי הגב' ביטון הסתירה מהממונים עליה את העובדה שמי שחתום על המסמכים בפועל הוא צ'רלי, והניחה לתובעת לחשוב כי מי שחתום על המסמכים הוא חגי. זאת, אף שהגב' ביטון הודתה באופן מפורש כי חגי כלל לא נכח במקום בעת שנחתמו המסמכים ומי שחתם עליהם בפניה היה צ'רלי. ההסבר, שנתנה הגב' ביטון לכך שצ'רלי הוא שחתם על המסמכים אף שלכאורה חגי הוא שנטל על עצמו את ההתחייבויות על פיהם, היה רחוק מלהניח את הדעת. בפועל לא ניתן על ידה הסבר מדוע צ'רלי הוא שחתם על המסמכים בשמו של חגי ומדוע חגי עצמו לא חתם עליהם, אם אכן נטל על עצמו את ההתחייבויות המפורטות בהם. 11. על התנהלותה של הגב' ביטון ועל כך שהיא אינה מהססת להציג מצג שאינו בהכרח מהימן, ניתן ללמוד גם מן העובדה שמהמסמכים שהכינה, ושעליהם חתם צ'רלי, ניתן היה לסבור כי הרכבים שעבורם יסופקו כרטיסי התדלוק יהיו של עסק בשם "דפוס פרסום אחר", עסק ששייך לחגי, בעוד שבפועל הגב' ביטון ידעה היטב שמי שבפועל יעשה שימוש בכרטיסים יהיה צ'רלי, שבבעלותו חברת הסעות. התברר גם כי הגב' ביטון ידעה היטב שהתובעת לא תאשר אספקת כרטיסי תדלוק לעסק של צ'רלי, גם לאור קשייו הכלכליים של צ'רלי וגם לאור העובדה שמדובר בעסק של הסעות, ולפיכך הסתירה מהתובעת את העובדה שמדובר למעשה באספקת דלקים לעסק שבבעלותו של צ'רלי. כך, העבירה לאישורה של התובעת את פרטיו של העסק שבבעלות חגי והסתירה מהתובעת וממנהליה את העובדה שמדובר בפועל בעסק שבבעלותו של צ'רלי. 12. תשובותיה של הגב' ביטון לשאלה, אם ציינה בפני התובעת שמדובר למעשה בכרטיסי תדלוק לשני עסקים, שאחד מהם הוא עסק של הסעות, השיבה "אני לא זוכרת. בעצם זה לא משנה... אין לי מושג אבל אולי באמת לא הגדרתי את זה". (עמ' 18 שו' 26-30ׂ). זאת, כאשר ידעה היטב שהעסק של התובעת פונה אך ורק לעסקים קטנים (תשובתה בעמ' 19 שו' 1 ועדותו של מר דוד ליפקר דגן בעמ' 11 שו' 18). מר ליפקר גם העיד כי הגב' ביטון הסתירה ממנו את העובדה שהעסק שלו יסופקו הכרטיסים הוא עסקו של צ'רלי ומדובר בחברה להסעות (עמ' 11 שו' 25). 13. נוכח התנהלות זו של העדה, הגב' ביטון, שסובבה בכחש את שולחיה, לא ניתן לתת אמון בעדותה, לפיה שוחחה טלפונית עם חגי טרם החתימה על ההסכמים וזה אישר לה כי צ'רלי יחתום בשמו על ההסכמים. בהעדר כל ראיה אחרת לטענה זו של הגב' ביטון, ולאור העובדה שלא ניתן לתת אמון בעדותה, יש לדחות את טענת התובעת, כאילו החתימה על גבי ההסכמים נעשתה בשמו של חגי ובהרשאתו. 14. התובעת, ערה לקושי הזה, טענה כי חיזוק לגרסתה של הגב' ביטון ניתן למצוא בעובדה שהתשלום בגין צריכת הדלקים בחודש יולי 2010 נעשה באמצעות הוראת קבע מחשבונו של חגי וחגי לא מחה על הסכום ששולם מחשבונו באותה הוראת קבע. דא עקא, שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי התשלום אכן נעשה באמצעות הוראת קבע ולא, כפי שטען חגי, באמצעות העברה בנקאית שביצע באופן חד פעמי. חגי, כזכור, טען כי אכן שילם את התשלום בגין חודש יולי 2010, אך זאת לא בהוראת קבע ולא בשל התחייבותו כלפי התובעת, אלא בשל העובדה שאחיו צ'רלי ביקש ממנו לסייע לו בביצוע התשלום הזה. 15. התובעת, אף שהיתה מודעת היטב לטענתו של חגי בעניין זה, לא הציגה כל ראיה שהיא לכך שהוראת קבע אכן הוצגה לבנק או לכך שהתשלום בוצע באמצעות חיוב חשבונו של חגי בגין הוראת קבע. אני דוחה מכל וכל את טענת ב"כ התובעת, כאילו ניתן ללמוד על קיומה של הוראת הקבע מחתימתו של צ'רלי על נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה ומהעובדה ששמואל חתם על הוראת קבע מאוחר יותר, כשהגיע להסכם עם התובעת (סעיף 19 ו- 20 לסיכומי התובעת). 16. חתימתו של צ'רלי, על גבי המסמכים שצורפו כנספחים א' ו- ב' לכתב התביעה, אינה יכולה לחייב את חגי, בהעדר כל ראיה לכך שחגי אישר לצ'רלי לחתום בשמו. ציינתי כבר שהראיה היחידה שהציגה התובעת בעניין הזה היא עדותה של הגב' ביטון, וזו, אינה מהימנה ואינה אמינה בעיני כלל. התובעת, גם לא הציגה אישור לכך שהוראת הקבע נשלחה לבנק או לכך שהבנק אישר את קבלת ההוראה ואת הסכמתו לפעול על פיה. 17. מעבר לכך, התובעת גם לא הציגה ראיה לתמוך בטענתה לפיה סכום ששולם לה, שולם לה באמצעות אותה הוראת קבע נטענת. הרישומים, שעשתה התובעת בכרטיס הנהלת החשבונות שלה (נספח ד' לכתב התביעה), אינם יכולים לשמש ראיה לתובעת. ראשית, משום שעל פי אותם רישומים, התשלום שבוצע בגין חודש יולי 2010 כלל לא בוצע במועד, כפי שניסתה לטעון התובעת אלא בוצע 8 ימים מאוחר יותר, ביום 9/8/10. שנית, משום שהרישום בכרטסת לא רק שנעשה ע"י התובעת עצמה, הוא גם אינו הראיה הטובה ביותר לקיומה של הוראת קבע. התובעת לא הביאה הסבר מניח את הדעת לכך שלא הציגה אישור מהבנק על קיומה של הוראה כזו ועל העברה שבוצעה מכח אותה הוראה. 18. התוצאה היא, שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי החתימות על גבי המסמכים שצורפו כנספחים א' ו- ב' לכתב התביעה נעשו בשמו של חגי ובהרשאתו של זה וכי ניתן לחייב את חגי לשלם מכח אותן חתימות. לפיכך, דין התביעה כנגד חגי להידחות. אשר לתביעה כנגד שמואל - 19. שמואל חתום על התחייבות כלפי התובעת, שבה התחייב לשלם לתובעת חוב בסך 82,094 ₪ שנוצר בגין רכישת דלקים שנמשכו על ידי שלו הסעות, העסק של צ'רלי. 20. אני דוחה מכל וכל את טענותיו של שמואל, כאילו אין הוא חייב בתשלום הסכום האמור מאחר שלטענת התובעת מדובר בחובו של חגי. ראשית, משום שטענת התובעת לפיה מדובר בחובו של חגי, נדחתה. שמואל גם ידע היטב שמדובר בחוב של צ'רלי (תצהירו מיום 14/3/13 בסעיף 1,2). שנית, שמואל ידע היטב כי לשני הבנים שלו או למי מהם יש חוב כלפי התובעת והוא עצמו ציין כי הגיע אל התובעת על מנת לסייע לבניו להחלץ מהתסבוכת הכלכלית מול התובעת (עמ' 27 שו' 26, עמ' 28 שו' 14). לפיכך, אין ולא היתה בעיניו כל חשיבות לשאלה מי משני הבנים חב את החוב לתובעת ודי היה לו בכך שקיים חוב לטובת התובעת בגין דלקים שסיפקה למי מבניו. ראיה לכך ניתן למצוא, בין היתר, גם בתצהירו מיום 12/12/11 בתיק 19681-12-11. שלישית, בהתחייבות עליה חתם שמואל נקוב מפורשות גם סכום החוב ששמואל נטל על עצמו את תשלומו. יוצא כי כל ניסיונותיו של שמואל להתחמק מהתחייבות זו נעשו בחוסר תום לב ואני דוחה אותם. 21. גם כל טענותיו של שמואל, לפיהן הערבות עליה חתם הייתה ערבות חוזית, ולא שטרית כפי שניסתה התובעת לטעון בבקשה שהגישה לביצוע שטר, אינן רלוונטיות כעת, משכתב התביעה תוקן והוא אינו מבוסס עוד על ערבות שטרית. 22. גם טענתו של שמואל, כאילו ההתחייבות שחתם עליה לא התגבשה לכדי הסכם מחייב, שכן התובעת לא חתמה עליה ומכאן שלא קיבלה את ההצעה של שמואל, דינה להידחות. התובעת קיבלה את הצעתו של שמואל ובעקבות התחייבותו לשאת בתשלום החוב, לא נקטה בהליכים כנגד חגי או כנגד צ'רלי והמתינה עד למועד התשלום הראשון על פי אותה התחייבות. רק לאחר שהוברר לתובעת כי אין בכוונתו של שמואל לעמוד בתשלומים שהתחייב להם, נקטה בהליכים לגביית החוב. 23. אני מחייבת אפוא את שמואל לשלם לתובעת את הסך של 82,094 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/11/10 ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד - 24. הנתבעים 1 ו- 2, חגי ושמואל, הגישו כנגד התובעת כתב תביעה שכנגד, וטענו בו כי בשל הליכי ההוצאה לפועל שנקטה בהם התובעת עברה עליהם תקופה קשה שבה סבלו מחוסר כלכלי ומקרע בתוך המשפחה. בשל כך, דרשו מהתובעת פיצוי, בסכום של 100,000 ₪ לכל אחד מהם. מאחר שהתביעה כנגד שמואל התקבלה, ממילא יש לדחות את התביעה שהגיש כנגד התובעת. אשר לתביעתו של חגי כנגד התובעת - לא מצאתי כי יש מקום לקבל את התביעה שכן לא הוכחה טענת חגי, לפיה בגין התביעה סבל מחוסר כלכלי ומפרוד וקרע בתוך המשפחה. מדובר בטענות בעלמא שלא הוצגה כל ראיה להוכיחן. עם זאת, זכאי חגי, כמובן, להוצאות בגין התביעה שהגישה נגדו התובעת ואשר אני מורה על דחייתה כפי שפורט לעיל. 25. התוצאה היא אפוא כדלקמן: א. התביעה שהגישה התובעת (קרדיטקום בע"מ) כנגד חגי X - נדחית. התובעת תישא בהוצאותיו של חגי בגין התביעה, כולל שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 10,000 ₪. ב. התביעה שהגישה התובעת (קרדיטקום בע"מ) כנגד שמואל X - מתקבלת באופן שעל שמואל לשלם לתובעת סך של 82,094 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/11/10. בנוסף, ישלם שמואל לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. ג. התביעה שכנגד, שהגישו חגי ושמואל - נדחית ללא צו להוצאות. אספקהרכבחובדלק