בתביעה לסילוק יד די לתובעת להוכיח את בעלותה במקרקעין ואז עובר הנטל אל המחזיקים להוכיח כי הם מחזיקים במקרקעין מכח זכות שבדין. סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, קובע כי בעל מקרקעין הוא מי שזכאי לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. כך נקבע גם בסעיף 30 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כי בתובענה על השגת גבול במקרקעין על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין (ראה גם ע"א 122/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי). 12. בענייננו, אין חולק כי התובעת היא בעלת המקרקעין. להוכחת בעלותה הציגה התובעת נסח רישום מקרקעין. כידוע, לפי סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתכנו. הנה כי כן, הנטל עבר אל כתפי הנתבעים להוכיח כי לא פלשו למקרקעין וכי אין הם מחזיקים בהם כמשיגי גבול. הנתבעים טענו כי הם מחזיקים במקרקעין כדין מכוח הסכם שכירות חופשית שנכרת בין התובעת ובין הנתבעים בקיץ 2009 ולפיו השכירה התובעת את המקרקעין לנתבעים לתקופה של 25 שנה פחות חודש (בקשת רשות להגן סעיף מס' 1). 13. גרסת ההגנה של הנתבעים לא הוכחה. הנתבעים שינו את גרסתם מספר פעמים. גרסת הנתבעים לבשה ופשטה צורה במהלך ניהול ההליכים בתיק זה לפי הצורך, כפי שאראה להלן. 14. בפתח הדברים יש לציין, שעל פי הגרסה המקורית של הנתבעים, נכרת בינם ובין התובעת חוזה שכירות לתקופה של 25 שנה פחות חודש. סעיף 7 לחוק המקרקעין קובע כי עסקה במקרקעין היא טעונה רישום וכי עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. על פי סעיף 79 (א) לחוק המקרקעין כשמדובר בזכות שכירות לתקופה של 5 שנים ומעלה, כי אז מדובר בעסקה הטעונה רישום ובהתחייבות לעשות עסקה הטעונה מסמך בכתב. גם הנתבעים אינם טוענים שיש בידיהם מסמך כתוב כלשהו המתעד את אותו חוזה שנכרת, לכאורה, בין התובעת ובין הנתבעים. אדרבה, לשיטת הנתבעים מדובר בהתחייבות בעל פה שקיבלו מאותו נציג בלתי ידוע בשם ג'וזף לשכירות של 25 שנה פחות חודש. 15. אין זה מן הנמנע שמסיבה זו ממש, ועל מנת לבוא בגדרי סעיף 79 (ב) לחוק המקרקעין, אשר קובע שדרישת הרישום ודרישת הכתב לא יחולו על שכירות שיש עימה ברירה להאריך את תקופה לתקופה כוללת העולה על 5 שנים, שינו הנתבעים את גרסתם וטענו במסגרת תצהירי העדות הראשית שההתחייבות של אותו ג'וזף הייתה לשכירות חופשית לתקופה של עד 25 שנה, כך שהשכירות תהיה "לתקופה של 5 שנים ועוד ארבע אופציות להארכת תקופת השכירות כאשר כל אופציה תהיה לתקופה נוספת של 5 שנים" (סעיף 3 לתצהיר הנתבע 2). לא זו אף זו, בתצהירי העדות הראשית לא נטען עוד לקיומו של הסכם שכירות לתקופה של 25 שנה (או לתקופה של 5 שנים עם ארבע אופציות של 5 שנים כל אחת), כי אם להסכם לפיו הנתבעים יתחזקו וינקו את הבניין, ישפצו אותו וישמרו עליו מפלישות, ובתמורה תתקשר איתם הכנסיה - בעתיד - בהסכם שכירות כאמור. 16. בסיום ההליכים, לאחר שמיעת הראיות ולאחר שהוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, ביקשו הנתבעים להשיג לאחור את ההליכים ולשמוע עדות של מר יורי ליטבק או מר יוסף יושעי בכדי להוכיח שהתובעת מסרה את זכות השימוש והחזקה במקרקעין לצד ג', חברה בשם שור נשר בע"מ. בקשה זו נדחתה הן מן הטעם שלא הוצג כל נימוק לכך שראיה זו לא הוצגה יחד עם יתר שאר הראיות מטעם הנתבעים, ובמיוחד מן הטעם שמדובר בטענה שאין לה זכר בכתב ההגנה. יתר על כן, ניסיונם של הנתבעים להוכיח שהתובעת מסרה את זכות השימוש והחזקה בבניין לצד שלישי, משמיד את הקרקע מתחת לגרסת ההגנה העיקרית והמקורית של הנתבעים ולפיה נכרת חוזה שכירות בין הנתבעים ובין התובעת. אשר לטענת הנתבעים לפיה משמסרה התובעת לצד שלישי את זכות החזקה והשימוש בבניין אין עוד יריבות בין התובעת ובין הנתבעים, הרי שמדובר בטענה שאין בה ממש. על פי סעיף 16 לחוק המקרקעין, הנ"ל, לעולם עומדת לבעל מקרקעין הזכות לסלק מן המקרקעין את מי שמחזיק בהם שלא כדין. ודוק, גם בגרסתם המאוחרת לא טענו הנתבעים כי את זכויות החזקה במקרקעין קיבלו מאותו צד שלישי וכי מכוחו הם מחזיקים במקרקעין. לו כך היו טוענים הנתבעים, אפשר שהיה מדובר בטענה הראויה להישמע, מלבד מה שהיא עומדת בסתירה מוחלטת לגרסת הסכם השכירות שנכרת, לכאורה, בין התובעת ובין הנתבעים. 17. לעצם העניין, גרסת הנתבעים המקורית בדבר קיומו של הסכם שכירות בינם ובין התובעת, לא הוכחה ואינה יכולה לעמוד. גם הגרסה החלופית בדבר התחייבות להתקשר בהסכם שכירות בתמורה לשיפוץ המבנה ושמירתו, לא הוכחה ואינה יכולה לעמוד. באופן כללי אציין כי לא ראיתי כל סיבה שלא ליתן אמון מלא בעדותו של העד מטעם התובעת, האב פקארד בורג'קיאן. לעומת זאת, אינני נותן אמון בעדים מטעם הנתבעים. עדויות אלו הותירו רושם רע. העדים מטעם הנתבעים, כולם, בעלי אינטרסים משותפים, העידו באופן מתחמק, ועדויותיהם משקפות גרסאות חלקיות וסותרות, כפי שצוין לעיל. האב בורג'קיאן העיד כי מעולם לא היה מופקד אדם בשם ג'וזף על טיפול בנכסי הכנסייה ולא היה אדם בשם זה שהיה מוסמך לפעול מטעם התובעת. אני מאמין לעדות זו. להוכחת קיומה של פגישה עם אותו ג'וזף, שהזיקה בינו ובין התובעת אינה ברורה, הציגו הנתבעים את תצהיריהם של מר יצחק שמש, בעל בית הקפה שבו כביכול התקיימה הפגישה (תצהיר שמאוחר יותר נטען להיות של מר רחמים שמש, פרוטוקול עמוד 19 שורה 1), ושל מר עמיר ולמר, שהיה נוכח כביכול בפגישה בה התחייב ג'וזף להשכיר למשפחת אבו-זייד את הבניין לתקופה של 25 שנה בתמורה לשיפוץ ואחזקת המבנה. אינני נותן אמון בעדויות אלה, ואני סבור שבמדובר בגרסה ממוצאת ומתואמת בין העדים. לא ראינו כי נעשה ניסיון כלשהו מטעם הנתבעים לאתר את אותו ג'וזף ולהביאו לעדות. לא ראינו גם ניסיון להביא לעדות את היועצת המשפטית של מחוז תל אביב במשטרה, אשר לפי עדות הנתבע 2 הייתה נוכחת באחת הפגישות עם אותו ג'וזף (תצהיר משלים לבר"ל מטעם הנתבע 2). אפס, גם לו הייתי נותן אמון בדבר קיומן של פגישות בין הנתבעים ובין אותו ג'וזף, פגישות בהן דובר על כריתת הסכם שכירות ארוך טווח כנגד שיפוץ, תחזוקה ושמירה, לא היה בכך כדי להועיל לנתבעים. לא הובאה ולו ראשית ראייה המוכיחה זיקה כלשהי בין אותו ג'וזף לתובעת. לכל היותר, הביאו הנתבעים ראיות לכך שבא אל הנתבעים אדם מן הרחוב - בבגדי כמורה או בלעדיהם - והבטיח לעשות עמם עסקה על גבה של התובעת. התחייבות מעין זו, ובוודאי כשמדובר בהסכם שכירות ל-25 שנים, אינה יכולה לחייב את התובעת אלא אם נעשתה על ידי נציג מוסמך מטעם התובעת. בהזדמנות זו אציין כי האב בורג'קיאן תאר נאמנה את האופן בו מנוהלים נכסי התובעת ואת דרך קבלת ההחלטות לגבי נכסים אלה. השכרת בניין בן אלפי מ"ר בתל אביב לתקופה של 25 שנה בהבל פה, כגרסת הנתבעים, אינה עולה בקנה אחד עם נהלי התובעת. 18. זאת ועוד, גרסת הנתבעים אינה סבירה, ואינה יכולה לעלות על הדעת, גם מתוכה. הנתבעים טוענים כי הוסכם על כך שדמי השכירות ייקבעו בהסכמה בין הצדדים ובהעדר הסכמה ייקבעו על ידי שמאי מוסכם, וכי מדמי השכירות הראשונים ינוכו התשלומים ששילמו הנתבעים תמורת שיפוץ המבנה, תחזוקתו ושמירתו (סע' 4 לתצהיר הנתבע 2). לא זו בלבד שדברים אלה לא הועלו עלי כתב, אלא שהם נותרו מעורפלים בחללו של עולם. לא מצינו התכתבות או חילופי דברים כלשהם בעניין גובה דמי השכירות משנת 2009 ואילך. אם אכן הוסכם כל שנטען על ידי הנתבעים מדוע לא פנה איש מהצדדים לרעהו על מנת לקבוע את גובה דמי השכירות, בין אם בהסכמה ובין אם בדרך של מינוי שמאי. בנוסף, מהן אותן עלויות "שיפוץ, תחזוקה ושמירה", לגביהן הוסכם כי ינוכו מדמי השכירות הראשונים. האם דברו הצדדים על סכומים כלשהם? האם הוסכם לנכות מדמי השכירות עלויות "שיפוץ, תחזוקה ושמירה" ללא הגבלת סכום? לטעמי, ברור לכל בר דעת שמדובר בגרסה מופרכת שאין לה ידיים ורגליים. 19. מגוחכת במיוחד טענת הנתבעים בדבר הסכמה להתקשר עימם בהסכם שכירות ארוך טווח כשחלק מהתמורה היא הגנת הנתבעים על המבנה מפני פלישות. הפולשים היחידים עימם נאלצת התובעת להתמודד שוב ושוב בעשרות השנים האחרונות הם הנתבעים עצמם. ומי לנו עד נאמן בעניין זה יותר מן הנתבע 2 עצמו אשר מעיד במשטרה ביום 22/2/2009 "השטח הזה אני פלשתי אליו כבר יותר מעשר שנים. אני פלשתי אליו בשנת 1998" (נספח י'2 לתצהיר התובעת, ש' 1). גם בחקירה במשטרה מיום 4/7/2010 - כשנה לאחר "ההסכם" הנטען בין הנתבעים ובין ג'וזף מטעם התובעת - מעיד הנתבע 2 (אשר אתו כביכול נכרת ההסכם) רק על כך שהפלישה הנטענת היא פלישה ישנה ולא פלישה חדשה. הנתבע אינו אומר דבר וחצי דבר, ולו ברמז, על קיומו של הסכם שכירות בין התובעת ובין הנתבעים. עינינו הרואות כי רק לאחר הגשת התביעה בדו הנתבעים מלבם את דבר קיומו של הסכם השכירות. 20. על יחסם של הנתבעים לשלטון החוק ניתן ללמוד מאותה חקירה במשטרה מיום 4/7/2010, שם מעיד הנתבע 2: "אני פוניתי מהמחסן היותר גדול לפני כשנה בערך אבל חזרתי למחסן הזה אחרי 5 ימים שסיימתי את מעצר הבית שלי". הנתבעים עושים את הוראות החוק ובתי המשפט ללעג ולקלס ועושים כרצונם ברכושה של התובעת. לכך, לא יוכל בית המשפט ליתן את ידו. 21. ומכאן לתמיהות נוספות בגרסת הנתבעים. בבקשת הרשות להתגונן ובכל התצהירים מטעם הנתבעים, לרבות תצהירי העדות הראשית, מדברים הנתבעים על "המבנה". ההסכמות בדבר שכירות ל-25 שנה, כביכול, מתייחסות למבנה כולו. והנה, בדיון, טענו הנתבעים לראשונה כי הם אינם מחזיקים במבנה כולו וכי בחלקים אחרים של המבנה מחזיקים צדדים אחרים, ובהם בני משפחה נוספים של הנתבעים. לטענות שכאלה בדיוק נועדה ההלכה הקובעת שדי בפסק דין לפינוי כלפי המחזיק הידוע והמוכר לבעל המקרקעין. אם טוענים צדדים שלישיים לזכויות חזקה בנכס ייכבדו ויגישו תובענה מתאימה לבית המשפט. 22. לעומת גרסת הנתבעים בדבר הסכם שכירות ארוך טווח שנכרת בשנת 2009, עדים אנו להליכים הפליליים שננקטו נגד הנתבעים בגין פלישות לנכס בשנים 1999 - 2000, ולתלונות שהגישה התובעת במשטרה נגד הנתבעים או מי מהם, בשנים 2002, 2003, 2004, 2006, 2008, 2009 ו-3 תלונות בשנת 2010. שפע התלונות אינו עולה בקנה אחד עם חתימת הסכם שכירות ארוך טווח בין הנתבעים ובין נציג התובעת. (ר' נספח ג' לכתב התביעה, וכן נספחים ג'1 - ג'4, ו-ד' לתצהיר התובעת). בניגוד להכחשת הנתבעים הוכיחה התובעת גם קיומם של צווי הריסה שהוצאו על ידי עיריית תל אביב לעבודות בנייה שבוצעו בבניין בשנים 2008 - 2011 (נספחים ה' - ז' לתצהיר התובעת). כמו כן, ביום 4/11/2009 וביום 10/8/2010 בוצע פינוי של הנתבעים או מי מטעמם בסיוע משטרת ישראל מחלקים גדולים של הבניין (ר' תמונות נספח ח' לכתב התביעה). המשטרה לא נתנה סיוע לפינוי חלקי הבניין לגביהם לא הוכחה פלישה "טרייה", ועל כן נדרשה התובעת להגיש תביעה זו. אפס, כל אלה מוכיחים כאלף עדים שמעולם לא נכרת כל הסכם שכירות בין התובעת ובין הנתבעים, אלא שלא תמיד עלה בידי התובעת לעמוד על משמר סילוק ידם של הנתבעים מהבניין מיד לאחר ביצוע הפלישה. 23. אין שחר לטענת הנתבעים בדבר התניית הפינוי בתשלום. הנתבעים לא הוכיחו ולו במעט את ההשקעות שלטענתם השקיעו במבנה. לא הוכחה כל זיקה בין כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהירי הנתבעים ובין העבודות שבוצעו בבניין. יתר על כן, העבודות שבוצעו נעשו כולן ללא היתר וללא הסכמת התובעת, תוך שהנתבעים גורמים לתובעת ולבניין נזקים רבים. סוף דבר 24. הנתבעים או מי מהם או מי מטעמם פלשו במהלך השנים שוב ושוב למקרקעין כשהם עושים בהם כרצונם, ללא הסכמת התובעת וללא כל זכות שבדין. לפיכך, החלטתי לקבל את התביעה. הנתבעים יסלקו את ידם מהמקרקעין וימסרו את החזקה בהם לתובעת כשהמקרקעין פנויים מכל אדם וריקים מכל חפץ ששייך לנתבעים. הפינוי יבוצע לא יאוחר מיום 30/1/2014 בשעה 13:00. 25. ניתן לתובעת היתר לפיצול סעדים כך שתוכל לתבוע מהנתבעים בתביעה נפרדת דמי שימוש ראויים ואת הטבת הנזקים שנגרמו לה. 26. נוכח התנהלות הנתבעים, אשר עשו ככל אשר לאל ידם כדי לעכב את הדיון בתיק ולדחות את הקץ, ובהתחשב בממצאים דלעיל, אני רואה לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט על צד הגבוה. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגובה הפיקדון שהפקידו הנתבעים בתיק בית המשפט כתנאי לביטול פסק הדין, על פירותיו. המזכירות תעביר את הפיקדון שהפקידו הנתבעים בסך 50,000 ₪, על פירותיו, לידי ב"כ התובעת, כנגד ההוצאות שנפסקו לחובת הנתבעים. בעלותמקרקעיןסילוק יד