תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, כתוצאה מהתקנת מערכת גז ברכב; ותביעה שכנגד בסך 35,970 ₪, שהגישה הנתבעת כנגד התובע. בעלי הדין וטיעוניהם: התובע הוא הבעלים של רכב מסוג ניסן קשקאי אותו רכש מיצרנית הרכב, ניסאן, במהלך שנת 2010 (יקרא להלן: "הרכב"). הנתבעת היא חברה בערבון מוגבל המתעסקת בהתקנת מערכות גז בכלי רכב. על פי הנטען בכתב התביעה כחודש ימים לאחר רכישת הרכב על ידי התובע, החליט התובע בעצתה של חברת א.ד. אוטו סטרט בע"מ (תיקרא להלן: "אוטו סטרט"), להמיר את מערכת הבנזין שברכבו למערכת גז, וזאת בשל עליות הדלק הגבוהות. לטענתו, לאחר שהתרשם מן החיסכון האדיר העשוי להיווצר כתוצאה מהתקנת מערכת הגז ברכבו, הוא הופנה על ידי אוטו סטרט לנתבעת על מנת שזו תתקין ברכבו את מערכת הגז. לדבריו, כחודשיים עובר למועד הגשת התביעה נהרס מנוע הרכב כליל וזאת כתוצאה מהתקנת מערכת הגז ברכב. התובע, לטענתו, יידע את נציגי הנתבעת בדבר הנזקים שנגרמו לרכבו, ואלה הבטיחו כי מערכת הגז תוחלף למערכת שתתאים יותר למנוע הרכב. בשלב מסויים, ניסתה הנתבעת להתנער מאחריות מלאה לנזק שנגרם, יחד עם זאת הוצע על ידה כי היא תישא בהשתתפות חלקית בנזקים, דבר המלמד לטענת התובע על הודאת הנתבעת באחריותה לנזק שנגרם לרכב. לצורך תיקון הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע, הרכב שהה במוסך במשך לא פחות מ- 34 ימים וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים נוספים שאף בגינם הוא תובע פיצוי בתביעתו. כאן המקום לציין כי במסגרת התביעה נתבעה נתבעת נוספת - אוטו סטרט, וזאת בשל העובדה כי זו, על פי הנטען, היתה הגורם שהפנה את התובע לנתבעת והמליץ לו להתקין את מערכת הגז ברכב. התביעה כנגד אוטו סטרט נמחקה בהתאם לבקשת התובע עצמו וזאת בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה לפני בתיק. הנתבעת, בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, הכחישה את טענותיו של התובע ועתרה לדחיית התביעה נגדה. נטען על ידי הנתבעת, בכתב הגנתה, כי בעקבות פניית התובע אליה, ביום 30.6.10, ביצעה ברכבו של התובע פעולות שמטרתן הסבת הרכב לרכב הנוסע בגז. נטען גם כי לאחר ביצוע ההתקנה של מערכת הגפ"מ זומן התובע אל הנתבעת, לצורך בדיקת הרכב על ידי מהנדס הטכניון, ובבדיקה שנערכה לרכב עלה כי הרכב נמצא מתאים להתקנת מערכת גז לפי הנחיות משרד התחבורה, הוראה מס' 02-03 כמפורט בנוהל 27/2006. תעודה המעידה על ממצאי הבדיקה שנערכה צורפה לכתב ההגנה וסומנה א'. בעקבות תלונות שהועלו על ידי התובע לקיומם של רעשים במנוע, נשלח התובע על ידי הנתבעת למוסך היבואן ובשיחה שהתנהלה בינו לבין נציגי הנתבעת לא דובר על מערכת גז מתאימה אלא על מערכת שימון אחרת המתאימה יותר לרכב התובע. הנתבעת הוסיפה וטענה בהקשר זה כי מערכת השימון שהותקנה ברכב הצריכה את התובע למלא שמן כל 3,500-5,000 ק"מ. התובע, כך נטען, לא פעל על פי ההוראות שניתנו לו ולא מילא שמן במערכת השימון מיום התקנת המערכת ועד ליום 14.6.11, תקופה שבמהלכה נסע הרכב כ- 58,000 ק"מ. בנסיבות, שבהן התובע לא פעל על פי המלצותיה של הנתבעת, אין הנתבעת אחראית לכל נזק שנגרם לרכב באם נגרם ואין לתובע אלא להלין על עצמו. בכל מקרה, נטען על ידי הנתבעת, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנזק שנגרם לרכבו הינו תולדה ישירה של התקנת מערכת הגז ברכב ובנסיבות העניין, נטען כי דין התביעה להידחות. נוסף על האמור, נטען על ידי הנתבעת כי ככל שטענותיה לא תתקבלנה ויוחלט בניגוד לעמדתה כי ישנו מקום לחייבה בתשלום פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב, כי אז יש מקום לחייב את התובע בתשלום הסך של 35,970 ₪ המשקף את החיסכון בעלויות צריכת הדלק ממנו נהנה התובע כתוצאה מהתקנת מערכת הגפ"מ ברכב, וכן יהא מקום לחייבו בסך 2,970 ₪ המהווה את התשלום שבו נשאה הנתבעת בעבור השירות שבוצע ברכב על ידי מוסך ראש המפרץ, ובסך 5,000 ₪ בגין הוצאות המשפט. הסכומים הנ"ל, שבמצטבר עומדים ע"ס 35,970 ₪, נתבעו על ידי הנתבעת במסגרת כתב התביעה שכנגד שהוגש מטעמה במסגרת כתב ההגנה עצמו. במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמו כנגד כתב התביעה שכנגד, שב התובע על טענותיו ועתר לקבלת תביעת ודחיית התביעה שכנגד. הגדרת הפלוגתא והצגת השאלות הטעונות הכרעה בתיק זה: בשים לב לטענותיהם של בעלי הדין, שעל עיקרן עמדתי לעיל, ניתן למעשה להגדיר את הפלוגתא המתעוררת בתיק באופן הבא: האם מערכת הגז שהותקנה ברכב התובע על ידי הנתבעת היתה הגורם לתקלות שנגרמו לרכב התובע, והאם הוכח כדבעי כי הנתבעת, בעת שהתקינה את מערכת הגז ברכב, פעלה ברשלנות, תוך סטייה מנהלים והוראות חוק ומבלי לבדוק התאמת הרכב להתקנת מערכת שכזו? בשאלות הנ"ל שבמתן תשובה עליהן גלומה ההכרעה בתיק, נשמעו לפני עדויותיהם של בעלי הדין. על עיקרי העדויות אעמוד להלן. העדויות בתיק: התובע העיד לפני בכתב ובעל פה. בעדותו בכתב (תצהירו מיום 7.3.12), התובע טען כי הגיע לעסק הנתבעת בהמלצת אוטו סטרט וזאת לאחר שהתרשם מן החיסכון האדיר העשוי להיגרם כתוצאה מצריכת גז במקום דלק. אוטו סטרט אף נתנה לתובע מספר טלפון של לקוח מרוצה שהתקין ברכבו מערכת שכזו והכל על מנת לשכנע את התובע להתקין ברכבו את מערכת הגז. בעקבות ההמלצה הנ"ל, פנה התובע לנתבעת שהתקינה ברכבו, על פי בקשתו, מערכת הגז. כארבעה חודשים עובר למועד הגשת התצהיר, נהרס מנוע הרכב לחלוטין וזאת כתוצאה ישירה של מערכת הגז. התובע הביא לידיעת נציגי הנתבעת דבר הנזק שנגרם למנוע ואלה הבטיחו כי המערכת תוחלף למערכת אשר תתאים לרכב. כתוצאה ממערכת הגז שהותקנה ברכב, נגרמו לרכב נזקים שהצריכו החלפת בוכנות, סט רינגים, סט אטמים מסנן ועוד - הכל כמפורט בסעיף 6 לתצהיר ובנספח אשר צורף לו. התובע פנה למחלקה הטכנית של יצרנית הרכב, ניסאן, בדרישה להפעלת האחריות על הרכב אך בקשתו נדחתה בנימוק שמערכת הגז הותקנה ברכב בניגוד מוחלט להמלצת היבואן. כתוצאה ממעשיה הנטענים הנ"ל של הנתבעת, ניזוק הרכב והתובע נאלץ להוציא ממיטב כספו את הסכומים המפורטים בסעיף 17 לתצהיר, בגין השכרת רכב חלופי, תשלום בגין חלפים ועבודה ולרבות עלות תיקון ראש המנוע. בנוסף, מגיעה לתובע, לטענתו השבה של הסכום ששולם על ידו בגין התקנת מערכת הגז ברכב, בסך 8,000 ₪ וסף נוסף של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה, טלפונים ובזבוז זמן. בעדותו בעל פה, נשאל התובע לגבי ההוכחה שיש לו לכך שהנזק שנגרם לרכב הינו תולדה של מערכת הגז שהותקנה ברכב, והוא השיב כי ההוכחה היחידה שיש לו היא שחברת ניסן התנערה מאחריות לאחר שהרכב נבדק על ידי איש טכני מטעמה. כמו כן, למד התובע על הקשר שבין מערכת הגז לנזק שנגרם לרכב מן העובדה כי אחד בשם דודו, מטעמה של הנתבעת, הבטיח לו כי המערכת תוחלף ובנוסף נציג מטעמה של הנתבעת הגיע לטבריה על מנת לקחת את ראש המנוע. בעת שהתובע נשאל האם יש ביכולתו להציג חוות דעת בעניין הנזק והקשר שבינו לבין מערכת הגז, השיב התובע שאין לו חוות דעת שכזו, והוא הוסיף וציין: "אני שואל חב' ניסאן היא חברה עלומה? מדובר ביצרנית הרכב ואחראית למנוע?" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 7). עם זאת, אישר התובע כי אין לו מסמך מחברת ניסן שלפיו אסור להתקין ברכבו מערכת גז (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 1). התובע אישר כי אין לו הסמכה של טכנאי רכב יחד עם זאת לפי הבנתו הנזק לא נגרם מסיבה אחרת, וזאת באופן חד משמעי (ראה עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 1). כמו כן, טען התובע כי הרכב עבר טיפולים זמן וכי הוא מעולם לא הוזנח על ידו. הא ראיה לכך, לדבריו, היא העובדה כי הרכב נסע נכון למועד מתן העדות 190,000 ק"מ כשבמהלך כל התקופה לא התגלו בו תקלות נוספות במנוע (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 7-8). בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, האם התובע דאג למלא שמן ברכב, השיב התובע כי מילא שמן בזמן (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 11), ובעת שנשאל לגבי תדירות רכישת השמן והחלפתו, סוג השמן והמקומות שמהם הוא נרכש, השיב כי קנה מיכל שמן בעת התקנת מערכת הגז ברכב (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 23 וכן עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 22), וכי לא זכורים לו המקומות שמהם נרכש השמן וסוג השמן. נטען גם על ידי התובע כי לא שמר על החשבוניות בגין רכישת השמנים (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 31 וכן בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3). מנהל אוטו סטרט, זיו דואב, העיד אף הוא לפני בכתב ובעל פה. בעדותו בכתב (תצהירו מיום 29.3.12, הוגש לתיק ביום 2.4.12), טען כ אוטו סטרט הוא מרכז שירות ומכירה של חברת "ניסאן". לדבריו, מעולם לא ניתנה על ידי המוסך כל המלצה או עצה בדבר התקנת מערכת גז ברכב ולא ניתנו לתובע כל הסברים באשר לחסרונותיה ויתרונותיה של מערכת זו. מכאן, נטען על ידי העד, כי אין לאוטו סטרט כל אחריות לנזק שנגרם לרכב. בעדותו בעל פה, אישר העד כי אינו מומחה לגז ובתשובה לשאלה האם הוא רואה קשר ישיר בין הנזק שנגרם למנוע לבין מערכת הגז, טען העד כי מסיק קיומו של קשר מן העובדה כי חברת ניסאן בעת שהתובע ביקש להפעיל את האחריות התנערה מן האחריות לנזק בטענה כי מערכת הגז היא הגורם לתקלה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 27-29). העד אישר טענת התובע לפיה נציגי הנתבעת גילו נכונות לשאת בעלות התיקון לרכב (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 30), וכן אושרה על ידו טענת התובע לפיה נציגי הנתבעת הגיעו למוסך בטבריה על מנת ליטול את ראש המנוע לצורך תיקון (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 4-6). בחקירתו הנגדית שב העד ואישר כי אין לו מומחיות בנושא מערכות גז לרכב ובעת שנשאל האם יש לו הכשרה לבחון נזק לרכב, האם הוא תולדה של מערכת גז או לא, השיב כי אין לו הכשרה לבחון נזק כזה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 13-15). העד העיד גם כי אין הוא יודע מה היא מערכת שימון (עמ'11 לפרוטוקול, שורה 7). העד לא ידע לומר מה שמו של נציג חברת ניסאן שבחן את הרכב וקבע את מהות הגורם לנזק (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 19 ו- 22), ואישר כי בהעדר פרטים ביחס לזהות הנציג, לא ניתן גם לבדוק מה היא השכלתו של אותו נציג ומה הוא תחום הכשרתו ומומחיותו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 25-27). העד ציין כי הממצאים ברכב העידו על התחממות יתר של המנוע כתוצאה ממערכת הגז (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 30), ובד בבד הוא אישר כי להתחממות יתר של מנוע רכב יכולות לגרום מספר דברים שאינם קשורים כולם במערכת גז, כך למשל צינור שנקרע, חוסר שמן, חוסר מים וכו' (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 32 ועמ' 10 לפרוטוקול שורות 1-9). העד הוסיף וציין כי מטרת הבדיקות שנעשו על ידי נציג חברת ניסן היתה לשלול את האפשרויות הנוספות העלולות לגרום להתחממות מנוע (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 12). עד ההגנה, סער בזק, העיד לפני בכתב ובעל פה. בעדותו בכתב (תצהירו מיום 4.4.12 - הוגש לבית המשפט ביום 16.4.12), אישר כי הנתבעת התקינה ברכב, ביום 30.6.12, מערכת גז. בנוסף, הותקנה ברכב ערכת שימון שסתומים והנתבעת ציידה את התובע בהסבר מפורט הכולל הסבר לנהג (סעיף 2 לתצהיר). העד העיד כי לאחר ההתקנה זומן התובע לבדיקת מהנדס הטכניון אצל הנתבעת וכי בבדיקה שנערכה לרכב, הרכב נמצא מתאים להנחיות משרד התחבורה (סעיף 3 לתצהיר). בשיחה שהתנהלה בין העד לבין התובע לא דובר על החלפת מערכת הגז ברכב למערכת מתאימה אלא דובר על מערכת שימון אחרת המתאימה יותר ללקוח (התובע), זאת בשל העובדה כי התובע, למן מועד תקנת המערכת ברכב ועד ליום 14.6.11 לערך, לא פעל על פה ההוראות שניתנו לו ולא מילא שמן במערכת השימון. מערכת השימון החליפית עליה דובר, תפקידה היה לבטל את הנסיעה על גז במקרה ולא נמצא שמן במערכת השימון (סעיף 4 לתצהיר). מערכת השימון הוחלפה ללא חיוב התובע בעלות ההחלפה וביצועה (סעיף 5 לתצהיר). באשר למערכת הגז שהותקנה ברכב, הרי שהמדובר במערכת גרמנית המתאימה לרכב לפי סוגו ודגם המנוע והיא קיבלה את אישורם של משרד התחבורה, מכון הטכניון, משרד הרישוי ויצרנית הרכב (סעיף 6 לתצהיר). לעניין ראשית ההודיה עליה מבקש התובע ללמוד מן העובדה כי נציג הנתבעת הגיע למוסך בטבריה ולקח לתיקון את ראש המנוע, העיד העד בכתב כי כל שנעשה על ידי הנתבעת היה בבחינת מחווה טובה על ידי הפניית התובע לגורם תיקון מהימן ומיומן המתמחה בתיקון הנזקים הספציפיים בעלות נמוכה יחסית. העד אישר כי שולמה על ידי הנתבעת עלות התיקון אולם הדבר נעשה מן הטעם כי התובע התנער מן התשלום, בטענה כי לא הוא הזמין אותו, דבר שאילץ את הנתבעת לשאת בעצמה בתשלום (סעיף 7 לתצהיר). מערכת הגז, העיד העד, לא היתה הגורם לנזק ובכל מקרה ואם יוכח קיומו של קשר בינה לבין הנזק, הרי שהתובע שבחר שלא למלא אחר הנחיות הנתבעת ונסע ברכב ללא שמן במערכת השימון, ומטעם זה הוא הגורם לנזק ולא הנתבעת. בעדותו בעל פה, שב העד והסביר את הסיבה שבגינה הוחלפה מערכת השימון ברכב (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 20-24). כמו כן, שב העד ונתן הסבר לתיקון ראש המנוע על חשבון הנתבעת (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 26-30), בנוסף, ניתנו על ידי העד הסברים להגעת נציג הנתבעת למוסך בטבריה לצורך פירוק ראש המנוע ובדיקתו (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 1-5). בנוסף, העיד העד כי הנתבעת פעלה בנסיבות תיק זה על פי הנחיות משרד התחבורה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 28-31 ובעמ' 13 לפרוטוקול, שורות 1- 2). לעניין זה הפנה העד למוצג נ/5 המציין כי מערכת הגז שמיוצרת על ידי חברת OMVL WESTPORT מתאימה להתקנה ברכב ניסן קשקאי מסוג זה המפורט במוצג. העד הוסיף וציין בעדותו בעל פה כי משרד התחבורה מחייב כי רכב העובר הסבה למערכת גז ייבדק על ידי בודק מטעמו של הטכניון. במקרה דנן הרכב נבדק כנדרש (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 6-9). העד הפנה בעניין זה למוצג נ/6 של מוסד הטכניון למחקר ופיתוח, המתייחס לבדיקת הרכב. בנוסף העד ציין כי למיטב הבנתו לו היה התובע דואג למלא אחר ההנחיות ובכללן מילוי שמן במערכת השימון, נזק לא היה נגרם לרכב (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 14-16). העד הוסיף וציין כי ברכבו של בעל רכב אחר הזהה לרכבו של התובע בוצעה התקנה של מערכת זהה ולא התגלו כל תקלות (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 18). דיון והכרעה: אקדים אחרית לראשית בפרק זה ואציין, לאחר סקירת טענות הצדדים, עדויות העדים והצגת השאלות שבמחלוקת, כי דין התביעה להידחות. בידוע, כלל הוא בדיון אזרחי, כי נטל ההוכחה רובץ לפתחו של המוציא מחברו, במקרה דנן התובע. בנסיבות, היה על התובע לשכנע באמצעות עדיו וראיותיו, ובמבחנים של מאזן ההסתברויות, את העובדות המקימות לו עילת תביעה כנגד הנתבעת. כמו כן, היה על התובע להוכיח כי העובדות המוכחות מלמדות על קיומה של התרשלות מצד הנתבעת בגינה יש לחייבה בתשלום פיצוי, וכן היה על התובע להצביע לא רק על קיומו של נזק אלא גם על קיומו של סיבתי בין הנזק שנגרם והוכח לבין התרשלותה של הנתבעת. מחומר הראיות אשר הונח לפני ניתן לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח התרשלות מצד הנתבעת, ובכלל זאת, ולא פחות חשוב, לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לרכבו (עליו לא חלוקים בעלי הדין), לבין התרשלותה הנטענת של הנתבעת. ובמה דברים אמורים? עלה מחומר הראיות שהונח לפני כי מערכת הגז הותקנה ברכב התובע על ידי הנתבעת וזאת, לפי עדות התובע עצמו, על דעתו של התובע ולבקשתו לאחר שהתובע שוכנע ביתרונותיה של מערכת הגז ובחסכון הכספי הכרוך בהתקנתה. נטען לעניין זה על ידי התובע כי הוא הופנה לנתבעת על ידי אוטו סטרט שהינו, כפי שפורט לעיל, מוסך מורשה של יצרנית הרכב, ניסאן, שאף נתן בידי התובע מספר טלפון של לקוח מרוצה שהתקין ברכבו מערכת גז ויכול לספר על יתרונות המערכת הרבים. טענה זו הוכחשה אומנם על ידי מנהלה של אוטו סטרס בעדותו שבכתב, יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם בנסיבות תיק זה מן האמור בעדותו של התובע לעניין זה. לנתון זה השלכה על הפעולות שבוצעו על ידי הנתבעת ועל בחינת שאלת הרשלנות מצדה, אם בכלל, כפי שיפורט להלן. על קיומה של רשלנות ביקש התובע ללמוד מנספח א' לבקשה למתן אורכה להגשת תצהיר עדות ראשית ולהודעה על צירוף מסמכים, שהוא מכתב של יבואנית הרכב קרסומוטורס אל התובע מיום 12.2.12, המציין כי הסבת רכבים לגז מצריכה הכנה מראש של מערכות שונות במנוע הרכב כדי שהתקנת מערכת הגפ"מ לא תביא לנזקים עתידיים. במסגרת המסמך הנ"ל צויינו ההתאמות הנדרשות ברכב וכן צוין כי חב' ניסאן יצרה בעבר רכבים המותאמים לגפ"מ אך היום היא אינה מייצרת רכבים כאלה. יצויין, כי מלבד המכתב הנ"ל ומלבד טענה בעלמא של התובע לפיה יבואנית הרכב התנערה מאחריות לנזק שנגרם לרכב בשל טענתה לפיה מקור הנזק הוא מערכת הגז, כמעט ולא הובאו על ידי התובע ראיות נוספות כלשהן התומכות בטענותיו. הנתבעת, מן הצד האחר, הפנתה למכתב של חברת OMVL WESTPORT מיום 17.11.11, שעל עיקריו עמדתי לעיל, וממנו ביקשה להסיק לא היתה כל מניעה להתקנת מערכת הגז ברכבו של התובע. כמו כן, הפנתה הנתבעת לדו"ח מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (מוצג נ/6), המאשר כי התקנת מערכת הגז ברכב התובע ממלאה אחר דרישות משרד התחבורה, וכן, ביקשה הנתבעת להיבנות מן המוצג נ/2 של יבואנית הרכב, לפיו, רכב דוגמת רכבו של התובע עומד בסטנדרטים המחמירים של התקן האירופאי לפליטת מזהמים יורו 4 וכי החברה מתחייבת לספק לבעלים של הרכב אחריות בכפוף להוראות, תנאי וסייגי כתב האחריות אך אין היא מתחייבת לפצות בגין נזק ישיר או עקיף הנגרם לרכב כתוצאה מהתקנות מערכת גז. בשים לב למכלול הראיות שהונחו לפני ובתוכם עדותו של התובע בכתב לפיה ההפנייה לנתבעת נעשתה על ידי אוטו סטרט, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו התרשלות מצד הנתבעת. עולה מחומר הראיות אשר הונח לפני כי התקנת מערכת הגז ברכבו של התובע עמדה בהנחיות משרד התחבורה ואישור הטכניון הנ"ל יש בו כדי להעיד על כך. טענת התובע לפיה הוא הופנה לנתבעת על ידי מוסך מורשה של יבואנית הרכב יש לה כאמור השלכה ישירה על שאלת הרשלנות. זאת ועוד ומעבר לנדרש, יצויין, כי על אף העובדה שבין בעלי הדין לא ניטשה מחלוקת בשאלת הנזק, הרי שבידי התובע לא עלה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לרכב ובין מערכת הגז שהנתבעת התקינה ברכב. בענין זה לא הוגשה מטעמו של התובע חוות דעת מקצועית כלשהי וזאת בטענה כי היום, לאחר תיקון הרכב, לא ניתן להכין חוות דעת שכזו. העובדה כי יבואנית הרכב סירבה לקבל על עצמה את האחריות לנזק ולפצות בגינו - טענה שנתמכה בעדותו של העד זיו דואב, אין בה כדי לפטור את התובע מנטל ההוכחה הרובץ לפתחו ואינה מלמדת בהכרח על כך שהזק שנגרם לרכב הוא תולדה של מערכת הגז. עלה למעשה מעדותו של העד דואב הנ"ל כי הנזק שנגרם למנוע הרכב, הכרוך בהתחממות ראש המנוע, יכל להיגרם כתוצאה ממספר טעמים ולאו דווקא מערכת הגז. העד אישר כי אין לו מומחיות במערכות גז וכשנשאל האם הוא יודע מה היא מערכת שימון השיב בשלילה. אומנם, נטען גם על ידי העד כי כל התסמינים הנוספים העלולים לגרום להתחממות ראש המנוע נשללו על ידי טכנאי יצרנית הרכב, יחד עם זאת, בענין זה ומלבד עדותו הנ"ל של העד דואב, שלא התבססה על נתונים ממשיים כלשהם, לא הובאו על ידי התובע ראיות נוספות כלשהן. עובדות בסיסיות בנוגע לזהות הטכנאי ששלל את אחריות יצרנית הרכב לנזק, ולרבות שמו והכשרתו, לא ניתנו. אין לשלול בנסיבות המקרה, את האפשרות כי הנזק לרכב התובע נגרם בשל מחדלים אחרים שאינם קשורים בהכרח במערכת הגז ברכב, וממילא לא ניתן לקבוע כי מערכת הגז היא הסיבה שבלעדיה אין לנזק שנגרם. זאת ועוד. גם אם הגורם לנזק היה קשור במערכת הגז אותה התקינה הנתבעת ברכב, לא ניתן לקבוע על פי מבחן ההסתברות, כי הנתבעת היתה האחריות לקרות הנזק. ובמה דברים אמורים? הוכח לפני כי מערכת הגז שהותקנה ברכב הצריכה מילוי שמן מסוג מיוחד במערכת השימון הספציפית וזאת אחת לתקופה. מן המסמכים והראיות שהובאו לפני עלה כי התובע לא מילא אחר הוראות מילוי השמן שנמסרו לו במעמד התקנת מערכת הגז. מעיד על כך הנתון הועלה מן המוצג נ/1 לפיו "מערכת שימון לא מולא 60000". ניתן גם להסיק נתון זה מעדותו של התובע עצמו. זה האחרון ציין אומנם בעדותו כי פעל לפי ההוראות שניתנו לו ובכלל זאת מילא שמן במערכת השימון, יחד עם זאת, לא ידע התובע לפרט סוג השמן שנרכש על ידו, תדירות מילוי, עלותו ולא יכל להציג חשבוניות מתאימות בדבר רכישת השמנים. שוכנעתי כי התובע לא מילא שמן במערכת השימון ובנסיבות אלה אין לשלול את האפשרות כי מחדל זה ולא התרשלותה הנטענת של הנתבע, היה הגורם לנזק שנגרם לרכב. בנסיבות, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח עילת תביעה כנגד הנתבעת, ובכלל זאת לא עלה בידי התובע להוכיח רשלנות מצד הנתבעת המצדיקה פסיקת פיצוי לתובע. בשולי פרק זה, אציין כי קשה היה להשתחרר מן הרושם שנוצר במהלך הדיון שהתקיים לפני ובו נשמעו הוכחותיהם של בעלי הדין, כי התובע והנתבעת 2 עשו יד אחת על מנת 'להלביש' את האחריות לקרות הנזק לרכב, על הנתבעת. תומכת ברשום האמור הודעתו המפתיעה של התובע, בפתח ישיבת ההוכחות, לפיה הוא מבקש למחוק את תביעתו כנגד אוטו סטרס בתנאי שהמצהיר מטעמה יתן עדות מטעמו, עדות שניתנה ובנסיבות העניין לא ניתן לקבוע לגביה כי היא עדות ניטרלית. מסקנה: בנסיבות העניין ולאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח אחריותה של הנתבעת לנזק שנגרם לרכבו. מטעם זה הריני דוחה את התביעה. לאור המסקנה הנ"ל ובשים לב לעתירתה של הנתבעת, במסגרת כתב הגנתה ותביעתה שכנגד, לחיוב התובע בסכומים המפורטים בסעיף 21 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד, במידה ומתקבלת התביעה בלבד (ובסיבות העניין המסקנה שאליה הגעתי כאמור הינה דחיית התביעה), ובשים לב למהות הרכיבים הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד הכוללים בעיקר את החסכון שנגרם לתובע בשל התקנת מערכת הגז ברכבו, אני דוחה אף את התביעה שכנגד. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחיוב התובע בהוצאות הנתבעת ואני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו. רכבגזנזק לרכב