כתב התביעה 2. בכתב התביעה מיום 21.9.2011 תיאר התובע (להלן: הנגר) את העובדות כדלקמן: ביום 1.1.2011 נכרת בין הנגר לבין הנתבע (להלן: המזמין) הסכם לפיו התחייב הנגר להכין ולהתקין בביתו של המזמין ארונות מטבח על-פי תכנית שערכה אדריכלית, ואילו המזמין התחייב לתשלום של 40,000 ₪. על שלבי התשלום הסכימו הצדדים בעל-פה. רבע מהסכום היה על המזמין לשלם בטרם תחילת ביצוע העבודה, רבע נוסף - לאחר התקנת שלד הארונות, והיתרה - בתום העבודה. למרות שהנגר השלים את ביצוע עבודת הנגרות שהוזמנה, סירב המזמין לקבלה והנגר נאלץ להחזירה לנגריה. המזמין שילם 8,850 ₪ בלבד, וסירב לשלם את יתרת התמורה. המזמין אף נטל מהנגרייה של הנגר לוחות מלמין בצבע אגס-קוניאק וקנטים ששוויים 1,200 ש"ח, מבלי ששילם תמורתם. 3. הנגר עתר לחייב את המזמין לשלם את יתרת ההתחייבות החוזית בסך 31,150 ₪, את התשלום עבור לוחות המלמין בסך 1,200 ₪, ואת העלויות שנגרמו לו בגין הובלה ואיחסון ממושך של ארונות הקיר בנגרייה שלו בסך 3,000 ₪. כתב הגנה 4. המזמין כפר בחבותו לשלם סכום כלשהו לנגר. באשר לתשלום יתרת התמורה החוזית הוא העלה את הטענות הבאות: (א) ההסכם נכרת בנובמבר 2011, ולא בינואר 2011; (ב) הסיכום לגבי שלבי התשלום היה שונה מכפי שהציג הנגר. בפועל סוכם על מקדמה בסך 13,000 ₪, שתשולם על-ידי המזמין בשני תשלומים, והיתרה - עם סיום העבודות; (ג) המזמין שילם לנגר את המקדמה; (ד) הנגר לא עמד בהתחייבותו לסיים את העבודה תוך 45 יום; (ה) שלד הארונות אשר הותקן על-ידי הנגר לא תאם את תוכנית האדריכלית; (ו) החומרים בהם השתמש הנגר היו באיכות גרועה ובניגוד למוסכם; (ז) המזמין הכחיש כי לקח מהנגריה לוחות מלמין. התביעה הקודמת 5. בגין אותה פרשה הקדים המזמין את הנגר, וביום 3.7.2011 הגיש תביעה נגד הנגר בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת, אשר סומנה ת"ק 1744-07-11 (להלן: התביעה הקודמת). בתביעה הקודמת, אשר נידונה בפני, עתר המזמין לחיוב הנגר בפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין נזקיו כתוצאה מהפרת ההסכם עם הנגר להכנה ולהתקנה של ארונות המטבח. בפסקאות 9-8 לפסק הדין מיום 13.5.2012, אשר דחה את תביעת המזמין, נקבע: "8. על מנת לזכות בסעדים המבוקשים על ידו על התובע (המזמין - א"ג) להוכיח את תוכנו של ההסכם (אופן חלוקת התשלומים), את גובה הסכומים ששילם לנתבע (לנגר - א"ג), את קיומם של פגמים בעבודת הנתבע ואת היותם עולים כדי הפרה יסודית, את הדרך בה הודיע לנתבע על ביטול ההסכם, את מהות העבודה שביצע הנגר החדש ואת הסכומים ששולמו לו, ואת ערכו הכספי של העץ שהביא הנתבע ואשר הנגר החדש עשה בו שימוש. התובע לא עשה מאומה מכל אלה על מנת להוכיח את זכותו לסעד שביקש. בעוד שהנתבע אישר כי התובע שילם לו 8,850 ₪ בלבד, והציג קבלה להוכחת טענתו, לא הציג התובע אסמכתא כלשהי אודות תשלום 13,000 ₪ שלטענתו שילם לנתבע. קיומם של פגמים בעבודת הנתבע לא הוכח. לשם הוכחת הסטייה מתוכנית האדריכלית היה על התובע לזמנה לעדות, אולם הוא לא עשה כן. יצוין כי עבודות נגרות תקינות אינן בבחינת "ידיעה שיפוטית" ואין די בתמונות ת/1 - ת/7 של פריטי הריהוט כדי להוכיח קיומם של פגמים. 9. התובע לא הוכיח כי הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית. כל שהוכח (הודות לנתבע) הוא כי התובע שילם לנתבע 8,850 ₪. לפי גישת הנתבע, לאור לוח התשלומים אודותיו סוכם - התובע הוא אשר הפר את ההסכם, מאחר ולא שילם את אשר התחייב. אולם זהו המצב אף לפי לוח התשלומים שהוצג על ידי התובע. בעוד שאליבא דהתובע היה עליו לשלם 13,000 ₪, הוכח כי שולם על ידו סכום נמוך יותר. עולה מכך כי לא רק שהתובע לא הוכיח כי הנתבע הוא שהפר באופן יסודי את ההסכם, אלא הראיות מצביעות על כך שיש בסיס לטענת הנתבע ולפיה התובע הוא אשר הפר את ההסכם". 6. הקביעות בפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת מהוות "השתק פלוגתא" בסוגיות הבאות: * המחלוקת באשר לגובה הסכום ששילם המזמין לנגר הוכרעה. המזמין שילם 8,850 ₪ בלבד; * הנגר לא ביצע הפרה יסודית של ההסכם; * המזמין הוא אשר הפר את ההסכם עם הנגר, מאחר ולא שילם לו את יתרת התמורה. 7. משנקבע בפסק הדין בתביעה הקודמת כי הנגר לא הפר את ההסכם וכי מפר ההסכם הינו המזמין, ומשנקבע כי המזמין שילם לנגר רק 8,850 ₪, הרי מדובר בהכרעות המחייבות אף בתיק הנוכחי. עולה מכך כי המזמין הוא אשר נותר חייב לנגר את יתרת התמורה בסך 31,150 ₪. נותר לדון בתביעה לתשלום עבור לוחות המלמין, אשר - לטענת הנגר - נלקחו על-ידי המזמין מבלי ששילם עבורם, והתביעה לתשלום עבור הובלה ואיחסון ארונות הקיר בנגריה. לוחות המלמין ואיחסון הארונות בנגריה 8. בעדותו הראשית הנגר העיד כי "הוא בא לקחת ממני מלמין בשווי 1,200 ₪". כשנשאל על כך בחקירה הנגדית (עמ' 14 לפרוטוקול), הודה כי אין ברשותו אסמכתא בחתימת המזמין המצביעה על לקיחת פריטים בשווי 1,200 ₪. לא הוסברו נסיבות לקיחת המלמין, ולא ניתן לקבוע על סמך אמירתו הכללית של הנגר כי הוא אכן זכאי לסך 1,200 ₪ בגין רכיב זה. 9. בעדותו הראשית ציין הנגר כי ארונות המטבח שהכין ושאותם הביא אל ביתו של המזמין, אך הוחזרו לנגריה לאור סירוב המזמין לקבלם, אכן נשארו בנגריה. עם זאת, הנגר לא הוכיח את שווי הוצאות האיחסון וההובלה שנגרמו לו כתוצאה מכך. 10. עולה מכך כי הנגר לא הוכיח את רכיבי הנזק שנתבעו על-ידו בסעיפים 20-19 לכתב התביעה. התוצאה 11. לאור האמור בפסקה 7 לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 31,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) אגרת תביעה וכן שכר טרחת עורך -דין בסך 3,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. נגריהחובנגרות