לטענת הנתבעת נגרם לה נזק של פגיעה במוניטין המוערך בסך של 2,500 ₪. בנוסף, נגרם לה נזק ישיר בסך של 16,447 ₪ - 6,757 ₪, ששילמה ללקוח כפיצוי בגין העיכוב באספקת לוחות השנה בסך של 6,757 ₪ (צורפה חשבונית מס זיכוי 270021 "זיכוי 20% מעלות הפקת לוחות שנה תשס"ז", מסמך נ/1 לרשימת המסמכים שהוגשה עם כתב ההגנה בסדר דין מהיר); נסיעות ומשלוח שלפי ההסכם חלים על התובעת, בשתי הזדמנויות, בסך כולל של 1,000 ₪; ועלות שעות עבודה של עובדי הנתבעת בניסיון למזער את הנזק בסך של 8,690 ₪, כמפורט בנספח נ/2. נזקים אלה, יש לקזז מן התביעה ככל שתתקבל. מנגד טוענת התובעת, כי היא לא התחייבה לספק את הלוחות טרם ראש השנה. מדובר בלוחות שנה פרסומיים שניתן לחלק במהלך חגי תשרי, ואף לאחר מכן. לפיכך, לא חל עיכוב באספקת הלוחות. אם חל עיכוב, אזי הוא רובץ לפתחה של הנתבעת, בשל אישור העתק השמש רק ביום 21/8/06. התובעת לא הסכימה לפשרה, שלפיה תקבל רק חלק מהתמורה. זוהי דרישה וקביעה חד-צדדית של הנתבעת. בכל מקרה, זכאית הנתבעת, אם בכלל, לפיצוי המקסימאלי המוסכם, כפי שנקבע בהסכם, בשיעור של חצי אחוז ליום והחל מהיום ה- 15 לעיכוב. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים. כל אחד מהצדדים הגיש תצהיר הבעלים והמנהל של החברה. המצהירים נחקרו והצדדים סיכמו בע"פ. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ואת טענות הצדדים בע"פ ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, אני דוחה את התביעה. דינה של התביעה להידחות מחמת שהתובעת קיבלה את התמורה החלקית, ללא כל מחאה, ורק שבעה חודשים לאחר התשלום דרשה במכתב לקבל את יתרת התמורה. בנסיבות העניין ונוכח הבהרת הנתבעת, כי על רקע אי-אספקת הלוחות במועד ונזקיה עקב כך, התשלום הינו תשלום לפנים משורת הדין ולסילוק הדדי של הטענות - בהתנהלותה כאמור לימדה התובעת כי ויתרה על טענתה שהיא זכאית לתשלום יתרת התמורה או על זכותה לכל פיצוי אחר; והיא מנועה מלהגיש תביעה זו, שהוגשה בחלוף למעלה מארבע וחצי שנים מהתשלום. בנוסף, אני מקבלת את גרסת הנתבעת שלפיה אספקת לוחות השנה זמן סביר טרם ראש השנה, הינה תנאי מהותי ויסודי בעסקה וכי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא סיפקה את לוחות השנה במועד כאמור. כן אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי ערכם של הלוחות שסופקו לאחר החג יורד משמעותית ולפיכך, הייתה זכאית לקזז מן התמורה את נזקיה ולנכות את הפחתת השווי מן התמורה. בשים לב לקביעות אלה, בשים לב לתשלום ששילמה הנתבעת ללקוח ולכלל נסיבות הנסיבות העניין, התשלום ששילמה הנתבעת לתובעת בשיעור של 60% מהתמורה המוסכמת, הינו סביר, ראוי והולם. גם מטעם זה, יש לדחות את התביעה. הכל כמפורט להלן. מעיון בטופס ההזמנה עליו חתומים הצדדים (נספח א') עולה, כי ההזמנה נערכה ביוני 2008 ונחתמה ביום 8/8/2006. משטרם הגיעו הלוחות, פנתה הנתבעת לתובעת במכתב מיום 4/9/06 וציינה כי הלקוח הודיע לה שאם לא יקבל את הלוחות עד ליום 7/9/06 לא יהיה לו צורך בהם והוא יבטל את ההזמנה וכיוון שהתובעת אינה רוצה להגיע למצב כזה, הנתבעת מקווה שהתובעת תצליח לספק את הלוחות בזמן (נספח ב1 לכתב התביעה). מנהל התובעת השיב בכתב יד ע"ג מכתב זה בזו הלשון: "אנו בעומס בלתי רגיל במפעל, הלוחות בתהליך ייצור, להערכתי יהיו מוכנים בתחילת השבוע הקרוב. נעשה כל מאמץ לזרז.." בהמשך לכך (ע"ג אותו מסמך ובכתב-יד) השיבה הנתבעת "בתחילת שבוע זה לא יעבור. הם לא יקבלו את הלוחות ונהיה במקום שגם אתה וגם אני לא נרצה להיות בו.." במכתב נוסף מיום 7/9/06 מציינת הנתבעת, כי השעה 13:30, היא מנסה מאתמול לקבל תשובות לגבי אספקת הלוחות ולאחר 4-5 טלפונים ושיחות עם המזכירות לא קיבלה תשובות באיזו שעה לבוא היום ולאסוף את הלוחות. עוד ציינה כי חייבים לספק ללקוח היום כמות מסוימת, שאחרת יבטל את ההזמנה ולא ישלם על העבודה. יש להביא בחשבון שהלקוח נמצא בנהריה ויש זמן נסיעה (מפעל הנתבעת במרכז הארץ). על כך השיב מנהל התובעת בכתב-יד ע"ג המסמך: "לצערי הרב, עקב תקלה בלתי צפויה, הייצור התמשך ביותר מכפי שציפיתי כאשר דיברנו שבוע שעבר. אנו נסיים הייצור ככל הנראה ביום שני או שלישי ובטוחני כי הלקוח יהיה מרוצה למדי כשיקבל את הלוחות היפים." (נספח ב2 לכתב התביעה). ביום 11/9/06 מודיעה הנתבעת, כי בהמשך לשיחה עם התובעת ופקס התובעת ביחס למועד אספקה, היא מצפה שמחר, 12/9, יסופקו 1500 יחידות למשרדים ביקום ו- 3500 עותקים לקיבוץ עברון (ב3). ביום 12/9/06 בבוקר שלחה הנתבעת פקס נוסף בו צוין כי הבינה משיחה טלפונית עם עדנה מהתובעת, כי הסיכוי לקבל את הלוחות היום קלוש והיא מבקשת לקבל עדכון לגבי המצב האמיתי של אספקת הסחורה כדי שתוכל לעדכן את הלקוח שמצפה לסחורה היום (ב4). במכתב מיום 13/9/06 הנתבעת הודיעה כי בהתאם לסיכום עם מנהל התובעת מחר, 14/9/06, היא תשלח נהג לאיסוף מינימום 500 לוחות שנה. יתרת הכמות תסופק עד 15/9 (ב5). במכתב מיום 14/9/06 מציינת הנתבעת, כי היום, באיחור של 14 ימים, סופקו 500 יחידות כאשר נהג מונית ששלחה הנתבעת, נאלץ לחכות בבוקר עד שסיימו להכין את הספירלות כי לא היו 500 לוחות מוכנים למרות שהובטח שיהיו מוכנים בשעה 17:00 אתמול. מצפים לקבל ביום 15/9 את יתרת הלוחות כמובטח (ב6). יתרת הלוחות לא סופקה עד 15/9/06 ואין חולק כי בסופו של דבר, ההזמנה סופקה כדלקמן:14/9/06 - 500 יחידות 17/9/06 - 721 יחידות 17/9/06 - 600 יחידות 20/9/06 - 600 יחידות 8/10/06 - 1,170 יחידות 15/10/06 - 575 יחידות 16/10/06 - 640 יחידות 29/10/06 - 160 יחידות עוד אין חולק, כי הלוחות יוצרו על פי עיצוב של הנתבעת, והנתבעת אישרה סופית את העיצוב ביום 21/8/06 (נספח א1). בהמשך להשתלשלות האירועים הנ"ל, הנתבעת סירבה לשלם לתובעת בעבור הלוחות. במכתב מיום 16/01/07, הציעה התובעת לפצות את הנתבעת כמחווה של רצון טוב בזיכוי של 500 ₪ ומוצרי פרסום נוספים עבור הלקוח, חינם. התובעת ציינה עוד, כי הסחורה סופקה בתאריך ממוצע של 30/9/06. כמו כן, "בהזמנה לא הייתה התחייבות לתאריך מסויים, וגם לו היינו אמורים לספק זאת בשבוע של החג, שהרי עפ"י תנאי ההסכם עליו אתם חתומים, איחור של עד 15 ימי עסקים, אינו מהווה איחור המזכה אתכם בפיצוי/הנחה" (ה1). במכתב מיום 28/1/07 מפרטת הנתבעת את השתלשלות האירועים, תוך הדגשת ההבטחה בע"פ לספק את הלוחות עד 31/8/06, התחייבות שבה לא עמדה התובעת, כאשר ההבטחות המאוחרות, לאחר התנצלות, לספק את הדרוש מקסימום עד ליום 11-12/9/06, לא קוימו אף הן. בסופו של דבר, סופקה ההזמנה במלואה רק חודשיים לאחר התאריך המובטח. בנוסף, נאלצה הנתבעת לשלוח פעמיים נהג מונית לאיסוף הלוחות בעלות של 1000 ₪. לנתבעת נגרמו נזקים גדולים העולים לאין שיעור על סכום ההזמנה. הנתבעת סבלה נזק תדמיתי ואפשרות של אובדן לקוח, שבשלבים אלה של כתיבת המכתב, היא מנסה להגיע עמו להבנה כדי לא לאבד אותו או חלק מהעבודה עימו. מבלי לגרוע מהטענות לפנים משורת הדין ולצורכי פשרה, למרות שלפי הבנת הנתבעת אין מקום לתשלום לאור הנזקים הכבדים שגרמה התובעת שהיקפם טרם התברר, הנתבעת מוכנה לשלם לתובעת סך של 16,830 ₪, כאשר התשלום "יסגור את החשבוניות .. ולסילוק מלא של התביעות ההדדיות בינם עקב פרשה זו" (ה2). התשלום נפרע והתובעת הוציאה קבלה מיום 17/2/07 (ה3). במכתב מיום 14/10/07 חזרה הנתבעת הודיעה לתובעת, כי בהתאם למכתב מיום 28/1/07 התשלום סגר את החוב (ה4). נראה שמכתב זה נשלח בעקבות דרישה מצד התובעת לתשלום יתרת החוב. מכתב זה אינו בנמצא. באשר למכתב הפניה של התובעת אציין, כי ניתן להבין את הנתבעת שלא שמרה את הפניה שהתקבלה אצלה מן התובעת, בחלוף שנים רבות עד להגשת התביעה ולאחר שהתשלום שהציעה לסילוק הדדי של התביעות התקבל ונפרע ללא מחאה. ככל שמדובר בתובעת עצמה, אי המצאת המסמך פועלת לרעתה ויש להניח כי אילו הוצג היה מחזק את גרסת הנתבעת או שיש לזקוף לחובתה נזק ראייתי לנתבעת. שכן ככל שהתובעת ידעה כי אינה מסכימה להסתפק בתשלום החלקי, היה עליה לשמור על כל הראיות הרלבנטיות ושעה שהגישה את התביעה שנים אחר כך תוך שיהוי לא מוסבר, אינה יכולה להישמע בטענה שהמסמכים לא נשמרו אצלה. ביום 18/10/07, שלחה התובעת מכתב דרישה באמצעות עו"ד (ו1). בין ב"כ הצדדים התנהלה תכתובת עד לאפריל 2009 (נספחי ו'). ביום 19/9/11 הגישה התובעת תביעה זו. מעיון בלוח השנה ת/1, ראש השנה הרלבנטי חל ביום שבת 23/9/06 וחג סוכות חל ביום 7/10/06 וביום 14/10/06 חל חג שמחת תורה. עולה מהאמור, כי עד ימים ספורים טרם ראש השנה (עד 20/9), סיפקה התובעת לנתבעת רק 2,421 לוחות שנה, שהם פחות ממחצית הכמות שהוזמנה. אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, שלפיה אספקת לוחות השנה זמן סביר טרם החג הינה תנאי מהותי ויסודי בעסקה, שהינה קוהרנטית ומהימנה ומתיישבת יותר עם כלל הראיות ונסיבות העניין; על פני גרסת התובעת, שלפיה לא התחייבה לספק את הלוחות טרם ראש השנה וכי לא חל עיכוב באספקת הלוחות או שהעיכוב רובץ לפתחה של הנתבעת בשל אישור העתק השמש רק ביום 21/8/06. בזמן אמת וכמובא לעיל, התובעת הודתה, בבחינת הודאת בעל דין, כי חל עיכוב באספקת הלוחות. בתשובות התובעת ע"ג פניות הנתבעת מיום 4/9/06 ומיום 7/9/06, התובעת לא השיבה לנתבעת כי מועד האספקה לפי ההסכם (הוא טופס ההזמנה) טרם חלף או שהאספקה התעכבה נוכח איחור מצד הנתבעת באישור העתק השמש. התובעת השיבה, כי חל עיכוב בשל עומס עבודה ובשל תקלה אצלה. התובעת התנצלה והבטיחה אספקה תוך ימים ספורים, התחייבות שלא עמדה בה. גם אם תתקבל טענת התובעת כי לפי ההסכם לא חלף מועד האספקה, אזי יש בהתנהלותה של התובעת המאוחרת לחתימת ההסכם, ובמכתביה הנ"ל מיום 4/9/06 ומיום 7/9/06, התחייבות של התובעת לספק את הלוחות תוך ימים ספורים ובטרם החג. זוהי הסכמה שבע"פ שמאוחרת להסכם בכתב שמשנה את ההסכם שבכתב, ואין הכרח לפי הדין שתהא היא עצמה בכתב בלבד. לפיכך, אני דוחה את טענת התובעת, כי מדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב. טענת הנתבעת, כי סוכם על אספקת הלוחות זמן סביר טרם ראש השנה, מתחזקת מתצהיר התובעת עצמה. אף שבתצהירה הקפידה התובעת לטעון כי את לוחות השנה הפרסומיים מחלקים הלקוחות כל שנה בכל תקופת חגי תשרי וגם בשבועות הסמוכים להם או בתחילת השנה האזרחית, הרי שבכתב התביעה שנתמך אף הוא בתצהיר כנדרש בסדר דין מהיר, ציינה התובעת כי עיקר פעילותה מתרכזת בתקופה הסמוכה לחגי תשרי כי בתקופה של ימי ערב החגים ומהלכם מתנהלת העבודה במפעל התובעת בלחץ נוכח הביקוש הגבוה ובעונתיות כזו וכי "תהליך הייצור מתרכז כל כולו בתקופה הסמוכה שלפני ובמהלך חגי תשרי..." (ס' 14-15). יתר על כן, הטענה שימי האספקה להם התחייבה לא חלפו טרם ראש השנה, איננה אלא התפלפלות שלאחר מעשה מצד התובעת, בניסיון טכני, לא משכנע ואף לא הוגן לגייס לטובת גרסתה את הוראות טופס ההזמנה, תוך התעלמות מהשתלשלות האירועים והתחייבויות התובעת כנ"ל, כפי שיבואר להלן. ניכר שטופס ההזמנה עבר מספר פקסים, ותנאי ההזמנה כפי שמצויים בידי התובעת והעתק מהם צורף לכתב התביעה אינם קריאים כלל. מטעם זה צירפה התובעת בנספח א' של התביעה, בנוסף לטופס ההזמנה ומייד לאחריו, צילום קריא של חלק מטופס הזמנה אחר שאינו עוסק בהזמנה נושא התביעה, כשהוא כולל רק את החלק התחתון של המסמך, ללא פרטי ההזמנה וזהות המזמין (דוגמת הטופס). בדוגמת הטופס נרשם בכתב-יד כי תנאי האספקה הם 36 ימי עבודה. ואולם כאמור, אין זה הטופס הרלבנטי לתביעה. אלא שכפי שעולה מכתב ההגנה ומתצהיר הנתבעת, בידי הנתבעת לא נמצא העתק של טופס ההזמנה. לפיכך, הנתבעת הסתמכה בטענותיה על דוגמת הטופס המצורף בנספח א' תוך שטעתה לחשוב, כי מדובר בחלק האחורי של טופס ההזמנה שמתייחס להזמנתה נושא התביעה. התובעת מצדה, נתלתה בדבר ובמהלך דיון ההוכחות הציגה לוח שנה (ת/1) וספרה את ימי העבודה החל ממועד אישור העתק השמש 21/8/2006, על מנת ללמד שלא חלפו 36 ימי עבודה אלא רק ביום 22/10/06, כשבוע לאחר שמחת תורה ולפיכך, לא חל כל עיכוב ואין הפרה. גרסה זו של התובעת, איננה קוהרנטית ואיננה מתיישבת עם ההתכתבויות בין הצדדים בזמן אמת כמפורט לעיל. היא איננה מתיישבת עם כתב התביעה, שגם בו הודתה התובעת בעיכוב הייצור ועם תצהיר התובעת, שבהם לא נטען כלל שנקבע מועד אספקה של 36 ימי עבודה ואלה לא חלפו (בשניהם נטען שחל עיכוב מחמת מלחמת לבנון השניה ונזכר גם עניין מועד אישור העתק השמש). אזכיר גם, כי במכתב מיום 16/1/07 המצוטט לעיל, ציינה התובעת, שבהזמנה לא נקבע מועד אספקה. יתר על כן, הנתבעת התנגדה להרחבת חזית, טעם המצדיק כשלעצמו את דחיית הטענה. [יוער כי גם בית המשפט טעה לחשוב שדוגמת הטופס קשורה להזמנה נושא התביעה. בכתב התביעה לא נאמר דבר לעניין דוגמת הטופס, אלא רק צורפו בזה אחר זה, שני המסמכים - ההזמנה הבלתי קריאה נושא הדיון ודוגמת הטופס, שכאמור הינו חלקי ולא כולל את פרטי הצדדים וההזמנה. רק במהלך דיון ההוכחות התברר העניין לאשורו]. אני דוחה את הטענה שחל עיכוב מחמת אישור העתק השמש רק ביום 21/8/06. כאמור, טענה זו לא הועלתה ע"י התובעת בזמן אמת כסיבה לעיכוב. הועלו טענות אחרות, בדבר עומס ותקלה שנעוצים בתובעת. אינני מקבלת את הטענה שכך השיב מנהל התובעת מחמת חוסר זמן ומחמת שלא עיין בתיק המסמכים של הנתבעת בטרם השיב. הטענה אינה משכנעת. בעת שהשיב מנהל התובעת לנתבעת, בראשית ספטמבר 2006, לא היה תיק עב כרס ומסמכים וסביר גם שהדברים היו טריים ובזיכרון. לו הייתה אמת בדבר, מצופה וסביר שהתובעת תבהיר ותעלה את הטענה לאלתר. אין אזכור לטענה גם באיזה מהמכתבים של התובעת או בא כוחה, שקדמו לכתב התביעה. התובעת הפרה, אפוא, את ההסכם עם הנתבעת, בכך שסיפקה את הלוחות במועדים שסופקו, ולאחר ראש השנה. בשים לב להפרה כאמור ולכלל הנסיבות והראיות, אני סבורה, כי בשל פירעון התשלום בסך של 16,680 ₪ כולל מע"מ שקיבלה הנתבעת מהתובעת במצורף למכתב הנתבעת מיום 28/1/07 (נספח ה2), בו הובהר כי התשלום "יסגור את החשבוניות .. ולסילוק מלא של התביעות ההדדיות בינם עקב פרשה זו", וללא כל מחאה מצד התובעת - התובעת מנועה מלתבוע את יתרת התמורה (ובוודאי את הנזקים הנוספים שנתבעו ואת הריביות על תשלום באיחור). בהתנהלותה כאמור, בקבלת התשלום ללא מחאה, גילתה התובעת דעתה, כי היא מוותרת על יתרת התשלום. הדרישה לתשלום היתרה לא באה אלא חודשים אחר כך במכתב מאוקטובר 2007 (שהתובעת לא צירפה ויש להניח כי כולל אמירות שפוגעות בגרסת התובעת או מחזקות את גרסת הנתבעת) וגם לאחריו ומשלא הועילה התכתבות בין ב"כ הצדדים, תביעה זו הוגשה בחלוף למעלה מארבע וחצי שנים. כבר מטעם זה יש לדחות את התביעה. על מנת שלא יימצא הדיון חסר, אני סבורה כי בנסיבות העניין כמתואר, תשלום של 60% מהתמורה המוסכמת כפי ששילמה הנתבעת במצורף למכתב מיום 28/1/07 (דהיינו: קיזוז בסך של 11,221 ₪, המהווים 40% מהתמורה) הינו סביר ומתאים; ויש בו כדי לשקף את נזקי המוניטין של הנתבעת כלפי הלקוח שלה ונזקי ההתעסקות הרבה בעניין כעולה מההתנהלות בין הצדדים, שאותם יש לאמוד על דרך האומדנא ואת התשלום ששילמה ללקוח בסך של 6,757 ₪ ביום 20/3/07 שהוכח כדבעי להנחת דעתי. על כך מלמדת גם העובדה שהתובעת הסתפקה בזמן אמת בסכום ששולם ומצאה לנכון לשוב ולדרוש את היתרה במכתב רק בחלוף חודשים ארוכים, כמפורט לעיל. לפיכך, יש לדחות את התביעה, על כל חלקיה, גם מטעם זה. לעניין זכות הקיזוז של הנתבעת - אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי ערכם של הלוחות שסופקו לאחר החג יורד משמעותית ולפיכך, בנסיבות של הפרת ההסכם מצד התובעת באספקה מאוחרת של לוחות השנה, הנתבעת זכאית לקזז מהתמורה סכומים בשל ירידת ערך הממכר לפי ס' 28 לחוק המכר (סעד של הפחתה). בנוסף, הנתבעת זכאית לקזז מהתמורה את נזקיה האחרים המוכחים מכוח ס' 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970 וסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג - 1973. אציין, כי זכות המזמין לנכות את הפחתת השווי מן התמורה המוסכמת (ואפילו עד כדי ניכוי מלוא המחיר) בשל אי-אספקת ההזמנה טרם ראש השנה, כמו גם הזכות לפיצוי בגין נזקים ספציפיים וכלליים הנובעים מכך, נקבעו לא-פעם בהתדיינויות של התובעת מול לקוחותיה במקרים דומים שבהם הפרה התובעת את התחייבותה וסיפקה את הלוחות לאחר החג. ראו למשל: ת"א (שלום חיפה) 6890-09 מקור הוד ייצור ושיווק 1998 בע"מ נ' יניב פעלים בע"מ מיום 18/1/11, שם התיר בית המשפט לתובעת לנכות את מלוא המחיר שנדרש בעד הלוחות שסופקו לאחר ראש השנה. בערעור שהגישה התובעת על פסק הדין ע"א 45467-02-11 יניב פעלים בע"מ נ' מקור הוד ייצור ושיוור 1998 בע"מ, דחה בית המשפט את הערעור וקבע, בין היתר, כי צדק בית משפט השלום שקבע כי התובעת הפרה את ההסכם וכי "צפייתם הסבירה של מזמיני מוצר מעין זה מטבעם, לוחות שנה המוזמנים על ידי חברות מסחריות, הינם בעלי אופי פרסומי וגם אם הם בעלי ערך במשך כל השנה הרי נהוג לחלקם לפני ראש השנה או בסמוך לאחר מכן". ראו גם: תא"מ (שלום חיפה) 2053-07 קלינטיקה נ' יניב פעלים בע"מ מיום 29/12/08, שם נקבע כי התובעת ביטלה כדין את ההסכם נוכח האיחור באספקה ולפיכך, היא זכאית להחזר התמורה ששילמה כנגד השבת הלוחות; ת"א (שלום ת"א) 10569-09-11 יניב פעלים בע"מ נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ מיום 20/1/13, שם נדחתה התביעה תוך שנקבע כי הנתבעת הייתה זכאית לקזז סכומים ששילמה לספק אחר על מנת לקבל את הלוחות טרם החג (התובעת מציינת כי הוגש ערעור שטרם הוכרע); תא"מ 21748-06-11 יניב פעלים בע"מ נ' בר טל טק בע"מ מיום 17/6/2013 שם נקבע כי המטרה והתכלית של הזמנת לוחות השנה היא מסירתם ללקוחות טרם ראש השנה ואי חלוקתם טרם ראש השנה פוגעת באפקטיביות השיווקית של מהלך זה. "נתון זה היה ברור היטב לשני הצדדים ועל כן, על אף שהחוזה אפשר לתובעת לאחר במועד אספקת הסחורה, בהתאם לתנאים הנקובים בהסכם, הרי שסבורני שהאיחור מעבר לראש השנה, אף אם מדובר באיחור קל מעבר לראש השנה, מהווה חוסר תום לב בקיום חוזה מצדה של הנתבעת". בית המשפט הביא זאת בחשבון שיקוליו וקיבל את התביעה לפיצוי בגין אובדן הכנסה בחלקה בלבד ודחה את ראשי הנזק הנוספים; ות"א (שלום ראשל"צ) 18037-01-11 יניב פעלים בע"מ נ' תמורה סוכנות לביטוח (1987) בע"מ מיום 12/9/13, שם ניכה בית המשפט מהתמורה המוסכמת סך של 8,000 ₪, נזק למוניטין הנתבעת על דרך האומדנא אגב אובדן ערכם של לוחות השנה (על פסק הדין הוגש ערעור שטרם הוכרע). יש לציין כי כל פסקי הדין עוסקים בהזמנות לקראת ראש השנה שחל בספטמבר 2007, כמו בענייננו. לבסוף, אני דוחה את טענת התובעת, שלפיה גם אם הפרה את ההסכם, הסעד היחיד העומד לזכות הנתבעת הוא הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם, דהיינו: פיצוי של חצי אחוז לכל יום איחור שמעבר ל- 15 ימי האיחור הראשונים (ס' 9). הנתבעת טוענת כי הוראות אלה בהסכם הן תנאי מקפח בחוזה אחיד. מבלי להתייחס לטענה, גם בהנחה שהסעיף מחייב כדין, הנתבעת איננה חייבת לבחור בפיצוי מוסכם והיא רשאית לתבוע או להעלות טענות קיזוז בגין נזקיה כפי שעשתה. ההסכם אינו שולל פיצוי בגין נזק ממשי אלא מזכה בפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק במקרה של איחור מעל 15 ימים באספקת הלוחות. נוכח האמור, התייתר הצורך לדון בטענות נוספות של הצדדים, כגון הטענה שטופס ההזמנה כולל תנאים מקפחים בחוזה אחיד, לרבות ובמיוחד סעיף ריבית הפיגורים. עוד אציין, כי נזקי התובעת האחרים (אובדן הכנסות, נזק מהוצאות הריבית ונזק שאינו ממוני), לא הוכחו כנדרש במשפט האזרחי. התיק התנהל בסדר דין מהיר וההנמקה של פסק הדין תמציתית בהתאם. סוף דבר: התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,150 ₪ שנפסקו בשים לב לכלל נסיבות העניין לרבות השיהוי שבהגשת התביעה, מספר הדיונים בתיק, הוצאות ניהולו והתוצאה. מוניטין