המיכל נשמט מידיו, הדלק נשפך עליו והאש אחזה בו. המנוח נכווה באורח קשה וכעבור מספר ימים נפטר (העתק דו"ח חקירת תאונה מטעם משרד התמ"ת צורף כנספח ב' להודעה על הגשת ראיות מטעם התובעים). 5. אין מחלוקת בין הצדדים אודות נסיבות התאונה. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם נסיבות התאונה כאמור מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אם לאו. 6. התובעים והנתבעים 1, 2 ו-3 טוענים, כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, באשר היא אירעה לשיטתם תוך ניצול הכוח המיכני של המלגזה (ראה סעיף 5 לסיכומים מטעם התובעים, סעיפים 1, 4ג לסיכומים מטעם הנתבעים 1-3 וסעיפים 1-4 לסיכומי התשובה מטעם התובעים). 7. בתמיכה לטענותיהם, הגישו הנתבעים 1, 2 ו-3 חוות דעתו של המהנדס גדי וייסמן, מומחה בתחום הבטיחות, מיום 11.2.13, לפיה המצבר הוא חלק בלתי נפרד מהמלגזה ומהכוח המיכני שלה ואלמלא החיבור למצבר, הניצוץ לא היה נגרם והתאונה לא הייתה מתרחשת (להלן: "חוות דעת המהנדס וייסמן"). 8. מנגד, טוענת הנתבעת 4, כי התאונה אינה באה בגדרי חוק הפיצויים, ולפיכך אינה מהווה תאונת דרכים. לטענתה, התאונה אינה עונה על הגדרת החזקה המרבה, שעה שבעת התאונה השימוש שנעשה במלגזה אינו תוך ניצול הכוח המיכני שלה; אינו בגדר ייעודה המקורי הלא-תעבורתי; ולחלופין, לא התקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המיכני כאמור לבין אירוע התאונה (ראה סיכומים מטעם הנתבעת 4). 9. בתמיכה לטענותיה, הגישה הנתבעת 4 חוות דעתו של המהנדס עוזי רז, מומחה בתחום הנדסת מכונות רכב, תחבורה ותנועה, מיום 28.4.13, לפיה בעת התאונה, המצבר שימש כספק מתח חיצוני בלבד ולא היה כל ניצול של הכוח המיכני של המלגזה (להלן: "חוות דעת המהנדס רז"). דיון והכרעה 10. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר את המונח "תאונת דרכים", כאמור להלן: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי" [ההדגשה אינה במקור]. 11. הגדרה זו כוללת שני מרכיבים חלופיים: ההגדרה הבסיסית המשקפת מצב של תאונת דרכים במשמעותה הרגילה והמקובלת, ולצידה חזקות מרבות, ובין היתר, חזקה הקשורה לניצול הכוח המיכני של הרכב, הכוללת מצב מיוחד העשוי לבוא בגדר תאונת דרכים אם נתקיימו יסודותיו, גם מקום שההגדרה הבסיסית אינה מתקיימת. 12. אין חולק בין הצדדים, כי התאונה אינה נכנסת להגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים (ראה סעיף 5 לסיכומים מטעם התובעים וכן סעיפים 1 ו- 4ג לסיכומים מטעם הנתבעים 1-3). הצדדים חלוקים בשאלה האם בנסיבות העניין, חלה החזקה המרבה, העוסקת ב"מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". 13. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי בי - הדין על נספחיהם כמו גם בחוות הדעת, הגעתי לכלל מסקנה, כי גם החזקה המרבה אינה חלה בענייננו. ואפרט. 14. בבוא בית המשפט לקבוע האם בעניין שלפניו חלה החזקה המרבה, עליו לבחון האם בנסיבות אותו עניין מתקיימים התנאים לשכלולה, קרי האם מדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב וזאת כל עוד - בעת ניצול הכוח המיכני לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. להלן אבחן יישום תנאים אלו על נסיבות העניין שבפניי. ניצול הכוח המיכני של הרכב 15. החזקה החלוטה של "ניצול הכוח המיכני", חלה במקרים בהם מדובר ברכב בעל ייעוד מקורי דו-תכליתי יעוד תחבורתי וייעוד נוסף כאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי, פ"ד נ(3)661, 669-670). אין חולק, כי המלגזה במקרה דנן, מהווה אחד מאותם כלי רכב דו תכליתיים: לצד ייעודה המקורי התחבורתי, למלגזה ייעוד נוסף והוא הרמת והורדת מטענים ובני אדם (עדות המהנדס וייסמן בעמוד 14 לפרוטוקול בשורות 3-4). 16. ברם, בענייננו, לא נעשה כל ניצול של הכוח המיכני של המלגזה. התאונה התרחשה שעה שמנוע המלגזה דמם. בדרך-כלל, כשמדובר בניצול כוח מכני של הרכב, מעורב בפעולה מנוע. אמנם, במקרים חריגים בפסיקה נקבע כי היה ניצול של כוח מיכני אף שלא היה נלווה לפעולת המנוע, ואולם באותם מקרים לצורך הכרה בהפעלת כוח מכני ללא פעולת מנוע נדרשו תהליכים מכניים והידראוליים [ראה לדוגמא ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים), שם דובר על הזזת ידית הפעלה שגרמה להתנתקות כף הטרקטורון, נפילתה ופגיעתה במנוח]. אין זה המקרה בענייננו. בעת אירוע התאונה דנן לא היתה כל מעורבות של תהליך מיכני כלשהו. 17. במקרה שבפנינו, מצבר המלגזה לא יצר כוח מכני, אלא שימש כמקור לאספקת אנרגיה חשמלית, אשר בדרך כלל מועברת מהמנוע אל המצבר. במצבר המלגזה נותרה אנרגיה חשמלית בה עשה המנוח שימוש לצורך בדיקת המשאבה בה אחז. 18. לענין זה מקובלת עלי חוות דעתו של המהנדס רז, ולפיה: "3. השימוש במצבר המלגזה היה לצורך קבלת מתח של 12 וולט להפעלת משאבת דלק של הרכב הפרטי של המנוח ואשר למשאבה זו אין כל קשר אל המלגזה. המנוח היה יכול להשתמש בכל מקור או ספק מתח של 12 וולט". [ההדגשה לא במקור] 19. לסיכום נקודה זו, השימוש במצבר היה לצורך ניצול כוח חשמלי גרידא, להבדיל מכוח מכני. 20. למען לא ימצא הנייר חסר, אבהיר, כי אף אם הייתי מגיעה למסקנה אחרת, לא היה בכך כדי לסייע לטוענים לתחולת החזקה המרבה, שעה שגם אם הייתי מגיעה למסקנה כי היה ניצול של כוח מיכני, הרי שבעת ניצול כוח זה, ככל שהיה, המלגזה שינתה מייעודה המקורי. ואפרט. שינויי הייעוד המקורי של הרכב 21. כאמור, על פי חוק הפיצויים, החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכוח המיכני", חלה רק מקום בו בעת השימוש "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707, עמד בית המשפט על כלל זה: "ניתן לומר כי ייעוד מקורי הינו אותו ייעוד מובנה, "קבוע", המתקיים ברכב. יסוד הקביעות נבחן לעניין איתור ייעודו המקורי של הרכב. כלי רכב אינו יכול "לרכוש" ייעוד "מקורי" נוסף בדרך של תוספת או שינוי מאולתרים או ארעיים.... במילים אחרות, שינוי זמני שהוכנס ברכב לא יעניק לו "ייעוד מקורי לא תעבורתי נוסף". הרכב ייוותר רכב חד תכליתי. לעומת זאת, עשוי אלתור כזה "לשנות את הייעוד המקורי" במובן זה שהוא מהווה שימוש החורג מייעודו המקורי". 22. בפסק הדין בעניין ע"א 4469/95 חדר יונס דראושה נ' אררט [פורסם במאגרים המשפטיים] נפסק, כי החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכוח המכני" של הרכב, רואה כ"תאונת דרכים" פעולות ברכב אשר באות להגשמת הייעוד הלא תעבורתי הטבעי והרגיל של הרכב. 23. המבחן שלפיו יקבע בית המשפט האם מתקיים התנאי של שימוש ברכב "לייעודו המקורי", נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין רע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח כהן ניסים ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים), ולפיו מדובר ב"מבחן ההתוויה המקצועית" שהינו "מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה ע"י אמת המידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב". עוד נקבע בפסק דין זה, כי אחד ממאפייניו של "מבחן ההתוויה המקצועית" הוא העדר אילתור: שינוי מאולתר ברכב או באביזר נלווה, אינו יכול ליצור "יש מאין" ייעוד מקורי (לא תעבורתי) חדש לרכב. כלי רכב אינו יכול לרכוש ייעוד מקורי נוסף בדרך של תוספת, או שינוי, מאולתרים או ארעיים. 24. בית המשפט העליון הוסיף ועמד על חשיבותו של מבחן זה, כאמור להלן: "מבחן ההתוויה המקצועית, שאחד מסימניו המרכזיים הוא העדר האלתור, התוחם את גבולות הייעוד הלא תעבורתי של הרכב, עולה בקנה אחד עם השיקול של הכוונת התנהגות ראויה ויצירת תמריצים רצויים. אין לעודד ניצול של כלי רכב למטרות לא תעבורתיות תוך "שינויים והמצאות" שסיכון כבד בצדם. דווקא בשל כך שלרכב יש כוח מכני הניתן (טכנית) לניצול בדרכים שונות ומשונות, יש להקפיד שהדבר ייעשה לפי הייעוד המקורי של הרכב ואביזריו, ולא בדרך האילתור וה"יצירתיות"." 25. בנוסף לכך, ברע"א 3977/10 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים), דן בית המשפט העליון בשאלה האם דחיפת צינור מים גדול מימדים על ידי מחפרון הינה בגדר ייעודו המקורי של המחפרון. בית המשפט השיב בשלילה, וקבע כי: "... אלתור או שינוי ברכב המקורי עשויים להצביע על חריגה מהייעוד המקורי; כבר נקבע לעניין זה כי "ניתן לומר כי יעוד מקורי הינו אותו יעוד מובנה, 'קבוע', המתקיים ברכב. יסוד הקביעות נבחן לעניין איתור ייעודו המקורי של הרכב. כלי רכב אינו יכול 'לרכוש' ייעוד 'מקורי' נוסף בדרך של תוספת או שינוי, מאולתרים או ארעיים" (פטאפטאה, בעמ' 715); ואולם, אין לקבל את הטענה לפיה קיימת חזקה מכוחה כל עוד לא בוצע ברכב שינוי פיזי או אלתור חיצוני - פעל כלי הרכב במסגרת ייעודו..." [ההדגשה אינה במקור]. 26. ניתוח העובדות במקרה דנן, כפי שהובא לעיל, מביא למסקנה כי השימוש שנעשה במצבר המלגזה בעת התאונה, היה אילתור, כלשון ההלכה ברע"א 9996/06, שאיננו בבחינת שימוש במלגזה לייעודה המקורי, קרי הרמה ושינוע של מטענים (ראה פרק 2 לחוות דעת המהנדס רז). מדובר בשימוש שאיננו עולה בקנה אחד עם ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתה הלא תעבורתית של המלגזה. 27. השימוש שנעשה על ידי המנוח במלגזה איננו מסוג השימושים להם מיועדת המלגזה. המנוח בקש לעשות שימוש במצבר המלגזה בלבד לצורך בדיקת תקינותה של משאבת הדלק, ולשם כך חיבר את מצבר המלגזה למשאבה באמצעות "אילתור יצירתי". פעולה זו איננה עולה בקנה אחד עם אף אחד מייעודיה המקוריים של המלגזה, התעבורתי והלא תעבורתי. 28. כפי שהעיד לפניי המהנדס וייסמן בעניין זה, כי "לא קונים מלגזה בשביל לשמש כמצבר, אפשר לקנות מצבר" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 14 לפרוטוקול בשורה 8) (ראה עמוד 5 לסיכומים מטעם הנתבעת 4). 29. השימוש שנעשה במלגזה, או ליתר דיוק במצבר המלגזה, נעשה אך ורק בשל בחירתו של המנוח לבצע את בדיקת תקינותה של המשאבה על ידי מצבר המלגזה כמקור חשמלי. אין זה הייעוד המקורי של המלגזה. 30. מכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי בעת התאונה שונה הייעוד המקורי של המלגזה, ולפיכך אין להחיל את החזקה המרבה שבחוק. 31. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי לא התקיים במקרה דנן הקשר הסיבתי- משפטי המהווה תנאי לשכלול החזקה המרבה שכן ניצול הכוח המכני צריך שיהא גורם ממשי לתאונה. לענין זה נקבע בע"א 7481/00 הנ"ל כי: "לבד מן הקשר הסיבתי-עובדתי נדרש גם קשר סיבתי-משפטי. ניצול הכוח המכני צריך שיהיה גורם ממשי לתאונה. הקשר הסיבתי-משפטי נבחן במסגרת חוק הפיצויים במבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר. זהו מבחן סיבתי-משפטי אשר, מחד גיסא, נותן ביטוי לעקרון הסיכון המשותף למבחנים המשתנים הכלולים בחוק, ומאידך גיסא, גמיש דיו כדי לבטא מבחני סיכון שונים על-פי מהות הפעילות ברכב". 32. ובהמשך: "החזקה החלוטה המרבה בעניין ניצול הכוח המכני של הרכב מבוססת על מבחן של סיכון אשר נועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המכני של הרכב יוצר. סיכון זה אינו תעבורתי; הוא קשור למבחן הייעודי ובוחן את ייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב. "נמצא, כי עניינו של מבחן הסיכון, במסגרת החזקה החלוטה בעניין 'ניצול הכוח המיכני של הרכב', הוא במתן תשובה לשאלה, אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המכאני לייעודו המקורי הלא תעבורתי יצר..."." 33. במקרה שלפני, הרמת כסא הנהג ושימוש במצבר המלגזה בלבד כמקור חשמלי לצורך בדיקת תקינותה של משאבה חיצונית איננו מהווה שימוש בה לייעודה המקורי, בין התעבורתי, ובין הלא תעבורתי, ומכאן שאף לא מתקיים הקשר הסיבתי - משפטי. סוף דבר 34. התאונה איננה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה על פי חוק הפיצויים. 35. דין התביעה כנגד הנתבעת 4 להידחות. 36. הנתבעים 1 ו- 3 ישלמו הוצאותיה של הנתבעת 4 בסך של 5,000 ₪. שריפהרכבמקרי מוותכוויהנפילהדלק