בקשה לביצוע שני שיקים שנמשכו ע"י הנתבעת לפקודתו, הראשון מס' 428, ז.פ 28.4.11 ע"ס 10,000 ₪, ואילו השני מס' 430, ז.פ 17.4.11 ע"ס 10,500 ₪. לאחר שהתנגדותה של הנתבעת התקבלה, תובענה זו הועברה לדיון בפניי. רקע כללי; בהתנגדותה הנתבעת סמכה על תצהירו של מר' אברהים שהלה שהינו מנהלה (להלן: אברהים) . כפי הגרסה אותה שטח אברהים בתצהירו, ביום 27.1.11 נכרת בינו לבין אחד בשם עלם עלם (להלן: עלם) הסכם שבגדרו האחרון התחייב לספק לנתבעת ארבעה תנורי נירוסטה חשמליים בסכום כולל של- 20,000 ₪. בתמורה הנתבעת משכה שני שיקים כל אחד על סך של 10,000 ₪. הראשון מס' 427 שזמן פירעונו הינו ליום 28.3.11, והשני הינו השיק מס' 428 שהוזכר לעיל. שני השיקים ניתנו לעלם מבלי שצויין שם הנפרע שנותר ריק. לימים, משעלם לא ספק את הסחורה, ולפני שהגיע מועד פירעונו של השיק הראשון שהינו 28.3.11, הנתבעת ביטלה שיק זה. או אז הסתבר, כך הצהיר אברהים, כי עלם העביר מקודם את השיקים לתובע בעקבות עסקת ניכיון. זאת ידע אברהים לאחר שהתובע יצר איתו קשר טלפוני בעקבות חילולו של השיק הראשון מחמת הוראת הביטול. באותה שיחה, אברהים מסר פרטים לתובע אודות עסקת היסוד, כן הסביר כי משום שהתנורים לא סופקו כמובטח, הרי פעל לביטול השיק. אברהים הוסיף, כי בעקבות מעורבות התובע הוא הביע נכונות ליתן הזדמנות נוספת לעלם לקיים את חלקו בהסכם. כן הוסכם עם התובע ביום 10.4.11, כי הנתבעת תעביר לתובע שיק נוסף על סך 10,500 ₪, זאת במקום השיק שחולל ( שיק מס' 427) אשר יוחזר לידיה. וכך היה, הנתבעת משכה שיק מס' 430, אותו העבירה לידי התובע באמצעות עלם הנ"ל כאשר גם בשיק זה לא נרשם שם הנפרע. עוד הוסכם מפורשות, כך טען אברהים, כי היה ועד ליום 17.4.11, מועד פירעונו של שיק זה עלם לא יקיים את חלקו, אזי הנתבעת תפעל לביטול שני השיקים, זה שניתן לאחרונה והאחר שמועד פירעונו 28.4.11. אברהים הצהיר, כי משום שהתנורים לא סופקו כפי התחייבותו של עלם, אזי הוא פעל לביטול שני השיקים הנ"ל. יצויין בהקשר זה כי השיק מס' 427 שמועד פירעונו הינו 28.3.11, שכאמור, הוחלף בשיק מס' 430 , לא הוגש לביצוע. השיקים היחידים שנדרש תשלומם ע"י התובע, הינם השיקים שציינתי פרטיהם בפתח פס"ד. מהצד השני של המתרס, התובע הצהיר כי הינו הבעלים של עסק מאושר לניכיונות. והוסיף, כי קיבל לידיו מאת עלם את שלושת השיקים של הנתבעת בעקבות עסקת ניכיון ובגין שלושתם שולמה על-ידו תמורה מלאה. התובע הכחיש כי היה מעורב לאחר חילול השיק הראשון בכל ניסיון לקיום עסקת היסוד, גם הכחיש כי שיק זה הוחלף באחר בהדגישו כי גם השיק מס' 427 עדיין בחזקתו. ביום 7.11.13 שמעתי את עדי הצדדים. מצד הנתבעת העיד ונחקר נגדית מנהלה אברהים וגם העד עלם שמסר גרסתו בפניי ונחקר נגדית ע"י ב"כ התובע. מהצד השני התובע הסתפק בעדותו ולא ראה להזמין עדים נוספים כלשהם. את סיכומי הצדדים בע"פ שמעתי בישיבה שהתקיימה ביום 16.12.13. טענות הצדדים והפלוגתאות; הנתבעת בסיכומיה הדגישה כי התובע אינו אוחז כשורה, משכך הוא חשוף לכל טענות ההגנה הנוגעות לעסקת היסוד. שעה שהוכח כי לא ניתנה אף תמורה בגין השיקים מושא התובענה, הרי נכון וצודק יהיה להורות על דחיית תביעה זו תוך חיוב התובע בהוצאות. מהצד השני של המתרס. התובע הרחיב בסיכומיו בהדגישו כי הינו צד שלישי שאינו קשור לעסקת היסוד. משכך, ומשום שפעל בתום לב ואף נתן תמורה מלאה בגין השיקים הרי טענת הנתבעת לכישלון תמורה אין בה כדי להושיע נתבעת זו. גם לעסקת היסוד התובע התייחס בסיכומיו. הוא הדגיש שלא הוכח כי לא ניתנה תמורה לנתבעת בעד השיקים, טעם שמצדיק אף את קבלת התביעה במלואה. הפלוגתאות, אם כך, הטעונות הכרעה הינן שתיים: א. האם בנסיבות התובע אוחז כשורה? ב. באם התשובה שלילית, אזי עלי להשיב לשאלה האם הנתבעת לא קיבלה תמורה בגין השיקים? דיון והכרעה; עוד לפני שאגש לעובי הקורה ראיתי להזכיר, כי נטלי השכנוע והראיה בכל הנוגע להוכחת טענת ההגנה בה אחזה הנתבעת, והכוונה לכשלון תמורה, רובצים לפתחה. על הנתבעת להוכיח כי בפועל לא ניתנה תמורה מלאה או חלקית קצובה שניתן לשום אותה ולקבוע את היקפה המדויק בהתאם ועל יסוד הראיות שהובאו בפניי. הדבר שונה לעניין טענת התובע כי הינו אוחז כשורה. מחובת התובע להוכיח, בהבאת ראיות עד להרמת נטל השכנוע, לעניין טענתו כי הינו אוחז כשורה. בהקשר זה אוסיף, כי אני ער לרישא של סע' 29(ב) לפקודת השטרות, הקובעת: "כל האוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה..". אולם אין משמעות הדברים קיומה של חזקה לפיה כל האוחז בשטר הינו בפועל אוחז כשורה. אין ספק שכך משתמע מהרישא של הסע', עם זאת נכון לקרוא גם את המשך הסעיף הקובע בהאי לישנא: "חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתם לב ערך בעד השטר". הסיפא, כפי שנקבע, חולשת גם על טענת כשלון תמורה ואין היא חלה אך באשר לטענות ביחס לפגמים בכריתת החוזה (כגון, כפיה, רמאות, אי חוקיות ועוד). בכל המקרים האלה חובת ההוכחה מוטלת על התובע, למרות האמור ברישא של הסע' הנ"ל, (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 224{להלן: "לרנר"}). מעיון בשני השיקים עולה כי שניהם הגיעו לידי התובע ללא שם הנפרע, כאשר התובע הוא שהטביע את שמו, באמצעות חותמת, במקום המיועד לכתיבת שם הנפרע, דבר שגם אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. הווי אומר, שני השיקים לא הגיעו לידיו שלמים, אלא היה חסר בהם פרט מהותי שהושלם ע"י התובע עצמו. שיק שחסר בו פרט מאלה ההכרחיים בהתאם לסע' 3(א) לפקודה, לרבות שם הנפרע, אינו שטר כקבוע סע' 3(ב) לפקודה : "מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר-חליפין". סעיף 28 לפקודה קובע כלהלן: "אוחז כשורה (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה." ( הדגש שלי א.ב) יוצא אפוא, שדרישת סף להכרה באחיזה כשורה היא קבלת השיק כשהוא שלם על פי מראהו. כל עוד חסר בו פרט מהותי אין הוא שטר ולא ניתן להכיר בקיומה של אחיזה כשורה (לרנר, עמ' 240, ע"א 2010/05 (ת"א) שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד [פורסם במאגרים]). אף יתרה מכך :" יש עוד להוסיף, כי המשיב אינו אוחז כשורה גם מן הטעם שהוא ידע כי השיק הושלם ממש קודם לסיחור" ( ע"א 364/83 מזרחי נ' יעקבי, פ"ד מא(3) 402, 407). על אף העובדה שדינו של מסמך חסר לא נחרץ בהכרח לשבט ובכוחו של המחזיק להשלים כל פרט מהותי וגם חיוני לשם הפיכת המסמך לשטר בהתאם לסע' 19(א) לפקודה, (ע"א 640/73 מרדכי גלבנק נ' עזבון המנוח ניסן גילאי ואח', פ"ד כט (2), עמ' 701, 705). כאשר סמכות זו אפשרית כל עוד הרישום נעשה במסגרתה של אותה הרשאה שניתנה לו או למחזיק קודם על ידי עושה השטר, (לרנר, עמ' 165). אלא, שהשלמת המסמך ע"י המחזיק ואף השלמה ע"י אחר שנודעה למחזיק שוללת ממנו את מעמד האחיזה כשורה, גם אם ההשלמות נעשו בגדרי ההרשאה (לרנר, עמ' 241). התובע הפנה בהקשר זה לע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה פ"ד נג(1) עמ' 132, ברם אין הנידון דומה לראיה. בפס"ד זה נבחנה השאלה האם נכון להעניק לנפרע, שהינו בפועל צד שלישי הרחוק מעסקת היסוד, אשר קבל את השטר לידיו כשהוא שלם ותקין מעמד של אוחז כשורה ונקבע:" אך הקרבה והריחוק אינם נקבעים על-פי צורת השטר, אלא על-פי מערכת היחסים שבין הצדדים" (עמ' 136). אין לשלול באופן גורף את המעמד של אחיזה כשורה ממחזיק רק משום שהנו הנפרע בהתאם לשטר וכל עוד אין הוא צד לעסקת היסוד. כך שלו השיקים הגיעו לידי התובע כששמו רשום כנפרע והוא לא ידע ששמו הוסף ע"י אחר מאשר המושך, לא הייתה כל מניעה להכיר בו כאוחז כשורה בהתקיים יתר התנאים הקבועים בסע' 28 לפקודה. אולם משום, כפי שהקדמתי, הוא שרשם את שמו כנפרע, הרי שעה שהמסמכים הגיעו לידיו היו חסרים פרט מהותי ואין לראות בהם כשטרות דבר המסכל את טענתו לאחיזה כשורה. יוצא אפוא, שדין טענת התובע לאחיזה כשורה דחיה. מכאן הנתבעת רשאית להפנות טענת ההגנה לעניין כשלון התמורה מושא עסקת היסוד גם כלפי התובע. היה והנתבעת תשכנע כי לא זכתה לתמורה בעד השיקים, אזי יהיה צודק ונכון להורות על דחיית התביעה. כפי שהקדמתי, הנתבעת טענה לאורך כל הדרך כי ניתנו לעלם שני שיקים, שאחד מהם הוחלף בהמשך, בתמורה לאספקת תנורים, אלא שעלם לא עמד בחלקו בהסכם זה. אברהים חזר על דבריו אלו בפניי, ובהם גם תמך עלם שאישר כי אכן נכרת הסכם עם הנתבעת ותמורת הבטחתו לאספקת התנורים, שבסופו של יום לא סופקו, ניתנו השיקים (עמ' 10, ש' 26-29). לעלם ולאברהים אני מאמין, שניהם הותירו עלי רושם אמין ובדבריהם ניכר כי דבקו באמירת האמת. תמיכה למסקנתי זו אני מוצא בנספח א(1) לתצהירו של אברהים. נספח זה הינו זיכרון דברים שנחתם בין עלם לנתבעת ביום 27.1.11 ומשקף את העסקה שנרקמה ביניהם. לפי הסכם זה, עלם התחייב לספק את התנורים במחיר של 20,000 ₪, כאשר השיקים ( מס' 427 ו-428), נמשכו ע"י הנתבעת בגין התמורה המוסכמת. מסמך זה, בו הודה עלם בחקירתו, מחזק עד מאוד את עמדת הנתבעת ומבסס את טענתה לקיומה של סחורה מובטחת שבסופו של יום לא סופקה. חיזוק נוסף אני מוצא ברושם השלילי שהותיר התובע, רושם שהתחזק בפרכה המהותית שעלתה בדבריו לעניין השיק מס' 427. בתצהירו התובע מסר כי שיק זה עדיין בחזקתו :" אני מחזיק בשלושת השיקים" (סע' 4 לתצהיר התובע) וכי הטענה שהוחלף בשיק מס' 430 הינה חסרת כל בסיס. אלא שתובע זה לא השכיל להציג שיק זה לעיוני ובעדותו בפניי מסר כי יתכן ושיק זה נפרע ( עמ' 16, ש' 5), לאחר מכן העלה השערה אחרת לפיה אפשרי כי השיק עדיין בידיו (עמ' 16, ש' 22), כן הגדיל והוסיף כי יתכן והשיק אבד (עמ' 16, ש' 28). אוסיף, כי עלם תמך בגרסת אברהים גם לעניין החלפת השיקים בהעידו כי הוא עצמו שביצע את ההחלפה וקיבל את השיק שחולל לידיו אותו לא החזיר לידי הנתבעת עד היום (עמ' 11, ש' 6-8). גם בדבריו אלה עלם הותיר עלי רושם אמין, דברים שמערערים כליל את גרסתו חסרת השחר של התובע. בהקשר זה אדגיש, כי התובע צירף לתצהירו שתי חשבוניות, הראשונה בגין ניכיון לשני שיקים, כל אחד על סך 10,000 ₪, מיום 21.3.11, והשנייה, כביכול, בגין ניכיון השיק בסך של 10,500 ש"ח מיום 7.4.11. הוא סבור כי אלה הן ראיות כבדות משקל המוכיחות כי ניתנה תמורה בעד שלושת השיקים, דבר השומט את הבסיס תחת גרסת הנתבעת. גם חשבוניות אלה אין בהן כדי להושיע את התובע גם לא לחזק את עמדתו. ראשית, אם כך הן פני הדברים היה מצופה כי התובע יציג את השיק, שכנטען הוחלף. חרף דבריו החדים בתצהירו כי שיק זה בחזקתו, התובע התפתל בחקירתו ולא ידע להסביר היכן שיק זה נמצא. שנית, אלה מסמכים שהתובע עצמו הנפיק ומהווים הם סיוע עצמי. גם אם התקבלו כראיות משלא באה כל התנגדות או הסתייגות כלשהיא מצד הנתבעת, עדיין נכון להתייחס למסמכים אלה בזהירות ומשקלם, אם בכלל, הינו מועט. שלישית, וזו גולת הכותרת, אני מאמין לאברהים ולעלם כי הייתה החלפת שיקים, דבר שגם מסביר מדוע נבצר מהתובע מלהציג את השיק מס' 427, שכפי שהוכח הוחלף באחר. אברהים בתצהירו ובעדותו בפניי מסר את האמת כהוויתה ולפיה שיקים אלה ניתנו במסגרת עסקה לרכישת תנורים, שעה שהסחורה לא סופקה הוא ראה לבטל שיקים אלה. גרסה זו הוכחה כדבעי. בדברי אברהים לא התגלו סתירות, פרכות או תהיות כלשהן, הגם שעדותו נתמכת בדברי העד עלם. משום שהוכח כי בפועל קיים כישלון תמורה מלא, הרי דין תביעה זו דחיה. סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, מורה בזאת על דחיית התביעה. שיקים