הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א - 1970). ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה. ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר. במקרה שבפני אכן מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת. בענייננו, לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל אשר הובא בפני העדפתי לקבל את גרסתו של עת/1 שנמצאה בעיני מהימנה ואמינה, והיה לה על מה לסמוך, וזאת בשונה מעדותו של הנתבע שהיתה סתמית ולא משכנעת בלשון המעטה. ובמה דברים אמורים: העיד בפני עת/1 בצורה קולחת וברורה כי נסע בנתיב השמאלי בכביש בעל שלושה נתיבים ואז הנתבע הגיח עם מכוניתו מהנתיב הימני ביותר, נכנס במרווח בין שני כלי רכב בנתיב האמצעי, היה בניצב ופגע בו בחלק האחורי של רכבו. זאת ועוד, הבהיר כי בעת התאונה רכבו היה במהלך נסיעה, שלאחר התאונה הנתבע ביצע פניית פרסה, על כן נסע אחריו והחליף עמו פרטים בנתיב הנגדי. בחקירתו הנגדית, עת/1 אמר בצורה חד משמעית כי הוא זה שנהג ברכב, הוא זה שהעיד בבית המשפט לתביעות קטנות ואילו אשתו היא בעלת הפוליסה. מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות רשום ב"רחל בתך הקטנה": "התובע: ... אני חוזר על כתב התביעה..." (הדגשה שלי). וכן, בהחלטת כב' השופטת נכתב: "... ולאחר ששמעתי את התובע ..." (הדגשה שלי). מפרוטוקול הדיון בבית-המשפט לתביעות קטנות, מדברי עת/1, ומסעיף 7 ג' בכתב ההגנה השתכנעתי כי עת/1 הוא זה שנסע ברכב והוא זה שמסר עדותו בבית המשפט לתביעות קטנות. לדידי, המיקום ואופי הפגיעות ברכב התובעת מתיישבים היטב עם גרסת עת/1, שהייתה עקבית וסבירה, הגם שעדותו של עת/1 מצאה ביטויה בטופס הודעתו שנמסרה למבטחת. לעומת זאת, גרסתו של הנתבע הובאה לראשונה בכתב ההגנה. במעמד הדיון הנתבע הציג גרסאות סותרות בהקשר להתרחשות התאונה - פעם אחת ציין שהתאונה הייתה כששני הרכבים היו במקביל, ואף הדגים זאת, ובפעם השנייה טען שרכב התובעת סטה לכיוונו, כאשר הוא נסע בנתיב הימני ו- עת/1 נסע בנתיב האמצעי. לא זו אף זו, שנשאל האם ראה את רכב התובעת קודם לתאונה, השיב (עמ' 8): "שמעתי פגיעה, ונעצרתי. ונסעתי ישר, איך אני יכול לשים לב". כלומר, הנתבע לא ראה כלל את הסטייה לה הוא טוען. דומני, הנתבע לא יכול להיבנות מהטענה כי הינו אדם "פשוט", שהרי המדובר בתאונה שהתרחשה, ואם עדותו הייתה אמת, הייתה נאמרת בצורה פשוטה וקוהרנטית, באופן נטול סתירות. כמן כן, טען הנתבע בעדותו שהפגיעה במונית הייתה מקדימה ובאותה נשימה ציין כי לא נגרם כל נזק למונית. הנתבע לא טרח להציג ראיה, או לכל הפחות תמונה של המונית אשר תאשש את גרסתו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות בכלי הרכב ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של עת/1 על פני גרסתו של הנתבע, באשר להתרחשות התאונה. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק. הסתייגות ב"כ הנתבע מחוות הדעת לא משכנעת, שכן הוא לא דרש לחקור את השמאי מטעם התובעת בהתאם לזכותו לפי תקנה 130 א לתקנות סדר הדין האזרחי. הגם, שלא הראה כל נכונות או רצון מטעם הנתבע לבדוק את הרכב קודם להגשת התביעה, ואף לא עתר להגשת חוו"ד נגדית. בנסיבות אלה, חוו"ד זו לא נסתרה וראיתי לנכון לאמצה. באשר לרכיב ההוצאות השונות, התובעת וויתרה על רכיב זה, ועל כן דין רכיב זה להידחות. בשולי הדברים אעיר, כי הובא בפני כי חלק מהתשלומים בוצעו למשעבד שהינו בנק הפועלים, הואיל והפוליסה משועבדת בהתאם למפרט הפוליסה שצורף לנספח א' לכתב התביעה. לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו. סוף דבר: לאור האמור והמפורט ישלם הנתבע לתובעת סך של 4,182 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.8.2007, ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,800 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים. עדיםדיון