עת ירד ממדרגות משאית בה נהג במסגרת עבודתו, הוא נפל ונחבל בכף רגלו השמאלית התובע טוען כי האירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים ועל כן הגיש תביעה זו נגד מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח חובה במועד הרלוונטי - היא הנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובע לא נפגע בתאונה במעורבות המשאית ולחלופין - הוא נפל מן המשאית במהלך פריקתה ובנסיבות אשר אינן מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. 2. שאלת החבות סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע, כי "תאונת דרכים" הינה: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה..." "שימוש ברכב מנועי" מוגדר באותו סעיף כך: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (ההדגשות שלי, א.א.). מטבע הדברים, עשויים להתרחש מקרים בהם אירוע תאונתי אחד כולל כניסה או ירידה מרכב (ולפיכך מהווה "שימוש ברכב מנועי"), אך בה בעת נופל במסגרת חריג הפריקה והטעינה (שאיננו מהווה "שימוש ברכב מנועי"). בעניין זה נקבע בפסיקה, כי מקום בו ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על פי אחת מהן מהווה הפעולה "שימוש" ועל פי האחרת - לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים. על כן, התקיימותו של השימוש המוכר של כניסה לרכב או ירידה ממנו, די בו כדי להביא את המקרה בגדר חוק הפיצויים, אף אם ניתן לראותו כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה (רעא 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב, פ"ד נט(3) 541). החלקה מן הרכב בשעת ניסיון ירידה ממנו, גם אם הדבר נעשה במהלך פריקת המטען, הוכרה אף היא כ"ירידה" מן הרכב, עליה חל חוק הפיצויים (רעא 10262/04 דימיטרי גפן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.2.2005), פורסם במאגרים המשפטיים). הממצאים העובדתיים מחומר הראיות עולה, כי גרסת התובע ולפיה פגיעתו ארעה בשל נפילתו מן המשאית, הועלתה על ידו לאורך כל הדרך, החל מיום התאונה ובכל הדיווחים שמסר בהמשך, כולל לחוקר הפרטי מטעם הנתבעת: במכתב רופא המשפחה מיום התאונה - 21.1.2008 (נספח ב'1 לכתב התביעה) צוין כך: "תוך כדי עבודה לדבריו נפילה מאוטו וחבלה בקרסול שמאל מתלונן על כאבים הגבלה בתנועות". במכתב סיכום מחלה מבית החולים אי.מ.מ.ס. בנצרת מיום 24.1.2008, צוין כך: "מחלה נוכחית: לדבריו היום בעבודה בשעות הבוקר נפל מאוטו ונחבל בכף רגל שמאל, המשיך לעבוד עד שהכאבים החמירו אינו יכול לדרוך על כף הרגל". ימים ספורים לאחר קרות התאונה, לאחר שהתובע יצא מבית החולים, הוא מסר במשטרה הודעה על תאונת דרכים (נ/2, עמ' 10 שורות 6-24 לפרוטוקול). בהודעה זו, שמטבע הדברים נדרש בה התובע לתיאור מפורט יותר של נסיבות התאונה, לעומת הדיווח הנמסר לרופא המשפחה או לבית החולים, תיאר התובע את התאונה כדלקמן: "בזמן העבודה בבוקר הייתי מפריק סחורה בחניון החנות שלנו בחיפה בזמן הזה נפלתי מן האותו והרוגל השמלית נחנוסה בתוח המדרגות של המסעית ונפלתי על הגביש והרוגל התנבחה..." (טעויות הכתיב במקור). בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה, במקום המיועד לתיאור התאונה, ציין התובע כך: "נפל מהמשאית" (נספח ב'4 לתצהיר התובע). בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שהגיש התובע במוסד לביטוח לאומי ביום 16.4.2008 (נ/3), נדרש התובע לפרט את "תאור הפגיעה: כיצד נגרמה ובמה עסקת בעת הפגיעה" וכך הוא ציין: "נפל מהמשאית, נחבל בכף רגל שמאל". בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נספח ג'7 לכתב התביעה), ציין התובע כך: "נפלתי במדרגות הרכב ונחבלתי ברגל שמאל". בטופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (נ/3), שהגיש התובע במל"ל ביום 23.3.2009, תיאר התובע כך, במקום המיועד לפרטי הפגיעה: "לאחר נסיעה ובזמן ירידה במדרגות המשאית נפל ונחבל ברגל שמאל" התובע נחקר על ידי חוקר פרטי מטעם הנתבעת. מתמליל השיחה שניהלו השניים עולה כי גם כאן, גרסת התובע הייתה שהוא נפגע בעת שירד מהקבינה של המשאית, כאשר רגלו החליקה במדרגות המשאית. כך בעמוד 11 שורות 11-19 לתמליל החקירה: "חוקר: בקיצור מה היה באותו היום? מה אתה זוכר, איך זה קרה לך? התובע: נפלתי מהקבינה, לרצפה, רציתי לרדת מהרכב, ונפלתי לרצפה, הרגל החליקה מהמדרגה של הקבינה... המשאית חוקר: אהה התובע: ונפלתי, הרגל היתה ככה אתה יודע... חוקר: הקבינה מקדימה איפה שיושב הנהג? התובע: כן חוקר: או מאחורה? התובע: לא, הקבינה מקדימה" גם בעדותו לפני ביום 6.12.12, העיד התובע כי התאונה ארעה כאשר בעת שירד מהקבינה של המשאית, בדרכו לפרוק סחורה בחנות, כאשר הוא נפל מהמדרגות. כך בעמוד 2 שורות 18-20 לפרוטוקול: "לגבי נסיבות התאונה - ב-21.1.08, הייתי בעבודה באתי להוריד סחורה לחנות, העמדתי את המשאית וירדתי מהמשאית, אז כשירדתי מהמשאית, יש במשאית מדרגות בקבינה, כשירדתי מהמדרגות של הקבינה הרגל שלי שמאל התהפכתי עליה." ובעמוד 4 שורה 25 עד עמוד 5 שורה 2 לפרוטוקול: "ש. ממה נפלת? ת. מהקבינה. ש. ממה? ת. ירדתי מהאוטו. ש. אז? ת. ירדתי מהקבינה, יש מדרגות של המשאית, מהמדרגה נפלתי על הרגל שלי, כל הגוף שלי נפל על הרגל" בהמשך חקירתו הנגדית, התבקש התובע להדגים כיצד נפל וכך העיד (עמוד 5 שורות 15-24 לפרוטוקול): "פתחתי את הדלת, רציתי לרדת, הוצאתי רגל שמאל דרכתי על המדרגה הראשונה ואז נפלתי עליה במשקל שלי. דרכתי על המדרגה שאני צריך לרדת, אולי הרגל שלי לא ישבה טוב על המדרגה, אלא על חצי שלה ונפלתי." בסיכומו של דבר, סקירת המסמכים והעדויות מעלה, כי גרסת התובע ולפיה התאונה התרחשה בעת שנפל ממדרגות המשאית בבואו לרדת ממנה, הינה גרסה עקבית, אשר שזורה כחוט השני בכל הדיווחים שמסר למוסדות השונים מאז יום התאונה. כאמור, מטבע הדברים בדיווח לבית החולים לא נמסרת גרסה מפורטת ומדוייקת באשר לנסיבות הנפילה, ודי בציון כללי של האירוע - נפילה ממשאית (להבדיל, למשל, מהיתקלות במפגע במדרכה או פגיעה מרכב בהיותו הולך רגל וכיוצא באלה דוגמאות), וכאשר נדרש התובע למסור גרסה מפורטת יותר, הן בהודעתו במשטרה והן לחוקר הפרטי מטעם הנתבעת, הוא היה עקבי בגרסתו ולפיה הוא נפל ממדרגות המשאית בעת שעמד לרדת מן הקבינה על מנת לפרוק סחורה בחנות. כפי שפורט לעיל בפרק הדן במסגרת המשפטית, נסיבות אלה מקיימות את ההגדרה של "תאונת דרכים" על פי סעיף 1 לחוק הפיצויים. סתירות בעדויות אכן, כטענת ב"כ הנתבעת, בעדויות התובע והעד מטעמו - נוהאד מאג'ד נמארנה (להלן: "נוהאד"), נתגלו מספר סתירות: כך, בעוד שהתובע ונוהאד טענו בעדותם כי נוהאד המתין לתובע מחוץ לחנות והתאונה התרחשה מול עיניו (עמוד 4 שורות 12-17, עמוד 15 שורות 26-29, עמוד 16 שורות 10-13 לפרוטוקול), הרי שלחוקר הפרטי מטעם הנתבעת אמר נוהאד, כי הוא ראה את התאונה "מתוך העסק בפנים" (עמוד 3 שורה 18 לתמליל החקירה וכן עמוד 18 שורות 27-30 לפרוטוקול). בנוסף, בעוד שהתובע טען בעדותו כי לאחר התאונה הוא נהג בעצמו ברכב עד לביתו (עמוד 5 שורה 28 לפרוטוקול), הרי שבחקירה הפרטית הוא טען כי ויסאם, בנו של בעל העסק, פינה אותו לכפרו - עילוט (עמוד 16 שורות 13, 23-25 לתמליל חקירת התובע). זאת, כאשר נוהאד טען בעדותו בבית המשפט כי ויסאם כלל לא נכח בתאונה אלא "בא רק אחר כך שאל מה קרה והלך" (עמוד 16 שורות 26-31, עמוד 17 שורה 6 לפרוטוקול), ואילו בחקירה הפרטית הוא טען כי ויסאם הסיע את התובע לקופת החולים בכפר עילוט (עמוד 2 שורות 11-15 לתמליל חקירת נוהאד). וסתירה נוספת - בעוד שהתובע, משנשאל בחקירתו הנגדית האם עובר לתאונה הוא כיבה את מנוע הרכב, השיב: "לא. כי זה דיזל, משאיות לא מכבים על המקום, מחכים 4-5 דקות ואז מכבים" (עמוד 5 שורה 12 לפרוטוקול), נוהאד טען, בחקירתו על ידי חוקר הנתבעת, כי התובע דומם את המשאית עם הגיעו לחנות (עמוד 4 שורות 3-7 לתמליל החקירה). זאת ועוד, במהלך חקירתם הנגדית, משהושמעו לתובע ולנוהאד הקלטות החקירה הפרטית שלהם על ידי חוקר הנתבעת, הם התכחשו, באופן שלא עורר אמון, לעצם העובדה שקולם הוא הנשמע ולהבנת הדברים שנאמרו על ידם בהקלטות (עמ' 12-14, 17-19 לפרוטוקול). רק לאחר הדיון הוגשה לבית המשפט הודעה ולפיה אישרו השניים כי הם אכן הוקלטו וכי התמליל משקף את שנאמר. בנוסף לאמור לעיל, יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שהוא נמנע מלזמן עדים רלוונטיים - ויסאם והמעביד מוניב. חרף האמור לעיל, שוכנעתי כי אין בדברים אלה כדי להביא להטיית מאזן ההתסתברויות לטובת טענת הנתבעת ולפיה התאונה התרחשה בנסיבות שונות מאלו שנטענו על ידי התובע, היינו - עת שנפל ברדתו במדרגות המשאית. לעניין המשקל שיש לייחס לסתירות בעדויות, יפים דברי כב' השופט י' עמית בעפ 511/11 סאלח מריסאת נ' מדינת ישראל (14.3.2012, פורסם במאגרים המשפטיים): "כל שופט בערכאה דיונית, מכיר את התופעה של עדים טועים, ואפילו עדים המשקרים במידה זו או אחרת, מבלי שיש בכך כדי לאיין את גרסתם בליבה העיקרית של הדברים. מה מביא עד לשקר או לומר דברים לא נכונים? הנושא ראוי למחקר בפני עצמו והסיבות לכך רבות ומגוונות ולא אתיימר למצותן... קיצורו של דבר - לא כל עד שמשקר או טועה בחלקים מעדותו, יש לקבוע כי אינו דובר אמת בגרסתו המרכזית, ומכאן מלאכתה של הערכאה הדיונית, לבור את התבן מן הבר...". בענייננו - בכל הנוגע לסתירות עליהן עמדתי לעיל, סבורני כי מדובר בסתירות אשר אינן יורדות לשורש העניין ולגרעין גרסת התובע בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה - נפילה בעת שירד ממדרגות המשאית, אלא הן פריפרייאליות לליבת התאונה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, בכל הנוגע לגרעין הגרסה, היינו לנסיבות קרות התאונה, היה התובע עקבי בטענותיו וזאת החל מיום התאונה ואף כשנחקר על ידי החוקר הפרטי מטעם הנתבעת. ובאשר להתכחשות התובע ונוהאד בעדותם להקלטות החקירה הפרטית - התרשמתי כי התכחשות זו באה באופן ספונטני בדיון על רקע היותם מתוחים מן הסיטואציה בה הוברר להם שדבריהם הוקלטו בלא ידיעתם ומושמעים באולם. בסיכומו של דבר, כאמור, ומשקלול מכלול הראיות, הגעלי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להטות את מאזן ההסתברויות, היינו - להוכיח כי האפשרות שהוא אכן נפגע בעת שנפל ממדרגות המשאית בעת שירד ממנה על מנת לפרוק סחורה בחנות, הינה אפשרות מסתברת יותר. משכך, הוכח כי מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים ויש לעבור ולדון בשאלת הנזק. 3. שאלת הנזק הנכות הרפואית והתפקודית התובע, יליד 15.1.1969, הגיע ביום התאונה (21.1.2008) לקבלת טיפול ראשוני במרפאה במקום מגוריו ובהמשך אושפז בבית החולים אי.מ.מס. בנצרת למשך 4 ימים, שם אובחן שבר בעצם כף רגל שמאל ובוצע שחזור וקיבוע בסד גבס. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. לתובע נקבעה תקופת אי כושר מלא למשך 3 חודשים - מיום התאונה 21.1.2008 ועד ליום 21.4.2008. ביום 26.6.2008 קבעה ועדה רפואית כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 22.4.2008 עד ליום 31.7.2008 וכי לא נגרמה לו נכות רפואית צמיתה. ערר שהגיש התובע על קביעה זו התקבל וביום 10.5.2010 קבעה ועדה רפואית לעררים של המל"ל, כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור של 5% החל מיום 1.8.2008, בשל רגישות בגב כף רגל שמאל באיזור מפרק "ליספרנק" (נ/3). קביעת המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לדרגת הנכות הרפואית, מהווה קביעה על פי דין אשר מחייבת גם לצורך תביעה זו, על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. באשר לנכות התפקודית - התובע טוען, בתצהיר העדות הראשית שהגיש, כי בעקבות התאונה הוא סובל באופן מתמיד מכאבים וממגבלות תנועה של כף רגל שמאל ולכן הוא מוגבל בתפקוד בעבודה. עובר לתאונה, עבד התובע בתור נהג משאית כחלק בלתי נפרד מעבודתו באטליז והוא נדרש להשתמש באופן תכוף ברגל שמאל, לצורך דיווש על המצמד וכן לצורך עליה וירידה מהמשאית, פעולה אשר כרוכה במאמץ ובעומס על הרגל. כיום, הוא מוגבל בביצוע עבודות המתבקשות מאופי העבודה, המצריכות מאמץ פיזי, אותן ביצע ערב התאונה. התובע גורס כי נכותו הרפואית בשיעור 5% כפי שנקבעה על ידי המל"ל, איננה משקפת נכונה ואיננה הולמת את מצבו התפקודי ובסיכומיו טוען התובע כי שיעור נכותו התפקודית עולה כדי 10% לכל הפחות. הנתבעת טוענת, מנגד, כי על פי עדות התובע ודו"ח רציפות הכנסה של המל"ל (נ/5), התובע שב, בסיום תקופת אי הכושר בה הכיר המל"ל, לאותה עבודה באותו התפקיד בהם הוא עובד עד היום - נהג חלוקה באטליז, כאשר שכרו אף עלה מאז התאונה. לפיכך, לנכות המזערית בשיעור של 5% בלבד, בשל רגישות מינימאלית בכף הרגל, להבדיל ממגבלה, אין כל משמעות תפקודית. בנסיבות העניין, בהתחשב במהות הפגיעה - רגישות בכף הרגל ובהתחשב בנתוניו האישיים של התובע ובפרט גילו ועיסוקו כנהג חלוקה באטליז, סבורני כי נכון יהיה להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע. אבדן שכר שכרו החודשי של התובע, עובר לתאונה, עמד על סך של 2,621 ₪ (שכר רבע שנתי 7,863 ₪, ראה נספח ד-2 לכתב התביעה). התובע הגיש אישורי מחלה לפיהם הוא שהה באי כושר החל מיום התאונה 21.1.2008 ועד ליום 31.5.2008 (נספחים ג-7-11 לכתב התביעה). בנוסף, צירף מכתב מאת מעסיקו לפיו שב לעבודה רק ביום 1.6.2008 (נספח ג-22 לכתב התביעה), כפי שהדבר עולה אף מתלושי השכר של התובע. יחד עם זאת, על פי תלושי השכר של חודשים ינואר, אפריל ומאי, התובע קיבל ממעבידו סך של 435 ₪ בכל חודש, בגין מחלה. התובע לא צירף את תלושי השכר של חודשים פברואר ומרץ ובנסיבות אלה, יש לקבל את טענת הנתבעת כי חזקה שגם בחודשים אלה הוא קיבל את אותו התשלום בגין ימי מחלה. בחודש ינואר השתכר התובע בסך של 1,955 ₪ ולפיכך, בהשוואה לבסיס השכר, מדובר בהפסד בסך של 666 ₪. בחודשים פברואר - מאי 2008, על פי התשלום עבור ימי המחלה, מדובר בהפסד בסך של 2,196 ₪ בחודש ובסה"כ סך של 8,744 ₪. החל מחודש יוני 2008 שב התובע לעבודה, אולם מן הראוי לפסוק לו פיצוי עבור התקופה שמאז ועד היום, בהתחשב בשיעורי הנכות שנקבעו לו ותוך קבלת טענתו כי אלמלא הפגיעה הוא עשוי היה להגדיל את היקף משרתו ולשפר את שכרו בתקופה זו, כך שייפסק לו פיצוי גלובאלי נוסף בסך של 5,000 ₪. בסה"כ ותוך שיערוך הסכומים יפסק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך כולל של 15,000 ₪ במעוגל. באשר לאבדן שכר בעתיד - התובע טוען כי אילולא התאונה, יכול היה להתקדם בעבודתו, להגדיל את היקף משרתו למלאה ולהרוויח סך של 5,000 ₪ מדי חודש. לפיכך עורך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות לעתיד על פי בסיס שכר של 5,000 ₪ נטו ובחישוב של נכות תפקודית בשיעור של 10% בהיוון עד להגיעו לגיל 67, סה"כ 163,395 ₪. הנתבעת, מנגד, טוענת כי אמנם התובע הצהיר במסגרת תצהירו כי עובר לתאונה היה בריא בגופו ובנפשו, אלא שמעדותו ומעיון בדו"ח רציפות הכנסה של המל"ל, מסתבר כי לתובע בעברו תאונות ופגיעות רבות (עמודים 8-10 לפרוטוקול ונ/ה). הנתבעת מוסיפה כי התובע הסתיר מבית המשפט את העובדה כי הוא מקבל, מזה שנים, קצבת השלמת הכנסה מהמל"ל בשיעור של כ-2000 ₪, כפי שעלה בחקירתו הנגדית (עמוד 6 שורות 23-32 ועמוד 7 שורות 1-14 לפרוטוקול). לטענתה, התובע אינו מעוניין להתקדם בעבודתו בשל רצונו לשמר קצבה זו. הנתבעת גורסת כי במערכת עובדתית זו ובנכות כה מזערית אין השפעה תעסוקתית לעתיד, אין מקום לעריכת תחשיב כלשהוא ולכל היותר, ניתן לפצות את התובע בסכום גלובאלי בשיעור של כ- 7,000 ₪. בהתחשב במכלול הנסיבות וביניהן מהות הפגיעה, גילו של התובע, עיסוקו ושיעור הכנסתו ובהתחשב בעובדה כי על אף שהתובע שב לעבודתו אין לשלול את האפשרות כי בעתיד, ובהתחשב בעובדה שמדובר בעבודה פיזית, תהא לנכותו השפעה על יכולתו לעבוד בעבודה זו ועל שכרו, סבורני כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הפסד פנסיה התובע מבקש לפצותו בסך של 35,711 ₪ בגין אבדן פנסיה ותנאים סוציאליים. הנתבעת טוענת כי בהתאם לטענותיה באשר להפסד ההשתכרות, יש לפסוק בגין ראש נזק זה סך של 1,000 ₪ לכל היותר. על פי מכלול הנתונים שפורטו לעיל ובחישוב המקובל בפסיקה של 10% מהפסדי השכר לעבר ועוד 12% מהפסדי השכר לעתיד, ייפסק לתובע פיצוי בסך של 4,000 ₪ במעוגל בגין ראש נזק זה. כאב וסבל התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת מבקשת לפסוק לתובע, על פי חישוב הנוסחה הקבועה בחוק הפיצויים, פיצוי בסך של 10,460 ₪. בנסיבות העניין ובהתחשב במכלול הנתונים וביניהם אופי הפגיעה, גילו של התובע, ימי האשפוז, הטיפולים ומשך תקופת אי הכושר, סבורני כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה. עזרת צד ג' והוצאות בעבר ובעתיד התובע טוען בתצהירו כי לאחר התאונה הוא נותח בכף רגלו, אושפז למשך 4 ימים ובהמשך נצטווה להימנע מכל מאמץ פיזי למשך תקופה ארוכה ולפיכך נזקק לעזרה סיעודית ממשפחתו אשר שהתה לידו לאורך תקופת ריתוקו למיטה וליוותה אותו לכל הטיפולים הרפואיים ולפיכך זכאי הוא לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין רכיב זה. כן תובע פיצוי עבור הוצאות רפואיות, נסיעות לביקורים חוזרים ונשנים במרפאה והוצאות נלוות כגון רכישת עזרים אורתופדיים ותרופות, לעבר ולעתיד סך של 50,000 ₪. הנתבעת טוענת, מנגד, כי טענות התובע בעניין זה חסרות כל בסיס. התובע עצמאי בפעולותיו וככל שנעזר בבני משפחתו בתקופה הסמוכה לתאונה, הרי שדובר בעזרה מקובלת ביחסים בין בני משפחה, שאיננה מזכה בפיצוי, ובפרט משלא הציג התובע כל אסמכתא בעניין. הנתבעת מוסיפה כי המדובר בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המל"ל ועל פי חוק הביטוח הלאומי, נושא המל"ל בפיצוי בגין ראש נזק זה ומציעה לפצותו בסכום גלובלי בסך 1,500 ₪. עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח טענותיו בעניין ההוצאות בראיות ולא הוכיח שנגרמו לו הוצאות מעבר לאלו המכוסות בסל הבריאות או על ידי המל"ל, בהיותה תאונת עבודה. בנסיבות העניין, בהתחשב במהות הפגיעה ובתקופת ההחלמה בה הומלץ לתובע על מנוחה, רגל מורמת והליכה ללא דריכה על הרגל בעזרת קביים ובתקופת אי הכושר וכן בהתחשב בטענות האמורות שהעלו הצדדים, ייפסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' והוצאות בעבר. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראשי נזק אלה בעתיד. ניכויים בהתאם למסמכי המל"ל (נספח ד-2 לכתב התביעה ו-נ/3) לתובע שולמו על ידי המל"ל דמי פגיעה בסך של 5,963 ₪ וכן בגין נכויות זמניות סך של 1,634 ₪ ובסה"כ סך של 7,597₪. סיכום ראשי הנזק עבור הפסד שכר לעבר - 15,000₪. עבור אובדן כושר השתכרות בעתיד + פנסיה - 24,000 ₪ עבור כאב וסבל - 15,000 ₪ עבור הוצאות ועזרת צד ג' בעבר - 5,000 ₪ בסה"כ - 59,000 ש"ח בניכוי תגמולי מל"ל - 7,597 סה"כ הפיצוי לאחר ניכוי - 51,400 ₪ במעוגל. סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בסך של 51,400 ₪. החזר אגרה בסך של 668 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13.9.2011 ועד היום. שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ מהסכום האמור בסעיף 1 לעיל. תשלום מלוא הסכומים המפורטים לעיל ייעשה בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לב"כ הנתבעת, אחרת - יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נפילה מרכב עומדתאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותמשאיתנפילה