תוך כדי ירידה מטרקטור סובב את ברכו

תוך כדי ירידה מטרקטור סובב את ברכו התובע ואשתו העובדת גם היא בחברה, אמורים היו לטוס ביום 13.10.09 לתערוכת פרחים וכנס מגדלים בהולנד (להלן: "התערוכה"). לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נאלצו הוא ואשתו לבטל את השתתפותם בתערוכה ובגין כך נגרמו להם הוצאות שונות, לרבות עלות כרטיסי הטיסה, אירוח במלון, ושכירת דוכן בתערוכה. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת -AIG חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") שהפיקה לתובע פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל שהופעלה על ידיו טרם התאונה. (להלן: "הפוליסה"). תביעת התובע הינה מכוח הפוליסה וכן הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). בסמוך לאחר התאונה פנה התובע לנתבעת בתביעה להחזר הוצאותיו, וזמן מה לאחר מכן דחתה הנתבעת את תביעתו במכתבה מיום 20.12.09 בו נכתב כדלקמן: "מאשרים בתודה קבלת מסמכי התביעה שבנדון ולאחר בדיקה מעמיקה שערכנו להלן תגובתנו; על פי תנאי הפוליסה, המבטח לא ישלם בגין תביעה הנובעת או קשורה ב: "מצב בריאות בגינו היה המבוטח או בן משפחה קרוב בטיפול רפואי ולו תרופתי בלבד ו/או בהשגחה, בעת צאת המבוטח לחו"ל או במשך 6 חודשים שקדמו לצאת, ו/או החמרה במצבו הרפואי של המבוטח אשר היה קיים קודם לתחילת תקופת הביטוח . " לאחר שבחנו בקפידה את המסמכים הנוגעים לתביעה הנדונה, ולאחר שהתייעצנו עם רופא מטעמנו, עולה כי האירוע אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה. לאור האמור לעיל, נבצר מאתנו לאשר את תביעתך". (להלן: "מכתב הדחייה"). לטענת התובע, בגין התאונה היה באובדן כושר מלא עד ליום 30.11.09, נקבעה לו נכות לצמיתות והוא זכאי בהתאם לפוליסה להשבת הוצאותיו. מוסיף וטוען התובע, כי לאור הוראות הדין הנתבעת אינה זכאית להעלות כל טענה שלא נטענה במכתב הדחייה, ומשלא זמנה לעדות את עורך מכתב הדחייה - יש לקבל את התביעה במלואה. לטענת הנתבעת, היא אינה מנועה מלהעלות את כל נימוקיה לדחיית התביעה, בין אם הועלו במכתב הדחייה ובין אם עסקינן בטענות נוספות שעניינן שיעור הנזק אשר הינו מוכחש גם מבלי צורך להידרש לכך במפורש. כל ההדגשות בפסה"ד אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת. תמצית טיעוני הצדדים תמצית טיעוני התובע אביא להלן את תמצית טענות התובע: הנתבעת מנועה מלהעלות כל טענת הגנה אם וככל שעומדת לה, כנגד תביעת התובע שכן לא זמנה עדים מטעמה ומשכך אינה יכולה להגיש את מכתב הדחייה. לחילופין, מוסיף וטוען התובע כמפורט להלן; הנתבעת מנועה מלהעלות כל טענה נוספת מעבר לטענות שהועלו על ידה במכתב הדחייה; טענות התובעת כי לא קבלה לידיה את המסמכים שבקשה, לרבות מסמכים מקוריים, עומדת בסתירה לאישורה על גבי מכתבי התובע "התקבל מקור" ועל כן טענותיה בענין זה דינן להידחות; אין כל דרישה בפוליסה כי ביטול הנסיעה יהיה תוצאת תאונה ויוכח על פי התיעוד שהוגש כי ביטול הנסיעה עומד בתנאי הפוליסה; התובע לא קיבל כל החזר בגין רכישת כרטיסי הטיסה, הזמנת המלון והוצאות נוספות שהוצאו על ידיו ואף לא יכול היה להמציא כרטיס טיסה מקורי שעה שזה הופק באמצעות האינטרנט; יש לחייב את הנתבעת נוכח נימוקי הסרק בשילוש הריבית על פי חוק חוזה הביטוח. תמצית טיעוני הנתבעת אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת: אין בסיס לטענות התובע כי היה עליה לזמן עדים לשם הגשת מכתב הדחייה והעלאת טענות ההגנה העומדות לה כנגד תביעתו; הנתבעת אינה מנועה מלהעלות טענות הגנה נוספות בכל הנוגע להוכחת שיעור הנזק ועל התובע מוטל הנטל להוכיח את שעורו; הוכח כי לא נגרמה לתובע תאונה ומכל מקום, מחוות דעתו של ד"ר וסרלאוף ומהתיעוד הרפואי שהוגש ע"י הנתבעת, עולה כי עסקינן בהחמרת מצב קודם ומשכך, בדין דחתה הנתבעת את תביעת התובע. לחילופין, הוסיפה הנתבעת וטענה כמפורט להלן. על התובע היה להמציא בהתאם לפוליסה אישור רפואי כי עליו לבטל את הנסיעה ועל רופא הנתבעת היה לאשר זאת. אישור זה לא הוגש; על התובע לשתף פעולה עם הנתבעת בין לפני הגשת תביעתו ובין לאחריה ויעשה כל הנדרש ע"י הנתבעת לרבות המצאת מסמכים מקוריים ואישורים בדבר אי קבלת החזרים בגין התשלומים ששילם; גם לאחר הגשת תביעתו התובע נמנע מלהמציא לנתבעת את המסמכים המבוקשים וזאת חרף צווי בית המשפט; תקרת תגמולי הביטוח הינה 3,000$ והתשלום הינו לפי שער הדולר במועד התשלום; אין בסיס לטענת התובע לחיובה בריבית מיוחדת; לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות ויש לחייב את התובע בהוצאות משפט. הכרעה האם הנתבעת רשאית להעלות נימוקי דחייה נוספים לאלו שהועלו בכתב תביעתה? כאמור, הנתבעת דחתה את תביעת התובע במכתב הדחייה וזאת משני טעמים כדלקמן, שהיו, לטענתה, טרם יציאתו לחו"ל: מצב בריאות בגינו היה בטיפול רפואי או תרופתי או בהשגחה; החמרה במצב רפואי שהיה קיים עוד קודם לכן. בהתאם להוראות המפקח על הביטוח, מכתב הדחייה חייב לכלול את כל הנימוקים שהביאו לדחות התביעה ומשלא עשתה כן, אין היא רשאית להעלות נימוקי דחייה נוספים. הוראות אלו הוכרו והפכו להלכה הפסוקה (ר' לדוגמא רע"א 10641/05 הפניקס נ' אסולין (4.5.06). המחלוקת הינה באשר להיקף האיסור. עיון בפסיקה של בתי משפט השלום מלמד כי הדעות חלוקות באשר להיקפו והאם אכן על המבטחת להעלות את כל נימוקי הדחייה במכתב הדחייה, או שקיימים מקרים בהם היא רשאית להוסיף נימוקים נוספים. באשר לטענת הנתבעת כי היה על התובע להעלות טענותיו אלו בכתב התשובה ולא לראשונה במהלך שמיעת הראיות- אין דעתי כדעתה. איני סבור כי עסקינן בטענה שיש להעלותה בהזדמנות הראשונה. באשר לטענת התובע כי משהנתבעת לא זימנה עדים אינה רשאית להגיש את מכתב הדחיה- אין דעתי כדעתו. מכתב הדחייה מעלה טענה שעצם העלאתה אינה מחייבת זימון עד. ברם, על הנתבעת להוכיח כי במקרה דנן התקיים החריג לפוליסה, כטענתה. (בהמשך אדרש לטענה זו לענין אחר). בבר"ע 2994/04 (ת"א) צירלין אלכסנדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (4.1.06) נדונה השאלה האם מבטחת רשאית להוסיף נימוקים נוספים לאלו שהועלו על ידה במכתב הדחייה ונקבע: "גם הכחשת מקרה הביטוח חורגת מהאמור במכתב הדחייה. לפיכך החלטתי לקבל את הערעור באופן שבו יובהר כי הנתבעת אינה רשאית לטעון טענות כנגד עצם קרות מקרה הביטוח, אולם אין בכך כדי למנוע ממנה להעלות טענות באשר לגובה הנזק והיקף הפגיעה שנגרמה לתובע בשל התקף הלב, האישפוז וחופשת המחלה. כמו כן תהא המשיבה מנועה מלטעון כי התובע העלים עובדות נוספות מעבר להיקף צריכת האלכוהול." (עמ' 6 לפסק הדין). סבורני כי במקרה דנן על התובע מוטל הנטל להוכחת נזקיו, על אף שהנתבעת לא נדרשה לכך במכתב הדחייה. משעצם חבותה הוכחשה - רשאית הייתה הנתבעת שלא להידרש לשאלת שיעור הנזק והוכחתו. האם הוכח כי היה על התובע לבטל נסיעתו וכי אירע מקרה ביטוח בתצהירו ובחקירתו הנגדית העיד התובע כי ביום 8.11.06 במהלך אחת מהפעמים בהן ירד מהטרקטור סובב את ברכו. בתעודת חדר המיון אליו פנה התובע למחרת היום נרשם בפרק התלונות "ללא חבלה". לדברי התובע, הרופא בחדר המיון רשם באופן תמציתי את דבריו, על אף שדיווח לו על הנסיבות. חיזוק לגרסת התובע מצאתי בכך שפניית התובע לחדר המיון סווגה כ"תאונת עבודה, חבלה, ברך" וכן כי בדו"ח הסיעודי שבתעודת חדר המיון נרשם ב"סיבת הפנייה" : "חבלה בברך ימין, מזה 18 שעות". בפרק התלונות שבתעודת חדר המיון נרשם : "...לדבריו, לאחר עבודה מאומצת יום טרם פנייתו הופיעו כאבים חזקים בברך ימין, כאב אקוטי ללא חבלה בה הופיעו הכאבים ללא חום. בעברו פריקת ברך לדבריו...". במסגרת האבחנות בחדר המיון הועלה חשד לקרע במינסיקוס, אשר בוסס לכאורה בצילום הרנטגן מיום 2.11.09. לא ידוע האם בסופו של יום בוצעה בדיקת הארטרוסקופיה אם לאו. הנני מניח כי זו לא בוצעה וככל שבוצעה לא נמצא קרע במיניסקוס, נוכח כך ששני המומחים לא נדרשו לכך בחוות דעתם. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם ארע אירוע חבלתי אם לאו. מסקנתי הינה כי ארוע זה אכן אירע וכי גרסת התובע האמינה בעיניי, נתמכת ברישומים בתעודת חדר המיון התומכים בטענתו כי "נחבל" בברכו יום קודם לביקורו בחדר מיון וכי "התאונה" אכן ארעה. יאמר כי הפוליסה אינה מחייבת קיומו של אירוע תאונתי חבלתי כתנאי לקיומו של מקרה הביטוח. נשאלת השאלה, האם התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו כי כתוצאה מאותה תאונה היה זכאי לבטל נסיעתו וכי על כן אירע מקרה הביטוח, המזכה אותו בתגמולי הביטוח. סבורני כי מששוכנעתי כי "התאונה" אכן ארעה, דהיינו כי הוכח אירוע חריג - הורם הנטל להוכחת הטענה כי התאונה היא שהביאה לכך שהושבת מעבודתו וכי המלצת הרופא שבדקו בחדר המיון בגין כך היתה ל"מנוחה, משככי כאבים..." והמלצה ל-10 ימי מחלה. הדעת נותנת כי קיים קשר בין אותה חבלה לבין אותו כאב אקוטי שהביאו למחרת היום לחדר מיון ולהמלצת הרופא למנוחה למשך 10 ימים. עוד יצוין כי בדו"ח הסיעוד נרשם כי התובע הגיע ב"כיסא גלגלים", רישום שיש בו כדי להצביע על חומרת מצבו. בהמלצת רופאיו, הושבת התובע מכל עבודה עד ליום 30.11.09 ועל כן שוכנעתי כי ארע מקרה ביטוח וכי לא יכול היה לנסוע לחו"ל בענייני עבודתו ומשכך היה עליו לבטל הטיסה והשתתפותו בתערוכה. האם עסקינן בהחמרת מצב, אם לאו שני הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות בדבר מצבו הרפואי של התובע. שני המומחים לא זומנו לחקירה על חוות דעתם. לדעת ד"ר וסרלאוף, אורטופד מומחה מטעם הנתבעת, עסקינן בהחמרת מצב רפואי ודעתו זו נסמכת על: תעודת חדר המיון מיום 9.10.10 בה נרשם כי בצילומי הרנטגן נמצאו שינויים ניווניים; מיפוי עצמות מיום 25.7.06 שבוצע לכל גופו של התובע אשר העלה ממצאים שיכולים להתאים לשינויים ניווניים קלים בברך ימין; תלונה מיום 11.5.07 על כאב בברך ימין, נמצאו נפיחות מינימלית, הגבלה בכיפוף מלא ורגישות בקו פסק מדיאלי; מיפוי עצמות שבוצע ביום 2.11.09 העלה חשד לקרע במניסקוס וכי בהמשך נקבע לו תור לביצוע בדיקות ארטרוסקופיה (יאמר כי ד"ר וסרלאוף לא בדק את התובע). בסיפא למסמך הרפואי שנערך ע"י ד"ר וסרלאוף נכתב כדלקמן: "אני בדעה שאין אפשרות להתעלם מהנאמר במפורש במסמכים הרפואיים, כי הכאב הופיע לאחר עבודה מאומצת ללא חבלה. גם אין להתעלם מהעובדות שהיו שינויים ניווניים בברך כבר ביולי 2006. שינויים אלו הולכים ומחמירים עם הזמן וגורמים לכאבים ולהפרעה בתפקוד תקין של הברך. כולל אפשרות לכאב חד וחריף. לאור האמור לעיל ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי, אני בדעה שאין קשר סיבתי בין מצב ברך ימין לבין טענת חבלה בברך" (עמ' 3 למסמך). ד"ר ערן לין שבדק את התובע מטעמו סקר את מצבו הרפואי של התובע ומצא כי בגין התאונה נותרה לו נכות לצמיתות בשיעור של 10%. ד"ר לין לא נדרש לשאלה האם עסקינן בהחמרת מצב קודם, אם לאו. נשאלת השאלה האם המגבלות שנמצאו והשביתו את התובע הינן בגדר החמרת מצב רפואי קודם - עול הראיה מוטל על הנתבעת. ד"ר וסרלאוף מניח כי לא ארע אירוע חבלתי וכי בעיקר עקב כך הוא "בדעה שאין קשר סיבתי בין מצב ברך ימין לבין טענת חבלה בברך". יודגש כי ד"ר וסרלאוף מטעם הנתבעת כלל אינו חולק על אי יכולתו של התובע לנסוע במצבו, אלא דוחה קשר בין המצב הרפואי לבין הנסיעה. משהוכח כי ארעה חבלה בברך- המסקנה המתבקשת הינה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה לקיומו של החריג בדבר מצב קודם, אשר ככל שהיה מקום לקושרו לתאונה הרי שאירע מספר שנים קודם לכן. מהם תגמולי הביטוח המגיעים לתובע והאם התובע המציא את התיעוד הנדרש? ס' 3.3.1 לפרק 3 מורה כי במקרה של ביטול נסיעה זכאי המבוטח לשיפוי "...על אובדן פקדונות שאינם מוחזרים (כולל כרטיס נסיעה) או תשלומים ששולמו מראש או מחלה חובה על המוטב לשלם עבור שירותי קרקע עד לסך הנקוב במפרט הפוליסה בהתאם לחבילת הביטוח". המפרט קובע כי תקרת הפיצוי הינה 3,000$. פרק 10 לפוליסה קובע את התנאים לתשלום תגמולי הביטוח ובכללם: המצאת אישור רופא שאינו יכול לנסוע; המצאת קבלות מקוריות; אי יכולת לקבל החזר ; המצאת קבלות מקוריות ועוד. הצדדים חלוקים בשאלה האם הקבלות המקוריות הומצאו. בחקירתו הנגדית של התובע הוברר כי אמנם כדבריו טיפל בתביעה ביחד עם אשתו, אך לדבריו היא זו ששלחה את התיעוד הנדרש ולטענתו הנתבעת אף אישרה על גבי טופס התביעה כי "התקבל מקור". הנתבעת לא זימנה לעדות את מי מעובדיה על מנת שיסתור טענתו זו. אכן, הדרישה להמצאת תיעוד מקורי נועדה למנוע פיצוי כפול שעה שטרם הגשת תביעה מבטחת אינה יכולה לדעת האם המבוטח המסוים אינו מגיש תביעתו גם למבטחות אחרות שביטחוהו. ברם, משעה שהמבוטח מצהיר על כך בביהמ"ש והצהרתו לא נסתרת, ומשהינו טוען כי התיעוד הומצא, (גם אם כטענת הנתבעת עסקינן בעדות שמיעה יש להידרש לה בהתאם לנסיבות משגם התובע טיפל בתביעה) - התמלא התנאי הנדרש להוכחת מטרת הסעיף- קרי כי לא התקבל החזר ממבטחת נוספת וכי הוצאותיו לא הוחזרו. בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש כי כרטיסי טיסה נשלחים מזה מספר שנים, לרבות בתקופה נשוא התובענה, באמצעות דואר אלקטרוני ולא כפי שהיה בעבר, ועל כן התובע לא יכול היה להמציא את הכרטיס המקורי. הכרעתי הנ"ל הינה למעלה מהנדרש, שכן מכתב הדחייה נכתב ע"י הנתבעת ביום 20.12.09 לאחר שהתנהלו תכתובות בין הצדדים ולאחר שהתובע ואשתו השיבו למכתבי הנתבעת בהם בקשה, בין היתר, את כל התיעוד שהינה עותרת לקבלתו גם עתה, כתנאי מוקדם לביצוע התשלום. במכתב הדחייה הודיעה הנתבעת כהאי לישנה: "מאשרים בתודה קבלת מסמכי התביעה שבנדון ולאחר בדיקה מעמיקה...". לא ניתן לפרש את האמור במכתב אלא כהודאת הנתבעת כי קבלה את כל שבקשה, שאם לא כן חזקה כי הייתה מסייגת אמירתה, או טורחת לזמן לעדות את עורכת המכתב על מנת להבהיר כי חרף האמור במכתב הדחייה - המבוקש לא התקבל. לאור האמור לעיל, המסקנה הינה כי כל המבוקש הומצא ליד הנתבעת. כיצד על הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח? טיעוני הצדדים בכתב תביעתו טען התובע כי תגמולי הביטוח המגיעים לו מהנתבעת הינם בסך של 13,221 ₪ - נכון ליום אירוע התאונה, ועתר לחייבה בריבית החוקית המרבית עפ"י ס' 28(א) לחוק חוזה הביטוח. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי תשלום תגמולי הביטוח עפ"י הפוליסה הינו עפ"י שער הדולר האמריקאי במועד ביצוע התשלום וכי על כן סכום התביעה הינו 10,800 ₪ בלבד, נכון ליום 23.6.13. התובע עותר להחזר כרטיסי הטיסה בסך של 1,734$, מלון 1,121$ ושכירת בית וציוד- 473$. סה"כ למעלה מ- 3,000$. הכרעה ס' 28(ד) לחוק חוזה הביטוח מורה כי על תגמולי ביטוח המשולמים במטבע ישראלי המחושב לפי ערכו של מטבע חוץ - תתווסף ריבית בשיעור שנקבע בס' 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"ה-1961. אניח כי על הנתבעת היה לשלם את תגמולי הביטוח ביום 20.12.09 (מועד מכתב הדחיה). שער היציג לדולר האמריקאי הידוע נכון ליום 20.12.09 הינו 3,793 וסה"כ 11,379 ₪. הנני סבור כי היית קיימת מחלוקת כנה בשאלה האם עסקינן בהחמרת מצב אם לאו, אולם סבורני כי טענותיה הנוספות של הנתבעת היו שלא לצורך. בנסיבות אלו, מצאתי כי נכון יהיה אם לסכום זה תתווסף ריבית צמודה בשיעור של 4% לשנה ממועד זה ועד למועד פסה"ד, וריבית שנתית צמודה בשיעור של 5% ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 11,379 ₪ בצירוף ריבית כאמור לעיל מ-20/12/09 ובתוספת שכ"ט עו"ד, אגרת משפט, שכה"ט והוצאות משפט בסך של 7,000 ₪. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)טרקטור