תקנה 45 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע - סיכון או פגיעה ; הטרדה או הפרעה" נסיעה לאחור דורשת מידה רבה של תשומת לב בייחוד כאשר ישנם הרבה רכבים בסביבת הרכב, כפי שהיה בענייננו. מדובר ברחוב ראשי בתל אביב, ועל פי התמונות אותן צירפה רכבים רבים היו באזור באותו זמן. 2. עדותו של מר שלגי נטע הייתה מהימנה בעיני, עקבית, ואובייקטיבי, משום שאינו בעל דין שיש לו אינטרס בתביעה. על כן אני מעניקה לעדותו משקל רב. על פי עדותו הוא ראה את רכב הנתבעים נוסע אחורנית, הוא עצר מעט, ואז סטה עם רכבו מעט שמאלה, על מנת להשתלב בנתיב השמאלי. במצב דברים כזה, רכב התובעת לא עמד מאחורי רכב הנתבעים בצורה ישרה אם כי בסטייה שמאלה. יתכן שעצם הסטייה במעט שמאלה היא שגרמה לשינוי בטווח הראיה של הנתבעת 1 כשהסתכלה במראה. אין באמור כדי לשנות מאחריותה של הנתבעת 1. אין די בבחינה דרך המראה שעה שמבקשים לבצע נסיעה אחרונית. הנתבעת 1 הייתה צריכה לוודא שאין רכבים שהיא עלולה לפגוע בהם בנסיעתה לאחור, כפי שעשתה לגבי הרכב החונה, אך כמובן לא לעשות כן בעודה נוסעת לאחור. סבירה יותר בעיני הגרסה לפיה הנתבעת 1 נסעה אחורה ולא ראתה את רכב התובעת מאשר שנהג התובעת הגיח לפתע מאחוריה מבלי שיכולה היתה לראותו לפני כן. הנתבעת 1 העידה כי התאונה התרחשה בפחות מ- 5 שניות (ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 20), כלומר גם מבחינת הזמנים אותם מתארת הנתבעת 1 לא סביר שנהג התובעת הגיח מאחוריה לאחר שהיא וידאה שאין אף אחד, ומכל מקום עליה תמיד לשמור על קשר עין בזמן הנסיעה לאחור. 3. נהג התובעת בעדותו, הודה בהגינותו שקצת לפני ובסמוך למועד התאונה קיבל הודעה לטלפון הנייד שלו, והסתכל עליו. עם זאת, העיד שבזמן שהסתכל על ההודעה לא היה בנסיעה אלא היה בעצירה. עדותו לא נסתרה. (ראה פרוטוקול עמ' 1 ש' 18-27) הנתבעים ביקשו להתלות בנקודה זו, ואולם לטעמי עובדה זו לא משנה לכאן ולכאן משום שנהג התובעת נסע אחרי רכב הנתבעים, כאשר הוא ראה שהנתבעת 1 החלה בנסיעתה לאחור, עצר וצפר על מנת שתחדל מנסיעתה לאחור משום שהוא נמצא אחריה, לאחר מכן קיבל הודעה לטלפון ואז הרגיש את הפגיעה. 4. לגרסת הנתבעת 1 חברתה היתה מחוץ לרכב בזמן התאונה משום שיצאה לבדוק האם מותר לחנות באזור זה. הנתבעים אשר הגישו אף תביעה שכנגד, נמנעו מלזמן אותה להעיד. חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה או עד, שהם לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה. בענייננו כאמור, ההסבר שניתן לכך לפי גרסת הנתבעת 1 הוא שהחברה נמצאת בתקופת מבחנים (ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 10). אין מדובר בהסבר שיכול להצדיק הימנעות מהבאת העד, ניתן היה להגיש בקשה מתאימה לזימון העדה. חברתה של הנתבעת 1 מהווה עדה חיצונית משמעותית במקרה זה. יתכן ויכולה היתה לשפוך אור וזאת לנוכח מיקומה מחוץ לרכב. אי העדת אותה חברה פועלת לחובתם של הנתבעים. 5. הנזק- תמונות הנזק הן מטעם הנתבעים והן מטעם התובעת מתיישבות עם הגרסה של נהג התובעת. הנזק ברכב התובעת התמקד בחלקו הקדמי של הרכב, בצידו הימני, בעוד שהנזק לרכב הנתבעים והתובעים שכנגד התמקד בחלקו האחורי של הרכב בצידו השמאלי. 6. סוף דבר, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה ארעה כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנתבעת 1. אני קובעת כי הנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי התאונה ארעה כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנהג ברכב התובעת. 7. בהתאם אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעת ביחד או לחוד את הסכומים הבאים: סך של 872 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.6.11 ועד ליום התשלום בפועל. סך של 50 ₪ בגין חוות דעת שמאית, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.6.11 ועד ליום התשלום בפועל. ימי השבתה/ עמידה- רכיב זה לא הוכח. סך של 150 ₪ בגין הוצאות בטלת עדים שנפסקו בדיון. סך של 1,200₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סך של 355 ₪ בגין אגרת ביהמ"ש. אני פוטרת מתשלום מחצית שניה של אגרה , הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד. זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי, מחוז מרכז. משפט תעבורהתקנות התעבורה