מהן הסכמות הצדדים בזיכרון הדברים לגבי זהות המושכר, לטענת התובעת השטח שהושכר לה על פי זיכרון הדברים, הינו השטח שהוחזק ע"י קלאסיק נוי שהייתה אמורה לפנותו. לטענת הנתבעים השטח המקורי על פי זיכרון הדברים, הינו השטח שפורסם במודעת הפרסומת, ואינו זה שהוחזק ע"י קלאסיק נוי. לטענתה, הובטח לתובעת, שככל שלקאסיק נוי תפנה את המושכר שהחזיקה, יושכר שטח זה לתובעת. מהן הפעולות שהותר לתובעת לבצע במושכר מי מהצדדים הציג מצג שווא במו"מ שקדם לחתימת זיכרון הדברים ומי מהצדדים הפר את ההסכם. 24. התביעה שהגישה התובעת, מתבססת על הטענה, שהובטח לה לקבל את השטח שתפנה קלאסיק נוי, בעת חתימת זיכרון הדברים ובהסתמך על כך נכנסה לשטח שהוצג לה בתחילה. לטענתה, בניגוד למצגי הנתבע, לא היה למושכר היתר בניה, ולאחר שהשקיע כספים רבים בהקמת גדר וסלילת אספלט, הוצא צו מנהלי להפסקת העבודה. כן טוענת, התובעת, כי בהסתמך על מצג הנתבע שהיא תקבל את השטח של קלאסיק נוי, היא השקיעה כספים רבים במושכר ונאלצה לשכור מושכר יקר יותר מפאת לחץ זמנים בו הייתה נתונה. 25. לטענת הנתבע, השטח עליו הוסכם והמוגדר בזיכרון הדברים, הינו השטח המקורי שפורסם במודעה ושהוצג לארנון. אכן, לאור בקשתו של ארנון, הובטח לתובעת, שככל שלקאסיק נוי תפנה את המושכר שהחזיקה, תקבל התובעת שטח זה, כאשר פינוי קלאסיק נוי, ייעשה בניסיון משותף שלו ושל ארנון, באמצעות בא כוחו של ארנון. משלא הצליחו לפנות את קלאסיק נוי, הסכימה וקיבלה התובעת, את השטח המקורי על פי זיכרון הדברים. לטענתו, התובעת היא שהציגה בפניו מצג שווא, לפיו, היא שוכרת את השטח לצורך אחסנה של ציוד וכלי רכב, ולכן דמי השכירות היו נמוכים. התובעת הסתירה ממנו את היקף הפעילות שהיא מתכוונת לבצע במושכר ועזבה את המושכר תוך שגרמה לו נזקים כספיים גבוהים. עדויות 26. רינה קריכלי בתצהירה דוחה את טענות הנתבעים לפיהן, היה בשטח מבנה נוסף אשר שימש את התובעת. לדבריה, התובעת הייתה אמורה לקבל את האנגר שבו החזיקה קלאסיק נוי שסירבה להתפנות מהשטח. רינה העידה בחקירתה, כי התובעת הוקמה בחודש ינואר שנת 2008, ופועלת כעוסק מורשה מאז שנת 2006. בתקופה הרלוונטית לא היה רישיון לעסק, וגם היום טרם הוצא רישיון. על פי עדותה, הנתבע התחייב בהתאם לזיכרון הדברים להעמיד לרשות התובעת האנגר בשטח של 120 מ"ר וגלריה שתיבנה בתוכו. בפועל התובעת נכנסה לשטח טרם שקלאסיק נוי פינתה אותו, אך בעת חתימת זיכרון הדברים, היה ברור לה שקלאסיק נוי מפנה את השטח והתובעת מקבלת החזקה בו ביום 29.6.09. 24. רינה אישרה, שמספר ימים לאחר חתימת זיכרון הדברים, היא וארנון ידעו שיש בעיה עם קלאסיק נוי שמסרבת לפנות את השטח, ולכן גם ידעו שזיכרון הדברים לא יכול להיכנס לתוקף. מבחינתה זיכרון הדברים תקף, למרות שהיא לא קיבלה את השטח. (ע' 15 שורה 26 - עמוד 16 שורה 23). היא ידעה שבעלה/ארנון מנסה לפנות את קלאסיק נוי, אך ללא הצלחה והנתבע הבטיח לטפל בנושא. לדבריה, ארנון ניסה לעזור לנתבע, ללא התחייבות, כדי לקדם את האינטרס שלהם, כיוון שהיו אמורים לעבור למושכר ביום 29.06, והם היו לחוצים. בעדותה אישרה רינה, שכאשר התובעת העבירה את הציוד לשטח המושכר ביום 29.6.09 הסתמן שקיימת בעיה, אך הם עדיין סברו שהם מקבלים גם את השטח שהיה בחזקת קלאסיק נוי. באותה נשימה השיבה לשאלה נוספת, כי ידעה שאינה יכול להיכנס לשטח של 140 מ"ר ול- 40 מ"ר, התובעת ומנהליה ידעו, על פי עדותה, עד ליום 29.6.09 שאינם יכולים לקבל את ההאנגר. (ע' 17 שורות 17 - 27, ע' 8 שורות 3-6 לפרוטוקול). לכן, התובעת מצאה פיתרון זמני, והיא הביאה לשטח מכולה, מיקמה אותה בתוך השטח של 600 מ"ר שקיבלה, מתוך 800 מ"ר שהייתה אמורה לקבל. (ע' 17 שורות 10 - ע' 18 שורה לפרוטוקול). לדבריה 600 מ"ר היו מיועדים לתפעול - כלי רכב, כלי עבודה. 25. רינה נשאלה לגבי הקבלות שצירפה להוכחת הוצאות התובעת, שאת סכומן, היא עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה. על פי עדותה, הקבלה מיום 2.6.05 הינה בגין ציוד שנקנה, כמו צינורות, כדי להכין גדר. כאשר נטען בפניה שמדובר בציוד שנרכש עבור העסק שמנהלת התובעת, השיבה כי כשבונים גדר צריך עמודים. לגבי קבלה מס' 2921 שעניינה צינור מגולבן בעלות של 3,332 ₪ העידה, כי מדובר בחומרי גלם שנמצאים אצל התובעת באופן שוטף, וכי זה לא נרכש לצורכי תביעה זו. (ע' 20 שורה 21). חשבונית 100274 מיום 31.05.09 בגין הובלת בניין כולל הובלה מדובר בחמרים לבניית גדר. לדבריה, החשבוניות שהוצאו טרם כניסת התובעת לשטח, הן הוצאות שהתובעת הייתה בתהליך של השבחה בעסק, ונערכה לפחות שבועיים וחצי לפני. לדבריה, גם הובלת הפסולת בהתאם לקבלה מיום 30.06.09 קשורה להשבחת הנכס. רינה קריכלי העידה שאינה יכולה להראות קשר בין החשבוניות בסכום של 24,000 ₪ לבין ההשקעה במושכר. לדבריה, יש לה ראיה להשקעה בציוד שנקנה לפני הכניסה לשטח לצורך השבחתו, ויש עובדים שהם עדי ראייה שהיו שם, אך אלה לא הובאו לעדות. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. 26. לדבריה, חשבונית בגין קניית זרוע נוספת מספר 1377907 מיום 25.05.09 הינה בגין ציוד שהתובעת העבירה לשטח ששכרה מהנתבע, וחשבונית 49761 מיום 08.06.09 חשבונית מיום 25.05.08 49552. הן בגין מצלמות שהתובעת קנתה שנה קודם לכן והעתיקה אותה לשטח המושכר. חשבונית מספר 57237 מיום 25.11.09 הינה בגין התקנת מצלמות שנרכשו קודם לכן. חשבונית 55152. הינה בגין עבודה במושב מזור. לדבריה, כל הקבלות האלו הן קבלות של רכישת ציוד, כנגד משהו שנשרף. התיעוד לכך, לדבריה, הם עובדי מוקד אמון. דברי לעניין אי הבאת עד, יפים גם לכאן. לגבי השקעות התובעת בשטח החלופי שהשכירה במקום השטח נשוא הסכם זה, העידה רינה קריכלי, כי התובעת שכרה שטח גדול יותר מזה של הנתבעים - 300 מ"ר, מלגזה שהייתה בשכירות ועוד דונם. לדבריה, היא לא יידעה את הנתבע שהתובעת עומדת להשקיע במושכר החדש 100,000 ₪. עוד העידה, כי בשטח המושכר החדש/חלופי הושקעו כספים לרכישת חמרי גלם, שנרכשו מספקים קבועים של התובעת, באופן שוטף.. כאשר נשאלה כיצד הפרידה בין חשבוניות להשבחת הנכס לבין אלו הנוגעות להוצאה שוטפת, השיבה שזה חישוב פשוט כמנהלת העסקת שיודעת "מה שייך למה". 27. ארנון קריכלי מנהל ובעל מניות בתובעת, הוסיף בתצהירו, כי הוא הבהיר לנתבע את מהות עבודתה של התובעת, וכי מדובר בפעילות שמתבצעת במשך 24 שעות ביממה. הנתבע הציע לו שטח בן 120 מ"ר שמכיל בחלקו האנגר, עם אפשרות לבנות בו גלריה למשרד בשטח 40 מ"ר, שצמודה לו קרקע לא סלולה בהיקף של 800 מ"ר, אותה ניתן לסלול ולהניח מעל אספלט ולהפוך אותה לשמיש לחברה. בסיור בשטח ראה שבהאנגר מחזיקה ומשתמשת קלאסיק נוי, אך הנתבע אמר לו שהיא אמורה לפנותו והתובעת תוכל להיכנס לכל השטח ביום 1.7.09. לדבריו, הנתבע הבטיח שידאג לציוד לכיבוי אש, יתקין תשתיות חשמל, יספק תא שירותים כימיים נייד. הוסכם שכל השקעה של התובעת בשטח תקוזז מדמי השכירות. 28. לטענתו, הנתבע הציג בפניו מצג שווא ולא סיפר לו טרם חתימת ההסכם שקלאסיק נוי מסרבת לפנות את המושכר. הנתבעים לא מסרו לתובעת את השטח שהובטח לה, הם לא מסרו לה 200 מ"ר הצמוד להאנגר, לא אפשרו את החזקה בהאנגר ולא אפשרו בניית גלריה בגודל של 40 מ"ר. הנתבעים לא הקימו תשתיות חשמל ומערכת כיבוי אש. לטענתו, התובעת קיבלה לחזקתה רק 600 מ"ר מתוך 960 מ"ר שהובטחו לה ו- 360 מ"ר נוספים שהובטחו לה כלל לא נמסרו לה. על דלת משרד התובעת הודבק ביום 7.7.09 צו הפסקת עבודה, לגבי בניית המשרדים וסלילת חניה בשטח 600 מ"ר. עוד העיד ארנון, שביום 27.8.09 הניח הנתבע במשרדי התובעת הסכם מפוברק, שמנהלי התובעת לא ראו אותו מעולם, ללא חתימות. (נספח יח' לתצהיר ארנון). בבדיקה ברשות המקומית הסתבר לארנון, שמי מהנתבעים הגיש את ההסכם כשהוא חתום לרשות המקומית, ומחוות דעת מומחה התובעת עולה, כך ארנון, שמדובר בהסכם מזויף. 29. בחקירתו העיד ארנון, כי זיכרון הדברים מהווה ההסכם הראשוני והצדדים לא הגיעו לחתימת הסכם. לדבריו, התובעת לא קיבלה את השטח שהובטח לה, ועל פי ס' 1 לזיכרון הדברים, מותר לה לבנות שדרוג פנימי של 40 מטר בתוך ההאנגר, בהתאם לסע' 1 בהסכם. לא פורט בזיכרון הדברים מה התובעת מתכוונת לבנות בשטח, אך כאמור לא נחתם הסכם. לדבריו, כבר בפגישה הראשונה הבין שקיים שוכר אחר, שאמור לעזוב את השטח. ארנון העיד, שבתחילת חודש יוני אמר לו הנתבע שקלאסיק נוי לא רוצה להתפנות, ושהוא יטפל בנושא באמצעות בא כוחו ובתוך פחות מחודש היה אמור הנתבע לפנות את קלאסיק נוי. לדבריו, הוא הסכים לבקשת הנתבע לעזור בפינוי / הוצאת קלאסיק נוי, ארנון ניסה לקדם את המו"מ אבל נציג קלאסיק נוי סרב לדבר עמו. ארנון הפנה את הנתבע אל אחיו, עו"ד מובשוביץ. בשלב זה קלאסיק נוי הייתה בשטח. 30. לשאלה "אתה עושה הסכם, כמה ימים אחרי חתימתו מסבירים לך שהוא לא יקרה. אתה נוכח בשטח לנהל מו"מ ואתה מבין שהוא לא יכול להיות... כל מה שאתה אומר עכשיו שלמרות שהבנת שכלום לא קורה ואתה טיפלת בענין, סמכת על הנתבע שהוא אמר לך שהכל כן יהיה? ת. כבר לא סמכתי עליו אבל לא היתה לי ברירה. ש. הוצאת מכתב של הפרה לנתבע? ת. בהמשך שלחתי. ש. הכוונה לא אחרי כמה חודשים, אלא כשהיית צריך לקבל את הכל כאמור לעיל? ת. הכל ממש לא בסדר, לא הוצאתי תכתובת באותו רגע כי אני עסק שעובד עם גופים ממשלתיים בעבודה שאי אפשר לעצור וחייבים להמשיך לתפעל את העסק. ש. כלומר, צריך לעצור את כל העסק כדי שהיועמ"ש שלך ישלח מכתב? ת. צריך לעצור הרבה דברים. ............ ש. כשהחלטת להקים את השטח הגשת תכניות למישהו עבודות רישוי לעבודות? ת. לא. ש. הגשת בקשה כלשהי למישהו? ת. לא הגשתי בקשה מכיוון שהנתבע אמר לי שהשטח והמחסן מאושרים פל"ח. (פעילות לא חקלאית)............ אני לא צריך להגיש תכנית אם המקום מאושר, כי הוא הגיש...... -ש. מפנה לסע' 45 לתצהירך ומצטט. איזה רשיונות הראה לך הנתבע? ת. לא הראה לי. ש. ואיזה היתרים הוא הראה לך? ת. לא הראה לי. לא ביקשתי לראות היתרים. ............ 31. עובד התובעת אלירן עמר, הצהיר כי במסגרת עבודתו עזר לתובעת להעביר ציוד אל השטח המושכר שבבעלות הנתבעים. לדבריו, התובעת החלה להכשיר את השטח הצמוד לקרקע, כולל סלילתו כיסוי באספלט, גידור בגדרות פח הקמת שערים והנתבע אף עזר בתכנון ובפינוי הפסולת.לתובעת לא היו משרדים והיא לא ישבה בהאנגר שהיה בשטח אלא הפעילות התרחשה בחוץ. התובעת הביאה מכולה לחצר, בשטח שהיה מיועד להחסנת הציוד, ובו הוקם משרדון ללא תשתית מסודרת לחשמל ומים. היה שם כבל חשמל חשוף מבית המגורים של הנתבע ומצלמות האבטחה של התובעת נשרפו. בחודשים יולי אוגוסט 2009 היו הפסקות חשמל והמחשבים והמזגנים לא עבדו. הפסקות החשמל גרמו לעלטה מוחלטת וזאת כאשר חלק מעבודת התובעת הייתה בלילה. לדבריו הפסקות החשמל נגרמו במכוון ובמזיד כאשר הנתק בחשמל אירע לאחר שהנתבע היה בשטח. בחודש אוגוסט 2009 הגיעו שני אנשים שאיימו עליו ועל עובדים אחרים ובחודש נובמבר 2009 עברה התובעת לשטח אחר. בחקירתו העיד אלירן עמר שהתנאים בשטח של הנתבעים לא היו ראויים. את הקרוואן שהובא על ידי התובעת הובילה משאית של התובעת. הציוד שהינו עגלות הונח בשטח שגודר, כאשר העבודות של התובעת בפועל מתבצעות בחוץ. 32. התובעת הגישה חוו"ד מומחה של שמאי מקרקעין אלי סידאוי לגבי אומדן סכומים ראויים ליום 30.5.09 לנכס מסחרי במושב מזור, ביום עריכת זיכרון הדברים כאמור. הוא ביקר בנכס ביום 6.9.12 ואומדן דמי השכירות נכון ליום 30.5.09 על פי חוות דעתו הינו 6,600 ₪ לחודש. קביעתו זו נעשתה על סמך הסביבה בה ממוקם הנכס, מצבו, מצבו התכנוני ונתוני הביקוש. בחקירתו העיד, כי הוא לא נכנס לשטח כיוון שהיה שוכר אחר, הוא לא יודע מה שטח החצר המגורדת והעריך את השטח לפי 800 מ"ר. כל המידע עליו התבססה חוו"ד נמסרה לו על ידי התובעת. 33. התובעת הגישו חוו"ד גרפולוגית של הגב' פנינה אריאלי, העוסקת בנושא הגרפולוגיה כ-25 שנה ומנהלת מכון לאבחון גרפולוגי, מרצה בנושא, יועצת לארגונים ומנחה מתמחים. הגב' אריאלי נתבקשה לחוות דעתה בעניין זיוף מסמך שהוא צילום 3 עמודים מתוך חוזה שכירות (להלן: "ההסכם") שכותרתו "הסכם שירותי אחסנה", שנערך במושב מזור בין ארנון ורינה קריכלי והתובעת לבין הנתבעים. בעמודו האחרון של הסכם זה, חותמת התובעת בצרוף חתימה, היא החתימה שבמחלוקת. להשוואה היא קיבלה 3 עמודים של זיכרון דברים (להלן: "זיכרון הדברים") בין אותם צדדים, מיום 30.5.09, ובו בעמודו האחרון חותמת התובעת עם חתימה. 34. המומחית התבקשה לבדוק, האם החתימה והחותמת שבמחלוקת זויפו והאם החתימות בכתב יד על המסמך שבמחלוקת נכתבו על ידי אותו אדם שכתב את זיכרון הדברים. לצורך חוו"ד היא השתמשה במיקרוסקופ סטראוסקופי משוכלל, עם מצלמה מובנית המגדילה פי 50 תוכנה מיוחדת למצלמה זו המאפשרת עיבוד גרפי, הגדלה ממוחשבת תאורה אלקטרו יולט ופילטרים אופטיים. בחוו"ד פירטה שאין מסמכים מקוריים ולכן היא מבוססת על צילומים. היא מצאה שהסכם שירותי האחסנה - המסמך שבמחלוקת עבר מספר רב של צילומים וקווי החותמת והחתימה היטשטשו, אך ניתן לראות את מהלך קווי החתימה ביחס לחותמת ולהשוות בין שני המסמכים. קיימת זהות מוחלטת בין החתימה על שני המסמכים מבחינת אורך הקווים, כיוונם, ונקודות החיתוך שלהם על גבי החותמת. העמוד אחרון הכולל את החתימה שבמחלוקת צולם פעמים רבות יותר מאשר העמודים האחרים באותו מסמך. על כך מעידים ההבדלים בחוזק של הכתב לעומת הטישטוש בעמוד האחרון. עקב הזהות המוחלטת בין שתי החתימות אין ספק שהחתימה על גבי הסכם שירותי האחסנה זויפה בשיטת "העתק הדבק". כלומר נעשה שימוש במחשב כדי לגזור את החתימה מזיכרון הדברים ולהדביקה בהסכם. כדי להטעות את הבוחן, המזייף ביצע הטיה אלכסונית של החתימה המועתקת, כך שלכאורה קיים שוני, אך בבדיקת ההתאמה של מיקום קווי החתימה ביחס לפונטים של החותמת נתגלה הזיוף. בנוסף ביחס לעמוד אחרון של ההסכם ביצע המזייף מספר רב של צילומים לטישטוש הקווים. 35. לגבי כתב היד שבמחלוקת, מצאה המומחית התאמה בין כתב היד בין זיכרון הדברים לבין זה שעל גבי ההסכם, הן בצורת כתיבת האותיות והמספרים, הן בגודל האותיות והפרופורציות הפנימיות, בצורת קווי הקישור בין האותיות והמילים, במימד האורך והגובה בכיוון הקו בצורת הכתיבה של הספרה 9. היא מצאה שבזיכרון הדברים הכתב נעשה בצורה מהירה יותר מאשר בהסכם שבו הקפדה בכתב היד, אך בשני המסמכים וריאציות דומות של אותיות ומספרים. הממצאים לטענתה מראים על התאמה במאפיינים והגיעה למסקנה בסבירות גבוהה שהחתימה על גבי ההסכם מזויפת ויש התאמה בכתב היד של שני המסמכים. בחקירתה אישרה שלא קיבלה מסמכים מקוריים ואף נאמר לה שלא ניתן להשיגם. בחקירתה הסבירה שהיא לא ניתחה את כתב היד אלא השוותה את כתב היד בשני המסמכים ומסקנתה שהחתימה שבמחלוקת זויפה מתבססת על הזהות וההתאמה המושלמת בין השניים. 36. דוד כהן אשר חכר אצל הנתבעים שטח העיד שבפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ניתנה להם חצי שנה לפנות את השטח וכי הנתבעים הגישו נגדם תביעה כספית על סך 54,000 ₪ והם פינו את השטח. לטענתו התביעה הכספית עדיין מתנהלת בבית המשפט. 37. הנתבע הצהיר, כי הקפיד להעביר למועצה המקומית את הסכמי השכירות ביחס לכל הנכסים שהשכיר. הנתבעים שכנגד סרבו לחתום עמו על הסכם שכירות מעודכן שישקף את תנאי השכירות, והוא נאלץ לפעול כדי שהחיוב בארנונה יהיה אמיתי. הנתבע מתייחס בתצהירו לכל ההליכים בהם היה מעורב ושהועלו על ידי התובעת, ומציין שלא נמצא חייב בהפרת הסכם ואף לא באחד מהם, למעט חיובו בתשלום 650 ₪ בהסכם פשרה באחד התיקים. הנתבע אף טוען, כי הנתבעים שכנגד הסיתו נגדו חלק מהשוכרים בשטחו. 38. לגבי הסכם השכירות, העיד הנתבע, כי הוא עורך את הסכמי השכירות והנתבעים שכנגד קיבלו לידם את זיכרון הדברים ופעמיים נמסר להם עותק מנוסח הסכם השכירות. האחד, עם היכנסם למושכר מסר להם הנתבע טיוטת הסכם, כדי שההתקשרות תוסדר ביניהם בצורה מסודרת, וכדי שימלאו את פרטיהם האישיים, אך הם לא חתמו על ההסכם ונכנסו למושכר מכוח זיכרון הדברים. השני, לאחר שהתובעת קיבלה את החזקה במושכר, נמסר לכל הדיירים חוזה אחיד ביום שפקח מטעם המועצה ביקר בנחלה, כדי להסדיר את הפרוצדורה לתשלום. באותו מועד, גם הנתבעים שכנגד קיבלו טיוטת הסכם סטנדרטי, ועותק ממנו נמסר לארנון, כל השוכרים חתמו על ההסכם והנתבע נתן עותק לפקח. לגרסתו, למרות שהנתבעים שכנגד לא חתמו על ההסכם עם היכנסם למושכר, הם חתמו עליו בעת שהפקח הגיע, לאחר שהוא הסביר להם שתהיה בעיה עם תשלום הארנונה, ככל שלא יחתמו על ההסכם. 39. לטענת הנתבע, בעת שההסכם הוגש לרשות המקומית, הגדר שנבנתה ע"י התובעת, כבר הוקמה. מלכתחילה, סוכם בזיכרון הדברים שהתובעת תקבל 120 מטר מחסן לאחסנה ועוד 800 מטר חצר פתוחה מתחת לכיפת השמים, כדי לאפשר חניית הטנדרים והעגלות שמשמשים לאבטחת כבישים או ציוד. ס' 3.7. להסכם, בא, לדבריו, לגבות אותו כנגד תביעה. ככל שהרשות תתנגד, יש לשוכר שתי ברירות: להתכתש עם הרשויות או לחילופין לקחת את קצובת הזמן מהרשויות, בערך כשמונה וחודשים מבלי שיתבע אותו. 40. הנתבע אישר שדרישתו שהתובעת תפנה את השטח, נבעה מצו ההפסקה המנהלי לגבי הגדר שבנתה התבעת. עפ"י ההסכם לא היה צריך להקים שער וגדר והנתבע היה צריך להקים שירותים כימיים ושער כניסה להאנגר, שהיה עליו להגביהו. בפועל, הגדר נבנתה בדיעבד לאחר שהם אכלסו את המקום. הנתבע העיד, שהוא תובע בגין חומרים שנלקחו ממנו לבניית השער. הנתבע הופנה לנספח א.3. לתצהירו, - שרטוט של השטח עם תוספות בכתב ידו והשיב שמדובר במפה שעליה הבהרות בכתב ידו. לדבריו, לפי השרטוט הזה המחסן המקורי שהתובעת קיבלה בו חזקה, הוא בין המחסן של קלאסיק נוי לבין המסגריה של זוסמן. הפרת ההסכם מצד התובעת היא בכך, שהיא לא ישבה בשטח שהושכר לה - במחסן המקורי המסומן בנספח א.3. לתצהירו, אלא באותו שטח של 120 מ"ר היא אחסנה בו ציוד ולא בנתה משרד. 41. הנתבע הופנה לעמודו הראשון של זיכרון הדברים (א.1. לתצהירו), בצד ימין למטה, ובו שרטוט של השטח המושכר, והשיב, ש "לאחר מעשה זה מה שקרה", וזיכרון הדברים לא שונה. הנתבע נשאל: ש. אז תסביר לי, מפנה לא.3, איך יכול להיות שה-120 מטר שבתוך ההאנגר צמודים לחצר בזכרון הדברים ובא.3 יש ביניהם את המחסן של קלאסי נוי? ת. מלכתחילה הוצג לארנון המחסן של 120 מטר וזה פורסם ביד 2 ולמודעה הזאת הוא בא לחצר שלי. לאחר שסיירנו בשטח ארנון הבהיר לי שהוא היה מעדיף שהמחסן לא יהיה באמצע המבנה אלא יפנה לכיוון החצר הפתוחה כך שהוא יוכל לראות את כל הממלכה שלו מתוך הגלריה שהוא יבנה. הוא רצה את ארגז הכלים למטה מתחת למשרד. הסברתי לו שאי אפשר משום שמתאכלס שם יהודה זכריהו שנמצא איתי בסכסוך כספי שנקרא קלאסי נוי בע"מ, שהוצא על ידי בית המשפט. ארנון התנדב ואמר שאסמוך עליו ויש לו משפטנים ויכולות להוציא את הבחור ולפצות אותו מ-120 מטר מהחזית המערבית ואז זה יהיה חלק מהחצר. כתבנו את החוזה אחרי שהוא סייר בשטח. יש שוני, כי בפועל העסקה הזאת הוכשלה על ידי עו"ד.... 42. הנתבע העיד, שהתנאי בזיכרון הדברים, לפיו קלאסיק נוי תפונה, הוכתב לו במשרד ב"כ התובעת "תחת מכבש לחצים אדיר משנכשל המו"מ להחלפת המקום עם יהודה זכריהו". לדבריו, השורה האחרונה בזיכרון הדברים המצורף לתצהירו, ולפיה "תוספת הערה לזיכרון הדברים בהמשך לחוזה מעבר לדף" הוספה תחת מכבש לחצים במשרד של ב"כ התובעת, ביום 19.6.13, כאשר התובעת הכתיבה לו תוספת שנמצאת אצלו והיא לטובת התובעת. התוספת שנכתבה מעבר לדף ולא צורפה לתצהירו, קובעת, שהיות וקלאסיק נוי הפרה את ההסכם המשולש ולא עומדת בהבטחה לפנות את החזית המערבית, התובעת רואה עצמה נפגעת וככל שהשטח לא יפונה עד תאריך שהיה כתוב במסמך, התובעת תשית קנסות ופיגורים על הנתבע. לגרסתו, מטרת תוספת זו, הייתה כדי למנף זאת כ"כוח משפטי" על קלאסיק נוי. 43. הנתבע העיד שארנון ידע, במועד עריכת זיכרון הדברים, שיש בעיה עם פינוי קלאסיק וידע שלמרות שלנתבע ולקלאסיר נוי היה הסכם "לצמצום השטח" שהיא החזיקה, קלאסיק נוי הפרה את ההסכם הזה. לדבריו, במחסן המקורי שנמסר לתובעת היה לוח החשמל הראשי של כל השוכרים, ולכל שוכר היה לוח משני במשרדו. הנתבע העיד, שהפיסקה בזיכרון הדברים, לפיה שדמי השכירות יקוזזו מכל השקעה שקשורה לתשתיות לצרכי הקמת המקום,הייתה מכוונת לתוך המבנה של 120 מטר. הנתבע העיד, כי השכיר את השטח שוב שנתיים לאחר עזיבת התובעת, אשר השאירה אנדרלמוסיה נוראית של פסולת, שאריות חומרי צבע, שלטים, גדמים של צינורות. המקום היה תוהו ובוהו ואי אפשר היה להשכיר. 44. הנתבעת (אשתו של הנתבע), הצהירה כי אין לה כל זכויות במקרקעין ואינה מעורבת בענייני השכרתם, אלא רק בעלה. לדבריה, היא מעולם לא הכשילה את ההתקשרות בין הצדדים. לדבריה, השכנה ששיחתה תומללה היא יריבת משפחתה שלחובתה פס"ד לטובת הנתבעים. היא נכחה בפגישות בביתה בין בעלה לתובעת וההתנהלות נעשתה בין ארנון לנתבע בביתם. לדבריה, בעלה מסר לארנון את המחסן האמצעי, ולא את זה שהחזיקה קלאסי נוי (קלאסיק נוי) שהוא המחסן המערבי יותר מהמחסן האמצעי. לאחר קבלת המכתב מב"כ התובעת, היא טלפנה לארנון בניסיון להגיע לעמק השווה, כדי שיפנה את המקום עקב צו הפסקת העבודה. הפגישה לא התקיימה והם שוחחו בטלפון.? מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה: מודעת פרסום המושכר לא הוצגה ע"י הצדדים, אך אין חולק כי הפרסום היה לגבי השטח שלא היה מוחזק ע"י קלאסיק נוי. אין חולק, כי ביום 30.5.09 נחתם זיכרון דברים, עליו חתום הנתבע מצד אחד והנתבעים שכנגד כשוכרים מצד שני. זיכרון הדברים, אשר נכתב בכתב ידו של הנתבע, אינו קריא, ואינו ברור ויש לדלות ממנו את כוונת הצדדים. לאור ניסוחו, כתב היד הלא קריא, והעדר פרוט ראוי, מלאכת הבנתו אינה קלה. תמוה בעיני, שחברה כמו התובעת, אשר מציגה עצמה כמי שעובדת מול רשויות וגופים גדולים, בעבודות תשתית נרחבות, ובהיקפים כספיים ניכרים, חתמה על זיכרון דברים כגון זה. בזיכרון הדברים נקבע, בין היתר: תקופת השכירות הינה מיום 1.7.09 עד 30.6.10 +4 שנות אופציה. דמי השכירות נקבעו לשטח אחסנה ולמשרד. בהתאם לזיכרון הדברים, הושכר לתובעת "האנגר בשטח של 120 מ"ר +שידרוג פנימי של כ- 40 מ"ר משרד על הגלריה +חצר בגודל של 800 מ"ר.....בסה"כ השטח א. בתוך האנגר 120 מ"ר ב. בחצר 120 מ"ר". על פי הגדרת זיכרון הדברים השטח הושכר כ"מקום לתפעול החב' הנ"ל" (היא התובעת). עוד הוסכם בזיכרון הדברים, כי "כל השקעה שתמומן ע"י התובעת תקוזז בהתחשבנות של ע"ח השכירות (כל מה שקשור לתשתיות ולצרכי הקמת המקום) בחצר התפעול יתווסף שירותים כימיים ....שער כניסה......". זיכרון הדברים אינו מגדיר מהן ההשקעות שתבצע התובעת. הוצאות התובעת לפינוי קלאסיק נוי יקוזזו מדמי השכירות שעליה לשלם לנתבע. ו. בהתאם לזיכרון הדברים יספק המשכיר, אספקת מים, חשמל, טלפון וסידור ברזי כיבוי אש. 46. עוד באמצע חודש יוני החלה התובעת להכשיר את השטח, שאינו השטח שהיה בחזקת קלאסיק נוי, ונכנסה לעבוד בו בתחילת חודש יולי 2009. זאת, כאשר מעדויות ארנון ורינה עולה בברור, שלפחות חודש קודם לכן, עוד בתחילת חודש יוני, היה ידוע וברור שקלאסיק נוי לא מתכוונת לפנות את השטח בו החזיקה. אין חולק כי ביום 7.7.09 הוצא צו הפסקה מנהלי המורה על הפסקת בניית משרדים וסלילת חנייה בשטח של כ- 600 מ"ר. אין גם מחלוקת, שהתובעת פנתה את המושכר בראשית חודש נובמבר 2009. השטח המושכר 47. עיקר התביעה שהגישה התובעת, מושתת על טענתה, שהנתבע הבטיח להשכיר לה, לא את השטח שפורסם להשכרה, אלא את השטח שהיה מוחזק, בעת חתימת זיכרון הדברים, ע"י קלאסיק נוי ובהסתמך על כך נכנסה לשטח שניתן לה בפועל, הוא השטח המקורי על פי זיכרון הדברים. לטענת הנתבע, זיכרון הדברים מתנה את קבלת השטח בו החזיקה קלאסיק נוי בפינויה, ומתייחס לשטח שמחזיקה קלסיק נוי, לאחר פינויה. אך לפני הכניסה לשטח המקורי, כבר היה ברור לכולם, שהשטח של קלסיק נוי אינו רלוונטי, והתובעת נכנסה לשטח, מתוך הסכמה וידיעה, שהשטח שהוחזק ע"י קלאסיק נוי אינו בר פינוי. לטענתו, השטח עליו הוסכם הוא השטח המוגדר בזיכרון הדברים, תוך ניסיון משותף שלו ושל ארנון, באמצעות בא כוחו של ארנון, לפנות את קלאסיק נוי וככל שניסיון זה יצליח, תקבל אותו התובעת. 49. על פי זיכרון הדברים הושכר לתובעת האנגר של 120 מ"ר עם אפשרות בניית גלריה בתוך ההאנגר, בשטח של 40 מ"ר, וחצר בשטח 800 מ"ר. זה גם השטח שהוצג לתובעת עת הגיע ארנון לשטח בעקבות מודעה בעיתון, (ס' 12 לכתב התביעה על גבי זיכרון הדברים, שנכתב ע"י הנתבע, שורטט בכתב ידו השטח, בו צוין האנגר בגודל 120 מ"ר וחצר בגודל 200 מ"ר. לפי נספח 3 לתצהיר הנתבע השטח של קלאסיק נוי היה 240 מ"ר. מהשרטוט שבזיכרון הדברים, ניתן ללמוד שהשטח שהושכר לתובעת, אינו השטח שהחזיקה קלאסיק נוי. אלא שעל פי הצהרת ב"כ הנתבעים, השטח שהוגדר בהסכם, הוא זה של קלאסיק נוי, מתוך כוונה לפנותה. מכיוון שהפינוי לא צלח, הסכימה התובעת לקבל את השטח המקורי שפורסם במודעה. בפועל קלאסיק נוי לא פינתה את המושכר בו החזיקה, והתובעת קיבלה את החזקה בשטח של 120 מ"ר.. 50. מנוסח זיכרון הדברים, ס' ז' עולה, שיש לשלם הוצאות לקלאסיק נוי, כדי שתפנה את השטח בו החזיקה, ואין בזיכרון הדברים, כל התחייבות מפורשת של הנתבע להשכיר לתובעת את השטח הזה. . סוכם בזיכרון הדברים שהוצאות פנוי קלאסיק נוי, שישולמו ע"י התובעת, יקוזזו מדמי השכירות. מה שמצביע, שהיה ברור לתובעת שיש לשלם לשוכרת הקודמת הוצאות לפינויה. באותו שלב, כך על פי העדויות והראיות, לא היה ברור כלל מה דורשת קלאסיק נוי כ"דמי פינוי", כך שלא יכולה הייתה להיות התחייבות לפינוי. 50. רינה העידה: (בעדותה יהודה, הכוונה לשוכרת הקודמת) ש. מפנה אותך לסעיף ז' להסכם, מה אומר הסעיף הזה. מה כוונה ההסכם עם הוצאת. ת. עם הוצאת הדייר, הוא התחייב במעמד החתום הוא התחייב בהתחלה, זה לא קרה בפועל, נכנסנו לשטח האספלט לפני שהדייר בעצם פונה........ יהודה היה שם, ונאמר שהחוזה הסתיים........ ש. (סעיף ז' לזיכרון הדברים) אם מה שאת אומר נכון, מדוע צריך לשלם ליהודה שיצא, אם החוזה שלו נגמר. ת. אני לא זוכרת מה זה היה. ש. מספר ימים לאחר חתימת ההסכם, קורא לכם הנתבע 1, אליו ומודיע לכם שיש בעיה ויהודה לא רוצה להתפנות. נכון. ת. ידענו שאחר כך יש בעיה. ש. בעלך אומר, מספר ימים לאחר חתימת ההסכם (מפנה לסעיף 18 לתצהיר בעלך) זאת אומר האם בעלך סיפר לך על האירוע הזה. ת. כן. ש. זאת אומרת שאת ובעלך הבנתם שימים ספורים לאחר החתימה שבעצם יש בעיה עם ההסכם שחתמתם הוא לא יכול להיכנס לתוקף כי יהודה לא רוצה להתפנות. ת. כן....... ש. ברור שההסכם שנחתם על ידכם לא יכל להיכנס לתוקף, כי בעצם יהודה לא פינה את השטח, ואתם לא יכולתם להיכנס. ת. מצד שני הוא גם אמר שאין לנו מה לדאוג הוא הרגיע אותנו........ ש. וידעת גם כמה ימים קודם שלא תקבלי. ת. ידעתי שיש בעיה. לא ידעתי שלא אקבל........ ש. שאתם עברתם ביום 29.06.09 כבר ידעתם שאת עיקרי זיכרון הדברים לא ניתן לקיים, מפני שיהודה לא פינה את המקום. היה ברור לכם. ת. זה לא היה ברור, זה הסתמן שמשהו יוצר בעיה. הייתה בעיה....... ש. את כבעלים של החברה היית מודעת שמתנהל מו"מ עם דייר אחר, ובעלך מתאר תמונה שאת מודעת לה, שאותו דייר אומר שהוא לא מתפנה, וגם עו"ד שלך לא הצליח לפנות את הדייר. כשאת באה להעתיק את מקום החברה, את יודעת שאת לא יכולה להיכנס לדייר למקום. ת. ידעתי שאני לא יכולה להיכנס ל-120 ול-40 מ"ר. ש. ידעתם שלנכס נשוא זיכרון הדברים אי אפשר להעמידו להשכרה. ת. להאנגר. כן........ ש. ביום 21.06.09 יש התקדמויות ביניכם לבין עו"ד פוקס. ת. נכון. ש. ואתם יודעים שהוא לא רוצה להתפנות (סעיף 22 לתצהירו של בעלך). ת. כן. ש. אם ידעתם שעד ה-29.06.09 שבוע אחרי ברור לכם שאתם לא יכולים להיכנס לנכס. ת. כן. לא יכולים להיכנס לאנגר. ש. זאת אומרת שהנכס נשוא זיכרון הדברים לפני שאתם עוברים לקום, אתם ידועים שהוא לא רלוונטי. נכון. ת. נכון. זה הסתמך למקום שהוא בחוסר וודאות באותו רגע. ש. את הנכס הזה לא קיבלתם, אתם הולכים לקבל נכס אחר, ונניח שאתם יודעים עד ליום 29.06.09 אתם יודעים שבעצם את הנכס של יהודה .... ת. ידענו שאין את האנגר. באותו רגע נתון.......... ש. בעצם אתם יודעים מפאת הנסיבות אתם צריכים לקחת מקום אחר. ש. ביום 29.06.09 עם כל הכלים והציוד, ואין נכנס, מה ההסכם לגביהם. ת. יש לנו 800 שאנחנו צריכים לקבל, וקיבלנו 600. ש. אז ביום 29.06.09 אתם מסכימים לשטח של 600 מטרים, ולשים את המכולה. ת. כן. 51. ארנון העיד (ע' 33 - 35 לפרוטוקול) ש. מפנה לסע' 18 לתצהירך, מתי קרה מה שכתוב שם? ת. זה היה בסביבות 3-4 ימים. ש. לצורך מה קרא לך הנתבע? ת. הוא אמר לי שהשוכרת שבמקום לא תתפנה כמו שהבטיחה. ש. כלומר, כבר בראשית יוני אתה מבין שזכרון הדברים הוא לא בר קיום. ההסכם שנחתם אין לו תוכן וייתכנות כי הדייר לא רוצה להתפנות? ת. כן, הוא אמר לי שהוא לא רוצה להתפנות הדייר ושהוא יטפל בזה באמצעות עוה"ד שלו. ש. מתי אתה אמור להיכנס לפי החוזה? ת. ב-1/7/09. ש. כלומר הוא צריך לפנות את הדייר תוך חודש? ת. פחות מחודש לדעתי. הוא הבטיח לי שהוא יוציא אותו בעזרת עו"ד שזה בטיפול, אני לא יודע תוך כמה זמן. ש. מפנה לסע' 19-22 לתצהירך, שמהם עולה שהטיפול עבר לעוה"ד שלך? ת. זה לא עבר בצורה כזאת. הנתבע רצה ממני עזרה כי הוא לא הצליח להוציא את השוכרת שהיתה במקום, הוא ביקש ממני לעזור לו לפנות אותה ואני הסכמתי לעזור. ש. ואז לקחת את הטיפול המשפטי והתשלום של הטיפול המשפטי על עצמך ומעבר לזה ניהלת את המו"מ לפינויעם השוכרת במקום באמצעות יהודה, ? ת. ניסיתי לקדם את המו"מ אבל יהודה נציג השוכרת לא רצה לדבר איתי. ........ ניסיתי אבל לא היה עם מי לדבר. לא היתה הסכמה. הוא טען שהנתבע חייב לו כסף. ....... ש. מתי נכנסתם לשטח פעם ראשונה והתחלתם השקעה כלשהי בשטח. בסע' 28 לתצהירך אתה אומר ומצטט? ת. להערכתי, שבוע וחצי לפני העברה של הציוד. ש. כלומר, בערך ב-20/6 הגעתם למקום? ת. בסביבות. ש. ואם אומר לך שהעידה פה בעלים ומנכ"ל החברה, אשתך, וטוענת שכבר באמצע מאי 2009 התחלתם להשקיע ואתה אומר אחרת? ת. איך באמצע מאי? לא הבנתי. מה שאני מבין הוא שמי שמתעסק בתפעול ובשטח זה רק אני. ש. מפנה לסע' 28 לתצהירך ובשני סעיפים קודם לכן אני מבין שהגעתם לשטח כשידעתם שהנגר לא תקבלו? ת. לא נכון. ש. סברתם ביום ההעברה שההנגר ממתין לכם? ת. הנתבע הבטיח לי שב-1/7 השוכרת שבמקום לא תהיה שם. ש. ביום 20/6/09 הגעת והתחלת להשקיע במקום לטענתך? ת. כן. ראיתי שהשוכרת עוד במקום. ש. ועד 28/6/09 שכל הזמן היית במקום ראית שהשוכרת לא התפנתה? ת. נכון. ש. ב-1/7/09 כבר לא היתה מחלוקת שהשוכרת לא תתפנה, נכון? ת. כן.............. הגענו למצב שלא היתה ברירה, הנתבע לא סיכם איתי על שום דבר נוסף מעבר למה שסוכם בזכרון הדברים המקורי וזהו. ש. אתה עושה הסכם, כמה ימים אחרי חתימתו מסבירים לך שהוא לא יקרה. אתה נוכח בשטח לנהל מו"מ ואתה מבין שהוא לא יכול להיות... כל מה שאתה אומר עכשיו שלמרות שהבנת שכלום לא קורה ואתה טיפלת בענין, סמכת על הנתבע שהוא אמר לך שהכל כן יהיה? ת. כבר לא סמכתי עליו אבל לא היתה לי ברירה. ......, לא הוצאתי תכתובת באותו רגע כי אני עסק שעובד עם גופים ממשלתיים בעבודה שאי אפשר לעצור וחייבים להמשיך לתפעל את העסק. זיכרון הדברים נחתם ביום 30.5.09, בהתאם לטענות התובעת, עו"ד מופשוביץ פנה בכתב לקלאסיק נוי כדי שתפנה את השטח מספר פעמים, והפעם האחרונה הייתה ביום 21.6.09. דהיינו, שכבר עם חתימת זיכרון הדברים, ידעו התובעת, ארנון ורינה, שקיימת בעיה לפנות את קלאסיק נוי מהשטח. התובעת מציינת בס' 24 לכתב התביעה, כי נכנסה לשטח, למרות שהיו לה "תמרורי אזהרה". לא ברור, אם כך, מדוע החלה בהשקעות כספיות כה כבדות ,לטענתה, בשטח. 52. איני מקבלת את טענת התובעת, (ס' 4 לסיכומיה) ל"ציפיה" לאור הסכם בין הנתבע לשוכרת הקודמת לפינוי המושכר בו החזיקה. התובעת הינה חברה המבצעת, על פי עדות מנהליה והבעלים שלה, עבודות בהיקפים כספיים עצומים. היה עליה לבדוק את הנושא קודם לכן ולבקש להמציא לה הסכם כזה. היה ברור שקלאסיק נוי מחזיקה בשטח, שיש בעייה לפנותו, מצביעה על העדר ציפיה. לכל היותר, הייתה תקווה או אפשרות לפנות את השטח להעברתו לחזקת התובעת. גם אם היה הסכם לפינוי השוכרת, שלא מומש מכל סיבה שהיא, אין בכך התחייבות להשכיר את השטח לתובעת. ככל שהייתה התחייבות כזו של הנתבע, התובעת לא הסבירה, מדוע מנהליה התנדבו לעזור בפינוי קלאסיק נוי, כולל העמדת שירותים משפטיים, מבלי לחייב את הנתבע בתשלום עבורם. כל שנקבע בזיכרון הדברים, שהוצאות שישולמו כדמי פינוי יקוזזו משכר הדירה, אך לא דובר על הוצאות שכ"ט עו"ד של התובעת. מהתנהגות התובעת עולה, שכחודש טרם שנכנסה למושכר, היא ידעה שקלאסיק נוי לא תפנה את השטח שהחזיקה. לכן, התובעת הסכימה לקבל את השטח אליו נכנסה והוא השטח שפורסם מלכתחילה כשטח להשכרה. זוהי הסכמתה המפורשת של התובעת בהתנהגות, מה עוד שהיא החלה לדבריה, בהשקעות בשטח זה אני קובעת, שהתובעת לא הוכיחה שהנתבע התחייב להשכיר לה, את השטח שהחזיקה קלאסיק נוי. אני דוחה את טענת התובעת למצג שווא של הנתבע, לפיו השטח שהיה בחזקת קלאסיק נוי יפונה ויימסר לה. מעדויות התובעת עצמה עולה, שמנהליה ידעו שיש לנהל עם קלאסיק נוי מו"מ לפינויה, לשלם לה דמי פינוי, שאיש לא ידע מה גובהם, ולקבל את הסכמתה לפינוי. מנהלי התובעת אף לקחו על עצמם, בעזרת בא כוחם, לעזור בפינויה, אך לא הצליחו בכך. 53. לא מצאתי הטעייה, כטענת התובעת, לגבי השקעות בתשתיות לצרכי הקמת המקום. זיכרון הדברים קובע שתיבנה גלריה בתוך האנגר ולא מפרט השקעות נוספות. עפ"י עדויות התובעת, סוכם שהתובעת תסדיר לשימושה את השטח, כולל בניית גלריה בתוך ההאנגר. היה על התובעת לפרט מהן ההשקעות שהיא מתכוונת להשקיע בשטח, ואותן תקזז מדמי השכירות, בפרט לאור טענתה, שבכוונתה היה להשקיע סכומים כה גבוהים. איני מקבלת את טענות התובעת להטעיה מהותית מצד הנתבע בעניין הבנייה בשטח, כמפורט בס' 8 לסיכומיה. הנתבע העיד, כי המושכר כלל חצר בשטח של 800 מ"ר שמהווה "חצר פתוחה מתחת לכיפת השמים, כדי לאפשר חניית טנדרים ועגלות שמשמשים לאבטחת כבישים או ציוד", (ע' 47 שורות 1-3 לפרוטוקול). מכאן ועד לביצוע העבודות המפורטות בצו הפסקת הבניה (נספח יא' לתצהיר התובעת) הדרך ארוכה. הצו הורה על הפסקת בניית משרדים ומשטח חניה בשטח של 600 מ"ר בחצר. הנתבע הסכים בזיכרון הדברים שתיבנה גלריה בתוך האנגר, ושהחצר תשמש לחניה. אין כל הסכמה שלו ל"בניית חנייה", כולל סלילת אספלט, הקמת כלונסאות, גדרות פח, הצבת קרוואן בשטח הפתוח. בפועל וכפי שאפרט, כלל לא הוכחה ההשקעה הנטענת ע"י התובעת. 54. העיד אלירן עמר: ש. מאיפה לקחו את המשרד או את הקרוואן שהיה. ת. שהשתמשנו בו כמשרד?! הבאנו אותו מהשטח שלנו מהשטח הקודם שבעל הבית הביא את המשרד, מהשטח הקודם שלו, מאיפה שהוא היה בחברה לפניי. ש. למי שייך הקרוואן. ת. של בעל הבית שלי, של החברה ק.ר. ש. מי הוביל אותו לשטח. ת. משאית שלנו של ק.ר. של בעל הבית. כמו שגם ככה לקחנו אותו. דהיינו, על פי עדותו, התובעת השתמשה בקרוואן כמשרד ולא מדובר בבנייה. בניית גדר ויישור שטח לחניית רכבים, אינו מצריך השקעה גבוהה. רינה העידה שהתובעת רכשה ציוד רב, ואף צרפה קבלות לכך, לצורת בניית עמודים לחיזוק הגדרות: ש. מה עוד הבנת שמותר לך לבנות על השטח של 800 מטרים. ת. גידור, אספלט ואחסון של כל כלי הרכב. ש. את מתעסקת בתחום, ובעלת החברה את יודעת שזה דורש היתר בניה. ת. בעל העסק יודע, והבנתי שהכל מאושר, והכל סגור, ומסודר מבחינתו. 55. ארנון בס' 29 לתצהירו: . ק.ר. החלה בהכשרת השטח הצמוד לקרקע לפעילותה. ההשבחה הגדולה כללה סלילת שטח, גידורו, התקנת שערים, התקנת מצלמות אבטחה, תאורה חזקה שתאפשר עבודה בלילה, חלוקה פנימית לאיזורי אחסנה ופעילות ועוד ; כל זאת בעלות כוללת של כ 24,000- ש"ח לכל הפחות. אבהיר שאס לא היינו פועלים כך לא היה לנו מקום לאחסן את הציוד והכלים הכבדים של החברה ששווים מגיע למיליוני שקלים........ ש. מפנה לסע' 29 לתצהירך, אתה מתאר השקעה עצומה, אתה מתאר פעולה של סלילה של שטח. תראה לי את הקבלה של הקבלן שסלל לך את כל השטח של 600 מ"ר? ת. [העד מעיין ארוכות] יש חשבונית על חומר קרצוף. ש. אתה טוען שסללת 600 מ"ר? ת. נכון. ש. יש לך קבלות? ת. יש קבלות על הכל. אחרי עיון ארוך לא מוצא. 56. רינה וארנון העידו, שכלל לא הגישו בקשה להיתר לבניית הגדר, לבניית משרדים מחוץ להאנגר ולסלילת כביש, ולטענתם, כיוון, שהנתבע אמר להם שיש אישור. גם לעניין זה, יש לצפות מחברה שעובדת בהיקפים כה גדולים, שתדרוש להציג לה אישור, טרם שהיא בונה בשטח. לעבודות כה מסיביות כפי שמתואר בעדויות רינה וארנון, מן הראוי שחברה כמו התובעת, תוודא, טרם החלה בעבודות, שיש היתרים וככל שאין כאלה, להגיש בקשה להיתרים. לעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבע, שספק, אם התובעת, אשר פעלה ללא רישיון, הייתה מקבלת היתר כזה. בכל מקרה, העבודות המתוארות ע"י רינה וארנון, אינן אלה שמצוינות בזיכרון הדברים. ככל שהתובעת התכוונה לעבודות כה מסיביות, היה עליה לפרטן בזיכרון הדברים. מנוסח זיכרון הדברים, ניתן ללמוד כי העבודות המצוינות בו, מיועדות לבניית המשרד בגלריה שתיבנה בתוך ההאנגר, ככל שהכוונה הייתה לעבודות תשית של סלילת כביש ובניית משרד בחצר הפתוחה, היה על התובעת לציין זאת מפורשות בזיכרון הדברים, ממש כפי שציינה שהיא רשאית לבנות בתוך ההאנגר גלריה לשימוש המשרד. איני מקבלת את טענת התובעת לפיה, הנתבע הציג מצג שיש היתר לבניה בשטח. זיכרון הדברים אינו מפרט בניה כפי שמתארת התובעת, ועל התובעת, כחברה גדולה העובדת בקנה מידה גדול, היה לבדוק היתר בנייה טרם התחלת הבנייה. 57. איני מקבלת את טענת התובעת (ס' 8 לסיכומיה), לפיה, הנתבע הודה שהגיש הסכם שכירות מפוברק עמה לרשויות כיוון שידע שאסור לבנות בקרקע. הנתבע העיד בחקירתו: ש. אתה ידעת שעשויה להיות בעיה עם ההשכרה של התובעת? ת. לפי המצגת שלהם לא. גם מבחינתי לא. מלכתחילה, סוכם בזכרון הדברים שהם יקבלו 120 מטר מחסן לאחסנה ועוד 800 מטר חצר פתוחה מתחת לכיפת השמים כדי לאפשר חניית הטנדרים והעגלות שמשמשים לאבטחת כבישים או ציוד. ש. אבל בסע' 3.7 להסכם אתה מטיל את חובת תשלום ההוצאות המשפטיות במקרה של תביעת פינוי של הרשות על התובעת, נכון? ת. זה לא מדויק. הפירוש של הסעיף הוא לא מדויק, סעיף זה בא כדי לגבות אותי כנגד תביעה שבמידה והרשויות מתעלות על עצמן ויוצאות למלחמת חורמה על המושבים, יש לשוכר שתי ברירות: להתכתש עם הרשויות או לחילופין לקחת את קצובת הזמן מהרשויות שהיא בערך כשמונה וחודשים מבלי להתהפך עלי בתביעה. הכוונה מבלי לתבוע אותי תביעה קקיונית)....... ש. האם נכון שאתה מציג באופן שיטתי למועצה המקומית הסכמים מסוג זה כשאתה יודע בוודאות שאסור לשוכרים לקיים פעילות מסחרית בשטח? ת. לא. ראש המועצה שלנו שהוא היד הארוכה של משרד הפנים, מאשר לנו החקלאים להמשיך להתקיים ולהתפרנס למרות שענף החקלאות נגדע בעודו באיבו ולא מסיבות שלנו. כאן יש כאילו הכשרה בתחום האפור שאם אתה משלם מיסים, הרשויות לא מציקות לנו כל עוד אנחנו משלמים מיסים. ההסכמים הם סטנדרטיים של כל המושבים וכולם מגישים כדי לשלם ארנונה. .(ע' 46 -47 לחקירתו) לעניין זה אחזור ואדגיש, כי על התובעת, כחברה גדולה שעוסקת בעבודות עם הרשויות ובקנה מידה גדול, היה לבדוק, טרם תחילת עבודתה בשטח, את כל האישורים וההיתרים. 58. התובעת בסיכומיה ניסתה לייחס לנתבע אמירות שלא נאמרו ע"י הנתבע בחקירתו. הנתבע לא אמר בעדותו כי התחייב למסור לתובעת את השטח שבו החזיקה קלאסיק נוי, הנתבע לא אמר בעדותו, שהשטח המושכר עפ"י זיכרון הדברים, הינו השטח שבו החזיקה קלאסיק נוי. ככל, שכטענת התובעת בסיכומיה (ס' 13 - 18) , היא כלל לא קיבלה האנגר ולא קיבלה את השטח שהובטח לה, לא ברור מדוע נכנסה לשטח והשקיע בו השקעות כספיות כה גבוהות, לטענתה. התובעת לא הוכיחה את טענותיה ל"פיברוק" ראיות מצד הנתבע, הן בזיכרון הדברים והן בזיוף הסכם השכירות. אין לה לתובעת, אלא להלין על עצמה, שהסכם השכירות לא נוסח ונחתם כראוי, אלא על דפים בכתב יד. סוף דבר לעניין התביעה 59. התובעת לא הוכיחה את טענתה שהנתבע התחייב להשכיר לה את השטח שהחזיקה קלאסיק נוי. כל שהוכח מעדויות הצדדים, שהייתה כוונה לפנות את קלאסיק נוי מהמושכר בו החזיקה, וככל שזה יתפנה, הוא יושכר לתובעת. התובעת לא הוכיחה שהנתבע הציג בפניה מצג שווא בעת המו"מ טרם חתימת זיכרון הדברים, לא הוכיחה שהנתבע הפר את התחייבויותיו בזיכרון הדברים ולא הוכיחה שהנתבע התחייב בפניה שקיים היתר בנייה. התובעת בחרה והסכימה להיכנס לשטח הפנוי, שפורסם במודעה, מתוך ידיעה ברורה שקלאסיק נוי אינה מפנה את השטח בו החזיקה. התובעת בחרה לבצע עבודות בהשקעה כספית, שאף את גובהה היא לא הוכיחה. אני דוחה במלואה את התביעה שהגישה התובעת. ההשקעות הנטענות ע"י התובעת 59. למעלה מן הצורך אתייחס לטענות הנתבעת להוצאותיה. כפי שכבר נקבע בפס"ד זה, ככל שלטענת התובעת, היא לא קיבלה את השטח שהובטח לה, לא ברור, מדוע, כטענתה, מיהרה להשקיע סכומי כסף כה גבוהים במושכר. צודק הנתבע בטענתו (ס' 25 לסיכומיו) כי ככל שהתובעת התכוונה להשקיע סכומים כה גבוהים במושכר, העולים על דמי השכירות השנתיים, היה עליה להסדרי נושא זה מראש ובכתב. אמנם נקבע בזיכרון הדברים שהשקעותיה בתשתיות יקוזזו מדמי השכירות, אך אילו כוונת הצדדים הייתה, שכל דמי השכירות יושקעו בהשקעות התובעת, היה עליהם לסכים על זאת מראש, בכתב ובמפורש. אין כל הגיון כלכלי, מסחרי ומשפטי, בעדות ארנון (ע' 41 לפרוטוקול) לפיה, יתכן ובמשך 5 שנים הנתבע לא יקבל דמי שכירות, לאור השקעותיה הגבוהות של התובעת. שכן, לא נחתם הסכם שכירות ל- 5 שנים.. 60. מעבר לעובדה, שהתובעת בחרה להיכנס למושכר, שלטענתה, אינו המושכר שהושכר לה, ומעבר לעובדה שהיא בחרה להשקיע במושכר, שלטענתה, לא תאם את כוונותיה, רצונה וזיכרון הדברים, התובעת לא הוכיחה את ההוצאות להן היא טוענת. רינה נחקרה על הקבלות שצורפו לכתבי הטענות של התובעת, אשר חלקן ממועדים שקדמו למועד קבלת המושכר, והיא העידה שאלה לא נרכשו לצרכי המושכר, אבל התובעת השתמשה בהם. התובעת לא הוכיחה שהוצאות המצוינות בקבלות, היו לצרכי עבודה במושכר. התובעת לא הציגה חוות דעת שמאי להשקעותיה במושכר. גם עדותו של עד התובעת, אלירן עמר, מצביעה על העמדת קראוון בשטח וביצוע הובלות באמצעות משאיות ששייכות לתובעת. התביעה שכנגד התביעה שכנגד שהגיש הנתבע הינה על סך 259,264 ₪. הנתבע טוען כי על פי זיכרון הדברים תקופת השכירות הינה מיום 17.09. ועד 30.6.10 ולנתבעים שכנגד ניתנו 4 שנות אופציה בתמורה לדמי שכירות בגובה של 3,100 ₪ לחודש. השקעות הנתבעת יקוזזו מדמי השכירות בכל הקשור לתשתיות והקמה. לטענתו, משהנתבע והתובעת לא הצליחו לפנות את קלאסיק נוי, הסכימו הצדדים שהתובעת תקבל את השטח המקורי, והתובעת אף תפסה בו חזקה. וכבר ביום 20.6.09 וטרם תחילת תקופת השכירות, החלה התובעת להעתיק את פעילותה למושכר. התובעת החלה להקים חצר תפעולית בשטח הפתוח שנמסר לה והפכו אותו למפעל שחרג מהאמור בזיכרון הדברים. ביום 7.7.09 הוצא צו הפסקת עבודה מנהלי לעבודות שביצעה התובעת בשטח, כולל סלילת כביש, אספלט, הקמת גדרות מאסיביים ועבודות בניה. ארבעה וחצי חודשים לאחר הוצאה הצו, עזבה התובעת את המושכר בחודש נובמבר 2009 טוען הנתבע, כי הנתבעים שכנגד, החתומים על הסכם השכירות כשוכרים, לא שילמו דמי שכירות כלל. כל ששילמו הינו סך 1,700 ₪ ארנונה. הנתבע עותר לחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לו דמי שכירות בגין 5 חודשי שכירות בסך 18,290 ₪, (כולל מע"מ) וכן הוצאות מים חשמל ומיסי מושב בסך 4,600 ₪, סכומים אותם לא שילמו בגין התקופה בה החזיקו במושכר. לטענת הנתבע, כיוון שהשימוש בפועל במושכר, לא היה למטרות שלשמן הוא הושכר, עליהם לשלם דמי שכירות ראויים בסך 6,600 ₪ לחודש ובסך הכל 24,500 ₪. בנוסף, טוען הנתבע, שנעשה שימוש בשטח נוסף לזה שהושכר ובגינו יש לשלם דמי שכירות ראויים בסך 15,480 ₪. על הנתבעים שכנגד לשלם לו 30,346 ₪ בגין הנזקים שהותירו והשבת המצב לקדמותו ועוגמת נפש 50,000 ₪. בנוסף עליהם לשלם 106,000 ₪ דמי שכירות למשך תקופה של שנתיים שהנתבע לא יכול היה להשכיר את השטח לאור מצב השטח בעת שעזבו אותו. לטענת הנתבע, הנתבעים שכנגד לא כופרים בחובתם לתשלום דמי השכירות בגין התקופה בה שהו במושכר, אך טוענים לקיזוז בגין הנזקים שנגרמו להם. לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה נגד ארנון ורינה כיוון שיש ליתן תוקף לקיומה העצמאי של החברה ואין מקום להרמת מסך. הנתבע לא הוכיח את הנזקים, שלטענתו גרמה התובעת למושכר בעת עזיבתה. הנתבע הסכים להשכיר לתובעת את המושכר תמורת הסך 3,100 ₪, וזה הסכום שעליה לשלם תמורת 5 החודשים בהם שהתה במושכר. אין לחייב את התובעת בדמי שכירות ראויים, כאשר הוסכם בין הצדדים על דמי השכירות שישולמו. הנתבע לא הוכיח שהנתבעים שכנגד השתמשו בשטח נוסף, מעבר לזה שנמסר לה, לא הוכיח כל נזק שהיא גרמה ולא הוכיח את טענתו, שעקב נזק זה לא הצליח להשכיר את השטח במשך שנתיים. אני מקבלת את התביעה שכנגד בחלקה. אני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לנתבע בגין 5 חודשי השכירות הראשונים דמי שכירות והוצאות להם התחייבו בסך 22,890 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מיום 1.11.09 ועד לתשלום בפועל. סוף דבר התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים נדחית במלואה. התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות שכר טרחה בסך 50,000 ₪. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה . הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד הנתבעים ישלמו לתובע שכנגד/לנתבע בגין 5 חודשי השכירות הראשונים דמי שכירות והוצאות להם התחייבו בסך 22,890 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מיום 1.11.09 ועד לתשלום בפועל. לאור סכום התביעה הגבוה שהוגש, איני מחייבת בהוצאות בתביעה שכנגד. זכרון דבריםשכירות