לדבריו, שימש כמנהל תפעול בעסקם של נידם והוטעה על ידם לחשוב, כי הערבות ניתנת לטובת "אוסם" - ספק חומרי הגלם של מפעל הקייטרינג בו עבד. עוד הוסיף הנתבע וטען, כי לא עיין במסמכים שחתם עליהם, הכוללים את הערבות וטופס הגילוי לערב. לתובע, הבנק, מייחס הנתבע הפרת חובת הגילוי - הכוללת את המידע בדבר חתימתו על ערבות לחשבונם האישי של נידם, את סכום הערבות ואת מכלול הסיכונים. ביום 05/03/12 ניתנה לנתבע הרשות להגן, בכפוף להפקדה כספית בסך של 2,000 ₪. הואיל והנתבע ביצע את ההפקדה הכספית, ניתנה לו הרשות להגן, כאמור בהחלטה מיום 27/03/12 והצדדים הגישו ראיותיהם. בישיבת יום 23/01/13 ביקש הנתבע לתקן את הגנתו, הואיל ולטענתו, נוכח לאחר שעיין במסמכיו המקוריים של התובע, כי יש יסוד סביר להניח שחתימתו זויפה. התובע, התנגד לבקשה. במועד הדיון החלטתי, שלא לאפשר את התיקון המבוקש וקבעתי, כי נימוקי יינתנו במסגרת פסק הדין. השיקול שלא לאפשר את התיקון מבוסס על השיהוי הרב שבו לוקה הטענה. הנתבע לא העלה את הגירסה בדבר זיוף חתימתו בהגנתו. זו הועלתה על ידו לראשונה לאחר הגשת הראיות ונראית יותר כהשערה שהומצאה ברגע האחרון. בנסיבות אלה, מצאתי, כאמור בהחלטתי מיום 21/01/13, כי אין להיעתר לבקשה. ראיות הצדדים בשלב שמיעת הראיות, העידו מטעמו של התובע, הגב' ענת אמויאל (להלן: "אמויאל"), שטיפלה במסמכי ההלוואה והערבות וכבר איננה עובדת אצל התובע ומר ברששת מיכאל, שטיפל בהעמדת הלוואה קודמת לנידם - גם היא בערבות הנתבע (הלוואה משנת 2007, שאיננה נשוא התביעה כאן). מטעמו של הנתבע העיד הוא עצמו. דיון והכרעה אמויאל, שעבדה כפקידה בבנקאות אישית אצל התובע, אישרה בעדותה את חתימתה על כתב ההתחייבות והערבות להחזרת הלוואה מיום 24/06/09 (מוצג 9) ועל טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן מיום 16/07/09 (מוצג 12) (פרוטוקול יום 21/01/13, עמ' 3, שורות 12-13, 16-17). אמויאל הסבירה את התהליך אותו היא מבצעת במסגרת החתמת ערב על מסמכי הערבות, הכולל את זיהוי הערב באמצעות תעודת זהות, קבלת תלושי משכורת, בדיקות לצרכי אשראי ומתן הסברים בדבר פרטי ותנאי ההלוואה (שם, שם, שורות 20-29). ביחס להלוואה נשוא התביעה - העידה אמויאל, כי הנתבע ידע עבור מי הוא חותם ערבות - "... בטופס שהוא קיבל הוא רואה בעבור מי הוא חותם ואני גם מסבירה לו שהוא חותם בעבור נידם, במקרה הספציפי הזה... יש פה סעיף לגילוי מידע מהותי לערב, שברגע שאנחנו מחתימים על הלוואה שפורעת הלוואה ישנה, אז אנחנו מסבירים שההלוואה הישנה נפרעה כסדרה, שלא היו לו בעיות בהלוואה ובאותה שנה לא היו לו בעיות" (שם, עמ' 4, שורות 1-2, 5-7). גרסתה זו של אמויאל לא נסתרה בחקירתה הנגדית, וכשנשאלה האם היא זוכרת את מעמד החתימה, הסבירה כי "אני לא אמורה לזכור את זה. באותו תאריך שחתמתי, האדם היה מולי והציג בפני תעודת זהות, תלושי משכורת ועל סמך זה החתמתי אותו" (שם, עמ' 5, שורות 31-33) ובהמשך "... אם חתמתי פה ויש את החתימה שלי, אז הוא היה מולי. זה שאני לא זוכרת היום, אז זה לא אומר שהוא לא היה מולי" (שם, עמ' 6, שורות 10-11). מנגד, הסביר הנתבע בעדותו, כי הוטעה על ידי נידם לחשוב, שמתן הערבות נעשה לטובת "אוסם" - ספק חומרי הגלם של מפעל הקייטרינג בו עבד. עוד הסביר, כי לא ידע על מה הוא חותם, לא עיין במסמכים שחתם עליהם ולא הוסברו לו כלל פרטי הערבות על ידי פקידי התובע. בחקירתו בבקשת הרשות להגן, שהתקיימה ביום 05/03/12, אישר הנתבע מפורשות את חתימתו על כתב ההתחייבות והערבות להחזרת הלוואה מיום 16/07/09 (נספח ב' לכתב התביעה ומוצג 9) ואת חתימתו על גבי טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן מיום 16/07/09 (מוצג ת/1 ומוצג 12). גם בחקירתו הנגדית אישר הנתבע את חתימתו (פרוטוקול יום 23/01/13, עמ' 20, שורות 23-24). בחקירתו הנגדית, לא הצליח הנתבע ל"ספק" גירסא המניחה את הדעת - מדוע הסכים כעובד שכיר לחתום כערב לחוב של העסק וזאת, מבלי לערב את בעלי העסק בעניין. לשאלה מדוע לא ניגש לבעל העסק, השיב כי "היה קשה לתקשר עם בעל העסק... קשה לתפוס אותו" (שם, עמ' 18, שורות 23-26). הנתבע הסביר, כי בחתימתו על הערבות הבין, כי אם בשלב כלשהו תהיה בעיה עם "אוסם", אז יש ערבות ויכולים לדרוש ממנו את הכסף (שם, שם, שורות 27-30). בהמשך הוסיף, כי האמין ש"לוקח את זה על העסק ולא על עצמי, שאם תהיה בעיה, אז זה על העסק" (שם, שם, שורות 31-32) - וכל זה, לפי דבריו של הנתבע עצמו, מבלי שבעל העסק עודכן, ידע ואישר את הערבות. בחקירתו אישר הנתבע, כי קיבל מאת התובע מכתבי התראה בדבר חובו - כגון, מוצג 17 (שם, עמ' 19, שורות 15-19). לכשנשאל האם פנה למעבידו כשקיבל את מכתב ההתראה, השיב כי "הלכתי, אבל אני לא זוכר באיזה שלב" (שם, עמ' 20, שורות 3-4) ובהמשך הסביר, כי "... האמנתי שזה משהו אישי של נידם. חשבתי שהוא באמת יסדר את זה ואני לא אצטרך להגיע למעביד, כי זה לא היה נעים" (שם, שם, שורות 7-13). הנה, כי גם הנתבע בעצמו סבר, שמדובר בהלוואה אישית של נידם וזאת בניגוד לנטען על ידו בעדותו. לו, אכן, סבר באמת, כי המדובר בערבות לטובת "אוסם", כי אז היה צפוי למחות על העניין. נטל השכנוע במישור האזרחי מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בה, משמעותה דחיית הטענות. הכלל הוא, כי נטל השכנוע מוטל על ה"מוציא מחברו". לפיכך, התובע נושא בנטל להוכחת יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע, נושא בנטל לגבי יסודותיה של עילת הגנתו. בעניינו, ולאור הנימוקים המפורטים לעיל, לא עמד הנתבע בנטל השכנוע באשר להגנתו, שכן גרסתו התמוטטה בחקירתו הנגדית וזו נמצאה כלא אמינה וככזו שאיננה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. לסיכום הדברים האמורים לעיל, הנני קובעת, כי ערבותו של הנתבע הינה בתוקף בהתאם למסמכים עליהם חתם ועליו לשאת בפירעון החוב בהתאם לתנאים הקבועים שם. סוף דבר התביעה התקבלה במלואה. הנתבע 4 יישא בתשלום הסך של 88,405 ₪ בתוספת הריבית ההסכמית. חיובו של הנתבע 4 יהיה סולידרי עם חיוביהם של הנתבעים 1, 2 ו-3. החזר הלוואהחזקה שאדם יודע על מה הוא חותםהלוואה