סדר דין מקוצר אכיפת הסכם התובע, שהוא מנהל חשבונות במקצועו, הגיש כנגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שהיה מן המייסדים ובעלי המניות של חברה בשם אם-ווייז (להלן: "החברה"), חברה זרה בתחום ההיי-טק, רשומה בדלוואר, הנסחרת בבורסה בארה"ב, וכן היה במהלך השנים מנכ"ל ויושב ראש שלה (ראו פרוטוקול עמ' 8) וכנגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 526,995 ₪ בעילה של אכיפת הסכם שנחתם בין התובע לבין הנתבעים ביום 10.12.09 (להלן: "ההסכם"). הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן שנשמעה, ולאחר חקירתו ניתנה החלטה, כי הבקשה מתקבלת והתיק עבר לדיון בפסים רגילים בתנאי להפקדת סך של 250,000 ₪, אשר הופקד. הצדדים הגישו ראיות. התובע והנתבע נחקרו ולאר מכן הצדדים הגישו סיכומים. רקע עובדתי על פי המבוא להסכם, במהלך חודש אפריל 2005 התקשרו ביניהם הצדדים בהסכם לפיו רכש התובע, מניות בחברה (להלן: "המניות") בסך של 100,000 דולר ארה"ב. הנתבע, ביחד עם אדם נוסף התחייבו כי בעת מכירת המניות על ידי התובע, הוא יקבל תמורה בשיעור 110% מהמחיר בו רכש את המניות. בהמשך הגיעו הצדדים להסכם שני מיום 10.12.09, הוא ההסכם מושא פסק הדין. על פי סעיף 1 להסכם התחייבו הנתבעים להעביר לידי התובע את הסך של 526,995 ₪ (להלן: "סכום הפיצוי") עד לא יאוחר מיום 14.4.2011 (להלן: "המועד"). וזה נוסח סעיף 1: "מתי ומירצקי יעביר לקסיס תשלומים מעת לעת, במהלך עד ליום 14.4.11 סך מקסימום של 526,995 ₪. סכום הבסיס ליום 14.4.09 הינו סך 478,000 ₪ (להלן: "סכום הפיצוי") בתוספת ריבית שנתית מצטברת (ריבית דה ריבית) של 5% (להלן: "סכום הפיצוי הכולל"), כלומר מתי ומירצקי יעבירו עד ליום 14.4.10 סכום כולל של 501,900 ₪ או עד ליום 14.4.11 סכום כולל של 526,995 ₪." בסעיף 2 להסכם נקבע כי תיק ניירות הערך הכולל בתוכו את חשבון המניות ימשיך להיות מוחזק על ידי התובע והנתבע יקבל אישור למכירת המניות לפי שיקול דעתו ותינתן הוראת מכירה אוטומטית במקרה שמחיר המניה יהיה 6.5 סנט. וזה נוסח סעיף 2: "תיק ניירות הערך הכולל בתוכו את המניות (להלן: "ח-ן המניות") ימשיך להיות מוחזק ע"י קסיס. כמו כן מתי ברודו יקבל TRADING AUTHIORIZATION (מצורף כנספח ב) מקסיס בח-ן המניות, לפיו מתי יהיה רשאי מעת לעת לתת רק הוראות מכירה, לפי שיקול דעתו. על אף האמור לעיל תינתן הוראת מכירה אוטומטית במקרה שמחיר המניה הינו 6.5 סנט לפחות. מתי יהיה מנוע מעשית כל פעולה אחרת ב"חשבון המניות" (החשבון בו יוחזקו המניות), לרבות העברת המניות ומשיכת כספים." בסעיף 3 להסכם נקבע, בין היתר, כי התובע ישאיר בידו את התמורה ששולמה בגין מכירת המניות, כך שסכומי תמורת המניות יקוזזו מסכום הפיצוי והתובע רשאי להחזיק בידו כל סכום שיתקבל ממכירת המניות מעל לסכום הפיצוי. בסעיף 4 להסכם נקבע כי במידה והמניות לא ימכרו עד למועד, הרי שאם התובע קיבל את מלוא סכום הפיצוי עד למועד, יעביר התובע לנתבע את כל הזכויות בחשבון המניות ובמידה והתובע לא קיבל את מלוא סכום הפיצוי עד למועד, לנתבע לא תהיה כל זכות במניות או בחשבון המניות והתובע יהיה רשאי לנהוג בהם מנהג בעלים. סעיף 5 להסכם הוא סעיף ה"בטחונות" בו נקבע כי "להבטחת מלוא תשלום סכום הפיצוי הכולל יחתמו מתי ברודו ומירצקי על כתב ערבות אישית בנוסח המצ"ב כנספח א' להסכם זה". ואכן נחתמו על ידי הנתבע ערבות על פי ההסכם וערבות נוספת. התביעה הוגשה על ידי התובע לתשלום סכום הפיצוי הקבוע בהסכם, בטענה כי חלף המועד לתשלום סכום הפיצוי והוא לא שולם. אין מחלוקת בין הצדדים כי סכום הפיצוי הקבוע בהסכם לא שולם. הנתבע טען כי אין עליו חובה לשלם את סכום הפיצוי הקבוע בהסכם משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת היא "טענת האופציה"- הנתבע טען כי ההסכם הוא הסכם אופציה בו ניתנה לנתבע הזכות לרכישה חוזרת של המניות מהתובע בעלות של 110% מהמחיר בו נקנו על ידי התובע, וזאת על פי לוח התשלומים הקבוע בהסכם. הואיל ומדובר באופציה, הנתבע בחר, לטענתו, שלא לרכוש את המניות ולכן אין הוא מחויב בתשלום הפיצוי. סיבה שנייה, היא טענת מחדל התובע- התובע היה צריך למכור את מניותיו בהגיען למחיר של 6.5 סנט, והוא לא עשה כן. גרסת התובע התובע העיד בתצהירו כי ההסכם הוא הסכם פשוט במסגרתו התחייבו הנתבעים לשלם לו סך של 526,995 ₪ עד ליום 14.4.11 (או סכום נמוך יותר אילו היו משלמים במועד מוקדם יותר). ההסכם הוא הסכם פשרה במסגרתו התחייבו הנתבעים לפרוע חוב אשר לא שולם לתובע במשך זמן רב עוד קודם להסכם. עוד לגרסת התובע, על מנת לסייע בידי הנתבעים לעמוד בהתחייבותם, הסכים להעניק לנתבע סמכות לפיה הוא רשאי לתת הוראות מכירה בלבד של המניות, אולם מקום בו מחיר המניה היה מגיע למחיר של 6.5 סנט- היה עליו לתת הוראת מכירה אוטומטית. וכך הוסכם כי תמורה שתתקבל בגין המכירה תופחת מסכום החוב שנותר. עוד הפנה התובע לכך שהנתבע חתם על ערבות אישית לקיום ההסכם, כאשר במסגרתו ניתנה לתובע האפשרות לממש את הערבות מבלי לפנות תחילה למי מהנתבעים וכן חתם הנתבע על ערבות נוספת, במסגרתה התחייב לערוב להסכם מבלי שהדבר תלוי בערבותה של הנתבעת. גרסת הנתבע הנתבע מציג את ההסכם כך: "לאחר שנוהל דין ודברים במשך מספר שנים אודות המניות, ישירות מול שי בן אסולין ונציג נוסף מטעם הנתבעת 2, נכרת בין קסיס לביני ובין הנתבעת 2 הסכם המסדיר את אופן ניהול הבעלות, האחזקה וכמו גם את האופציה לרכישה חוזרת על ידי ו/או על ידי הנתבעת 2 את המניות." דהיינו התובע טוען כי ההסכם הוא הסכם "ניהול הבעלות במניות ואופציה לרכישתן". לטענת הנתבע "במסגרת ההסכם נקבע מפורשות כי האופציה/ הזכות לרכישה חוזרת של המניות בעלות של 110% מהמחיר שנקנו תחילה על ידי מר קסיס, הינה זכותי ו/או זכותה של הנתבעת 2 וכל נסיון להציג כאילו האחרונים התחייבו לרכוש את המניות בחזרה מקסיס בכל מקרה הינו בבחינת עיוות המציאות וכוונת הצדדים כולם." (סעיף 6 לתצהיר). הנתבע מפרש את ההסכם כך שאם יוחלט על ידו או על ידי הנתבעת לממש את האופציה הנתונה להם לרכוש את המניות, אזי יהיה עליהם לשלם לתובע על פי לוח התשלומים הקבוע בסעיף 1 להסכם לכל היותר ובכפוף לתנאים מסויימים סך של 526,995 ₪ ולכל המאוחר עד ליום 14.4.11. עוד טוען הנתבע כי הוסכם "באופן מפורש (סעיף 4.2 להסכם), כי במידה והמניות לא ימכרו עד ליום 14.4.11, כי אז נתונה בידי הנתבע והנתבעת האופציה לרכוש מניות אלו בתמורה לתשלום מלוא סכום הפיצוי, או לחילופין, לוותר על מלוא זכויותיו במניות ומר קסיס ימשיך להחזיק בח-ן המניות וכן יהא רשאי לנהוג במניות אלו מנהג בעלים." (סעיף 8 לתצהיר). לטענתו נתונה הייתה לו אופציה ולכן בחר שלא לרכוש את המניות. עוד טוען הנתבע כי ניתן ללמוד על כוונת הצדדים מההסכם, כאשר בסעיף 2 להסכם עוגנה זכותו של הנתבע לתת הוראות מכירה למניות לפי שיקול דעתו מעת לעת, ולטענתו אין חולק כי הייתה שמורה לו הזכות למכור את המניות בעוד שעל פי תנאי ההסכם וכוונת הצדדים הייתה על התובע החובה ליתן הוראות מכירה אוטומטית, כאשר מחיר המניה היה לפחות 6.5 סנט למניה. לטענתו במהלך התקופה אירע שמחיר המניה היה גבוה מ- 6.5 סנט. לעניין זה טוען הנתבע כי הייתה על התובע חובה מכוח ההסכם או מכוח הדין "להקטין את הנזק" הנטען על ידו, ולמכור את המניות המצויות בחשבונו הפרטי, ולו היה פועל כך היה מקבל את מלוא הסכום הנטען על ידו ואף למעלה מכך. הנתבע טוען כי ההסכם נוסח על ידי עורכי הדין של התובע, כאשר הם דאגו, כי סעיף 4 המסדיר את האופציה יוטמן בחלקו הפנימי של ההסכם. עוד טען הנתבע כי החתימה על ערבות אישית נעשתה על מנת שתנוח דעתו של התובע כי אם יבקשו הנתבע והנתבעת לרכוש את המניות או אם יתנו הוראות מכירה אשר יגרמו לחסרון כיס עד ליום 14.4.11 תהיה בידי התובע ערבות אישית, אולם לטענתו, ערבות זו פגה ביום 14.4.11, הואיל והנתבעים לא ביצעו כל הוראת מכירה בחשבון (סעיף 20 לתצהיר). דיון והכרעה לאחר שמיעת הראיות וקריאת טענות הצדדים אני מקבלת את התביעה במלואה. להלן אנמק את החלטתי. בין הצדדים היו נקשרו הסכמים. בהסכם מוזכר ההסכם הראשון ששימש כבסיס להסכם. במבוא להסכם, שכאמור נחתם בשנת 2009 נכתב, כי באפריל 2005 הצדדים התקשרו בהסכם למכירת מניות החברה, וכי התובע היה אמור לקבל בעת מכירת מניות החברה לכל הפחות 110,000 דולר. עוד נכתב במבוא כי "הואיל ועד היום לא קיבל קסיס את התמורה המינימאלית כאמור ולאחר שהיו במהלך השנתיים האחרונות דין ודברים בין הצדדים, החליטו להגיע להסדר ביחס לשארית התמורה המגיעה לקסיס ממתי (הנתבע- ע.ר.) ומירצקי (הנתבעת 2- ע.ר.) ביחס למכירת המניות באמצעות הסכם זה." מהותו של ההסכם משנת 2005 (להלן: "ההסכם משנת 2005") לא פורטה בתצהירי הצדדים והוא אף לא הוגש לבית המשפט. מחקירתו הנגדית של התובע עלה שההסכם משנת 2005 נגע לרכישת 2.5 מליון מניות של החברה, שהיא כאמור חברה בורסאית הנסחרת בארה"ב, שהיו חסומות לתקופה של שנה וחצי. התובע רכש אותם בתיווכו של רואה חשבון של החברה (ראו עמ' 4 לפרוטוקול) וכך הוא מסביר: "אמרו לי שארכוש את המניות של אם. ווייז ורכשתי אותם. הם היו חסומות והוא אמר לי שאקבל 10%. זה כתוב בהסכם." (עמ' 4 שורות 25-26). כאשר הוא נשאל לגבי העובדה שלטענת הנתבע מחיר המניה עלה למשל ב- 6.5.10 ל- 7 סנט, עונה התובע: "אני טוען וכתוב בהסכם בפירוש מרגע ההסכם של 09 החוב לא מנייתי אלא כספי... ההסכם סגר את מה שהיה לפני כן. שמדובר על מחיר המנייה אני מדבר על מחיר המניה לפני ההסכם של 09. אם הייתי צריך למכור את המניות לשם מה היה צריך את ההסכם של 09?הוא היה בטל ומבוטל. כל ההסכם מתחילתו ועד סופו מדבר על כסף בלבד. הנתבע קיבל יפוי כוח למכור כי הוא היה צריך למכור. הוא היה צריך את הכסף הזה להחזיר". (עמ' 5 שורות 15-21). ושוב הוא חוזר על כך: "היום לא מכרתי כי לא צריך למכור, הנתבע צריך למכור". (עמ' 6 שורה 11). כשנשאל שוב למה לא מכר כשמחיר המניה היגיע ל- 7 סנט למניה הוא עונה: "הוא צריך למכור, אותי מעניין רק כסף בתיק הזה. הוא מספיק עינה אותי. אני לא יכולתי למכור את המניות כי הוא צריך למכור אותם ואני לא יודע מה יספק אותו. אם אמכור לו אותם בגרושים הוא יגיד לי מכרת אותם מה אתה רוצה ממני?" (עמ' 6 שורות 17-19). ועוד הוא מסביר: "... הוא היה צריך למכור אני אפילו לא עקבתי אחרי זה. כי זה הפך לתיק כספי." (עמ' 6 שורות 22-23). עוד ציין התובע, כי בניגוד לטענת הנתבע, הנתבע היה מיוצג בעסקה על ידי עו"ד אזולאי (עמ' 7 שורות 6- 8), דבר שהנתבע בעדותו מכחיש (עמ' 9 שורות 26-28). הנתבע העיד בחקירה הנגדית הסביר את ההסכם כך: "כל ההתחייבות שלי הייתה פשוטה. ברגע שהיה לי את האישור למכור את המניות שלו יכולתי למכור בפחות מ- 6.5 סנט וזה היה יוצר אצלו דפציט על החוב שלו ואני התחייבתי להשלים לו את זה אם אני אמכור." (עמ' 10 שורות 29-32). ועוד הוא מעיד: "הסיבה שנתתי את הערבות שאם הייתי מוכר את המניות שלו בפחות מ- 6.5 סנט הייתי גורם לו להפסד בתיק המניות שלו. היתה הסתבכות עם הבן אדם בשנת 05, הוא עשה דברים שהם לא חוקיים. היה פיזור של המניות בתחילת הדרך. אני לא הייתי מעורב בהם... אז לא הייתי מנכ"ל הייתי המנהל לענייני טכנולוגיה... ב- 09 הייתי מנכ"ל" (עמ' 11 שורות 5-12). בהמשך הוא אומר: "האינטרס שלי שלא יהיו 2.5 מליון מניות שיחפשו קונה אז אני עזרתי לו למצוא." (עמ' 12 שורות 2-3). כאשר נשאל מדוע נתן ערבות להסכם ענה : "זה עצוב, כי אני לא יודע איך לענות על זה" ואז נשאל האם יש לו הסבר לערבות וענה: "הוא יכול לבקש גם את הראש שלי. אין לי איך לענות על זה, אני לא משפטן. אם ההנחה שלך שזה הערבות שלי, אז בסדר. ההסכם לא אומר שאני צריך לתת לו את זה." (עמ' 17 שורה 30 עד עמ' 18 שורה 16). וכאשר נשאל מדוע נתן עוד ערבות טען כי אינו מודע לכך וכי אינו יכול לענות על כך (עמ' 18 שורות 14-16). לאחר ששמעתי את שני העדים אומר כי נתתי אמון בעדותו של התובע והעדפתי אותה על פני עדותו של הנתבע. הנתבע לא יכול היה להציג בשום שלב היכן בהסכם כתוב כי ניתנת לו אופציה. לעומת זאת כתוב במפורש בהסכם ב"והואיל" השני, שהנתבע התחייב "כי בעת מכירת המניות ע"י קסיס יקבל קסיס בגין המניות לכל הפחות תמורה של 110% מהמחיר ששילם, כלומר לפחות 110,000 דולר (להלן: התמורה המינימאלית")" וכן נכתב ב"והואיל" השלישי "והואיל ועד היום לא קיבל קסיס את התמורה המינימאלית כאמור..." ובסעיף 1 כתוב "מתי ומירצקי יעביר לקסיס תשלומים, מעת לעת, במהלך ועד ליום 14.4.11 סך מכסימום של 526,995 ₪." זו המחוייבות העקרונית והבסיסית בהסכם. והנסיון של הנתבע לפרש את הסעיף 1 הפשוט והברור בדרך אחרת לא צלח. סעיפים 2,3,4 להסכם אינם מזכירים כלל את המילה "אופציה" ואינם מנוסחים כסעיפי אופציה. כל מטרתם לאפשר לנתבע לשלם את הסכום הנקוב בהסכם גם בדרך של מכירת המניות. על פי האמור בסעיפים אלה, התובע ממשיך להחזיק בחשבון המניות והתובע נותן לנתבע את יפוי הכח לפיו יהיה רשאי לתת מעת לעת הוראות מכירה לפי שיקול דעתו (סעיף 2 להסכם); התמורה ששולמה בגין מכירת המניות (ככל שתהיה מכירה כזו) תישאר בחזקת התובע והיא תקוזז מהסכום הקבוע בהסכם, לרבות כל סכום שמעל לסכום הקבוע בהסכם, והכספים יועברו בשקלים ולא בדולרים, נטו לאחר תשלומי מס (סעיף 3 להסכם). גם סעיף זה מטרתו יצירת מנגנון וקביעת הפרטים לצורך תשלום הסכום הקבוע בהסכם על ידי הנתבע לתובע באמצעות מכירת המניות; בהמשך קובע ההסכם כי היה והמניות לא ימכרו עד ליום 14.4.11 והתובע יקבל את מלוא סכום הפיצוי הכולל, הרי שהתובע יעביר לנתבע ולנתבעת את חשבון המניות, אולם היה והמניות לא ימכרו עד ליום 14.4.11 והתובע לא יקבל את מלוא סכום הפיצוי הכולל, לנתבע ולנתבעת לא תהיה זכות בחשבון המניות והתובע יהיה רשאי להמשיך ולהחזיק בהן. אין בסעיף זה כל אופציה לנתבע, אלא הסדר מה יעלה בגורל חשבון המניות היה והמניות לא ימכרו עד המועד הקובע, כאשר הדגש הוא על החובה לשלם לתובע את מלוא הסכום המגיע לו (סעיף 4 להסכם). עוד אציין כי הנתבע העיד במפורש "לא שילמתי תמורת האופציה הזאת, זה עדיין אופציה" (עמ' 15 שורה 9). לפיכך לא ברור ההגיון הכלכלי והמטרה של התובע בהסכם על פי גרסת הנתבע. מדוע שהתובע, שמוסכם בהסכם שהנתבע חייב לו כסף, יסכים לתת לנתבע אופציה לרכוש את מניותיו וזאת ללא תמורה בגין האופציה, ואף יסכים כי אם יחליט הנתבע שלא לרכוש את המניות על פי האופציה, כי אז יהיה פטור הנתבע מן החוב לתובע. אין כל הגיון בהסכם כזה. בנוסף, אין ספק כי הנתבע ערב להסכם בערבויות אישיות במסגרתן התחייב לשפות ולפצות את התובע בגין כל תשלום לו הוא זכאי על פי ההסכם. על פי הערבות מיום 10.12.09, אשר נחתמה ביום חתימת ההסכם בפני עורך הדין של הנתבע, עו"ד שלמה אזולאי, ערב התובע אישית "למילוין במועדן ובמלואן של כל התחייבויות מתי ומירצקי והחברה עפ"י ההסכם. אנו מתחייבים לשפות, לפצות ולשלם לקסיס או מי מטעמו כל תשלום הנובע מהתחייבויות מתי ומירצקי לרבות תשלומי ריבית, הצמדה, הוצאות ודמי נזק." עוד נכתב בערבות כי הנתבע מתחייב "לשלם לקסיס או מי מטעמו מיד ותוך לא יאוחר מ- 7 (שבעה) ימים מקבלת הדרישה הראשונה בכתב, כל סכום שיצויין בדרישה הנ"ל, מבלי שקסיס או מי מטעמו יהא חייב לדרוש תחילה את התשלום מאת מתי ו/או מירצקי, ומבלי להטיל על קסיס או מי מטעמו את החובה לבסס או לנמק את דרישתו." (ההדגשה הוספה- ע.ר). אין מחלוקת כי הנתבע קיבל מהתובע מכתב נושא תאריך 3.3.11 ובו דרישה לתשלום על פי הערבות (ראו סעיף 26 לתצהיר הנתבע בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן), אך הנתבע לא שילם. הנתבע הסביר את מתן הערבות כך: "הסיבה שנתתי את הערבות שאם הייתי מוכר את המניות שלו בפחות מ- 6.5 סנט הייתי גורם לו להפסד בתיק המניות שלו" (עמ' 11 שורה 5). אין כל תמיכה לטענה זו של הנתבע בהסכם או בערבות. הערבות מנוסחת בצורה כוללנית ואוטונומית, ומהקשרה להסכם עולה, כי היא נועדה להבטיח, כי הסכום שנקבע בהסכם ישולם לתובע עד המועד האמור בהסכם. טענת הנתבע בסיכומים (סעיף 62 לסיכומים), כי כתב הערבות מוגבל במועדו עד ליום 14.4.11 אין לה כל תימוכין בכתב הערבות. כידוע, ערבות ניתן להגביל במועד להגשתה למימוש. לו אכן זו הייתה כוונת הצדדים היה הנתבע דורש להגביל את מועד הגשת הערבות למימוש וזאת בכתב הערבות עצמו. דווקא היעדר הגבלה שכזו בכתב הערבות מחזק את גרסת התובע. טענת הנתבע, כי עורכי הדין של התובע הם שניסחו את ההסכם אין בה דבר. הנתבע הוא איש עסקים רב נסיון, כפי שציין בעצמו, 37 שנים בתחום העסקים בעניני מזון, הייטק ונדל"ן (עמ' 8 שורות 4-7). הוא שימש כיו"ר דירקטוריון ומנכ"ל חברה בורסאית הנסחרת בארה"ב ולכן חזקה עליו שהוא מבין במסמכים עסקיים, מבין בשוק ההון ובניירות ערך וחתם בימי חייו על מספר רב של חוזים, ערבויות ומסמכים משפטיים. על פי האמור בסיכומי הנתבע, הוא לא יוצג על ידי עורך דין במהלך עריכת ההסכם וזאת למרות שאין מחלוקת כי חתם על הערבויות להסכם בפני עו"ד שלמה אזולאי, שהוא עורך הדין שלו. כך או כך, דבר לא מנע מהנתבע להביא את ההסכמים בפני עורך דינו לפני שחתם עליהם. נראה כי מניסוח ההסכם ומהסבריו של התובע כי כל הסעיפים 2-4 שהוספו להסכם היו מתוך מטרה לבוא דווקא לקראת הנתבע ולאפשר לו להסתייע במניות, על מנת להיפרע את חובו, אולם הוא לא עשה זאת. יתר על כן, איני מוצאת כי עומדות בפני שתי פרשנויות שוות בערכן, שאז יש מקום להשתמש בכלל הפרשנות נגד המנסח, אלא כאמור לא קיבלתי את פרשנותו של הנתבע כלל ולאחר שמיעת כל ראיות הצדדים איני מוצאת לה כל בסיס. לנתבע טענה נוספת והיא כי היה על התובע למכור את המניות בהגיען למחיר 6.5 סנט, אך הוא לא עשה כן. בכך מסתמך הנתבע על סעיף 2 להסכם הקובע: "תיק ניירות הערך הכולל בתוכו את המניות... ימשיך להיות מוחזק על ידי קסיס. כמו כן, מתי ברודו יקבל TRADING AUTHIORIZATION ... מקסיס בח-ן המניות לפיו מתי יהיה רשאי מעת לעת לתת רק הוראות מכירה, לפי שיקול דעתו. על אף האמור לעיל תינתן הוראת מכירה אוטומטית במקרה שמחיר המניה הינו 6.5 סנט לפחות." כפי שצויין לעיל, סעיפים 2 ו-3 קובעים את האפשרות שנתן התובע בידי הנתבע למכור את מניות התובע, על מנת לקזז את תמורת המניות מהפיצוי שעליו לשלם לתובע וזאת מחד גיסא, כדי שהתובע לא יהנה מכפל פיצוי ומאידך גיסא, כדי שהתובע יוכל להשאיר בידיו כל סכום מעבר לסכום הפיצוי, שהרי מדובר במניותיו. אשר לסיפא הקובע מכירה בסכום של 6.5 סנט למניה, הרי שממכלול ההסכם והסעיפים ברור כי מדובר בחובתו של הנתבע, שהרי מדוע להטיל חובת מכירה על התובע שהוא בעל המניות. הובהר מחקירת הנתבע, כי הסכום של 6.5 סנט היה מחיר המניה, אשר על פי חישוב במועד עריכת ההסכם, תמורה שכזו בהתחשב בסך כל מניות התובע תביא לתמורה הזהה למחיר הפיצוי הקבוע בהסכם (עמ' 14 שורה 23). השתכנעתי גם מעדותו של התובע, כי מרגע עשיית ההסכם הפך החוב לחוב כספי והתובע נתן לנתבע את האפשרות למכור את המניות לצורך השבת החוב ולכן לא רצה להכשיל אותו במכירה שלא על דעתו (עמ' 6 שורה 17 לפרוטוקול). עוד יש לציין כי עולה ספק כיצד מכירה בבת אחת של 2.5 מליון מניות במחיר 6.5 סנט הייתה משפיעה על מחיר המניה ויתכן כי כפי שטען ב"כ התובע מכירה כזו הייתה מורידה את מחיר המניה ולכן לא מסייעת בהקטנת החוב. בהקשר לטענה זו אציין, כי בנסיבות אלה לא מוטלת הייתה על התובע חובת הקטנת נזק באמצעות מכירת המניות בהגיען למחיר 6.5 סנט. סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 526,995 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.4.11 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע הוצאות בסך של 14,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תעביר לתובע את הפיקדון, אשר הופקד על ידי הנתבעים במזכירות בית המשפט כתנאי לקבלת רשות להתגונן כתשלום חלקי של סכום פסק הדין. חוזהסדר דין מקוצראכיפת חוזה