במהלך חודש אוקטובר .2010 מספר הזמנות שביצעו הנתבעים מול התובעת לא סופקו. ההתנהלות נבעה מכך שהתובעת איבדה את הזיכיון לייבוא והפצה של המותגים ג'ימסון ואבסולוט וניסתה לשנות את תנאי ההסכם ולהחליף בין המותגים למוצרים חלופיים. הנתבעים לא הסכימו לכך. מאחר והתובעת לא סיפקה הסחורה נאלצו הנתבעים לבטל ההסכם. 3. לאחר שהנתבעים קיבלו רשות להגן הם אף הגישו תביעה שכנגד על סך 22,000 ₪ במסגרתה תבעו סך של 12,000 ₪ בגין אובדן רווחים וכן סך של 10,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין הכל בשל העובדה שהתובעת הפרה ההסכם עם הנתבעים אשר לא יכלו לספק למועדון שברשותם את המשקאות, דבר שגרר פגיעה בשם הטוב ובמוניטין של המועדון. 4. התובעת בתצהיר עדות ראשית טענה שבהסכם בין הצדדים הוגדרו יעדי רכישה לפיהם על הנתבעים לרכוש סחורה בשווי 15,000 שח לפחות בכל חודש. הנתבעים לא עמדו ביעדי הרכישה מחודש ינואר 2010 ועל כן הפרו ההסכם והתובעת אינה חייבת לספק להם סחורה. כן בהסכם מצויין בלעדיות למוצרים המשווקים על ידי התובעת לפי קטגוריות ללא ציון שם המותג. בתצהיר פורט שהחוב נובע מסך של 8223 ₪ בגין סחורה המצויה עד היום אצל הנתבעים, סך של 10,440 ש"ח בגין חיוב מענק פרסום, סך של 11,333 ₪ בגין ביטול למפרע של הנחה שניתנה לנתבעים , וכן סך של 2269 ₪ ביטול למפרע של חשבונית קודמת. בדיון שהתקיים ביום 7.10.13 הסכימו הצדדים בכל הנוגע לסך של 8223 ₪ שהתובעת תוכל לבוא ולקחת את המוצרים הנמצאים עד היום אצל הנתבעים. 5. השאלה המרכזית העומדת לדיון הינה מי הפר ההסכם. כעולה מתצהיר מר נתי עניאל מהתובעת מחודש ינואר 2010 לא עמדו הנתבעים ביעדי רכישת הסחורה שנקבעו. הנתבעים מנגד לא הציגו כל ראיה לכך שעמדו ביעד של רכישות בסך של 15,000 ש"ח לחודש כפי שנקבע על ידי הצדדים. זאת ועוד ביום 26.4.10 נחתמה בין הצדדים תוספת להסכם במסגרתה מפורט שהנתבעים לא עמדו בתנאי ההסכם המקורי. עוד מר נתי עמיאל העיד שלאחר שנתבע מס' 1 הפך מוגבל בבנק התשלום בגין הסחורות היה אמור להתבצע במזומן. למרות זאת נהגים של התובעת הגיעו מספר פעמים לנתבעים עם סחורה ולא היה הכל תשלום במזומן ועל כן אף מן הטעם הזה הוחלט לבטל ההסכם עם הנתבעים (ראה עמ' 2 שורות 21-23 לפרוטוקול). גם מר מר דניאל זר שהיה סוכן מכירות אצל התובעת אשר הגיע לעדות מטעם הנתבעים העיד שהיו מספר פעמים שלא היה תשלום במזומן כנגד הסחורה. 6. הנתבעים טענו מנגד שלא סיפקו להם סחורה שכן סירבו לחתום על הסכם חדש. מעדות מר זר עלה שאין זו הסיבה היחידה לאי הספקת הסחורה לנתבעים. (ראה עמ' 6 שורות 21-22 לפרוטוקול), הווה אומר הסחורה לא סופקה לא רק בגין אי החתימה על ההסכם, אלא ככל הנראה מאחר והנתבעים לא עמדו בתנאי ההסכם וכן התוספת להסכם. 7. לאור האמור לעיל סבורני שהנתבעים הם שהפרו ההסכם ולא עמדו ביעדי המכירות שנקבעו בהסכם שבין הצדדים. כן ניתנה לנתבעים האפשרות לתקן ההפרה בתוספת להסכם כפי שפורט לעיל, אולם גם לאחר מועד זה וכפי שפורט בתצהיר מר עניאל לא עמדו הנתבעים ביעדי המכירות. 8. מהו הסכום שעל הנתבעים לשלם בגין הפרת ההסכם?: מר עמיאל פירט בתצהירו סך של 10,440 ₪ שהינו תשלום בגין מענק פרסום שניתן לנתבעים עם חתימת ההסכם וכן סך של 11,333.30 ₪ חיוב עבור הפרשים בגין הנחת פתיחת העסק החריגה בשיעור של 50% שניתנה לנתבעים לפי סעיף 3.2 להסכם לבין הנחה מסחרית רגילה שסוכמה עם הנתבעים נוכח הפרת הנתבעים את ההסכם. 9. הנתבעים טענו שלא קיבלו כל הודעה על ההפרה כאשר ביום בהיר החליטה התובעת להגיש את שטר החוב ללשכת ההוצאה לפועל. אומנם כעולה מעדות מר עניאל לא נשלח לנתבעים כל מכתב המפרט הפרות ההסכם על ידם. כן הוא העיד בהגינותו שהיו שיחות טלפון מטעם מי מהתובעת עם הנתבעים אולם הוא לא שוחח עימם (ראה עמ' 3 שורות 9-11 לפרוטוקול). עם זאת וכפי שפירטתי לעיל הנתבעים היו מודעים כבר מחודש אפריל 2010 שאינם עומדים ביעדי המכירה וניתנה להם האפשרות לתקן ההפרה. כן עלה מתצהיר מר עניאל שנשלח לנתבעים מכתב טרם הגשת התביעה מיום 11.11.10 משכך סבורני שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה. 10. בתצהיר מר עניאל מפורט שיש לחייב הנתבעים בסך של 2269 ₪ בגין תצוגות שבוטלו בהתאם לסעיף 3.3. להסכם. מאחר והנתבעים הם שהפרו ההסכם עליהם לשלם סכום זה. 11. באשר לחיוב בתקציב הפרסום וכן חיוב עבור הפרשים בגין הנחת פתיחת העסק. בסעיף 7.4 להסכם שבין הצדדים נקבע שהתובעת רשאית לבטל ההסכם כאשר הנתבע לא עומד בתנאי ההסכם ו/או מפרו, כאשר במצב זה ניתן לחייב הלקוח להחזיר את כל ההטבות החריגות. לענין חיוב בהפרשים בגין הנחת פתיחת עסק- התובעת צירפה את נספח י' שהינו חשבונית המפרטת ביטול הנחת פתיחה שניתנה. משהופר ההסכם על ידי הנתבעים עליהם לשלם את הסך בגין הפרשי ההנחה שקיבלו- סך של 11,333 ₪. לענין תקציב הפרסום - האם זוהי הטבה חריגה? על התובעת היה להוכיח ענין זה. התובעת צירפה את נספח ח' להוכחת טענתה. נספח זה הינו חשבונית חיוב בגין מרקיזה וכן ניצול תקציב פרסום. לא ניתן להבין מחשבונית זו מה נוצל. כן הנתבע מס' 2 הצהיר באשר לפרסום שהפרסום הינו של מוצרי התובעת וכי קיימת במקום מרקיזה מעוטרת בפרסומת של מוצרי התובעת ומשכך נהנתה היא מהפרסום וממשיכה להנות ממנו שכן המרקיזה עודנה מצויה במועדון. הוא לא נחקר כלל בענין זה. התובעת בסיכומיה כלל לא התמודדה עם טענה זו. משכך ומאחר ולא נסתרה הטענה שהתובעת נהנית עד היום מהפרסום המצוי במקום אין כל מקום להורות על השבת סך זה. 12. באשר לטענת התובעת שלא שולמו תמורת המוצרים במזומן, אזי המוצרים לא סופקו לנתבעים ומשכך אין כל יתרת חוב של הנתבעים באשר לסחורה שסופקה להם שלא שולמה תמורתה. 13. משקבעתי שהנתבעים הם שהפרו ההסכם איני סבורה שיש מקום לדון בתביעה שכנגד המבוססת על טענת הנתבעים שהתובעת היא שהפרה ההסכם. במאמר מוסגר אציין שהנתבעים כלל לא הביאו ראיות לאובדן הכנסות ו/או לפגיעה בשמם הטוב. 14. התובעת פירטה שמכל סכום שיפסק לטובתה יש להפחית סך של 2652 ₪ שהינו זיכוי בגין הנחה שלא ניתנה בחשבוניות קודמות. 15. באשר למוצרים שהתובעת יכולה היתה לקחתם. אכן הצדדים הסכימו שהתובעת תוכל לקחתם. לאחר שנמסרה הודעת התובעת שהמוצרים לא נמצאו הוגשה תגובת הנתבעים לפיה רק מקרר היינות בשווי 1500 ₪ הוחזר כאשר יתר המוצרים טרם הוחזרו ומשכך הסכימו למתן פסק דין בסך של 6723.20, שהינו הסך הנתבע בגין הסחורה שטרם הושבה בניכוי הסך עבור מקרר היינות שהוחזר. בהחלטתי מיום 19.11.13 קבעתי שהצדדים בסיכומיהם ייחסו אף לענין זה. התובעת בסיכומיה לא התייחסה כלל לענין זה ומשכך יש מקום לחייב הנתבעים בסך של 6723.20 ₪. 16. סוף דבר: על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 15,400 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כן ישלמו אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. חוזההסכם קונסיגנציהבעלות