רקע וטענות הצדדים התובעת - חברת תקשורת שבבעלותה אתר אינטרנט בשם YESHNEWS.COM. הנתבעת ,אף היא פועלת בתחום התקשורת והינה הבעלים של העיתון "מקור ראשון". בין הצדדים נחתם הסכם מיום 4/8/2003, במסגרתו סיכמו הצדדים על העברת תכנים מהתובעת לנתבעת וכן מהנתבעת לתובעת. בין היתר נרשמה התחייבות הנתבעת באשר למידע ואופן העברתו לתובעת (להלן: "ההסכם"). תכליתו של ההסכם הייתה העברת תכנים שבבעלות הנתבעת אל התובעת, לצורך שימושה של התובעת בתכנים אלו באמצעות פרסומם באתר האינטרנט שבבעלותה. תוקף ההסכם - בין 1/11/03 ועד ליום 1/11/04. על פי המוסכם הייתה טעונה הארכת ההסכם מעבר לתקופה זו, , הסכמה בכתב של הצדדים. במסגרת סעיף 6 להסכם נקבעה אחריות הצדדים כלפי הצד שכנגד, ומפאת חשיבותו להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, אצטט אותו כלשונו: 6. אחריות 6.1 אייקום לא תהא אחראית כלפי מקור ראשון וכלפי צד שלישי כלשהו, לתוכן המידע ופרסומו וכן לכל נזק מכל מין וסוג שהוא שיגרם לכל אדם, גוף, חברה, עובד וכל אחר אשר קשור ע"פ הסכם זה. 6.2 מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מתחייבת מקור ראשון לנקוט בכל הצעדים לביטול כל דרישה ו/או תביעה שתוגש נגד אייקום, אם תוגש, על כל נזק כאמור בסעיף לעיל, ולפצות את אייקום על כל הכספים שהיא תיאלץ לשלמם בתוקף דרישה ו/או פסיקה, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מיד עם דרישתה הראשונה של אייקום. 6.3 מקור ראשון לא תהא אחראית כלפי אייקום וכלפי צד שלישי כלשהו, לתוכן המידע המגיע אליה מאייקום ופרסומו וכן לכל נזק מכל מין וסוג שהוא שיגרם לכל אדם, גוף, חברה, עובד וכל אחר אשר קשור ע"פ הסכם זה. 6.4 מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מתחייבת אייקום לנקוט בכל הצעדים לביטול כל דרישה ו/או תביעה שתוגש נגד מקור ראשון, אם תוגש, על כל נזק כאמור בסעיף לעיל, ולפצות את מקור ראשון על כל הכספים שהיא תיאלץ לשלמם בתוקף דרישה ו/או פסיקה, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מיד עם דרישתה הראשונה של מקור ראשון. בעקבות תביעה שהגישה עובדת של הנתבעת, הגב' בלה גת (להלן: "בלה"), כנגד התובעת בשל פרסום כתבות מפרי עטה באתר האינטרנט של התובעת, הודיעה התובעת לנתבעת כי בהתאם לסעיף האחריות בהסכם שבין הצדדים, על הנתבעת לנקוט בצעדים שיביאו לביטול התביעה של "בלה" כנגד התובעת וכן לפצות את התובעת בגין כל הוצאותיה ונזקיה. יצוין כי בהסכם אשר נחתם בין הצדדים, צוין במפורש כי הנתבעת תעביר לתובעת, פרסומים מתחום הבריאות והמדע פרי עטה של הגב' בלה. דרישת התובעת מהנתבעת לפעול בהתאם לסעיף האחריות בהסכם שנחתם בין הצדדים היא הבסיס לתביעה שבפניי. לגרסת התובעת, לשונו של ההסכם ברורה וכך גם תכליתו של סעיף האחריות בהסכם, אשר נועדה בדיוק למקרים אלו, בהם מוגשת תביעה בכל הנוגע לתכנים שהועברו בין הצדדים על פי ההסכם כאמור. לאמור כי הצד שהעביר את התכנים יישא באחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה מכך לצד שקיבל את התכנים ופרסם אותם בהלימה לתנאי ההסכם. הנתבעת מודה כי אכן הסכימה ליטול על עצמה אחריות לנזקים שייגרמו לתובעת בשל תביעות שתוגשנה כנגד התובעת בנוגע לתכנים שהתובעת קיבלה מהנתבעת, אלא שלטענת הנתבעת, מאחר וההסכם בין הצדדים הוגבל לזמן מוגדר, הרי שאחריותה פקעה אף היא בתום תקופת ההסכם. יצוין כי לטענת הנתבעת, תביעתה של בלה, הוגשה מס' שנים לאחר פקיעת ההסכם בין הצדדים. יצוין כי התביעה מתייחסת אכן לתכנים שקיבלה התובעת מהנתבעת אלא שאלה פורסמו באתר התובעת, גם לאחר שתוקף פקיעת ההסכם. משכך, לטענת הנתבעת אין היא אחראית עוד כלפי התובעת. לגרסת הנתבעת היה על התובעת לפעול להסרת התכנים שקיבלה מהנתבעת מאתר האינטרנט שלה , מיד לאחר שפקע ההסכם בין הצדדים. הצדדים הגיעו להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 12/5/13, במסגרתו הסכימו כי ההכרעה בתיק תיעשה על בסיס סיכומים ומבלי שינוהל הליך הוכחות, מן הטעם שהמחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת משפטית ולא עובדתית. דיון והכרעה פרשנות ההסכם כאמור אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית .המחלוקת הטעונה הכרעה הינה מחלוקת המשפטית הנוגעת לפרשנות ההסכם בכל הקשור לאחריות צד להסכם כלפי משנהו. התובעת מבקשת לקבוע כי האחריות של הנתבעת באשר לתכנים שהועברו במהלך תקופת ההסכם, תחול גם לאחר פקיעת תוקף ההסכם ואילו הנתבעת מבקשת לקבוע כי הפרשנות הראויה הינה כי בעת פקיעת ההסכם תפקע גם אחריות של צד לנזקיו של הצד השני בגין פרסומים שהועברו על פי ההסכם. הדין : סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, קובע את המתווה לפרשנות הסכם: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". נוסחו המעודכן של הסעיף הינו תולדה של תיקון שנעשה זה לא מכבר.אלא שתיקון זה לא פגע במעמדן של ההלכות שיצאו מבית המשפט העליון לעניין פרשנות חוזים (ראו: רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, ניתן ביום 26/2/12). משכך בעת פרשנות חוזה יש לבחון את אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת באופן מפורש מלשון החוזה. אולם כאשר אין כך הדבר ואומד דעת הצדדים אינו בר פירוש מלשון החוזה , יש לפרש את החוזה בהתאם לתכליתו כפי שהיא נלמדת מנסיבות העניין. כך לדוגמא יש לתת את הדעת לתכליתו הכלכלית של חוזה מסחרי (ראו: ע"א 5597/90 כהן נ' תקליטי סי.בי.אס בע"מ, פ"ד מז(3) 212, 217 (1993)). יצוין כי סעיף האחריות אשר נקבע בין הצדדים מטיל שתי חובות שונות על הצדדים לו. החובה הראשונה - לפעול להסרת תביעה או דרישה לפיצוי אשר מופנית לצד שכנגד . כן נקבע כי היה ו"האיום" לא הוסר, יופעל מנגנון שיפוי בין הצדדים, בכל הקשור לתשלומים והוצאות שהוצאו בפועל. במקרה שבפניי התביעה שהגישה בלה כנגד התובעת נדחתה על ידי בית המשפט. אלא שבדיון שם, לא נפסקו הוצאות לטובת התובעת. על כן, עניינה של התביעה שבפניי , היא בגין שכר הטרחה ששילמה התובעת בפועל לבא כוחה בעבור ייצוג בהליכים שהתנהלו במסגרת תביעתה של בלה כנגדה ועד להחלטה על דחיית התביעה, ובעבור הוצאות נלוות נוספות. יש לציין כי מאחר ובין מועד הגשת התביעה ועד מועד כתיבת פסק הדין, נדחתה תביעתה של הגב' בלה גת, הרי שההכרעה ביחס לחלק הסעדים שהתבקשו בתביעה התייתרה. הוא הדין גם ביחס לטענות ההגנה שנטענו ביחס לסעדים אלו. התביעה הוגשה למתן סעד הצהרתי ביחס לחובתה של הנתבעת לשפות את התובעת בגין כל נזק. שכן בעת הגשת התביעה לא היה באפשרות התובעת להעריך את נזקיה העתידיים. משנדחתה תביעתה של הגב' בלה גת, הרי שכעת ידועים לתובעת נזקיה באופן מדויק ואין כל צורך במתן פסק דין הצהרתי, על פי העתירה המקורית. די בהכרעה בתוקפו של סעיף השיפוי ביחס להוצאות שהוצאו בפועל בנסיבות כפי שתוארו לעיל. כאמור התייתר גם הדיון בטענות ההגנה בדבר הליך תלוי ועומד, שימוש לרעה בהליכי משפט בשל קיומו של ההליך הנוסף שבו הוגשה הודעת צד ג' כנגד הנתבעת וכן הטענה בדבר העובדה כי התובעת עתרה לסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי. בהכרעתי זו אדון בפרשנות הראויה של ההסכם, לאור תכלית ההסכם ואומד דעת הצדדים כפי שהיא משתקפת מלשון ההסכם. כבר עתה יובהר כי ההסכם שנערך בין הצדדים אינו מגדיר באופן מפורש באילו מצבים תפקע האחריות של צד כלשהו כלפי הצד השני, ביחס לתכנים שהוחלפו בין הצדדים במהלך תקופת ההתקשרות. לשון אחרת, לא נקבע האם תוקף האחריות חופף לתקופת ההתקשרות במהלכה הוחלפו תכנים בין הצדדים או שתוקף האחריות הינו רחב יותר וחל גם לאחר תום תקופת ההתקשרות. מאחר שההסכם אינו קובע את תקופת האחריות יש לעשות שימוש בכללי הפרשנות, על מנת להעניק את הפרשנות הקרובה ביותר לאומד דעת הצדדים בעת החתימה על ההסכם, על פי לשון ההסכם. מעיון בהסכם על כל סעיפיו אני סבורה כי תיתכנה חלופות שונות: תקופות חופפות לחלוטין - בחלופה זאת תקופת האחריות פוקעת מיד ביום בו תמה תקופת ההתקשרות (להלן: חלופה א'). חפיפה חלקית - תקופת האחריות תחול גם לאחר תום תקופת ההתקשרות, אלא שתחול רק ביחס לתביעות שנוגעות לפרסומים שנעשו במסגרת ובמהלך תקופת ההתקשרות (להלן: חלופה ב'). היעדר חפיפה - תקופת האחריות אינה פוקעת, ביחס כלשהו לתום תקופת ההתקשרות ותחול גם ביחס לתביעות שתוגשנה בהתייחס לפרסומים שהתבצעו לאחר תום תקופת ההתקשרות ובלבד שמדובר בתכנים שהוחלפו בתקופת ההתקשרות (להלן: חלופה ג'). לשיטתה של התובעת - כוונת הצדדים הייתה לחלופה ג' ואילו הנתבעת טוענת כי כוונת הצדדים הייתה לחלופה ב'. למותר להעיר כי במסגרת גישתה כאמור , טוענת הנתבעת, כי היה על התובעת לפעול להסרת כלל התכנים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת תקופת ההתקשרות. שכן ברור שאם הייתה עושה כך התובעת הרי שתביעתה של בלה לא הייתה באה לעולם כלל. טענתה זו של הנתבעת מסתמכת על טענותיה של בלה בתביעתה. שכן לטענת הגב' בלה היא הגישה את התביעה כשגילתה את הפרסומים בשנים 2007-2008. הצדדים לא קבעו בהסכם מהם חובות הצדדים לאחר תקופת ההתקשרות בכל הקשור לתכנים שהוחלפו בין הצדדים. בכלל זה לא נקבעה באופן מפורש החובה של התובעת להסיר מאתר האינטרנט שבבעלותה את כל התכנים שקיבלה מהנתבעת. מעיון בהסכם בין הצדדים עולה כי חתימת הצדדים על סעיף האחריות נועדה לאפשר לצדדים לקבל לרשותם תכנים מהצד שכנגד וזאת מבלי שייאלצו לבדוק את זכויות יוצרים שיש למאן דהוא בגין מידע שיועבר לידיהם. בהקשר זה הסכימו כי במקרה של תביעה ,ישפה הצד שהעביר את התכנים את הצד שקיבל לרשותו את התכנים. בחינת תכליתו של הסעיף שוללת את הפרשנות המצמצמת שתוארה לעיל כחלופה א' , לפיה חופפת תקופת האחריות באופן מלא לתקופת ההתקשרות. שכן תביעה בגין פרסום תכנים אלו, יכול שתוגש במהלך תקופת ההתקשרות, ימים ספורים לאחריה או זמן רב מתום תקופת ההתקשרות, וזאת אף אם פורסמו רק במהלך תקופת ההתקשרות ולא אחריה. אין זה סביר שלאחר תום תקופת ההתקשרות יישא הצד שקיבל את התכנים באחריות באשר לאותם תכנים ויסיר את האחריות באופן מלא מהצד שהעביר לו את התכנים. שכן ההסכם בין הצדדים אינו מחייב צדדים שלישיים ואלה אינם מנועים להגיש תביעה בכל עת בהתאם לתקופות ההתיישנות הקבועות בחוק. לצורך הכרעה בין החלופות הנותרות יש לבחון את טענת הנתבעת על פיה הייתה מוטלת החובה על התובעת להסיר את התכנים שקיבלה מעת הנתבעת, מיד בתום תקופת ההתקשרות. כאמור , בהסכם בין הצדדים ,לא נקבע בין הצדדים מנגנון ברור או מפורש להסדרת הטיפול בתכנים שהועברו בין הצדדים , בתום תקופת ההתקשרות. קרי, מה מעמדם של התכנים שהועברו במסגרת תקופת ההתקשרות, לאחר תום תקופת ההתקשרות והאם שומה על התובעת לפעול להסירם מהאתר שבבעלותה או שמא ככל שמדובר בתכנים שהתקבלו במסגרת תקופת ההתקשרות, הרי שהיא רשאית להותיר את פרסומם באתר. עיקרו של ההסכם עוסק במנגנון העברת המידע במהלך תקופת ההתקשרות, תוך פירוט מדויק של אופן העברת התכנים, מועד העברתם וכן התייחסות מפורטת להתחייבויות פרסומיות נלוות בין הצדדים. נראה כי דרישה להסרת התכנים מיד בתום תקופת ההתקשרות הינה דרישה מהותית. עסקינן בקניין רוחני של הנתבעת. אם הייתה מעוניינת הנתבעת לוודא , או להביא לכך שבתום תקופת ההתקשרות תימנע מהתובעת האפשרות לעשות שימוש כלשהו בחומר שהעבירה אליה הנתבעת , תוך שימת דגש על המשך פרסומו באתר, על דרך הותרתו באתר שבבעלות התובעת, הרי שחזקה עליה שהייתה מציינת זאת באופן מפורש בהסכם. ייתכן ובהוספת תנאי מהותי זה לתנאי ההסכם, היה כדי להשפיע על גמירות דעתה של התובעת בכל הקשור להתקשרות עם הנתבעת. ברור שתנאי מעין זה , לו היה מתווסף להסכם , היה מעלה קשיים שונים נוספים. לדוגמא, מה יהא גורלם של תכנים שמועברים בסמוך לתום תקופת ההתקשרות. האם תוכן שהועבר אל התובעת יום לפני תום תקופת ההתקשרות, ישמש את התובעת לזמן קצר בלבד ויוסר ביום שלאחר מכן מהאתר? יתרה מכך, תכליתו של סעיף האחריות היא להגן על המתקשרים מפני תביעות יוצרי התכנים ביחס לשימוש ביצירותיהם . נוכח הצהרת הנתבעת בהסכם ,כי היא הבעלים היחיד של התכנים ובעלותה בתכנים אלה היא מוחלטת, הרי שאין לייחס משמעות למועד הפרסום של התוכן המועבר באתר האינטרנט של התובעת באופן שיש בו להשפיע על יכולתה להתמודד תביעות דוגמת תביעתה של הגב בלה. שהרי מנוסח ההסכם עולה שחזקה על הנתבעת שיש לה הכלים והמעמד המשפטי להתמודד עם התביעות כאמור , באשר היא בעלת הזכויות הקנייניות בתכנים , וזכויותיה בתכנים הינן "מוחלטות" כפי שהצהירה במסגרת ההסכם. על זכויות הנתבעת בתכנים שהעבירה לתובעת, ניתן ללמוד בין היתר מההחלטה על דחיית תביעתה של הגב' בלה. הנתבעת אף אינה מתכחשת לבעלותה בזכויות עד היום, ואף ציינה כי היא הנתבעת שילמה לגב' בלה גת, בעבור כתבותיה. אם כך , הרי שגם לגרסת הנתבעת, אין חשיבות מועד הפרסום, בהתייחס ליכולתה להתגונן מפני התביעות אלא באשר לטענתה בדבר קיומן של תביעות אלו בכלל. לשון אחרת, אם הייתה התובעת מסירה את התכנים מאתר האינטרנט לא הייתה נאלצת הן הנתבעת והן להתמודד עם תביעה זו. כנדבך משלים לכך, יש לבחון את טענת הנתבעת כי השיפוי לא נועד למקרה ותוגש תביעת סרק כדוגמת התביעה שהגיש הגב' בלה. כבר עתה אומר כי פרשנות הנתבעת להסכם איננה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם. בהסכם השיפוי בין הצדדים נקבע בין היתר כי הנתבעת מתחייבת לפעול לביטול כל תביעה ו/או דרישה וכן נקבע כי תשלום השיפוי יבוצע מיד עם דרישה ראשונה. פרשנות הנתבעת כאילו אין היא מחויבת לשפות את התובעת במקרה של תביעת סרק אינה תואמת את לשון ההסכם המדברת על ביטול כל תביעה ו/או דרישה. וכי כיצד ניתן לקבוע כבר בשלבים הראשונים כי מדובר בתביעת סרק , עוד בטרם התבררה התביעה, וכיצד מתיישב הדבר עם התחייבותה לשלם את הוצאות התובעת מיד עם דרישה ראשונה?. לאור מסקנתי כאמור , אני דוחה את פרשנות הנתבעת כי אינה מחויבת לשפות את התובעת במקרה של תביעת סרק, לאחר שמצאתי שהיא אינה תואמת את לשון ההסכם ואף איננה סבירה בנסיבות המקרה שבפניי. לטענת הנתבעת, מרגע שחרגה התובעת מתנאי ההסכם הרי שהיא הנתבעת אינה מחויבת לשפות אותה על הנזקים שנגרמו לה. לטענת הנתבעת ,בכך שהתובעת המשיכה לפרסם את הכתבות לאחר המועד שבו פקע ההסכם בין הצדדים, היא חרגה מההרשאה שניתנה לה במסגרת ההסכם .משכך, אין להטיל על הנתבעת את החובה לשפות את התובעת. לצורך הכרעה בטענה זו שומה עליי לבדוק האם אכן הפרשנות הראויה שיש ליתן להסכם, הינה כי התובעת חרגה מהרשאתה בכך שלא הסירה את התכנים שקיבלה מהנתבעת במהלך תקופת ההתקשרות. מעיון בהסכם עולה כי הוא כולל פרק שעוסק בהתחייבות התובעת ופרק נוסף שעוסק בהתחייבות הנתבעת. בפרק שעוסק בהתחייבות התובעת כלפי הנתבעת לא מוזכרת כל התחייבות הנוגעת לתקופת ההסכם וזאת בניגוד להתחייבות הנתבעת כלפי התובעת, שם נקבע כי הנתבעת מתחייבת להעביר לתובעת במשך כל תקופת ההסכם את המידע באופן שנקבע בין הצדדים. מכאן אני למדה, כי תקופת ההסכם מגדירה את משך הזמן שבו מחויבת הנתבעת להעביר לתובעת את התכנים שנקבעו באופן שהוסכם על הצדדים, אולם ההסכם אינו כולל כל קביעה מפורשת ביחס לזכותה של התובעת לפרסם את התכנים במסגרת תקופת ההסכם בלבד. עוד אציין כי הנתבעת מבססת את טענת ההגנה שלה בתביעה שבפניי, על טענת הגב' בלה גת, ש"גילתה" את הפרסומים בין השנים .2007-2008 אלא שתביעתה של הגב' בלה גת נדחתה על הסף. כפועל יוצא מכך גם טענותיה של הגב' בלה גת לא נתבררו ולא ניתן להסתמך על טענותיה שם , בהכרעה בהליך שבפניי, שכן ייתכן ואם היה נערך בירור של טענותיה הייתה מתקבלת מסקנה שונה ביחס למועד שבו "גילתה" את הפרסומים. עוד אומר, כי להווי ידוע שפרסום בכלי תקשורת, נושא בדרך כלל תאריך של פרסום הכתבה ואם לא כך הדבר הרי שניתן להשתמש באמצעים טכניים על מנת לקבוע את מועד הפרסום. הנתבעת לא הרימה את הנטל הכרוך בהוכחת טענתה כי התובעת פרסמה את התכנים במועדים המאוחרים לתקופת ההתקשרות. מאחר שכבר קבעתי כי לא נקבע בהסכם כי התובעת מחויבת להסיר בפועל את התכנים מאתר האינטרנט ומנגד גם לא הוכח כי התובעת פרסמה בפועל תכנים במועדים המאוחרים לתקופת ההתקשרות, הרי שטענת הנתבעת לעניין חריגת התובעת מההרשאה שניתנה לה בכל הקשור לשימוש בתכנים שהועברו אליה על פי ההסכם - נדחית. הנתבעת מעלה בסיכומיה טענות חדשות אשר לא בא זכרן בכתב הגנתה והן מהוות הרחבת חזית. טענות אלו אף הן נוגעות לפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיף האחריות והשיפוי. ניתן היה לדחות טענות אלו רק מן הטעם שהובאו לראשונה בסיכומי הנתבעת ומבלי שניתנה לתובעת ההזדמנות להשיב לטענות אלו. למעלה מן הצורך אתייחס לפרשנות שאותה מבקשת הנתבעת לצקת לסעיף ההסכם. מצאתי כי דין טענות אלו להידחות, באשר פירוש ההסכם לשיטתה של הנתבעת יביא לתוצאה אבסורדית (ע"א 46/74 אליעזר מורדוב נ' יוסף שכטמן, פ"ד כט(1) 477, 482), ואסביר. לטענת הנתבעת כי יש להטיל עליה את החובה לתשלום על פי התביעה רק למקרה והתובעת הייתה נאלצת לשלם סכום כלשהו מכוח דרישה ו/או פסיקה וזאת גם רק במקרה שבו ייגרם נזק לצד שלישי. מאחר ובפועל לא נדרשה לשלם לצד שלישי דין התביעה כנגדה להידחות. ראשית, נראה כי הנתבעת אינה רואה בהגשת תביעה כנגד התובעת משום "דרישה לתשלום". בנוסף, פרשנות זו של הנתבעת מתעלמת מהסיפא של סעיף 6.2 הכוללת באופן מפורש במסגרת השיפוי גם תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. אימוץ פרשנות הנתבעת בסיכומיה , תביא בהכרח לתוצאה אבסורדית שבה השיפוי ייעשה רק במקרים מיוחדים. זאת בניגוד לנוסח הגורף של הסעיף. לנוכח נוסח הסעיף , אין זה סביר שזו הייתה כוונת הצדדים בעת החתימה על ההסכם. מסקנה: סעיף השיפוי חל במקרה שבפניי . אחריותה של הנתבעת לא פקעה במועד שבו פקעה ההתקשרות בין הצדדים. זאת, מבלי להתעלם מפרשת זוהר שם נקבע בין היתר כי לא ייתכן שחוזה שלא הוגבל בזמן יחייב את הצדדים לצמיתות (ראו: ע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 671 (1990)), אלא שסבורה אני שבמקרה שבפניי כאשר עסקינן בתוקפו של סעיף האחריות והשיפוי. שונה הדבר מהמקרה שנדון בפרשת זוהר, שם נחלקו דעות הצדדים באשר לתוקפו של זיכיון. ועוד אוסיף, כי ייתכן ודווקא בהגבלת תוקפו של השיפוי יש כדי לפגום בתכלית המסחרית של ההסכם בין הצדדים. הסעדים התובעת העמידה את תביעתה על סך של 58,000 ₪. סכום זה היווה את סך הנזקים שהעריכה התובעת כי ייגרמו לה בגין הגנתה מפני תביעתה של הגב' בלה גת. אלא שהתובעת לא פירטה את החישוב שביצעה להערכת נזקיה. במסגרת סיכומיה ציינה התובעת כי שכר הטרחה שנאלצה לשלם לבא כוחה, הסתכם ל36,800 ש"ח, ואף צירפה את החשבוניות לתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה. אלא שבמסגרת הסיכומים, העלתה התובעת לראשונה טענות בדבר נזקים נוספים שנגרמו לה לרבות : דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש של בעל המניות בתובעת, אותו העמידה על סך של 21,200 ₪, דרישה לפיצוי בגין שעות עבודה של בעל המניות בתובעת בסך של 17,000 ש"ח ועלויות בא כוחה שנשכר לטענתה לצורך ייצוג בהליכי הגישור ולטובת הגשת הסיכומים. הדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש ועלות שעות עבודה נטענו בלא כל אסמכתא או פירוט שיש בו כדי להרים את הנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי. ומשכך אינני מקבלת את טענת התובעת לעניין רכיבים אלו בתביעתה. באשר לעלויות שירותי בא כוחה של התובעת, הרי שאלו ייפסקו בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ובהתאם להכרעה בפסק הדין. סיכום לאחר שבחנתי את הפרשנות הראויה להסכם שנחתם בין הצדדים בכלל ואת הפרשנות הראויה לסעיף העוסק בשיפוי בפרט, מצאתי כי בבחינת מכלול הדברים יש להעדיף את גרסתה ופרשנותה של התובעת להסכם. זאת לאור לשון החוזה המפורשת ומאחר שהפרשנות שאותה ביקשה הנתבעת להעניק תביא לתוצאה בלתי סבירה, אשר אינה עומדת בקנה אחד עם תכלית ההסכם ואומד דעת הצדדים כפי שהיא משתקפת מתכליתו של ההסכם שנחתם בין הצדדים. ומשכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 36,800 ש"ח, - עלויות שירות בא כוחה התובעת שהוענקו לה בתביעה שהגישה נגדה הגב בלה גת. סכום זה יישא ריבית והצמדה מיום שנשאה התובעת בסכום זה ועד התשלום בפועל . בבחינת החשבוניות שצירפה התובעת כראיות - נספח 8 לתצהיר עדות ראשית מטעמה עולה כי התאריך הממוצע של חשבוניות אלה הוא 29.4.2011 . לפיכך אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסך הכולל של 36,800 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 29.4.2011 ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות אגרת בית המשפט, סכום זה יישא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל וכן בהוצאות התובעת ושכר טרחת עו"ד בסך של 14,160 ש"ח, אשר יישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. חוזהפרשנות חוזהפרשנותשיפוי