סעיף 237(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי

סעיף 237(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי "א. מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: ... ב. במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה". 18. קנס בגין דו"ח חנייה נהיה חלוט באם לא שולם במועד ומקבל ההודעה לא הודיע כי ברצונו להישפט על העבירה המיוחסת לו, או לחילופין הגיש בקשה לביטולה, וזאת במסגרת המועדים הקבועים בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפליל. מרגע שהנקנס הפך להיות חלוט, רואים במקבל הודעת הקנס כמי שהורשע ונגזר דינו (ר' רע"א 10200/07 מנצורי-טחורש נ' מדינת ישראל - ). במצב זה, חל סעיף 70 לחוק העונשין, ולפיו "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המיסים (גבייה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה". אי לכך, קנס חלוט שגובה הרשות כמוהו כחוב פסוק וניתן לגבות אותו בהליכים המנויים בפקודת המיסים (גבייה), לרבות הטלת עיקולים (ר' ע"א 461/69 ביטון נ' הממונה על מס בולים, פ"ד כד(1) 50, 53, ע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים, פ"ד ס(3), 553, 564-565). מן הכלל אל הפרט. 19. בתצהיר עדותה הראשית של גב' ויקי קדוש מטעם הנתבעת, מוצג נ/3, נטען כי הדרישה לתשלום הקנס על-פי דו"ח החנייה נשלחה לנתבעת בדואר רשום ביום 29.8.06 ומשלא שולם הקנס נשלחה דרישה נוספת מיום 28.6.07 בדואר רשום וכי שתי דרישות אלה התקבלו אצל התובעת. האמנם? לתצהיר העדה צורפו אישורי רשות הדואר בדבר משלוח המכתבים לעיל ומסירתם ליעדם. התובעים התנגדו להגשת ראיות אלה שלא באמצעות עורכם, ולפיכך ניתנה לנתבעת הזדמנות להזמנת נציג רשות הדואר כעד במשפט. דא עקא, הנתבעת, ועל דעתה, הודיעה בפתח הדיון שהתקיים ביום 13.3.13 כי לא ראתה טעם בהזמנת נציג רשות הדואר. בנסיבות העניין, אין לקבל אישורי רשות הדואר האמורים כחלק מראיות הנתבעת במשפט, על כל המשתמע מכך. 20. למעלה מהצורך, גם לו התקבלו אישורי רשות הדואר כחלק מראיות הנתבעת במשפט, איני סבור כי יש בהם הוכחה מספקת בדבר משלוח הודעת תשלום קנס כדין לתובעת, וזאת מהטעמים כמפורט להלן: א. מאישור רשות הדואר בדבר משלוח מכתבי הדרישה עולה כי המכתבים נשלחו לכתובת צפרירים 32, חיפה, כשאין חולק כי התובעים מתגוררים ברח' צפרירים 23 וכי באותו רחוב אין מספר 32 (ר' הודעת ב"כ הצדדים בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 13.3.13). בסיכומיה העלתה הנתבעת השערות ביחס לרישום הנ"ל, אולם, משלא הוצגה כל ראיה בנדון, אני דוחה את הנטען. ב. הנתבעת לא טרחה להגיש כחלק מראיותיה את העתק הודעות תשלום הקנס שנשלחו, כביכול, לתובעת בדואר רשום, ומשנשאלה נציגת הנתבעת לעניין זה כל שהיה לה לומר "יש קצת בעיה למצוא את המסמכים..." (שם, עמ' 19 שורה 4 לפרוטוקול הדיון). זוהי טענה כבושה אשר ממילא אינה משכנעת בעיניי. ג. העדה מטעם הנתבעת, גב' קדוש, גילתה חוסר התמצאות באישור הדואר המצורף כנספח ב' 2 לתצהירה. כך לדוגמא, העדה לא ידעה לציין מה משמעות ספרות הביקורת המופיעות בדו"ח הנ"ל (שם, עמ' 18 שורה 7 לפרוטוקול הדיון), ומשנשאלה מה משמעות האותיות "אמ" המופיעות בו, תחילה היא לא ידעה לענות לשאלה ורק בהמשך, בעקבות שאלה מדריכה, היא השיבה כי האותיות משמעותן "אישור מסירה" (שם, עמ' 18 שורות 3 ו-8 לפרוטוקול הדיון). 21. לאור האמור לעיל, ולאור טענתה העקבית של התובעת, לפיה היא לא קיבלה כל הודעת תשלום קנס טרם הטלת העיקולים ומאחר ובהתאם להלכה הפסוקה, הודעה כאמור הינה מסמך מהותי שרק עם מסירתו לנאשם נפתח ההליך הפלילי נגדו, באתי לכלל מסקנה כי העיקולים שהוטלו על התובעת לא היו כדין. במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעת הוסיפה וטענה כי חב' מלגם שלחה, כביכול, לתובעת דרישות תשלום שלא נענו, וזאת כעולה מדו''ח החברה הנ''ל שצורף לתצהיר העדה גב' קדוש. אולם, אין בפי הנתבעת כל טענה כי פניותיה הנטענות של חב' מלגם לתובעת נעשו בהתאם לסע' 228 לחוק סדר הדין הפלילי ומכל מקום, העתק מאותן הודעות לא הוגש כחלק מהראיות בתביעה והעדה מטעם הנתבעת העידה מפורשות כי אין היא יודעת להשיב לשאלות ביחס לאותו דו''ח (שם, עמ' 21 שורה 8 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, אני דוחה את טענות הנתבעת בנדון. 22. ב-רע"א 5255/11 עיריית הרצליה ואח' נ' כרם נפסק לעניין החובה ליידע אדם על ההליך שנפתח נגדו, כדלקמן: "תנאי לקיומו של הליך הוגן הוא שאדם שהליך נפתח נגדו ידע על כך. מטרת היידוע היא לאפשר למי שההליך נפתח נגדו לממש את זכות הטיעון במטרה להגן על זכויותיו... כשמדובר בהליך גבייה, היידוע נועד להתריע בפני החייב כי הוא חשוף להליכי גבייה שעלולים להיות פוגעניים ולהסב לו הוצאות, במטרה לגרום לו לשלם את החוב ולהימנע מכך, או לפעול באפיקים המתאימים לביטולו" (שם, סעיף 18 לפסה"ד). משבאתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן לא נמסרה לתובעת הודעה כדין טרם נקיטת הליכי גבייה מנהליים נגדה, הרי יש לומר כי ההליך לא היה הוגן ולא נתן בידיה הזדמנות לסלק את הקנס ובכך להימנע מאי הנעימות ועוגמת הנפש הכרוכים בהטלת העיקולים. לא זאת אלא זאת, ההלכה הפסוקה הכירה בכך כי הטלת עיקולים שלא כדין על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע, אף כשמדובר בעיקול בסכום נמוך, שכן הדבר מציג את האדם כמי שמתחמק מסילוק חובותיו ויש בכך כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב (ר' ע''א (י-ם) 45661/12/10 גסלר נ. עיריית ירושלים - ). לאמור לעיל משנה תוקף במקרה דנן בו מדובר בעו"ד אשר הזדרזה לשלם את הקנס סמוך לאחר שנודע לה על קיומו, ללמדך כי מלכתחילה לא היה צורך בהטלת עיקולים נגדה ודי היה במשלוח הודעת תשלום כדין. 23. הנתבעת חולקת על טענת התובעים כאילו הוטל עיקול בביתם, זאת נוסף לעיקולים שהוטלו בחשבונות הבנק שלהם. משלא הגישו התובעים ראיות לתמיכה בטענתם הנ"ל, הטענה לא הוכחה כדבעי ולפיכך היא נדחית בזאת. 24. בס''ק 249(31) לפקודת העיריות, נקבע כי העירייה מוסמכת ''לבצע כל סמכות מסמכויותיה ולמלא כל תפקיד מתפקידיה יחד או בשותפות עם מוסדות המדינה, רשויות מקומיות אחרות, חברות, אגודות שיתופיות וגופים או אנשים אחרים''. הואיל ואין חולק כי הנתבעת מוסמכת לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, הרי ממילא היא מוסמכת לקיים אותן סמכויות בשיתוף עם חב' מלגם, כפי שנעשה במקרה דנן. 25. לאור מכלול נסיבות העניין, ובין היתר בהתחשב בעובדה כי הוטלו 7 עיקולים על חשבונות הבנק של התובעים, לא פחות, יש לפסוק לזכותם פיצוי כספי בסך של 10,000 ש''ח. 26. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 10,000 ש"ח. כן תשלם הנתבעת לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכר טרחת עורך דין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום. משפט פליליסדר דין פלילי