תביעה להשבת תגמולי ביטוח בסך של 135,945 ₪ אשר שולמו למבוטח בגין תאונת דרכים: רקע: ביום 22.02.2011, בכביש נתיבי איילון לכיוון צפון, סמוך לעלייה למחלף השלום, ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בין הרכב המבוטח אצל התובעת, שהינו רכב מסחרי מסוג טיוטה (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב פרטי מסוג סובארו, בו נהג נתבע 1 (להלן: "נתבע 1"), המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים"). לטענת הנתבעים, רכבם קיבל מכה ממשאית צד ג' אשר סטתה לעבר נתיב נסיעת רכבם, פגעה בחלקו האחורי שמאלי וגרמה לרכבם לאבד שליטה, להסתחרר ולפגוע ברכב התובעת. כמו כן, הדגישו כי המשאית ברחה מהמקום נשוא התאונה, ולא ניתן היה להשיג פרטיה. אין חולק כי נתבע 1 נסע בנתיב הימני וסטה שמאלה לעבר רכב התובעת, שהיה משמאלו, אולם יש חולק באשר לנסיבות אשר גרמו לרכב הנתבעים לסטות. לאור האמור, השאלה הצריכה לענייננו - האם משאית שהייתה במקום נשוא התאונה היא זו אשר גרמה לרכב הנתבעים לסטות, ועל כן יש לראות במשאית "גורם זר מתערב", אשר ניתק את הקשר הסיבתי בין רכב הנתבעים לבין התרחשות התאונה עם רכב התובעת. לשם השלמות ייאמר כבר כאן כי התאונה נחקרה על ידי משטרת ישראל, ובסופו של יום תיק החקירה כנגד נתבע 1 נסגר מחוסר ראיות, מבלי שהוגש נגדו כתב אישום. בנוסף לראיות שהוגשו, כולל תיק המשטרה המלא, מטעם התובעת העיד מר טל זוהר - עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב המבוטח אצל התובעת, ואשתו הגב' ציפי זוהר, שישבה לצדו בעת קרות התאונה (להלן: "עת/2"). מטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1, כמו כן העידו מר אורן אלקיים - עד ראיה שנסע מאחור (להלן: "עד הראיה"), מר איתי אשכנזי שהינו בוחן התנועה המשטרתי שערך את חוות הדעת נ/1 - (להלן: "בוחן התנועה") ובת זוגו של הנתבע 1, הגב' בר רודף שלום, שישבה ברכב לצדו של הנתבע 1 בעת קרות התאונה (להלן: "עה/4"). עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ התובעת, הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה כי אשמו של אחר היה הגורם הבלעדי לתאונה. לגישתו, להבדיל מגרסאות עדי התביעה, גרסתו של הנתבע 1 איננה עקבית, ומבוססת על השערות בלבד, מכיוון שבפועל הודה כי לא ראה את המשאית סוטה לנתיב נסיעתו. גם גרסאותיהם של עד הראיה ושל בת זוגו של הנתבע לא מסייעים לביסוס טענת ההגנה, מאחר ושניהם טוענים שכלל לא ראו את התרחשות התאונה בין המשאית לרכב הנתבעים. לא זו אף זו, גם מסקנותיו של בוחן התנועה לא מסייעים לנתבעים להוכיח את טענתם. שכן, בחוות דעתו הבוחן מציין כי לא ניתן לקבוע מי משני הנהגים - נתבע 1 או נהג המשאית סטה לעברו של האחר. הגם, שסימני הבלימה שציין הבוחן בתרשים שסומן נ/3 דווקא מתיישבים עם המסקנה לפיה רכב הנתבעים הוא זה אשר סטה שמאלה לעבר נתיב נסיעת המשאית. בנוסף, הדגיש כי ממכלול הראיות עולה, שהמשאית כלל לא ברחה מהמקום נשוא התאונה, נהפוך הוא, עמדה זמן רב בשול הימני של הכביש, ורק כעבור זמן מה המשיכה בנסיעתה. לאור האמור, מבקש לקבל את התביעה במלואה. לטענת ב"כ הנתבעים, עדי התביעה לא שללו את העובדה שבתאונה הייתה מעורבת משאית. גם עת/1 וגם עד הראיה העידו כי סטיית רכב הנתבעים הייתה לא טבעית, דהיינו שהמשאית הייתה הגורם לתאונה. כמו כן, ביקש ליתן משקל רב לעדותו האובייקטיבית של בוחן התנועה אשר חזר על האמור בחוות דעתו, שלפיה אין אחריות לנתבע 1 לקרות התאונה. לגישתו, הוכחה טענתם כי גורם זר מתערב גרם לסטיית רכבם. הגם, שהתובעת לא סתרה את מעורבות המשאית בתאונה. לשיטתו, בנסיבות אלה, אין זה ראוי שהנתבעת 2 תפצה את התובעת בגין הנזקים שנגרמו על ידי גורם אחר, אשר נס מהמקום מבלי להשאיר את פרטיו. לאור האמור, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בהתאם למאזן ההסתברויות, ולפיכך דין התביעה להידחות, תוך חיוב התובעת בהוצאות. דיון והכרעה: השאלה הדרושה הכרעה בענייננו - האם גרסת הנתבעים ביחס למעורבות המשאית בתאונה יש בה כדי לקבוע שנהג המשאית הוא זה שגרם לתאונה, ועל כן ניתק את הקשר הסיבתי בין רכב הנתבעים לבין התרחשות התאונה. כלומר - האם יש לפטור את הנתבעים מאחריות לתאונה בשל מעורבות "גורם זר מתערב". כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעים לא עמדו בנטל המוטל על שכמם, ולא היה בידם להוכיח כי המשאית הייתה בבחינת גורם זר מתערב. ובמה דברים אמורים: בקצירת האומר, טענת "גורם זר מתערב", הינה טענת הגנה שעל הנתבע הנטל להוכיחה. הוראת סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובעת שאדם הנתפס כמי שגרם לנזק באשמו, קובעת פטור מאחריות למבצע עוולה, אם אשמו של אחר היה הסיבה המכרעת לנזק. סעיף 64(2) לפקודה קובע בזו הלשון: "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה: (2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק" כדי לבחון האם אשמו של אדם אחר הייתה הסיבה המכרעת לנזק, כאמור בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, נקבעו בפסיקה שלושה מבחנים חלופיים: הראשון- מבחן הצפיות בו נשאלת השאלה האם המזיק, כאדם סביר היה צריך לצפות שהתרשלותו תגרום נזק לניזוק, ובמקרה של התערבות גורם זר, נשאלת השאלה האם התערבות הגורם הזר היא בגדר הצפיות הסבירה. השני- מבחן הסיכון בו נשאלת השאלה האם התוצאה המזיקה היא בגדר הסיכון שיצרה התנהגות המזיק, לרבות גורם זר. השלישי- מבחן השכל הישר בו נשאלת השאלה, האם כל התכונות המציינות את הרשלנות בהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להתהוות הנזק, וכאשר מדובר בגורם זר, השאלה היא האם התערבותו שוללת, באופן הגיוני, את קיומו של הקשר )ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה פסקה 7(. לעניין מבחן הצפיות, הפסיקה אינה דורשת צפיות מדויקת של פרטי האירוע, אלא צפיות לאופיו הכללי של האירוע ועל-פי תכונותיו העיקריות )ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה). לעניין תאונות דרכים, הפסיקה הזכירה לא אחת כי נהיגה בכביש טומנת בחובה אירועים שונים, שאף אם לא קיימת החובה לצפות אותם באופן ספציפי, ניסיון החיים מלמד כי מדובר בתופעה מוכרת בכביש, ויש להביא בחשבון את התרחשותם של סיכונים אלה. יחד עם זאת, קיימים מצבים בהם גורם זר מתערב מנתק את הקשר הסיבתי בין פעולת הנהג וקרות התאונה. על מנת שניתוק הקשר הסיבתי יתקיים, על הגורם הזר להיות אירוע שמחוץ לציפיות הסבירה. יפים לענייננו הדברים שאמרו ברע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבראהים יונאן: "התערבותו של גורם זר, המשתלב במעשה הרשלנות המקורי או בא אחריו, ואשר נוטל חלק ביצירת הנזק, אין בה כשלעצמה כדי לפטור את גורם הנזק הראשוני מן האחריות". ומן הכלל אל הפרט: בענייננו, השתכנעתי כי טענת ההגנה לא הוכחה כלל וכלל. לטעמי טענת ההגנה הינה סתמית ואין בה ממש, שהרי על סמך הראיות והעדויות שהובאו לא ניתן לקבוע כי המשאית היא זו שבעצם גרמה לסטיית רכב הנתבעים. שהרי, גם אם הייתה מעורבת משאית בתאונה, לא בהכרח הנתבע 1 היה משולל כל אחריות. לא זו, אף זו, יש ויטענו כי יתכן דווקא שהנתבע 1 הוא זה שסטה לעבר המשאית, וכתוצאה מכך המשאית פגעה ברכב הנתבעים. ובמה דברים אמורים: עת/1 העיד ומסר גרסה ברורה ועקבית, ואמר (עמ' 3 לפרוטוקול): "...נסענו בנתיבי איילון בנתיב השני משמאל, נסענו על 100 קמ"ש, הכביש היה טוב, זרם... באיזה שלב אני רואה רכב נוסע לרוחב הכביש ב- 90 מעלות לפניי, עוד הספקתי לצעוק לאשתי בא רכב, התכופפתי עם הראש חשבתי שהוא יעבור אותי ואז בום. יש לי טנדר ואז ראיתי רכב שבא ברוחב זה לא הגיוני בכל המובנים. קיוויתי להספיק לעבור אותו והוא פגע בנו בשתי הדלתות בצד, הרכב שלי התגלגל 5 פעמים... הוא פגע בנו עם החזית שלו ב- 90 מעלות...". כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם הבחין במשאית שהייתה במקום נשוא התאונה, השיב בשלילה והוסיף (עמ' 4 לפרוטוקול): "... ושמעתי את הגב' מהרכב השני צועקת "משאית ברזל, משאית ברזל. אני לא ראיתי...". עדות זו עלתה בקנה אחד עם העדות שמסר במשטרה, אשר סומנה ת/1 א'. לעדות זו הצטרפה עדותה של עת/2. לטענתה, כלל לא ראתה את רכב הנתבעים לפני התאונה, ורק שמעה את הזהרתו של בעלה לתפוס חזק משום שרכבם עומד להיפגע. עדויות עדי התביעה היו בהירות, קולחות ועקביות, אשר השתלבו זו בזו, ועלו בקנה אחד עם העדויות שמסרו בחקירותיהם במשטרה, ונתתי אמון בעדויות אלה. מנגד, העיד עה/1, שהינו עד ראיה שהיה במקום נשוא התאונה, ואמר כי הוא זוכר את התאונה שהתרחשה. יחד עם זאת, באותה נשימה חזר וטען, כפי שעשה גם בעדותו במשטרה, שלא ראה כיצד התרחשה התאונה הלכה למעשה בין רכב הנתבעים לבין המשאית. לדבריו (עמ' 6 לפרוטוקול): "ראיתי מכונית שפתאום מהנתיב הימני מתוך 4 נתיבים, הנתיב הימני השני, היא חתכה בצורה חדה רכב שנסע כמעט ב- 90 מעלות זו לא תופעה ברורה, היא פגעה במכונית טנדר, הטנדר התהפך מספר פעמים ונעצר, זה היה האירוע, ואז עצרה המשאית בצד. משאית חול גדולה שהיתה בנתיב הימני ביותר". כאשר נשאל על-ידי בית המשפט מה הייתה מידת מעורבותה של המשאית בתאונה שבענייננו, השיב (עמ' 6 ש' 8): "אני לא ראיתי איך זה התחיל, אבל מה שתפס את עיני הוא חתך ב- 90 מעלות פגע ברכב שהתהפך". זאת ועוד, העיד כי המשאית עצרה, ורק כעבור זמן מה נעלמה מהמקום נשוא התאונה. וישאל השואל - אם המשאית עמדה בצד הדרך, מדוע הנתבע 1 או בת זוגתו לא טרחו לקחת את פרטי נהג המשאית, או את מספר הרישוי של המשאית. לא זו אף זו, הכיצד ניתן לטעון כי המשאית "ברחה" ממקום התאונה. לאחר עדות זו העיד בוחן התנועה שחזר על האמור בחוות דעתו שסומנה נ/1. יצוין, בחוות דעתו הגיע בוחן התנועה למסקנה לפיה: "...על פי הנזק שנמצא בחלקו האחורי שמאלי של רכב ב' (הכוונה לרכב הנתבעים - הבהרה שלי נ.ב.) ניתן להסיק כי רכב שלישי היה מעורב וככל הנראה פגע ברכב ב'. ממידע זה ניתן להסיק כי רכב ב' הסתובב שמאלה וחצה את הנתיבים מימין לשמאל עד שפגע ברכב ג' (הכוונה לרכב התובעת - הבהרה שלי נ.ב.) .... על פי צורת המגע בין רכב א' (הכוונה למשאית - הבהרה שלי נ.ב.) לרכב ב' לא ניתן לקבוע מי מהרכבים סטה לנתיב של הרכב השני כך שגם מבחינת צורת סיבוב רכב ב' שתי אפשרויות הסטייה ימינה של רכב א' ושמאלה של רכב ב' אפשריות". לאור חוות דעתו של בוחן המשטרה לא ברורה טענתו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי בוחן התנועה קבע כי אין אחריות לנתבע 1 לקרות התאונה. יוער, גם בעדותו ציין בוחן התנועה כי לא ניתן לקבוע האם רכב הנתבעים סטה לעבר המשאית, או להיפך, כל שניתן לקבוע, לשיטתו שהייתה משאית מעורבת במגע עם רכב הנתבעים. ברי הוא שאין די בכך כדי לקבוע כי נהג המשאית הוא האשם לקרות התאונה. כפי שנאמר לעיל, על הנתבעים הנטל להוכיח את טענת הגנתם כי המשאית הינה בבחינת גורם זר מתערב. אולם, אין בקביעתו של בוחן התנועה לקבוע מי מבין הנהגים סטה לעברו של מי, וכפועל יוצא, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענתם. עתה, הובאה עדות של הנתבע 1, שהעיד (עמ' 8 לפרוטוקול): "נסעתי באיילון צפון, בנתיב הימני שממשיך ישר, נתיב אחד מצד שמאל שלי הייתה משאית, שכנראה (הדגשה שלי - נ.ב.) רצתה להשתלב לשלום (הכוונה: למחלף השלום - הבהרה שלי - נ.ב.), והיא חשבה שהיא עוברת ופגעה בי בצד שמאל מאחור, בכנף של הרכב... היא פגעה בי בחלק הקדמי ימני שלה, ואז הרכב שלי איבד שליטה ומתחיל להסתחרר ואז כנראה הרכב השלישי נסע ואני פגעתי בו...". זאת ועוד, ציין בעדותו כי המשאית הייתה לשמאלו מאחור, ושראה אותה שניות בודדות לפני התאונה. גם בחקירתו הנגדית השיב כי המשאית הייתה משמאלו ומאחוריו. כאשר נשאל לגבי מהירותה של המשאית, השיב כי אינו יודע. כמו כן, שנשאל האם חלף על פני המשאית, השיב כי לא ראה את המשאית על ידו, אלא חזר ואמר כי הייתה מאחור. לעומת זאת, בחקירתו במשטרה אמר (שורות 12-15): "... במקביל אלי ראיתי אותה (הכוונה למשאית - הבהרה שלי נ.ב.) דרך החלון שלי. התנועה זרמה נסעתי במהירות על 90 קמ"ש לערך כנראה שהמשאית נסעה לאט יותר ממני כי הגעתי לחלק הקדמי שלה ואז הרגשתי בום והתחלתי להסתובב...". השוואת גרסתו בבית המשפט לגרסתו במשטרה, מעלה כי גרסתו בכל הקשור לתיאור נסיבות התרחשות התאונה איננה עקבית, וזאת בלשון המעטה. לשאלת בית המשפט האם הוא יכול לספר כיצד ארעה התאונה עם המשאית ענה (עמ' 9 לפרוטוקול): "מה שאני זוכר זה שראיתי את המשאית במראה האמצעית, ואז שמעתי את הבום, והרגשתי את הבום מהמשאית ואז התחלתי להסתחרר, כנראה (הדגשה שלי - נ.ב.) שהיא רצתה לצאת בשלום, ואז היא פגעה בי". הנתבע 1 אישר כי זאת השערתו, בלבד. כעולה מהאמור, הנתבע 1 כלל לא ראה שהמשאית היא זו שסטתה לעברו, הוא רק הסיק שכך היה, כפי שהודה בעדותו (עמ' 9 ש' 24). בסיום העדויות, העידה מטעם הנתבעים עה/4, שהינה כאמור בת זוגו של הנתבע 1, שהייתה עמו בשעת התאונה. בעדותה ציינה כי לא ראתה כיצד התרחשה התאונה עם המשאית, אלא סיפרה שהיא רק הרגישה מכה חזקה מאחור בזמן שהם היו בנסיעה "ישר". כשנשאלה בחקירתה הנגדית מתי ראתה את המשאית, השיבה שראתה את המשאית רק לאחר קרות התאונה. יודגש, בחקירתה במשטרה בשורה 12 אמרה: "ראיתי את המשאית נוסעת בצד שמאלי שלנו לפני הפגיעה". שנשאלה לגבי הסתירה בדבריה השיבה (עמ' 10): "שם במשטרה אמרתי את מה שאמר לי חבר שלי, ופה אני אומרת את מה שעיניי ראו". סבורתני כי דברים אלה מדברים בעד עצמם. למעשה, עה/4 לא ראתה את המשאית בנתיב השמאלי לפני קרות התאונה, ועל כן לא ראתה כלל את סטיית המשאית, אם בכלל. לאור האמור והמפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם שהמשאית היא זו אשר סטתה לעבר רכב הנתבעים, דהיינו מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני וגרמה להסתובבות של רכב הנתבעים שמאלה. כלומר, לא ניתן לקבל את טענת הגורם הזר המתערב, ולקבוע שבענייננו אירוע שהינו מחוץ לציפיות הסבירה. זאת ועוד, מעדותו עד הראיה עולה שהמשאית עמדה בשול הדרך זמן מה, ולטעמי, כפי שכבר ציינתי, ניתן היה לקחת לכל הפחות את פרטיה, אילו אכן סבר הנתבע 1 שהוא איננו אחראי לקרות התאונה ולנזקיה. מחדלו מלקחת אפילו את מספר הרישוי של המשאית מעורר תמיהה ומטיל ספק גדול על מהימנות גרסתו באשר להתרחשות נסיבות התאונה. יתרה מכך, בדו"ח של בוחן התנועה, ומאופי הפגיעה המתועדת בחלק האחורי ימני של רכב הנתבעים בתמונה נ/6א, אלה אכן מבססים מסקנה שהייתה משאית מעורבת בתאונה, ושהיה מגע בינה לבין רכב הנתבעים. אך לא ניתן לומר כי המשאית היא זו שסטתה לעבר רכב הנתבעים. כפי שצוין לעיל, באותה המידה ניתן לומר כי נתבע 1 הוא זה שסטה לעבר המשאית וגרם לתאונה. לאור האמור, טענת ההגנה באשר לקיומו של גורם זר מתערב שניתק את קשר הסיבתי לאחריות הנתבעים לתאונה - נדחית, והגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע 1 אחראי לקרות התאונה. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, חוות דעתה לא נסתרה, ומצאתי לנכון לאמצה. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו. סוף דבר: לאור המקובץ לעיל ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 139,945 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים. תאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסה