התקשרו הצדדים בעסקת חליפין (טרייד-אין), לפיה תמורת החזרת שואב אבק קירבי ישן משנת 2005 לתובע, קיבלה הנתבעת הנחה על שואב אבק קירבי חדש, מסוג סנטריה 10G (להלן: "שואב האבק החדש") וציוד קירבי נוסף (מברשות, מוטות וצינור חדשים) (להלן: "הציוד הנוסף"). במעמד יצירת העסקה ,נערך ונחתם חוזה מכר בכתב- הסכם רכש/קבלה מס' 2588 (נ/1; ת/2). (להלן: "החוזה"). יצוין, כי התובע מחזיק, בפנקסים הקרויים "הסכם רכש/קבלה) (להלן: "הפנקס") וכל הסכם רכש/קבלה, כולל למעשה שלושה העתקים מנייר כימי בשלושה צבעים: העתק ראשון בצבע לבן שמיועד ללקוח, העתק שני בצבע ורוד שמיועד להנהלת החשבונות של העסק והעתק שלישי בצבע צהוב, נשאר בפנקס. 4. בהתאם לעסקת החליפין, שילמה הנתבעת לתובע סכום כולל בסך של 4,010 ₪, כדלקמן: סך של 3,510 ₪ שולם באמצעות כרטיס אשראי, ב- 18 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, עבור שואב האבק החדש; וסך של 500 ₪ שולם בשני שיקים, בסך של 250 ₪ כל אחד, עבור הציוד הנוסף. טענות התובע 5. התובע טוען, בקליפת אגוז, כי בהתאם לחוזה, התמורה המוסכמת עבור שואב האבק החדש והציוד הנוסף, אשר סופקו לנתבעת במעמד כריתת החוזה, הינה סך של 7,520 ₪, כאשר סך של 7,020 ₪ הינו מחיר שואב האבק החדש, לאחר ההנחה, ואילו סך של 500 ₪ הינו מחיר הציוד הנוסף. הוא מילא אחר כל חיוביו על-פי החוזה: מסר את הממכר (שואב האבק החדש והציוד הנוסף) לנתבעת, במעמד יצירת עסקת החליפין וחתימת החוזה והעביר לה את הבעלות בו. דא עקא, הנתבעת לא קיימה את חיוביה בהתאם לחוזה, ולא שילמה לתובע את מלוא התמורה המוסכמת. בהתנהגותה זו, היא מפרה את החוזה. כל פניותיו אל הנתבעת, כי תקיים את חיוביה בהתאם לחוזה ותשלם לו יתרת התמורה המוסכמת, נדחו על-ידה. 6. התובע ממשיך וטוען, כי הנתבעת הפרה את החוזה. בנסיבות אלה, הוא זכאי לתרופת האכיפה, והכל על-פי הוראת סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן: "חוק התרופות"). טענות הנתבעת 7. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. היא טוענת, בין השאר, כי החוזה נוסח בביתה על-ידי טכנאי מטעם התובע, בשם ארנון שבח (להלן: "נציג התובע"). היא חתומה על החוזה. התמורה המוסכמת לפי החוזה הינה סך של 3,500 ₪ .עסקת החליפין אושרה על-ידי התובע. נציג התובע התנהג כלפיה, הן בשלב הטרום-חוזי והן בשלב החתימה על החוזה ,בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת, ואף הציג בפניה מצג שווא רשלני. 8. וכן, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי היא התקשרה בעסקת החליפין וחתמה על החוזה בטעות, שהיא תוצאה של הטעיה שהטעה אותה התובע ונציגו. נציג התובע טען בפניה, כי עלות התיקון של שואב האבק הישן, שהיה ברשותה, היא סך של 2,000 ₪, וכי שואב האבק האמור, עתיד להתקלקל בקרוב ועלות התיקון היא סך של 3,000 ₪. היא התקשרה בעסקת החליפין וחתמה על החוזה, לאחר שהוסכם בין הצדדים ,כי היא קונה את שואב האבק החדש, לאחר הנחה בסך של 3,500 ₪. התמורה המוסכמת ,בהתאם לחוזה שנחתם על-ידה ,הינה סך של 3,500 ₪. 9. הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי עסקת החליפין היא גם עסקה בכרטיס אשראי. במעמד יצירת עסקת החליפין, החתים אותה נציג התובע, בדרך מרמה ,על שני שוברים לפירעון בתשלומים נדחים (שוברים מס' 5387100 (להלן: "השובר הראשון") ומס' 5387101 (להלן: "השובר השני"), על סך 3,510 ₪ כל אחד. חברת ישראכרט, שהנפיקה את כרטיס החיוב, החלה לחייב אותה בגין שני השוברים האמורים- ביום 1.6.2009, בגין השובר הראשון, וביום 23.6.2009 ,בגין השובר השני. 10. וכן, טוענת הנתבעת, כי לאחר יצירת עסקת החליפין (העסקה בכרטיס אשראי), "התחלתי לחשוש כי נפלתי קורבן למעשה הונאה צרכנית" (נ/2, סעיף 14). היא פנתה, טלפונית, למנפיק ,חברת ישראכרט, וסיפרה לו על חתימה על שני השוברים. בתגובה, הרגיעה המנפיק והודיעה, כי הוא יכבד רק אחד משני השוברים האמורים. 11. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי במעמד יצירת עסקת החליפין ולאחר שנמסר לה שואב האבק החדש, דרש ממנה נציג התובע לשלם לו סך של 500 ₪, כתוספת מחיר עבור הציוד הנוסף. היא, אכן שילמה לנציג התובע את מחיר הציוד הנוסף בסך של 500 ₪, בשני שיקים על סך 250 ₪ כל אחד. 12. לבסוף, טוענת הנתבעת, כי היא נפלה קורבן למעשה הונאה מצד התובע ונציגו. התובע התרשל כלפיה. התובע, בהיותו עוסק, כהגדרת מונח זה בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") הטעה אותה, בהיותה צרכן, בעניין מהותי בעסקת המכר. בהתנהגותם דנן, הפרו התובע ונציגו את הוראות סעיפים 2(א)(1)(4)(12) ו- סעיף 2(ב)(4) לחוק הגנת הצרכן. 13. הנתבעת עותרת לתרופת הפיצויים. היא אומדת את נזקיה בסך של 6,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. מסכת הראיות 14. התובע העיד לעצמו. הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (ת/1). וכן, הוגש מטעם התביעה מוצג נוסף, ת/2- ההעתק בצבע ורוד של החוזה. 15. הנתבעת העידה לעצמה. גם היא הקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית (נ/2). ההגנה הגישה מוצג נוסף מטעמה, נ/1- ההעתק הצהוב של החוזה. דיון 16. הצדדים העידו, בכתב ובעל-פה לעניין עסקת החליפין, שהיא גם עסקה בכרטיס אשראי ,והחתימה על החוזה. ככלל, הם חזרו על גרסאותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות. (ראו - ת/1, סעיפים 19-2; עמ' 8, ש' 8; נ/2, סעיפים 22-2; עמ' 16, ש' 6). 17. וכן, העיד התובע, במהלך חקירתו שתי וערב והוסיף, כי הנתבעת חתמה, למעשה, על שני שוברים לפירעון בתשלומים דחויים (השובר הראשון והשובר השני), במטרה שלא לחרוג מהאשראי שמנפיק כרטיס האשראי, חברת ישראכרט, העמיד לנתבעת - בעלת כרטיס האשראי (עמ' 11, ש' 25-11). הוא פיטר את ארנון שבח, בחודש יולי 2010 ומאז ועד היום אין לו קשר עמו. הוא ניסה ליצור קשר עמו על מנת להביאו למתן עדות במשפט, אך ללא הצלחה. (עמ' 12, ש' 16-12). הנתבעת לא ביטלה את עסקת החליפין, ולא שילמה לו את יתרת התמורה המוסכמת, בסך של 3,510 ₪. בזמנו, החברה יצאה במצבע טרייד-אין, שבמסגרתו החזרת שואב אבן ישן תוצרת קירבי, תזכה את הבעלים בהנחה על שואב אבק חדש, ומחיר שואב אבק חדש לאחר ההנחה הוא סך של 9,000 ₪. (עמ' 13, ש' 3-2). שואב האבק הישן של הנתבעת, שהחזירה לו במסגרת עסקת החליפין, פורק. (שם, ש' 6). וכן, שואב האבק החדש שסופק לנתבעת היה חדש ומקורי. (עמ' 14, ש' 6-1; עמ' 15, ש' 7). בזמן יצירת עסקת החליפין, כתב האחריות על שואב האבק הישן , לא היה בתוקף. החברה נותנת אחריות על מוצריה לתקופה של 3 שנים מיום הרכישה. (עמ' 15, ש' 17-16). לא אושר לנציג לבצע עסקת החליפין בתמורה כוללת בסך של 3,500 ₪. (עמ' 15, ש' 28-27). 18. וכן, העידה הנתבעת, במהלך חקירתה שתי וערב, והוסיפה, כי מזה שנים רבות היא מחזיקה בכרטיס אשראי מסוג ישראכרט והיא מבצעת עסקאות בו בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע. (עמ' 16, ש' 24-19). בשנת 2005, היא קנתה את שואב האבק הישן תוצרת החברה, בסך של 11,000 ₪. (עמ' 17, ש' 28). התמורה המוסכמת על-פי החוזה הינה סך של 3,500 ₪. (שם, ש' 31-30). התובע אישר את עסקת החליפין ועסקת כרטיס אשראי. (עמ' 18, ש' 6). היא לא יודעת אם שואב האבק החדש, הוא אכן חדש. (שם, ש' 10, ש' 21-20). נציג התובע "סחט אותי בעוד 500 ₪ על צבע של צינורות" (עמ' 18, ש' 15). נציג התובע הוסיף ורשם בהעתק הוורוד של החוזה ת/2), את הסכום של 500 ₪ עבור הציוד הנוסף שהיא ביקשה, והוא עשה זאת לאחר שהלך והביא לה את שואב האבק החדש (עמ' 19, ש' 19-18). היא חתמה על החוזה ובו רשום התמורה המוסכמת היא סך של 3,500 ₪. (שם, ש' 22-20, ש' 31; עמ' 20, ש' 1). היא החליטה לבטל את עסקת החליפין רק לאחר שהתובע הודיעה, כי הוא הולך להגיש נגדה תובענה בבית-משפט. (עמ' 20, ש' 7-4). לא פנתה לתובע בבקשה לביטול עסקת החליפין, כי חשבה "שהם רמאים" (עמ' 21, ש' 5-4). היא מחזיקה בשואב האבק החדש, מזה שלוש שנים, ומשתמשת בו. (עמ' 21, ש' 17-14). לא פנתה למשטרה בתלונה בגין חשד למעשה זיוף, מרמה וגניבה, מצד נציג התובע (עמ' 21, ש' 26). היא הגישה תביעתה דנא, כי התובע תבע אותה. (עמ' 22, ש' 10-9). מהימנות העדים ומשקל הראיות 19. אפתח ואומר, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, עדותו של התובע, הייתה, ככלל, סבירה, קוהרנטית, עקבית ומהימנה. בעדות זו, לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן. ההפך הוא הנכון. לעדות זו מצאתי, אישור, תימוכין, חיזוק ואף סיוע בשאר הראיות שנפרשו בפניי, במיוחד המוצגים ת/2 ו- נ/1. עדות זו ראויה למלוא המשקל. 20. דין שונה ביחס לעדותה של הנתבעת. למרבה הצער, עדותה של הנתבעת בעניינים הקרדינאליים שבמחלוקת, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. בעדות זו, מצאתי, אי-דיוקים, תמיהות, פרכות וסתירות מהותיות, היורדות לשורשו של עניין, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. ראשית, ההעתק הצהוב של החוזה (במקור) הוגש כראיה לאמיתות תוכנו, על-ידי הנתבעת דווקא וסומן מוצג נ/1. (עמ' 10, ש' 31; עמ' 11, ש' 2). עדותה של הנתבעת, לאורכה ולרוחבה ובכל הקשור לתוכן החוזה ,זכויותיהם וחיוביהם של הצדדים לחוזה, עם כל הכבוד, לא רק שהיא עומדת בסתירה מוחלטת, קוטבית ופוזיטיבית לחוזה עצמו ולשני השוברים לפירעון בתשלומים דחויים (נ/1 ו- ת/1, נספח 4) ,אלא שהיא עדות בעל-פה כנגד תוכנו של מסמך בכתב, ובתור שכזו אינה קבילה כלל במשפט, כמצוות סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית. 21. שנית, הנתבעת העידה, במהלך חקירתה שתי וערב, והודתה, בסופו של יום, כי היא הזמינה את הציוד הנוסף מנציג התובע ושילמה לו את תמורתו , במעמד יצרת עסקת החליפין ,בסך של 500 ₪, סכום ששולם בשני שיקים על-סך 250 ₪ כל אחד, וכי נציג התובע הוסיף ורשם את הסכום הנוסף האמור (250 ₪ + 250 ₪) עם פרטי שני השיקים בהעתק הוורוד של החוזה (נ/2) ,במעמד מסירת שואב האבק החדש. (עמ' 18, ש' 26-23; עמ' 19, ש' 19-18). עדות זו, מהווה למעשה, סיוע לעדותו של התובע, ומאמתת את תוכנו של החוזה, מוצג ת/2. 22. שלישית, מצאתי סתירה קוטבית ומוחלטת בעדותה של הנתבעת באשר להזמנת הציוד הנוסף ותשלום תמורתו בסך של 500 ₪. בכתב תביעתה, ציינה הנתבעת, כדלקמן: "...הטכנאי [נציג התובע-ש.ס.], עזב את דירתה של התובעת וחזר בסביבות השעה 23:00, כאשר הוא מביא שואב אבק חדש. באותה הזדמנות הוא אף דרש תוספת 500 ₪, בגין הצינורות של המכשיר. התובעת מסרה לו 2 צ'קים נוספים, בסך של 350 ₪ כל אחד" (כתב התביעה, סעיף 12 סיפא. ההדגשה שלי-ש.ס., נ/2, סעיף 12). דא עקא, במהלך חקירתה שתי וערב, העידה הנתבעת , תחילה, כי "הוא [נציג התובע-ש.ס.] גם סחט אותי בעוד 500 ₪ על צבע של צינורות" (עמ' 18, ש' 15. ההדגשה שלי-ש.ס.). ברם, בהמשך, היא שינתה עדותה, מן הקצה לקצה, והעידה, כי: "ש: אמרנו שקיבלת את המכשיר באותו יום, הוא נסע לעכו וחזר עם המכשיר וכשהוא חזר הוא הציע לך ואת הסכמת להוסיף את הצינור המתאים בצבע בעוד 500 ₪ וזה נוסף לסכום המקורי. ת: כן, אבל הוא לא כתב זאת בקבלה, את ה- 500 ₪. אני נתתי לו שני שיקים של בנק יהב וקיבלתי את הציוד במקום. את השיקים לא ביטלתי." (עמ' 18, ש' 26-23. ההדגשות שלי-ש.ס.). ובהמשך: "250 ₪ ו- 250 ₪ לא היה בהסכם בהתחלה והוא הוסיף את זה אחר-כך, כפי שרואים בהעתק הוורוד [של החוזה-ש.ס.]. הוא הוסיף את זה כשחזר אלי בשנית עם המכשיר והתוספת שביקשתי". (עמ' 19, ש' 19-18. ההדגשות שלי-ש.ס.). 23. רביעית, אין חולק, כי הנתבעת הינה אישה אקדמאית ומשכילה. היא מחזיקה כרטיס אשראי מזה שנים רבות. היא עושה עסקאות בכרטיס האשראי לעתים תכופות ביותר. עדותה, כי היא הוחתמה על שני השוברים לפירעון בתשלומים דחויים, השובר הראשון והשובה השני, בדרך הטעיה ומרמה, עם כל הכבוד והענווה, בלתי סבירה בעליל ואינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר והניסיון השיפוטי. 24. חמישית, כאמור משקלן הסגולי של הראיות הדרושות לעמידה בנטל ההוכחה הדרוש במשפט משתנה בהתאם לחומרתו ולרצינותו של העניין הטענון הוכחה. (ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2), 843, 857 (1995). בענייננו-שלנו, הנתבעת מייחסת לתובע ולנציגו מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, (מעשה הטעיה, הונאה ומרמה), מעשה שמטיל עליהם סטיגמה שיש עמה קלון. במקרה דנן, על הנתבעת הנטל להביא ראיה בעלת משקל סגולי להוכחת טענתה דנן. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. 25. שישית, עדותה של הנתבעת היא עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי. כמבואר, עדות זו אינה מהימנה בעיניי. מה עוד, שאין לה סיוע. במקרה זה, אין ביכולתי להכריע את הדין על-פי עדותה של הנתבעת. (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971.) סיכום ביניים 26. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי התובע הוכיח כדין את עילת תביעתו. הוא זכאי לתרופת אכיפת החוזה. מנגד, הנתבעת לא הוכיחה כדין את עילת תביעתה וטענותיה, לעניין זה ועם כל הכבוד, בעלמא הן. לא הוכח בפניי כדין, כי התובע התנהג כלפי הנתבעת, הן בשלב הטרום חוזי, הן בשלב כריתת החוזה והן בשלב קיום החוזה, בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת. ההפך הוא הנכון. החוזה נכרת כדין. לא מצאתי פגמים כלשהם בכריתתו. לא הוכח בפניי, כי התובע או נציגו עשו דבר - במעשה או במחדל, בכתב, או בעל-פה, או בכל דרך אחרת - העלול להטעות את הנתבעת בכל עניין מהותי בעסקת החליפין או בעסקה בכרטיס האשראי. טענותיה של הנתבעת, לעניין זה, בעלמא הן ולא הוכחו כלל. וכן, לא הוכח בפניי כדין, כי התובע או נציגו התרשלו, במעשה או במחדל ,כלפי הנתבעת, בכל עניין הקשור לעסקת החליפין או העסקה בכרטיס האשראי. טענותיה של הנתבעת, לעניין זה, בעלמא הן ולא הוכחו כלל. מנגד, הוכח בפניי כדין ,כי הנתבעת הפרה את החוזה, שעה שסירבה לשלם לתובע את מלוא התמורה המוסכמת בהתאם לחוזה ולעסקה בכרטיס האשראי. היא ביטלה, שלא כדין ,את השובר השני לפירעון בתשלומים דחויים. שאר טענותיהם של הצדדים 27. מסקנתי דלעיל, מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים. התוצאה 28. התוצאה היא, אפוא, כדלקמן: ת"ק 22899-12-10 אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,510 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 15.6.2009 ועד התשלום המלא בפועל; וכן הוצאות משפט בסכום כולל בסך של 1,500 ₪. ת"א 4284-09-11 אני דוחה בזה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 7,500 שח. עסקת חליפין (ברטר)מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)