תביעה כספית לתשלום שכ"ט עורך דין בסך של 64,832 ₪ (כולל מע"מ). א. ההליך והצדדים לו 1. התובע, עורך-דין במקצועו, קיבל על עצמו את יצוגו של הנתבע בשלהי שנת 2006. הייצוג כלל טיפול בתיקי הוצאה לפועל שפתח הנתבע, במעמד של זוכה, נגד צדדים שלישיים שחבו לנתבע חוב כספי (להלן תיקי ההוצל"פ). לימים עלו יחסי התובע והנתבע על שרטון, יצוגו של התובע את הנתבע הופסק והנתבע ביטל את הייצוג במתן הודעה על כך בתיקי ההוצל"פ. 2. בהליך מקביל שהתנהל בין הצדדים בתא"מ (חד') 57426-03-11 הגיש הנתבע נגד התובע תביעה כספית לתשלום 60,000 ₪ כפיצוי בעטיו של נזק שהסב התובע לנתבע לשיטתו של האחרון (להלן התביעה בהליך האחר). התביעה בהליך האחר נדחתה במלוא סכומה [פסק-דין כב' השופטת ה' אסיף מיום 23.1.2013]. הנתבע ערער על פסק-הדין; ערעורו נדחה [פסק-דין כב' השופט י' כהן מיום 24.10.2013 בע"א (חי') 42754-03-13]. להכרעה בהליך האחר נודעת חשיבות בהליך דנן בשל כך שטענות שהעלה הנתבע שם כ'טענת חרב' שימשו אותו בהליך דנן כ'טענת מגן'. בפסק-הדין שניתן בהליך האחר נקבעו ממצאים בעניינים שעומדים לדיון והכרעה בהליך דנן, באופן שמקים השתק פלוגתא. 3. לטענת התובע הפר הנתבע את ההסכם עמו בכך שהביא לידי סיום את יצוגו של התובע את הנתבע בתיקי ההוצל"פ. על כן, ובשל הפרה זו, עתר התובע לפצותו במלוא שכר-הטרחה לו היה זכאי אילולא הופסק יצוגו את הנתבע בתיקי ההוצל"פ, ובהנחה שבמהלך הייצוג היה התובע גובה עבור הנתבע את מלוא החוב בתיקי ההוצל"פ עד לשקל האחרון. הנתבע כפר בחובתו לשלם לתובע סכום נוסף כלשהו בגין שכר-טרחת עורך-דין. 4. מצד התובע נשמעה עדותו שלו. מן העבר האחר של המתרס העידו הנתבע, בנו הדר ברק ומר יוסף קריאף. מלכתחילה ביקש הנתבע להשמיע עדים נוספים אשר לא זומנו על-ידו לישיבת ההוכחות; ביום 5.5.2013 הודיע הנתבע שהוא מוותר על שמיעת עדים נוספים, באופן שסלל את הדרך להגשת סיכום טענות הצדדים. 5. אלו הן השאלות שטעונות הכרעה: ראשית, אם נכרת בין התובע לנתבע הסכם שכ"ט בכתב, וככל שהתשובה על כך היא בשלילה מה סוכם ביניהם באשר לשכרו של התובע בגין טיפולו בתיקי ההוצל"פ; שנית, אם הפר הנתבע את ההסכם בהבאת הייצוג לידי סיום; לבסוף, אם זכאי התובע לשכר בשל הפסקת הייצוג על-ידי הנתבע. שאלות אלה ידונו להלן. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת. ב. דיון והכרעה דין התביעה להידחות במלוא סכומה. להלן יובאו הטעמים לכך. 1. התביעה נסבה על תשעה תיקי הוצאה לפועל: שני תיקים על שם החייב פחרי עניס [סע' 18 א' ו-ב' לכתב-התביעה; להלן תיקי פחרי]; שלושה תיקים של שם החייב שטרית ברוך גיל [סע' 18 ג'-ה' לכתב-התביעה; להלן תיקי שטרית]; שני תיקים על שם החייבת אבו עמראת עדלה [סע' 18 ו' ו-ז' לכתב-התביעה; להלן תיקי עדלה]; תיק בו החייב הוא גולן מוטי [סע' 18 ח' לכתב-התביעה; להלן תיק גולן] ותיק אחד נוסף על שם החייב גברי הרצל [סע' 18 ט' לכתב-התביעה; להלן תיק הרצל]. לגרסת התובע קיבל על עצמו את יצוגו של הנתבע בתיקי ההוצל"פ בהתאם לרשימת תיקים שערך הנתבע ואשר נמסרה על-ידי הנתבע במשרד התובע בראשית הייצוג [סע' 3 לתצהיר התובע ת/1 ונספח א' לכתב-התביעה; להלן רשימת התיקים]. רשימת התיקים אינה שנויה בין הצדדים במחלוקת; נוסח זהה שלה צורף גם לתצהיר התובע וגם לתצהירו של הנתבע [השוו נספח א' ל-ת/1 ונספח א' ל-נ/3]. ברשימת התיקים מופיעים תיקי פחרי, תיקי שטרית, תיקי עדלה ותיק גולן; בה בשעה תיק הרצל איננו נזכר בה. לא מצאתי בתצהיר התובע דבר-מה שיבאר מתי וכיצד מסר לו הנתבע את הטיפול בתיק הרצל. אף לא הובהר אם הזוכה בתיק זה הוא הנתבע או אחר זולתו. התביעה הוגשה לתשלום שכ"ט עורך דין בתיקי הנתבע שבהם נמסר יצוגו של הנתבע לתובע, לפי רשימת התיקים שערך הנתבע ואשר נמסרה לתובע בתחילת הייצוג. כאמור, תיק הרצל לא נזכר ברשימה זו. לא הונחה לפני תשתית עובדתית ומשפטית שתבאר מה הבסיס לחיובו של הנתבע בשכר-טרחה בגין תיק זה. די בכך כדי לדחות את התביעה ככל שהיא נסבה על תשלום שכ"ט בתיק הרצל. גרסת התובע הייתה כי עניין שכרו בגין טיפולו בתיקי ההוצל"פ של הנתבע מעולם לא סוכם בין הצדדים; כפועל יוצא נגזר שכרו מן האמור בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס-2000 (להלן הכללים), בשים לב להוראותיהם של סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל וסעיפים 9(ב) ו-1(א) בתוספת לכללים [סע' 7 ו-9 לכתב-התביעה]. מנגד ביקש הנתבע להישמע בטענה כי בקשר עם הייצוג בתיקי ההוצל"פ בהם הוא זוכה נערך בינו לבין התובע הסכם שכ"ט בכתב - הסכם שהתובע בחר להסתירו תוך שהוא נמנע ביודעין מהצגתו לנתבע ולבית-המשפט. כך נאמר בעניין זה בסעיף 10 לכתב-ההגנה אשר נתמך בתצהיר הנתבע מיום 27.11.2011: "הנתבע יטען כי כן קיים הסכם בכתב בין הצדדים אולם זה מצוי בידיו ובשליטתו של התובע וכי הנתבע סבור כי אף היה בידו העתק הימנו אולם אינו מוצאו בין מסמכיו וכי אם התובע היה הוגן והגון היה מצרף את הסכם השכ"ט בכתב ונראה כי התובע, ביודעו כי אין בידי הנתבע עותק הימנו מנצל עובדה זו. הנתבע יטען כי הוא זוכר שבהסכם השכ"ט צוינו במפורש האחוזים שיגבה התובע בתיקים כשכ"ט לאחר שיכסה את הוצאותיו בהם. [...] התובע עושה מעשה חמור ביותר ואף פלילי בהיותו עורך דין המצהיר כי 'עניין שכר הטרחה מעולם לא סוכם בין הצדדים' וזאת משום שכן קיים הסכם שכ"ט כאמור לעיל" [ההדגשות במקור]. התובע עמד על דעתו כי בינו לבין הנתבע לא סוכם נושא שכר-הטרחה; כך בתצהירו [סע' 7 ו-9 ל-ת/1] וכך גם במענה לשאלת בית-המשפט שהופנתה אליו בקדם-המשפט [ר' עמ' 1 ש' 20-16]. ודוק: התביעה היא תביעה לתשלום שכ"ט בין התובע במעמדו כעורך-דין מייצג לבין הנתבע כלקוח. התביעה נסבה על תיקי ההוצל"פ שנמסרו בידי הנתבע לטיפול התובע, בהם הנתבע הוא זוכה ונושה באחרים. שאלת קיומו או העדרו של הסכם שכ"ט אינה יכולה להיסוב אפוא אלא על ציר היחסים שבין התובע לבין הנתבע ביחס לתיקים הללו. מן הראיות הובהר שהנתבע מסר לטיפול התובע גם תיקי הוצאה לפועל של אחרים זולתו: של בנו הדר ברק מזה ושל מכרו יוסף קריאף מזה (להלן הדר וקריאף). בתיקים הללו הדר וקריאף הם הזוכים, ולא הנתבע [ר' עדות הנתבע בעמ' 26 ש' 26-18; עדות קריאף בעמ' 28 ש' 26-25; עדות הדר בעמ' 30 ש' 19-6]. בהליך דנן לא נשאל התובע על-ידי בית-המשפט על-אודות קיומו או העדרו של הסכם שכר-טרחה בקשר עם טיפולו בתיקי הדר וקריאף. שמותיהם של הדר וקריאף כלל לא נזכרו בטיעונו של הנתבע שנסב על קיומו של הסכם שכ"ט, בין בכתב-ההגנה ובין בקדם-המשפט [ר' במיוחד עמ' 2 ש' 8-3]. מאחר שמדובר בתביעת שכ"ט נגד הנתבע אף אין כל רלוונטיות בגדרה לתיקי הדר או לתיקי קריאף. ודוק: הדר וקריאף אינם נזכרים בכתב-התביעה ואין למצוא בו טענה לפיה נדרש הנתבע לשלם לתובע שכ"ט בתיקים שבהם הדר וקריאף - ולא הנתבע - הם הזוכים. אני קובעת אפוא, למעלה מן הצורך, שהתביעה נסבה רק על תיקי הנתבע שנמסרו לטיפול התובע, להבדיל מתיקים של זוכים אחרים שאינם הנתבע עצמו, וכי שאלת קיומו או חסרונו של הסכם שכ"ט טעונה הכרעה אך ורק בהתייחס לתיקים הללו בהם הנתבע עצמו הוא זוכה ולא ביחס לתיקים אחרים שעניינם אינם נדון בתובענה שלפני. בעדותו לפני אישר הנתבע בפה מלא כי לגבי תיקיו שלו שנמסרו לטיפולו של התובע לא נערך הסכם שכ"ט בכתב, וכי הסכם כזה נערך אך ורק בהתייחס לתיקי הדר ותיקי קריאף שמסר הנתבע לטיפולו של התובע [עמ' 26 ש' 26-11]. עדות ברורה ומפורשת זו סותרת את התצהיר שנתן הנתבע לתמיכת סעיף 10 לכתב-ההגנה שצוטט לעיל, בו נקט הנתבע מילים קשות נגד התובע, לא בחל בהאשמות וייחס לתובע הסתרה מכוונת של הסכם שכ"ט שנערך עם הנתבע בכתב. בכתב-ההגנה, בתצהירי הנתבע או בנספחיהם שנסבו על סוגיית קיומו או העדרו של הסכם שכ"ט כתוב לא מצאתי כל אמירה שתבאר כי לשיטתו של הנתבע נערך הסכם שכ"ט בכתב בקשר לתיקי הדר וקריאף ובה בשעה לא נערך הסכם בכתב בהתייחס לתיקיו שלו. חסרונה של אמירה כזו, בנסיבות העניין ונוכח החשיבות הרבה שייחס הנתבע לסוגיית ההסכם הכתוב עם התובע, הוא בעל משמעות מהותית; היעדרה פועל לחובת הנתבע ומעיד על כך שדווקא הוא, ולא התובע, הציג לבית-המשפט חצאי אמיתות וביקש ליצור מצג כאילו בינו לבין התובע נערך הסכם שכ"ט בכתב שעה שהסכם כזה נערך רק בציר היחסים שבין התובע לבין הדר וקריאף אך לא עם הנתבע. ביטוי למורת הרוח שמעוררת התנהלות הנתבע ינתן בפסיקת הוצאות ההליך. התובע טען, כאמור, שלא הוסכם בינו לבין הנתבע דבר באשר לשיעור שכר-הטרחה לו יהא התובע זכאי, באופן שתחולתו של התעריף המינימלי על-פי הכללים היא ברירת מחדל - ולא תוצאה של הסכמה שגובשה על כך בין הצדדים [עדות התובע בעמ' 14 ש' 8-6]. יחד עם זאת הוסכם כי שכר-הטרחה לו יהא התובע זכאי יקוזז מן התקבולים שיגיעו לידי התובע בתיקי ההוצל"פ שנמסרו לטיפולו. בלשונו של התובע: "לגבי התיקים אני סיכמתי איתו שבשלב ראשון אני משלם את ההוצאות ואנחנו מקזזים הוצאות אלו מתקבולים שיגיעו וגם שכ"ט יקוזז מהתקבולים שיגיעו" [שם, ש' 13-12]. משמע, גם אם שיעור שכרו של התובע לא הוסכם בין הצדדים, נקבע ביניהם מנגנון לתשלום שכרו של התובע, באופן שהלה יהא זכאי לשכר בגין סכומים אותם יגבה בפועל בתיקי ההוצל"פ של הנתבע וגביה כזו היא שתהווה בסיס לקיזוז המגיע לתובע בגין הוצאות בהן נשא ובגין שכרו. יש בכך הודאה של התובע כי את שכרו על הנתבע לשלם על-בסיס גביה ומתוכה, ולא במנותק ממנה. מנגד גרס הנתבע כי הוסכם בינו לבין התובע על-פה שהתובע יהא זכאי לשכר בשיעור 15% [עמ' 26 ש' 15]. הודאה על כך באה מפי הנתבע גם בעדותו הראשית: "התובע העלה מיוזמתו כי הוא יממן מכיסו ועל חשבונו את ההוצאות והאגרות בתיקים וכי הוא יגבה שכ"ט עורך דין בשיעור 15% מהתקבולים בתיקים לאחר שיכסה את ההוצאות שהוציא ואני הסכמתי [...]" [סע' 20 ל-נ/3]. הצהרה על כך באה גם בהמשך עדותו הראשית של הנתבע: "שיעור שכה"ט הנו עניין מהותי ועיקרי בעסקה והתאים לי שהוא גובה 15% לאחר שהתובע מממן על חשבונו את ההוצאות כולל אגרות ואם לא היה התובע גובה שיעור כזה לא הייתי מסכים שיטפל בתיקים" [סע' 70 ל-נ/3; ההדגשה במקור]. יש בדברים הללו תימוכין לאשר הוסכם בין הצדדים אף לשיטתו של התובע, דהיינו, כי שכרו של התובע ישולם לו מתוך הסכומים שיגבה בתיקי ההוצל"פ. הצדדים חלוקים אפוא בשאלה אם שיעור שכרו של התובע נקבע מראש בהסכמה, אם לאו; בה בעת קיימת ביניהם הסכמה כי את שכרו עתיד היה התובע לגבות מתקבולים שיתקבלו בתיקי ההוצל"פ, וכי עניין זה הוסכם ביניהם מראש. בעדותו הראשית של הנתבע מצויה סתירה פנימית. חרף הצהרתו הברורה שצוטטה לעיל, אשר מגלמת הודאת בעל-דין בדבר זכאותו של התובע לשכר בשיעור 15% מסכומים שיגבה בתיקי ההוצל"פ, ביקש הנתבע להישמע במקום אחר בתצהירו בטענה הפוכה: "התובע טען סתמית ובחוסר תום לב כי גבה שכ"ט לפי כללי הלשכה הנ"ל בשיעור 15% אולם טענה זו נשענת על 'קנה רצוץ', כמפורט לעיל ולהלן" [סע' 44 ל-נ/3; ההדגשה במקור]. נוכח הדברים הברורים והמפורשים עליהם הצהיר הנתבע בעדותו לפני, שתואמים את האמור בסעיפים 20 ו-70 לתצהירו ובה בשעה אינם עולים בקנה אחד עם תוכנו של סעיף 44 לתצהיר, אני קובעת כי באה מפי הנתבע הודאה על-אודות זכאותו של התובע לשכר בשיעור של 15% מכל סכום שיגבה בתיקי ההוצל"פ. את מבוקשו של הנתבע לטעון דבר והיפוכו בגדרו של תצהיר אחד אין מנוס מלזקוף להיותו עד לא אמין. התנהלות לא אמינה של הנתבע ניכרה היטב גם בעומדו על דוכן העדים: עדותו הייתה מופת של ניסיונות התחמקות ממתן תשובה ישירה וברורה לשאלות שנשאל והוא לא נאות להשיב עליהן אלא לאחר שנדרש לכך על-ידי בית-המשפט [ר' למשל עמ' 26 ש' 15-11 וכן שם בש' 27 ואילך עד עמ' 27 ש' 2]. במהלך יצוגו של התובע את הנתבע נתגלעה ביניהם מחלוקת על-אודות קיזוז הוצאות בהן נשא התובע בתיקי ההוצל"פ מסכומים שהועברו לתובע בתיקי פחרי. עניין זה נדון והוכרע בתביעה בהליך האחר, באופן שמקים השתק פלוגתא בין הצדדים [ר' גם החלטה בעמ' 8-7 לפרוטוקול בהליך דנן]. במחלוקת זו נקבע בפסק-דינה של כב' השופטת אסיף כי בעת מסירת הייצוג לתובע בתיקי ההוצל"פ לא נדרש הנתבע לשלם דבר מראש, אף לא לשם כיסוי ההוצאות בתיקי ההוצל"פ, והוסכם שהתובע הוא שיישא בכל ההוצאות ולא יגבה אותן מהנתבע אלא יטול הסכומים שידרשו לכיסוי ההוצאות מתוך התקבולים שיתקבלו בתיקי ההוצל"פ. על כן, כך נקבע, היה התובע רשאי לקזז את ההוצאות שהוציא בכל תיקי ההוצל"פ מן התקבולים שהגיעו לידיו בתיקי פחרי - קיזוז שעל ביצועו חלק הנתבע, באופן שהוליד את המחלוקת בין הצדדים [ר' פסק-הדין בתביעה בהליך האחר, בסע' 18-17]. אף לפני אישר התובע בעדותו כי המחלוקת בין הצדדים באה לעולם בשל כך שהתובע קיזז את סכומי ההוצאות בהן נשא בכל תיקי ההוצל"פ מן התקבולים שקיבל בתיקי פחרי, בעוד שהנתבע דרש שמן התקבולים הללו לא יקוזזו הוצאות ששולמו בתיקים האחרים [עמ' 17 ש' 27-23]. הלכה למעשה פעל התובע לפי המוסכם בינו לבין הנתבע בכל הקשור לאופן גביית ההוצאות, קיזז את סכומי ההוצאות בהן נשא בכל תיקי ההוצל"פ מן התקבולים בתיקי פחרי והעביר לנתבע המחאה על יתרת הסכום שנגבה בצירוף מכתב נלווה וחשבונית. המסמכים הללו נושאים תאריך 1.5.2008 [סע' 11-10 ל-ת/1 ונספחים ד'-ו' לכתב-התביעה]. בהמשך הורה הנתבע לתובע לעדכנו באשר להליכים שננקטו בתיקי ההוצל"פ [מכתב הנתבע לתובע מיום 30.12.2008, נספח ח' לכתב-התביעה יחד עם סע' 15 ל-ת/1]. התובע השיב לנתבע במכתב מיום 8.1.2009, בו ציין את הדברים הבאים: מאשר קבלת מכתבך מיום 30.12.2008. לאור הצהרותיך (שהובעו ביותר מהזדמנות אחת: הן בפני, הן בפני פקידתי מיכל והן בפני מוסדות לשכת עוה"ד בפניהן הגשת את תלונותיך נגדי) כי אין בכוונתך לשאת בהוצאות שיוצאו בתיקים שהעברת לטיפולי, אין אני מוכן לממן הוצאות אלו מכיסי. באם ברצונך כי הטיפול בתיקים יקודם עליך לגשת למשרדי ולשלם מראש את ההוצאות שהנני עתיד להוציא בתיקים. בהעדר שיתוף פעולה מצידך כאמור לעיל לא תהיה בפני ברירה זולתי להשתחרר מייצוגך בתיקים ובמקרה כזה יישלח אליך חשבון שכר טרחתי בגין הטיפול בתיקים עד לשלב בו יופסק הטיפול. מאליו מובן כי אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכות כלשהי מזכויותיי המגיעות לי עפ"י כל דין ו/או הסכם. [נספח ט' לכתב-התביעה וסע' 15 ל-ת/1; ההדגשה במקור]. לשיטתו של התובע, מאחר שלא זכה לשיתוף פעולה מן הנתבע הפסיק את הטיפול בתיקיו; בהמשך, ביום 25.8.2010, בדק ומצא כי הנתבע ביטל את יצוגו בתיקי ההוצל"פ [סע' 17-16 ל-ת/1]. כאמור, לשיטתו של התובע עצמו - וכפי שנקבע והוכרע בפסק-הדין שניתן בהליך האחר - הוסכם בין הצדדים שבשלב ראשון התובע הוא שיישא עבור הנתבע בהוצאות ובתשלומים בתיקי ההוצל"פ - ויהא רשאי לקזז אותם, ובדרך זו לגבותם מהנתבע, רק מתוך סכומים שיגבה התובע עבור הנתבע בתיקי ההוצל"פ. כך פעל התובע, ובדין פעל, בכל הקשור לקיזוז הוצאותיו מן התקבולים בתיקי פחרי. דא עקא, בעצם העובדה שהנתבע הלין על כך - מבלי שהודיע לתובע על הפסקת הייצוג - לא היה משום היתר לתובע להודיע באופן חד-צדדי על שינוי תנאי ההסכם בינו לבין הנתבע, באופן שמכאן ולהבא ישולמו לו הוצאותיו על-ידי הנתבע מראש, טרם נקיטת פעולה בתיקי ההוצל"פ. אין מנוס מלראות את מכתב התובע לנתבע מיום 8.1.2009, שתוכנו הובא במלואו לעיל, כהודעה על שינוי תנאי ההסכם בין הצדדים בכל הקשור לאופן הנשיאה בהוצאות. הנתבע היה רשאי וזכאי לא להסכים לשינוי תנאי ההסכם, אלא לראות בתובע מי שבהודעה זו הביא את ההתקשרות בין הצדדים לידי סיום במו ידיו. על כן אין בביטול שביטל הנתבע את יצוגו של התובע בתיקי ההוצל"פ משום מעשה של הפרת הסכם בידי הנתבע אלא תגובה לה היה הנתבע זכאי בנסיבות העניין, במענה להודעת התובע על שינוי תנאי ההסכם שביסוד יצוגו את הנתבע. באין הפרה מצד הנתבע לא קמה לתובע זכות לפיצוי, ודי בכך כדי להוביל לדחיית התביעה. אפילו מצאתי שהנתבע הפר את ההסכם בינו לבין התובע במתן הודעה לתיקי ההוצל"פ על ביטול הייצוג, לא היה בכך כדי לזכות את התובע בסכום שנתבע, כולו או מקצתו. כבר נאמר לעיל שלשיטת שני הצדדים לא היה התובע זכאי לשכר-טרחה אלא מסכומים שיגבה בתיקי ההוצל"פ. גם בפסק-הדין שניתן בהליך האחר נקבע, אגב אימוץ גרסת התובע, שהוא זכאי לשכר לפי התעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין בשיעור של 15% מכל סכום שייגבה [שם, בסע' 20-19; ההדגשה הוספה]. לא רק הנתבע מושתק על-ידי קביעות בפסק-הדין האמור אלא גם התובע. נוכח הסכמה זו על-אודות זכאותו של התובע לשכר מתקבולים שיתקבלו בתיקי ההוצל"פ לא היה התובע רשאי לצפות לכך שבעבור טיפולו בתיקי ההוצל"פ ישולם לו שכר-טרחה שלא כנגד סכומים שיגבה בפועל. היפוכו של דבר הוא הנכון: ציפייתו של התובע הייתה כי שכרו ישולם על-בסיס של גביה בפועל, ועל-בסיס זה בלבד. על-מנת להחיל ביחסי הצדדים תוצאה שונה אשר מזכה את התובע בשכר-טרחה לא מגביה בפועל אלא גם בהיעדר גביה כזו היה על התובע לכרות עם הנתבע הסכם כתוב שבו תוקנה לו זכות כזו. חסרונו של הסכם כזה פועל לחובת התובע ומלמד על היעדר הסכמה כזו ביחסיו עם הנתבע. לא-זו-אף-זו, פשיטא שזוכה סביר לא היה נקשר בהסכם שהיה עלול לגרום לו לחסרון כיס, באופן שהוא ידרש לשלם שכר לעורך-הדין שמייצגו בתיקי הוצאה-לפועל גם אם אותו עורך-דין לא יגבה בהם דבר. הדברים יפים במיוחד בהתחשב בכך שבתביעה דנן ביקש התובע לזכותו בשכר כאילו נחל בתיקי ההוצל"פ הצלחה רבתי וגבה את מלוא החוב בהם עד לשקל האחרון. לשיטת התובע עצמו נדרש הנתבע להשקעת סכומים לא מבוטלים לשם איתור החייבים בתיקי ההוצל"פ ועריכת חקירה כלכלית לגביהם בטרם ינקטו בתיקי ההוצל"פ פעולות אשר עשויות להניב גביה: כך באשר לתיקי שטרית, כך באשר לתיקי עדלה וכך גם באשר לתיק גולן [סע' 13 ל-ת/1]. בתיקי פחרי היו סיכוייו של התובע לגבות את מלוא החוב נמוכים מלכתחילה מאחר שהנתבע הורה לתובע לא לפעול בהם - וכל שהתקבל בתיקים הללו נבע מפעולות שננקטו בטרם החל יצוגו של התובע את הנתבע [סע' 9-6 לפסק-הדין בהליך האחר]. חיוב הנתבע לשלם לתובע את השכר לו היה התובע זכאי אילו גבה את מלוא החוב עבור הנתבע בכל תיקי ההוצל"פ, כל זאת בהתעלם מכך שאף לשיטתו של התובע אין הוא זכאי לשכר אלא לפי גביה, עולה כדי כבילה דה-פקטו של הנתבע לייצוגו של התובע - כבילה שהתובע אישר שאין לה מקום [עמ' 16 ש' 5-1]. גם אם ירצה הנתבע להפסיק את יצוגו של התובע, יהא הדבר כרוך בחסרון כיס שלו עוד בטרם נגבו הסכומים שלשמם פנה אל התובע מלכתחילה. תוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת ואין להתירה. התובע לא הניח תשתית משפטית שתזכה אותו בפיצויי קיום, אף לא בשכר ראוי, בנסיבות שבהן הופסק יצוגו את הנתבע. תביעה לשכר ראוי מדיני עשיית עושר ולא במשפט אף לא נזכרה בכתב-התביעה, שהוגש על-יסוד עילה חוזית וטענה להפרה. על כן אין התובע זכאי, בגין יצוגו את הנתבע, אלא לשכר ששולם לו בדרך של קיזוז מן התקבולים בתיקי פחרי, הא ותו לא. ג. סיכומם של דברים נוכח האמור לעיל נדחית התביעה במלואה. הנתבע, באמצעות בנו שייצגו בהליך דנן, נקט כלפי התובע לשון משתלחת שמקומה לא יכירה בהליך משפטי. דוגמות לכך, שאינן ממצות, הובאו לעיל. מחלוקת היא לגיטימית; שפה פוגענית ומשתלחת אינה כזו. ודאי כך משהוברר כי טענות הנתבע אינן עולות בקנה אחד עם עדותו שלו. על כן מצאתי שחרף דחיית התביעה אין מקום לפסוק לנתבע הוצאות ושכר-טרחה בגינה. כל אחד מהצדדים ישא אפוא בהוצאותיו. שכר טרחת עורך דיןעורך דין