הנזק לרכב נגרם כתוצאה משלולית שאליה נכנס הרכב, הנזק נגרם בשטחו של בסיס צבאי בגלילות, שהינו שטח באחריות משרד הביטחון. טענות הצדדים לטענת התובעת, נסע מבוטחה ביום שישי בבסיס הצבאי בגלילות, ובשל שלולית שנוצרה באזור כתוצאה מניקוז פגום ו/או היעדר ניזוק ראוי, הרכב הוצף ונפגע. לטענת התובעת, הנתבעת אחראית על הנזקים שנגרמו לרכב, משום שהתרשלה ולא פעלה כראוי להסדיר ו/או למנוע מפגע בכביש כתוצאה מכשל חוזר ונשנה שהיה ידוע לה עקב אירועי הצפה קודמים באותו אזור. לטענת התובעת, משום שהנזק נגרם על ידי מים שהינם דבר מסוכן ו/או שנמלט ועלול לגרום נזק בהימלטו ומשום שהנתבעת הינה אחראית על המקרקעין מהם נמלטו המים, על הנתבעת הראיה שלא היה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה. התובעת טוענת כי פיצתה את המבוטח בסך 13,060 ₪ על פי דו"ח שמאי (נספח ג' לכתב תביעה). מטעם התובעת הוגש שרטוט של מקום האירוע, הוגש וסומן בת/1. טופס הודעה על מקרה ביטוח הוגש וסומן בת/2. כמו כן, הוגש תצהיר מטעם המבוטח של התובעת, רפאל ונטורה. הנתבעת טענה, בכתב הגנתה, כי המקום בו ארעה הנזק הינו בתחום שליטתה של עיריית רמת השרון ולא בתחום שליטתה, משום שהמקום בו הייתה השלולית לא היה בתוך הבסיס כפי שנטען בכתב התביעה אלא בסמוך לבסיס וזאת על פי הנטען בתצהירו, אשר אומת בעדותו בבית המשפט. הנתבעת דחתה את כל טענות התובעת, לטענתה אין להטיל עליה אחריות לקרות הנזק לרכב, משום שלטענתה היא פעלה באופן סביר כאשר היא דאגה באופן שוטף לתקינות הניקוז באזור. לטענתה, ביום המקרה, ירדה כמו משקעים חריגה ונדירה, על כן מדובר לטענתה בכוח עליון אשר לא יכולה היתה לצפות אותו ו/או להתכונן לקראתו. הנתבעת צרפה חוות דעת מטעם השירות המטאורולוגי לעניין כמות המשקעים באותו היום (נספח - לכתב התביעה). חוות הדעת הינה מיום 12.2.12 והיא נערכה על ידי ז"ר עמוס פורת. לטענתה, על פי חוות הדעת, ניתן ללמוד כי כמות המשקעים המקסימאלית שירדה באזור בתוך שעה אחת ובתוך חצי שעה, הינה כמות משקעים שיורדת פעם ב 30-50 שנה. כמו כן לטענת הנתבעת, האחריות אם ישנה, הינה של עיריית רמת השרון משום שהמים הגיעו משטח שהינו באחריות העירייה, ולאחר שנעשו פעולות של עיריית רמת השרון לתיקון ושיפוץ מערכת הניקוז בשנה שעברה, הצפות כגון דא לא חזרו על עצמן עד כה. הנתבעת אף הפנתה לפסיקה בנושא, לטענתה שלושת התביעות נדחו משום שלא הייתה לרשות אחריות קונקרטית להבדיל מאחריות מושגית, בשים לב ששניים מתוך שלושת פסקי הדין הללו מדובר באותו מועד בו נגרם נזק לרכב בעקבות הצפתו, קרי ביום 30.10.09. לבסוף הנתבעת טוענת כי אם יקבע כי התרשלה, יש להשית על הנתבע אשם תורם משום שנסע באותו המקום פעמים רבות, והיה אמור להיזהר מבעוד מועד ולא להיכנס לשלולית מלכתחילה.. התנהגותו של מבוטח התובעת מהווה לטענתם הסתכנות מרצון. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של רס"ר הבסיס בגלילות, רס"ר אביב סעדה. דיון והכרעה עדותו של הנהג המבוטח היתה רצופה ומהימנה ותיאורו את המקרה היה כי הוא נסע לבסיס ביום שישי בשעות הבוקר, בזמן שמזג האוויר היה גשום מאוד. בנסיעתו הבחין בשלוליות בדרך והתאים את אופן נסיעתו לכך, האט מהירותו ועבר את השלוליות באיטיות. כאשר הגיע לפני השלולית בעטייה קרה הנזק לרכב, חשב שמדובר בשלולית זהה פחות או יותר לאלו שכבר עבר. אך כאשר הגיע למרכז השלולית רכבו נדם, לאחר ניסיונות להניע את רכבו מחדש, ניסיונות שלא צלחו, הוא נאלץ לדחוף את רכבו לחניה של האורחים, שם היה יבש יחסית. (ראה פרוטוקול, עמ' 2 ש' 2-10). גדר המחלוקת בין הצדדים כאמור בתמצית הינם: א. האם מקום האירוע נופל בשטח בשליטתה ובאחריותה של הנתבעת. ב. האם הנזק שנגרם לרכב נגרם כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, או שמא מדובר בכח עליון. ג. האם למבוטח התובעת יש רשלנות תורמת, ואם כן באיזה שיעור. מקום האירוע השרטוט אשר הוגש וסומן כת/1 שורטט על ידי מבוטח התובעת. רס"ר הבסיס, מר אביב סעדה, אישר בפני, בהגינותו הרבה, כי על פי השרטוט מקום האירוע הינו שטח באחריות הבסיס (ראה פרוטוקול, עמ' 1 ש' 24). לאור האמור, אני קובעת כי מדובר בשטח באחריות ושליטה של הנתבעת. רשלנות הנתבעת האם התרשלה הנתבעת ובשל כך נגרם לרכב הנזק שנגרם לו. סיבת קרות הנזק כפי שטענה התובעת, משאירע האירוע הנטען הנטל עובר לכתפי הנתבעת, להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת מערכת הניקוז. (ס' 38 לפקודת הנזיקין ; עא 750/70 דוד אמזלג נ' סולל בונה בע"מ, פ''ד כו(1) 007). מטעם הנתבעת, העיד רס"ר הבסיס, מר אביב סעדה. בפתח דבריי מצאתי לציין לשבח את עדותו ההגונה, העקבית, הכנה והמהימנה של רס"ר הבסיס. בעדותו טען כי הוא אמון על ניקיון האזור בו אירע האירוע. על פי עדותו, ניקיון הקולטים מתבצע באופן שוטף, על ידי חברה חיצונית וכן על ידי חיילי הבסיס כאשר החברה החיצונית דואגת לניקיון הקולטים ביום שישי, והחיילים דואגים לניקיונם במהלך השבוע. עם זאת, לא הובא בפניי כל רישום או תיעוד של פעולות הניקיון עליהם העיד העד, אף על פי שטען שרישום כזה קיים אצלו, אך לא הביאו משום שלא נתבקש (ראה פרוטוקול עמ' 4 ש' 17-26). מאחר שהתרשמתי מעדותו של רס"ר הבסיס כאמינה, אני מוכנה לקבל את טענותיו באשר לניקיון השוטף של הקולטנים, על אף העדר התיעוד האמור. השאלה היא האם בכך יש לפטור את הנתבעת מאחריותה למקרה. "כאשר נטענת טענה של "מקרה טבע בלתי-רגיל" ומתעוררת השאלה בדבר סבירות התנהגותו של הנתבע נוכח התפרצות בלתי-רגילה כזאת של איתני הטבע, מבחינת ציפייה מראש ונקיטת אמצעים לקידום פני הסכנה, יש לבחון מצד אחד את מידת נדירותה של אותה התפרצות ומצד שני את מהות האמצעים שהנתבע נקט כדי למנוע מראש נזק מסוג הנזק אשר נגרם. ככל שההתפרצות היתה נדירה יותר וככל שהנתבע יכול להראות שהוא נקט אמצעי זהירות ממשיים, כן ייקל עליו למלא את חובת השכנוע המוטלת עליו. (עניין אמזלג). על פי עדותו של רס"ר הבסיס, המשרת בבסיס גלילות, כרס"ר ב שבע השנים האחרונות, מניסיונו כמויות המים הגיעו למקום בו נקוותה השלולית בזרימה חזקה מהכיוון הדרומי, מכיוון רמת השרון. רס"ר הבסיס אף כינה זאת "מיני צונאמי מהדרום". על פי ההסבר שמסר בעדותו (ראה פרוטוקול עמ' 5 ש' 3-10) ישנו מעבר של מים מיד לאחר הכיכר שלא מספיק להכיל את כל המים (המגיעים בזרימה חזקה מהכיוון הדרומי), לכן המים גולשים לכיוון החניה ויחד עם כל הסחף שהמים מביאים איתם, ענפים ועלים וכו' נוצרת מעמסה על הקולטנים שמביאה להצפה האמורה. בנוסף לכך, סיפר כי מדובר באירוע חוזר ונשנה מדי שנה (עד השנה שעברה), על אף הניקיון השוטף. כמו כן העיד כי אירועי הצפה באזור זה אינם מפתיעים אותו. כהלצה, תרתי משמע, כינה את תפקידו הרס"ר הקודם, כ"קצין אג"ם" (אגף מודיעין - מדובר בבסיס מודיעין, ואגם על שם האגם שנוצר בגשמים - צ.ג.פ) (ראה פרוטוקול עמ' 4 ש' 9-16). לא זו אף זו, על פי עדות מבוטח התובעת מקרים דומים אירעו בעבר באותו המקום, לא פעם, וגרמו לנזקים דומים (ראה פרוטוקול 3 ש' 9-15) . גם עדותו של הנהג המבוטח שהיתה אף היא אמינה, ובמיוחד שעה שהוא אף עד נייטרלי, שהעיד כי בעטיין של ההצפות מהשנים הקודמות, אירעו מקרים דומים. מכאן ניתן ללמוד שאמנם מידת נדירותה של אותה התפרצות על פי חוות הדעת של ד"ר עמוס פורת גבוהה, אך מהישנות מקרי ההצפה בדיוק באותו האזור בשנים הקודמות, ניתן ללמוד שגם מבלי שירדו כמויות נדירות של משקעים, נוצרות באזור הצפות. אם כן בענייננו, אין נפקא מינה מה הייתה כמות הגשמים באותו היום, והאם הייתה חריגה, משום שההצפה הייתה קורית גם אם לא הייתה כמות חריגה של גשמים כפי שארעה בעבר. בעא 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ בערעורה של המדינה (ע"א 3139/01) (להלן: עניין עיריית חיפה), נפסק על ידי כבוד השופטת א' חיות: "אין לקבל את טענת המדינה כי בשל היקפם החריג של גשמי חורף תשנ"ב אין מקום לייחס לה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם בגינם." בעניין עיריית חיפה, הוכח כי מדובר בנזק שניתן היה לראותו מראש וניתן היה למנוע את תוצאותיו בזהירות סבירה. גם בענייננו, אין בידי לקבל את הטענה של הנתבעת, שמדובר באירוע חריג שלא ניתן לצפות אותו או כוח עליון כאשר הכל מסכימים שמדובר בהצפות חוזרות ונשנות ! לעניין מהות האמצעים שהנתבעת נקטה כדי למנוע מראש נזק מסוג הנזק אשר נגרם, הוכח שהתשתיות במקום לא היו מוכנות עד לפני שנה לגשמים הנשטפים לאזור זה, מאזור השרון. על אף שדאגה הנתבעת לכאורה לניקיון הקולטים באופן שוטף, היא לא מצאה לבעיית ההצפות פיתרון ראוי, למרות שמוטלת עליה החובה הסטטוטורית לעשות כן. על הנתבעת היה לנקוט באמצעי זהירות סבירים, וכאשר ניקיון הקולטים באופן שוטף לא הספיק וההצפות חזרו על עצמן היה עליה לפעול בדרכים נוספות, למצער היה עליה לחסום את הדרך ולהזהיר מפני השלולית על מנת למנוע נזק לזולת ולרכושו, או להעביר את מסלול הנסיעה אל הרחבה בה ממוקמת חניית האורחים, שהיא, כפי שהעיד המבוטח, היתה יבשה יחסית. מחדלה במקרה דנן, מהווה רשלנות כלפי מבוטח התובעת. ב"כ הנתבעת ציינה מספר פסקי דין בסיכומיה. פסקי הדין הללו עוסקים במקרים של הצפה שגרמה נזק לרכב, בכל פסקי הדין התביעות כנגד הרשות נדחו. לטעמי יש לאבחן את הפסיקה אליה הפנתה התובעת בסיכומיה מענייננו. באותם מקרים אשר נדונו בפסקי הדין הללו, הוכח שהרשות עשתה כל שיכלה על מנת למנוע סוג כזה של נזק במסגרת אילוציה התקציביים כמובן, בטרם אירע המקרה. במקרה שלנו, לא הוכח שלמרות שההצפות באזור קרו באופן קבוע בימי עונת החורף, ננקטו פעולות שהיה בידם למנוע את הישנות מקרי ההצפה באזור "באג"ם", למעט ניקוי הקולטים, שהוכח כי ניקויים בימי חורף גשומים לא אפקטיבי, לא נעשה נסיון, ולפחות לא הובאה לי ראיה על כך, לקבוע את הדרך באזורים שאינם מוצפים, לא נעשה נסיון להזהיר את הבאים בדרך וכיו"ב. אשם תורם של מבוטח התובעת דיוננו לא יסתיים מבלי לבחון האם יש בהתנהגותו של מבוטח התובעת אשם תורם לקרות המקרה. מבוטח התובעת העיד כי הוא משרת בבסיס זה משנת 80', וכאמור ההצפות באזור ואף מקרים דומים היו ידועים לו מבעוד מועד (ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 27-30; עמ' 3 ש' 9-15). מבוטח התובעת העיד כאמור שבבוקר המקרה מזג האוויר היה גשום מאוד, ובטרם נכנס לשלולית שגרמה לנזק, עבר מספר שלוליות בדרך וחשב שיוכל לעבור את השלולית הזו כמו שעבר את קודמותיה. כן העיד כי התאים את קצב נסיעתו וניסה לחצות את השלולית בזהירות. על אף אמצעי הזהירות הללו שנקט מבוטח התובעת, היה עליו, לאור המקרים הקודמים ומזג האוויר הסוער, להימנע מלהסתכן ולהיכנס לאותה השלולית ולמצוא לעצמו דרך נסיעה חלופית או אם זה לא היה אפשרי, לחנות בחניית האורחים שם היה יבש יחסית על פי עדותו, ולהיכנס לבסיס ברגל. על כן, מצאתי לנכון להשית על מבוטח התובעת אשם תורם בשיעור של 40%. סוף דבר לנוכח כל האמור אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 7,836 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.3.10 ועד התשלום בפועל. סך של 191 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.12.09 ועד התשלום בפועל. סך של 920 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.12.09 ועד התשלום בפועל. שכר טרחת עו"ד בסך של 1,250 ₪. שכר בטלת העד בסך של 400 ₪. סך של 365 ₪ בגין אגרת בימ"ש כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.8.11 ועד התשלום בפועל. אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה. זכות הערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי, מחוז מרכז. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים. שלוליתרכבנזק לרכב