צ'ק חתונה שחזר הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי, בשטר, שיק ע"ס 60,000 ₪ אשר מסרה הנתבעת לתובעת בגין חתונתה. הואיל והשיק חולל, ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת, אשר התנגדה לביצוע השטר. מכאן, התביעה שלפני שסכומה סך 60,000 ₪. עיקר טענות התובעת: 2. התובעת הינה גן אירועים "לימון" (להלן: "התובעת" או "גן אירועים"). 3. ביום 6.7.11 ערכה הנתבעת, גב' דולי זכריה (להלן: "הנתבעת"), את אירוע חתונתה עם בן זוגה, מר יניב שטרית, בגן האירועים. 4. על פי החוזה שנחתם בין הצדדים, הוזמנו לאירוע 400 מנות אוכל במחיר של 200 ₪ למנה. 5. בהתאם לסיכום, שולמה מקדמה ע"ס 20,000 ₪. היתרה, ע"ס 60,000 ₪, שולמה באמצעות השיק נשוא התביעה. 6. אירוע החתונה התקיים כמתוכנן, אולם הנתבעת הורתה לבנק שלא לפרוע את השיק. עיקר טענות הנתבעת: 7. הנתבעת הגיעה אל התובעת בשל הכרות חברית עם השף מטעם התובעת, מר שמואל גרין (להלן: "השף"). 8. בעקבות הבטחות התובעת, לשיפור איכות מנות האוכל המוגשות באירוע, ללא תוספת תשלום מצידה, החליטו הנתבעת ובן- זוגה לערוך את חתונתם אצל התובעת. 9. הוסכם כי עלות מנת אוכל משודרגת אחת תעמוד על סך 200 ₪. 10. לטענת הנתבעת, בנוסף לחוזה, נעשה הסכם אחר, בעל- פה. לפי הסכם זה, התשלום לתובעת יחושב לפי כמות האנשים שתגיע בפועל. לחילופין, טוענת הנתבעת, שסוכם כי כמות המוזמנים תהיה לכל היותר 300 מוזמנים בתוספת של 30 מנות "רזרבה". 11. מתוקף החוזה, שולם לתובעת תשלום על סך 20,000 ₪ וכן, ניתן לתובעת שיק הנועד לביטחון בלבד, בסך 60,000 ₪. 12. השף פוטר מספר ימים לפני אירוע החתונה. כתוצאה מכך, איכות המנות באירוע הייתה ירודה. 13. בשל איכות המנות הירודה, עתרה הנתבעת לקזז מהשיק פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ולבן זוגה, בסך 50,000 ₪. 14. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם התובעת: מאיר אליהו - מנהל גן האירועים, מר חיים אגאי- מנהל האירוע ומר תומר נתני - מנהל המכירות בגן האירועים. מטעם הנתבעת: הנתבעת - הגב' דולי זכריה, מר שטרית יניב- בן זוגה של הנתבעת ומר שמואל גרין- מי שעבד בתפקיד "שף" אצל התובעת. דיון והכרעה: 15. עיקר טענתה של התובעת הינה שהנתבעת הפרה את ההסכם במובן זה, שחיללה את השיק בסך 60,000 ₪, המהווה תשלום היתרה עבור אירוע החתונה. 16. בתאריך 23.5.11 נערך בין הצדדים חוזה [נספח ב' לת/3]. בחוזה נקבע בזו הלשון: "א. כל שינוי במספר המנות או בסעיף כלשהוא חייב להיעשות אישית בכתב ובאישור משרד ההזמנות/מכירות עד שבעה ימים לפני האירוע." "ב. כמות המנות המצוינת בהסכם היא הכמות המינימאלית המחייבת." 17. בטופס "עדכון ההזמנה", שנערך באותו מועד [אף הוא מהווה חלק מנספח ב' לת/3], נקבע בזו הלשון: "מינימום מנות: 400" "מחיר מנה: 200 ₪" 18. לטענת התובעת, מאחר שכמות המוזמנים המינימאלית נקבעה על 400 מוזמנים, היא פעלה בהתאם להתחייבויותיה על פי החוזה ונערכה לקיום אירוע הכולל 400 מוזמנים: "...נחתם הסכם...אתה יודע טוב מאוד, שצריך לכבד הסכמים. בדיוק כמו שאתה מצפה שהאולם יכבד את ההסכם. האולם נערך ל- 400 אורחים עם כל המשתמע, אוכל, כוח אדם, יש לזה משמעויות." [פר' עמ' 24 ש' 22] 19. מאידך, לטענת הנתבעת ומר שטרית, הוסכם בעל-פה, עם מר תומר נתני והשף מטעם התובעת, שהתשלום עבור מנות האוכל יתבצע על פי מספר המוזמנים שיגיעו בפועל [נ/2 ס' 21]. הנתבעת העידה: "... לי הוא אמר בטלפון לא לדאוג, כמה שיהיו ככה נשלם..." [פר' עמ' 3 ש' 21] מר שטרית העיד: "... הוא אמר... אתה משלם אך ורק על האנשים ששלחת לי... " [פר' עמ' 16 ש' 15] 20. בנוסף, מר שטרית טען שמסר לתובעת הודעה בדבר היקף המוזמנים המדויק. "שבוע אחרי חתימת ההסכם אני הודעתי שיהיו 300 אנשים". [פר' עמ' 7 ש' 32] 21. לחיזוק טענתו, הציג מר שטרית הודעת דואר אלקטרוני, שנשלחה לילה לפני אירוע החתונה. בהודעה זו ביקש מר שטרית מהתובעת להיערך ל- 330 מוזמנים ו- 30 מנות "רזרבה" [מוצג ת/1]. 22. התובעת דחתה את טענת הנתבעת ומר שטרית כאילו נעשה הסכם אחר בעל פה. לשיטתה, ההסכם היחיד שנעשה עם הנתבעת הוא הסכם ההזמנה ונספחיו. "יש הזמנה. הדברים לא נעשים בעל פה" [פר' עמ' 23 ש' 17] 23. התובעת העידה בפניי את מר תומר נתני. מר נתני היה בזמנים הרלוונטיים, מנהל המכירות אצל התובעת. מר נתני נכח במועד חתימת החוזה עם מר שטרית. "את העסקה בפועל עשיתי עם יניב". [פר' עמ' 33 ש' 23] 24. לגרסתו של מר נתני, לא הייתה עסקה אחרת בין הצדדים, מלבד החוזה: "אני חושב שזה מאוד פשוט, להסתכל על העסקה ולהבין מה נעשה בה... עסקה כזו כמו כל עסקת חתונה, לא נעשית בעל פה היא נעשית בכתב". [פר' עמ' 34 ש' 4, 16] 25. מר נתני הדגיש בעדותו לפניי שהתובעת נערכה לכמות של 400 מוזמנים. "ממה שזכור לי נערך לפי 400 ולא לפי הכמות שהתבקשה. בעל האולם התעקש שנערוך לפי ההתחייבות". [פר' עמ' 36 ש' 26] 26. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף את עמדתה של התובעת: ראשית, בין הצדדים קיים הסכם בכתב. ההסכם הינו ברור ביותר ובו נקבע במפורש שכמות המוזמנים המינימאלית לאירוע היא 400 מוזמנים ומחיר מנת אוכל הוא 200 ₪. מר יניב שטרית חתם על החוזה. הגב' דולי זכריה לא נכחה במועד חתימת החוזה, אך הייתה נוכחת ומעורבת בהליכי המשא ומתן והכירה את פרטי ההסכם. שנית, השיק נמשך מחשבונה של הנתבעת והיא שחתמה עליו בחתימת ידה. השיק מהווה ראייה חפצית לגמירות דעתם של הנתבעת ומר שטרית, במובן זה שסכום השיק מהווה את היתרה לתשלום בגין האירוע: עלות האירוע, כפי שנקבעה בחוזה מורכבת ממחיר מנה (200 ₪) וממספר המוזמנים (400 מוזמנים) - 80,000 ₪. הואיל ושולמה מקדמה בסך 20,000 ₪, השיק בסך 60,000 ₪ מהווה את יתרת התשלום. מסירת השיק האמור מהווה הסכמה לחוזה ותחילת ביצועו. בהקשר זה נקודת המוצא הינה ש"חוזה יש לקיים" [ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה., פ''ד מב(1) 221, 278 פסקה 27 לפסק דינו של השופט א' ברק (1988)]. 27. הנתבעת העידה לפניי את מר שמואל (שמוליק) גרין. כאמור, מר גרין היה השף מטעם התובעת בסמיכות למועד אירוע הנתבעת. מתצהירו עולה שהוסכם בין התובעת לבין מר שטרית שהתשלום בגין האירוע יהיה לפי מספר המוזמנים שיגיעו בפועל [נ/3 ס' 9, 10]. 28. אינני מקבל את גרסאות הנתבעת, מר שטרית ומר גרין (בתצהירו), על פיה הוסכם שהתשלום לתובעת ייעשה על פי מספר המוזמנים שיגיעו בפועל לאירוע. ראשית, הנתבעת, גב' זכריה, לא נכחה במעמד חתימת החוזה, בו לכאורה בוצע ההסכם בעל פה. לפיכך, עדותה לעניין זה כעדות מפי השמועה ומשקלה נמוך. שנית, עדותו של מר נתני, ששימש כנציג המכירות של התובעת, הייתה חד משמעית וברורה. מר נתני שלל כל אפשרות של הפיכת ההסכם בין הצדדים לחוזה למראית עין, תוך קיומה של הסכמה שונה, בעל-פה בין הצדדים. התרשמתי לחיוב מעדותו ואני רואה בה עדות מהימנה המשתלבת עם התרשמותי הכללית מדרך פעולתה העקבית והמסודרת של התובעת (כמפורט בתצהירו של מר אליהו ת/3). שלישית, עדותו של מר גרין אינה מתיישבת עם תצהירו. בכל זמן עדותו לפניי בחר מר גרין שלא לחזור על גרסתו בתצהיר, בדבר ההסכמה בעל פה בין הצדדים על תשלום לפי כמות המוזמנים שיגיעו בפועל. אף כשנשאל לעניין זה נמנע מלענות תשובה חד משמעית: "ש. בישיבות שישבתם לא דנתם במספר המוזמנים או כמה שיגיעו. ת. כן עלה נושא זה. זה לא מתפקידי שאני אוכל לקבוע את הדברים האלה..." [ פר' עמ' 41 ש' 4] ש. לא נכנסתם בפועל לעניין המוזמנים. ת. כאשר אני יושב באירוע, אני צריך לדעת כמה אנשים יהיו." [פר' עמ' 41 ש' 12] "ש. הייתה סיטואציה שישבת עם מנהל המכירות ויניב כדי לסכם משהו. ת. כן. קודם כל שהבאתי אותו לשם והכרתי בניהם... [פר' עמ' 40 ש' 9] 29. כעולה מעדותו של מר גרין לעיל, הוא בחר שלא לחזור על האמור בתצהירו לעניין ההסכמה על תשלום לפי מספר המוזמנים שיגיעו בפועל. יתר על כן, מר גרין עצמו חתום על תפריט האירוע [ת/2], שם נרשם בכתב יד שמספר המוזמנים הוא 400 איש. בנסיבות אלה, אני סבור כי המשקל שיש לייחס לאמור בתצהירו הוא נמוך ביותר. 30. הנתבעת ובן זוגה לא הציגו לפניי ראיות של ממש לקיום הסכם חיצוני לחוזה. אף עדותם של הנתבעת, מר שטרית ומר גרין אינן מבוססות ואין בהן בכדי להטות את כף המאזניים לטובת גרסת הנתבעת. 31. זאת עוד, בלילה שלפני יום האירוע, מר שטרית שלח הודעת דואר אלקטרוני לתובעת לפיה, יגיעו 330 מוזמנים ו- 30 "רזרבה" [מוצג ת/1]. אם אכן הוסכם שהתשלום יבוצע בהתאם למספר המוזמנים שיגיעו בפועל, מדוע נשלחה הודעה זו? 32. מר שטרית טען בחקירתו הנגדית, כי תוכן ההודעה הוכתב לו על ידי מר נתני ואף כי מדובר בטעות במובן זה שהכוונה הייתה ל- 300 מוזמנים ו- 30 "רזרבה". "כשרשמתי את המייל כנראה טעיתי אבל זה היה מובהר" [פר' עמ' 8 ש' 17] ועוד: "תומר התקשר אליי 5 דקות לפניי שהמייל נשלח... הוא ביקש שאשלח לו במייל והכתיב לי גם מה לרשום... ביקשתי מחברת סלקום פירוט שיחות כדי להראות שתומר התקשר אליי בשעה הזאת... אני צריך לקבל את זה בימים הקרובים..." [פר' עמ' 17 ש' 4, 5, 7] 33. מר תומר נתני העיד לפניי לעניין זה: "ש. האם נכון שביקשת מיניב שישלח מייל בסמיכות למועד החתונה עם כמות האנשים המדויקות. ת. לא. בוא נדייק, יניב החתן התקשר אליי במשך כמה פעמים, מתוך לחץ של כמות אורחים שונה מכמות ההתחייבות, הסברתי שלצערי זו אותה כמות מינימום שממנה אי אפשר לרדת. [פר' עמ' 36 ש' 21] 34. אינני מקבל את גרסתו של מר שטרית לעניין הודעת הדואר האלקטרוני, כאילו מדובר בטעות, או בהודעה שנוסחה לפי דרישתו של מר נתני: מר שטרית לא ערך כל הודעה מתקנת להודעת הדואר האלקטרוני ששלח, דבר שמערער את מהימנות גרסתו. יתר על כן, טענתו כאילו מר נתני הוא שהכתיב לו את נוסח ההודעה אינה סבירה ואינה נתמכת בעדותו של מר נתני. לכל אלה יש להוסיף את גרסותיהם החלופיות של הנתבעת ומר שטרית: מחד העלו את הטענה לתשלום על פי מספר המוזמנים לאירוע שיגיעו בפועל, אך מאידך טענו להזמנה של 300 מוזמנים בתוספת 30 מנות רזרביות. שתי גרסאות אלה אינן מעוררות אמון, הן אינן עולות עם החוזה שנכרת בין הצדדים והמסמכים הנלווים לו והן אינן מתיישבות עם פעולות שביצעה הנתבעת ומר שטרית בזמן אמת: כתיבת השיק ע"ס 60,000 ₪ ומשלוח הודעת הדואר האלקטרוני. 35. הנתבעת שילמה לתובעת את הסכומים הבאים: תשלום בסך 20,000 ₪ המהווה מקדמה ו- תשלום בסך 60,000 בשיק נשוא התביעה. סכומים אלה משקפים את מרכיבי עלות האירוע כפי שנקבע בחוזה קרי, 400 מוזמנים ו- 200 ₪ למנה ומכאן, 80,000 ₪. ניתן ללמוד ממתן תשלומים אלה על הסכמת הנתבעים לפרטי החוזה ונכונותם לבצעו. התובעת צירפה לתצהירה קבלה על סך 80,000, בגין התשלום עבור האירוע [ נספח ג' לת/3]. ראיה זאת מחזקת את גרסת התובעת. 36. התובעת הציגה אישור בגין קבלת האולם [נספח ז' לת/3]. באישור זה מצוין שמספר המוזמנים לאירוע הוא 400 מוזמנים. על אישור זה חתומים מר אגאי ונציג מטעם הנתבעים, אשר לטענת התובעת הוא אחיו של מר שטרית. 37. מר שטרית בעדותו הכחיש שחתם על המסמך המאשר את קבלת האולם ומספר המנות וכן שלל את האפשרות שאחיו הוא שחתם על הטופס: "ש. זה נכון שביקשו ממך לרשום מי הנציג שלך באירוע? ת. מעולם לא. אני לא חתום על המסמך שאתה מחזיק וגם אחי לא." [פר' עמ' 7 ש' 7] 38. התובעת העידה לפניי את מר אגאי ומר נתני. התרשמתי לטובה מעדותם. הגם שמר שטרית הכחיש את חתימתו של אחיו על טופס קבלת האולם, הנתבעת בחרה שלא להעיד את אחיו של מר שטרית. מכאן שלא הרימה את נטל ההוכחה לעניין זה. 39. מר שטרית צירף לתצהירו תמונה המציגה את סידור הישיבה באירוע. לשיטתו, ניתן לראות בתמונה כי התובעת נערכה ל- 300 מוזמנים. אין בידי לקבל טענה זאת. לא ניתן להסיק מהתמונה המוצגת כי התובעת נערכה ל- 300 מוזמנים. היה ניתן לצפות מהנתבעת ומר שטרית, להציג לפניי תמונה ברורה או את סרט החתונה אשר ישקפו וימחישו בצורה ברורה יותר את היערכות התובעת למספר המוזמנים. בהיעדר הוכחת נתונים בסיסיים כגון, מספר המקומות בכל שולחן וכן, מספר השולחנות המדויק, הרי שהנתבעת ומר שטרית לא הרימו את נטל ההוכחה בטענתם זאת. לעניין זה הנתבעת העידה: "ש. האם נכון שבכל שולחן היו 12 איש. ת. אני כבר לא זוכרת. ש. האם נכון שהיו שולחנות של 20 איש. ת. לא זכור לי שולחנות של 20 איש." [פר' עמ' 21 ש' 19] 40. סיכומו של דבר - אני קובע כי על פי תנאי החוזה התחייבו התובעת ומר שטרית לשאת בתשלום בגין 400 מוזמנים לאירוע החתונה לפי מחיר של 200 ₪ למנה. מכאן, שהשיק שנמסר לתובעת נועד להוות את תשלום יתרת התמורה ואין הוא בגדר שיק לביטחון. ממילא, לנוכח קביעותיי דלעיל, משסופק השירות המוזמן על ידי התובעת הרי שהיא זכאית להיפרע מהשיק. טענת הקיזוז: 41. במסגרת כתב הגנתה, העלתה הנתבעת טענת קיזוז. לשיטה, מנות האוכל שהוגשו באירוע החתונה, על- ידי מי מטעם התובעת, היו באיכות ירודה. לפיכך, הנתבעת טוענת שיש לפצותה ואת בן זוגה, בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, בסך 50,000 ₪. הנתבעת ביקשה לקזז מסכום החיוב בגין השיק פיצוי בגין עוגמת הנפש על סך 25,000 ₪ וכן סך 15,000 ₪ בגין אי מתן השדרוג (300 מנות לפי שדרוג בסך 50 ₪ למנה). 42. בהקשר זה הנתבעת ומר שטרית טענו שהסיבה בגינה בחרו לקיים את אירוע חתונתם אצל התובעת הינה היכרות חברית עם שף התובעת - מר שמואל גרין וכן, בשל המוניטין שלו בתחום ההסעדה [נ/2 ש' 15]. לטענתם, מר גרין פוטר בסמוך למועד אירוע החתונה. בשל כך, איכות מנות האוכל נפגעה. עוד טענו הנתבעת ומר שטרית כי התובעת והשף, מר גרין, הבטיחו להם שדרוג של מנות האוכל בסכום של 50 ₪ למנה. 43. להוכחת טענותיהם אלו, העידו לפני הנתבעת ומר שטרית את השף, מר גרין. בתצהירו של מר גרין נטען כי הוא זה שהפציר בנתבעת ובמר שטרית לערוך את חתונתם אצל התובעת וכן, שהפצרותיו אלה הם שהביאו את הנתבעת ומר שטרית לערוך את חתונתם דווקא אצל התובעת [ס' 5 - 6 לנ/3]. 44. לעומת זאת, בעדותו לפניי טען מר גרין שכלל לא הפציר במר שטרית: "ש. אתה לא הפצרת ביניב לעשות את האירוע בתובעת. ת. לא. לא הפצרתי ביניב, מה יש לי להפציר? ש. מפנה לסעיף 5 לתצהירך (מצטט). הניסוח בסעיף זה אינו שלך. ת. הפצרתי?" [פר' עמ' 39 ש' 18- 20] ועוד העיד: ש. אתה שכנעת את יניב לעשות את האירוע בתובעת... שכנעת אותו ולחצת עליו. ת. עכשיו אני נזכר, שהחבר המשותף... אמר ליניב כדאי לך ללכת וזה." [פר' עמ' 39 ש' 13] 45. בתצהירו, טען מר גרין שמנהל המכירות הבטיח שדרוג ממשי במנה בסכום של 55 ₪ למנה [נ/3 ס' 9]. לעומת זאת, בעדותו מר גרין כלל לא הזכיר את שווי השדרוג: "ש. היה איזה גורם שהבטיח ליניב שדרוג במנות. ת. גם כשנפגשנו עם מנהל המכירות, הוא אמר לו שמבחינת האוכל אני מדבר, שהוא בידיים שלי...." [פר' עמ' 40 ש' 31] 46. מר גרין הדגיש בעדותו לפניי את אופיו המצומצם של ה"שדרוג": "ש. הייתה סיטואציה שישבת עם מנהל המכירות ויניב...שם מישהו הבטיח לו שדרוג. ת. תקשיב... יש לי סמכות להוסיף לו עוד עמדה או עוד קינוח, אבל לא להחליף לו את הסטייק לפילה. אני הבטחתי לו שדרוג בקבלת פנים ועוד קינוח, מה הוא קיבל בפועל, איני יודע." [פר' עמ' 40 ש' 9- 14] 47. הנה כי כן, למר גרין נתנה סמכות מוגבלת בתחום הקולינריה. סמכות זו באה לידי ביטוי באפשרות לשדרג את מנות האוכל של הלקוחות באמצעות הוספת עמדה במזנון קבלת הפנים או הוספת קינוח. אולם, גם על פי עדותו של מר גרין, לא ניתנה לו הסמכות לעסוק בכל הקשור לעניינים הכספיים, לרבות קביעת מחיר מנה או מחיר לשדרוג המנה. מכאן שטענתם של הנתבעת ומר שטרית, על פיה הובטח להם שדרוג בשווי 50 ₪ למנה [ס' [ס' 6 לנ/2] נסתרה מתוך עדותו של מר גרין ואני דוחה אותה לגופה. 48. מר אליהו, מנהל גן אירועי התובעת, בעדותו לפניי, לא הכחיש את פיטוריו של מר גרין, אם כי הדגיש שהתובעת לא התחייבה לשף מסוים: "ש. למה השף פוטר לפני האירוע?... זו לא איזה שהיא הפרת הסכם? ת. אנחנו לא מבטיחים לאף אחד בהסכם או בעל פה... את השם של השף. [פר' עמ' 26 ש' 4, 10] 49. עוד הדגיש מר אליהו, שלמרות שמר גרין הוחלף בשף אחר, התפריט שהוזמן על ידי הנתבעת לא שוּנָה: "התפריט הוא אותו תפריט" [פר' עמ' 26 ש' 15] 50. לחיזוק טענתו, הציג מר אליהו משובים שנאספו מהנוכחים באירוע [נספח ט' 1 ו- ט' 2 לת/3] המעידים על רמת האוכל והשירות. במשובים, האורחים הוזמנו לדרג ולחוות דעתם בנושא איכות האוכל, רמת השירות והניקיון, מתן המלצות לגבי גן האירועים וביקורת. הוצגו לפניי 21 משובים, אשר מעידים על שביעות רצון המשיבים. "אני ראיתי את התגובות של האנשים במשובים. לא ראיתי טענות של מישהו שהאוכל לא היה בסדר". [פר' עמ' 26 ש' 18] "ש. האם נתקלת שאומרים שהאוכל היה גרוע או לא טוב. ת. כן. נתקלתי במקרים כאלה." [פר' עמ' 26 ש' 30] 51. מר אגאי, מנהל האירוע, העיד לפניי שהוא זוכר את אירוע חתונת התובעת. התובעת הציגה דו"ח אירוע, בו מתוארים זמני הארוחות וסיכום האירוע. על המסמך חתום מר אגאי [נספח ח' לת/3]. "ש. אתה זוכר את האירוע הספציפי, אתה זוכר את בני הזוג? ת. כן. אני זוכר... אני רושם דו"ח בכל אירוע, אם היו בעיות או תקלות בתוך האירוע עצמו, באירוע עצמו לא היו בעיות או תקלות." [פר' עמ' 28, 29 ש' 19 ו- 2 בהתאמה] 52. הטוען טענת "קיזוז" עליו נטל ההוכחה [ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון נ' סלע חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 744, 747 (1996)]. זכות הקיזוז עומדת גם לנתבעת מעצם היותה צד קרוב לשטר [רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274, 285 (1999)]. לנוכח טענת הקיזוז מצד הנתבעת שיש לבחון האם הורם נטל ההוכחה המוטל עליה על פי דין. 53. כעולה מעדותו הישירה של מר אגאי, שנכח בחתונה, האירוע עבר ללא תקלות וללא תלונות מצד המוזמנים. התובעת סיפקה לנתבעת ולמר שטרית את השירות כפי שהתחייבה בהסכם על נספחיו. עדותו של מר אגאי נמצאה מהימנה ולא נסתרה. מאידך, הנתבעת לא הוכיחה לפניי שנגרם לה נזק בעקבות פיטורי השף. הנתבעת בחרה שלא להעיד לפניי מי מהמוזמנים להוכחת טענתה בדבר איכות מנות האוכל. הנתבעת העידה לפניי את מר גרין, האחרון לא נכח במועד האירוע ולכן עדותו לעניין איכות מנות האוכל הינה בגדר עדות מפי השמועה ומכאן שמשקלה נמוך. מכאן שהנתבעת לא הרימה את נטל הראיה לעניין הוכחת טענת הקיזוז ועל- כן, אין בידי לקבלה. 54. לא מצאתי ממש ביתר טענות הנתבעת והן נדחות. 55. סוף דבר- התביעה מתקבלת במלואה. הליכי ההוצאה לפועל בתיק 20-10201-11-6 ימשכו כסדרם. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט: אגרת בית המשפט וכן שכר העדים שזומנו על ידי התובעת. בנוסף אני רואה לנכון אני לחייב את הנתבעת לשאת בשכר טרחת ב"כ התובעת אשר, בהתחשב במספר הדיונים המרובה באופן יחסי, יעמוד על סך 15,000 ₪. נישואין / חתונהשיקיםשיקים ללא כיסוי