לטענת התובע הנכס בסופו של יום נמכר בהליך של כינוס נכסים, ומשכך הגיש תביעה זו כנגד מספר נתבעים אשר לטענתו פעלו בניגוד לדין ולחוק וביקש לחייבים בעלות הנכס ובהוצאות הרבות שנגרמו לו כתוצאה מפעולותיהם. סך כל התביעה הועמד בגובה 1,383,800 ₪. בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד אלמנת מר אנואר אלפי אולם התובע הסכים למחקה מכתב התביעה. נתבעת מס' 3 הגב' דבורה קליינמץ לא הגישה כל כתב הגנה למרות שכתב התביעה נמסר לה כדין, ועל כן ניתן פסק דין כנגדה. 2. התביעה כנגד נתבעים מס' 4-6, כונסי הנכסים עו"ד אורי נוי, ד"ר אריה סגל ועו"ד שלמי הדר נדחתה בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים. 3. טענות התובע כנגד נתבע מס' 2 : נתבע מס' 2 עו"ד יוסף כהן הינו עו"ד אשר ייצג את התובע בהסכם המכר של הנכס ואף את המוכר אנואר. לטענת התובע טרם ביצוע עסקת המכר הסתבר כי על הנכס רשום משכון לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ. הנתבע מס' 2 מסר לו שלרישום המשכון אין כל תוקף משפטי שכן הוא נרשם על זכויות ה"ה קלימנץ ומאחר ואין להם כל זכויות במקרקעין אזי המשכון אינו חל. הנתבע התרשל כעו"ד המייצגו בהסכם המכר. כך לא ערך הסכם שיבטיח זכויותיו, שכספי המכירה ייוותרו בנאמנות עד להסרת המשכון שהיה רשום על הנכס. עוד התרשל כאשר לא דיווח על העסקה למינהל מקרקעי ישראל ואף לא רשם משכון להגנת זכויות התובע ולהבטחת הכספים ששילם לאנואר. כן לא דאג לכך שיהיו בידיו כל אישורי המיסים לגבי עסקאות קודמות ויפויי כח מקליימניץ על מנת שיוכל לבצע העברת הזכויות 4. טענות נתבע מס' 2- הוא ייצג בהסכם המכר רק את התובע. התובע הסכים לרכוש את הנכס בסכום של 30,000 דולר, כאשר יודע שמוטל משכון על הנכס אולם התעקש על ביצוע הסכם המכר במתכונתו. התשלום ששילם הינו למעשה תמורה סמלית, ובמקום המשך תשלום שכר דירה, ואכן במשך 17 שנים לא שילם התובע כל שכר דירה . התביעה כנגדו התיישנה. 5. עלי לציין שבעקבות נקיטת הליכים על ידי הבנק למימוש המשכון שנרשם על זכויותיהם של ה"ה קלימינץ לטובת בנק דיסקונט, הגיש התובע עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת המרצת פתיחה 349/03 לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו הינו בעל הזכויות אשר זכאי להירשם כבעל הזכויות כאשר זכויותיו נקיות מכל חוב. בית המשפט דחה התובענה וקבע שהתובע היה מודע לרישום המשכון כאשר עובדה זו נרשמה בהסכם המכר. התובע אף הגיש ערעור ל פסק דין זה אולם הסכים למחיקתו כאשר הוברר שהמקרקעין נמכרו ע"י כונסי הנכסים בשנת 2005. עוד הוברר מדו"ח כונסי הנכסים שמכירת הנכס נועדה להבטיח את השבת כספיו של הבנק בהתאם למשכון בסך של 82,610 דולר. 6. דיון משפטי: התביעה כנגד נתבע מס' 2 : טענה ראשונה הינה טענת ההתיישנות - התובע טוען שעילת התביעה כנגד הנתבע מס' 2 קמה רק עם התגבשות נזקיו בעקבות מתן פסק הדין בשנת 2010 אשר חייבו לפנות את הנכס ולמסור החזקה לרוכשת על פי הסכם המכר. התובע בתביעתו טוען כנגד פעולות הנתבע ורשלנותו בעריכת הסכם המכר שנחתם בשנת 1994. לטענת התובע הנתבע לא ייצג אותו כנדרש, לא שמר על זכויותיו ולא דאג להבהיר לו המצב המשפטי באשר למשכון הרובץ על הנכס. עילת התביעה כנגד הנתבע הינה התרשלותו ומשכך התגבשה היא לכל הפחות כאשר מונו כונסי הנכסים על הנכס בשנת 2002. לטענת התובע לא יכול היה לתבוע כל נזקיו קודם לפינויו מהמקרקעין בשנת 2010 שאז התגבש נזקו. לא ברור כיצד יכול התובע לטעון שכאשר מונו כונסי הנכסים למכירת הנכס עדיין לא יכול היה לגבש נזקו, שכן כונסי נכסים בתיק הוצאה לפועל מתמנים לצורך מכירת הנכס ועל כן כבר כאשר מונו התגבש נזקו של התובע. זאת ועוד, בהסכם כפי שאפרט בהמשך מצוין במפורש באופן שאינו משתמע לשתי פנים שעל הנכס רובצת משכנתא וכי הקונה, התובע יודע על כך. טענת התובע הינה כי הנתבע לא הסביר לו המצב המשפטי הנכון אודות המשכנתא. בבית המשפט העיד שהנתבע מסר לו שהמשכנתא נרשמה בטעות וכי אין כל בעיה להסירה. (ראה עמ' 8 שורות 19-21 לפרוטוקול) במצב דברים זה, וכאשר עברה שנה היה על התובע לברר אצל הנתבע האם אכן הוסרה המשכנתא. עילת התביעה כנגד הנתבע הינה התרשלותו בעריכת ההסכם ובייצוג זכויותיו. איני יכולה לקבל טענת התובע שרק כאשר התברר לו שהנכס נמכר בכינוס נכסים על הנכס התגבשה עילת תביעתו, שכן כבר מרגע עריכת ההסכם יודע הוא שקיימת משכנתא אשר לטענתו הנתבע מסר לו שהיא תוסר. מכאן שעילת התביעה כנגד הנתבע התגבשה תקופת זמן סבירה לאחר ההסכם, כאשר למעשה לא נעשה דבר והמשכנתא לא הוסרה. מרגע זה, קיימת לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע אשר לטענתו פעל ברשלנות ולא כפי שמצפים אנו מעו"ד המייצג לקוח, ומכאן מתחיל מירוץ ההתיישנות. העובדה שלטענת התובע נזקו התגבש רק כאשר פונה מהנכס אינה מלמדת שאף העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום חיוב הנתבע כלפיו התגבשו רק בעת פינויו. 7. עוד טוען הנתבע בסיכומיו לנזק ראייתי שנגרם לו שכן התביעה הוגשה לאחר פטירת אלפי וקליימינץ ובכך נגרם נזק לנתבע להוכחות טענותיו. אכן יש ממש בטענתו זו שכן אם התביעה היתה מוגשת כאשר הנ"ל היו בחיים ניתן היה לברר גרסתם לטענות התובע, דבר שיכול היה לחזק טענות הנתבע. 8. כן טוען הנתבע לויתור התובע כלפי אלפי אשר הוא זה שקיבל על עצמו בהתאם להוראות סעיף (3) (ב) להסכם לגרום לכך שהמשכנתא תוסר ושהזכויות בממכר יועברו וירשמו על שם התובע. אלפי ולכך אין חולק לא ביצע המוטל עליו. לא קיבלתי כל הסבר מספק מהתובע מדוע מחל לאלפי על התחיבויתיו ולא הגיש כנגדו תביעה במשך כל השנים שעברו. 9. למעלה מן הצורך אוסיף שאף לגופו של ענין מן הראוי לדחות התביעה כנגד נתבע מס' 2 כפי שאפרט להלן: התובע טען שהנתבע ייצג את שני הצדדים לעסקה. לכך לא נמצאו כל ראיות. הנתבע מנגד העיד שהכיר התובע קודם לכן שכן אחיו התגורר בבנין יחד עימו. כן העיד שהכיר גם את אנואר,המוכר שהיה קבלן ידוע בנתניה, אולם בעסקה זו היה עו"ד של הקונה, התובע. (ראה עמ' 13 שורות 28-30 עמ' 14 שורות 1-14). 10. התובע שב והעיד שהנתבע מסר לו שרישום השיעבוד הינו בטעות שכן קליימינץ אינו יכול לשעבד נכס שאינו שלו. הסכם המכר מדבר בעד עצמו. בסעיף 2 ג' להסכם נרשם: "השיעבוד הקיים: הקונה מאשר ומצהיר שהובא לידיעתו באופן הברור ומפורש ביותר הן על ידי המוכר והן על ידי הפרקליט אשר ערך חוזה זה כי הזכויות במבנה, וממילא אף בממכר, משועבדים בדרך של רישום משכנתא בספרי המינהל, להבטחת הלוואה שנטל קליימינץ מבנק למשכנתאות שהוא בשליטת בנק דיסקונט לישראל". בסעיף 4 - הצהרות הקונה נרשם: "הקונה חוזר ומאשר כי הסכים להתקשר בהסכם דנן על אף הידיעה הברורה והמפורשת כי נכון ליום כריתתו רובץ על הממכר שעבוד זה המצוין בס"ק 2(ג) לעיל.". אף המוכר הצהיר בסעיף 3 כי מתחייב לעשות כל פעולה על מנת להסיר את השיעבוד הרובץ על הממכר. לשון סעיפים אלה הינה ברורה וממנה עולה מעל לכל ספק שהקונה היה מודע אודות השעבוד החל ולמרות זאת החליט לרכוש את הנכס. 11. טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי בעסקאות מכר רבות רובצת משכנתא על הנכס ועל כן קיימים בהסכמי מכר רבים סעיפים לפיהם יודע הקונה על כך שרובצת משכנתא על הנכס אשר יש להסירה. נכון הדבר הוא, אולם כאן המשכנתא הרובצת הינה על זכויות ה"ה קליימינץ כפי שמצוין במפורש בהסכם ולא על זכויות המוכר, שזהו המצב הרגיל, ועל כן כאשר מצוינת עובדה זו במפורש בהסכם לפיה הקונה מודע לכך. כן עלי לציין שלשון סעיפי החוזה והעובדה שהמשכנתא מוזכרת במספר סעיפים מלמדת על כך שנושא זה היה ידוע , ברור, חשוב וחלק בלתי נפרד מידיעת הקונה במסגרת ההסכם. 12. אף הנתבע העיד שהתובע היה מודע לשעבוד אולם החליט לרכוש את הנכס למרות אזהרתו הברורה שלא לעשות כן: "גם דיברתי איתו לפני חתימת ההסכם. אני לא יעצתי לו. הסברתי לו שהוא קונה נכס בעייתי. אמרתי לו בפירוש לא לקנות. הוא אמר לי שהוא סומך באלף אחוז על אלפי". (ראה עמ' 21 שורות 3-5). כן הסביר שהיחסים בין התובע לאלפי היו כבן ואב והיו יחסי אמון מלא ביניהם ועל כן הסכים לרכוש הנכס במצבו כפי שהוא. (ראה עמ' 15 שורות 26-28) . עדותו היתה בהירה ובית המשפט נותן אמון מלא בעדותו. יכול ואכן היה צורך להוסיף להסכם את האזהרה בדבר רכישת הנכס במצב זה אולם עדיין מהעדויות ואף מההסכם שוכנעתי שלתובע היה ברור המצב המשפטי של הנכס ולמרות עצת עו"ד החליט לרכשו. 13. מדוע אם כן שהתובע יבקש לרכוש נכס במצבו זה? הסבר ניתן על ידי הנתבע לפיו מחיר העסקה הינו נמוך ומשקף את השעבוד שהיה רשום, כן התובע הפסיק לשלם שכר דירה מרגע הרכישה ועל כן ובמהלך השנים קוזז למעשה סכום הרכישה מהסכומים אותם היה משלם כשכר דירה. הסבר זה סביר והגיוני. יכול שקיימים הסברים נוספים אולם איני סבורה שעלי להכנס לשאלה זו, שכן לכל אדם שיקוליו בעת רכישת נכס, כן עלי לציין שגם בהסכם מצוין שאלפי יפעל לצורך הסרת השעבוד, ועל כן יכול והתובע סמך על דברי אלפי לאור מערכת היחסים ביניהם שידאג להסרת השיעבוד. 14. עוד עלי להוסיף שהתובע טוען לכך שהנתבע לא דאג להשאיר כסף בנאמנות עד להסרת השעבוד. מעדות הנתבע עלה שאלפי עמד על כך שיקבל סך של 30,000 דולר וזה היה התנאי לעסקה ועל כן לא עשה כן. (ראה עמ' 17 שורות 12-13). מעדותו כפי שציינתי לעיל התרשמתי שלתובע היה ברורה מהות העסקה והעובדה שמשלם כספים לאלפי למרות השעבוד הרובץ על הנכס. 15. כן טוען התובע להתרשלות הנתבע כאשר לא דיווח על העסקה למינהל מקרקעי ישראל ואף לא רשם משכון להגנת זכויות התובע ולהבטחת הכספים ששילם לאנואר. כיצד יכול היה הנתבע לרשום משכון כאשר היה קיים שיעבוד על הממכר? כן הצדדים כלל לא דרשו זאת בהסכם המכר, ומשכך לא יכול היה על דעתו לרשום משכון. באשר לדיווח כפי שפירטתי לעיל חובת אנואר היתה לדווח על העסקה ולא הוכח כלל שהיתה זו חובת הנתבע. 16. עוד עלי להוסיף שהתובע כלל לא הוכיח נזקו. כמפורט בסיכומי הנתבע התובע הודה שלא שילם תשלומי שכר דירה במשך כ- 16 שנה. כאשר שווי שכר הדירה עומד בהתאם לחוות דעת שמאית שמונתה בהסכמה בסך של כ- 150,000 דולר, כאשר שווי הנכס הוערך בסך של 50,000 דולר. כן צירף טיוטת הסכם שכר טרחה ריקה עם בא כוחו, עו"ד דוד מימון שאינה חתומה. 17. לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות. התובע ישלם הוצאות הליך זה לנתבע בסך 70,000 ₪. כינוס נכסים