הוסכם בין הצדדים כי מימון ההליכים המשפטיים יעשה על ידי התובע וכי כנגד אותו מימון, יהא התובע זכאי לקבל 30% בתוספת מע"מ מכל סכום שיגבה בפועל, במסגרת תיק ההוצאה לפועל. הוסיף התובע וטען, כי עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם בין הצדדים, לרבות על דרך תשלום האגרה לפתיחת תיק ההוצל"פ, שעה שעו"ד X מונה כב"כ הנתבע בתיק ההוצאה לפועל. בנוסף, פעל התובע לאיתור נכס של החייב ועל בסיס איתור נכס זה, ניתן היה בסופו של יום, לעקל את אותו נכס, ולקבל כספים מן החייב. על אף האמור לעיל, ומשהתקבלו הכספים בתיק ההוצאה לפועל, לא הועברה התמורה החוזית המוסכמת לידי התובע. הבטחות חוזרות ונשנות לתשלום לא קוימו עד כי התובע נדרש לפתיחתו של הליך זה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הצדדים לא התקשרו מעולם בהסכם כלשהו ולא בוצעו על ידי התובע פעולות כלשהן כסיוע לגביית חובו של החייב. הוסיף הנתבע וטען כי למעשה פעלו שני בעלי הדין כנותני שירותים משפטיים עבור עורך הדין X ובדרך זו הגיעו לידי התובע מסמכים שונים הנוגעים לתיק ההוצאה לפועל של הנתבע כנגד החייב. לגרסת הנתבע, נטר לו התובע טינה בשל חששו מקיומה של מערכת יחסים אישית בין הנתבע לאשת התובע, ויכול וזהו הטעם לנקיטתם של הליכים נשוא פסק דיני זה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמי להלן. השאלה הראשונה אליה נדרשתי עניינה תחום עיסוקו של התובע. בעוד התובע טען כי הוא עוסק בתחום הייחודי של מימון הליכים משפטיים כנגד קבלת אחוזים מהגבייה בפועל, הכחיש הנתבע דרך התנהלות זו. בתמיכה לטענות התובע, נתבקש זימונם של ה"ה, רו"ח סבר ומר ברנדס. מעדותם של עדים אלו עלה בבירור כי אכן התובע נוהג לממן הליכים משפטיים והליכים בהוצאה לפועל וזאת כנגד התחייבות לקוחותיו לתשלום אחוזים מתוך הגבייה בפועל. זה גם המקום לציין כי שלושת העדים אשר נתבקש זימונם על ידי התובע חזרו ותיארו את התובע כאדם חיובי מאוד אשר תרם תרומה משמעותית לחייהם, דווקא בשלב בו היו מצויים בקשיים. התרשמתי מאוד מכנות עדותם זו ואיני מתעלמת מכך. כמו כן, לא היה בחקירתם הנגדית של עדים אלו כדי לכרסם בטענתו של התובע כי הוא פועל, כדרך התנהלות, להתקשרות עם צדדים שלישיים כאשר במסגרת אותה התקשרות מתבצע מימון ההליכים המשפטיים על ידו, וכנגד גביית הכספים ביחס לאותם הליכים, משולם שיעור מסוים לידיו. הסוגיה הנוספת אליה נדרשתי הינה שאלת ההתקשרות החוזית הפרטנית, שבין התובע לבין הנתבע. שני בעלי הדין תיארו מערכת היכרות מוקדמת. נוכח כך, העובדה כי לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב, אינה בלתי סבירה. זאת ועוד, הוראות הדין אינן מחייבות כי הסכם כגון ההסכם הנטען על ידי התובע יערך בכתב. עם זאת, על התובע היה להוכיח כי אכן נכרת הסכם כזה, מה היו פרטיו המדויקים והאם פעלו הצדדים על בסיסו. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה, אף לא בקירוב. התובע לא טען ולא יכול היה להציג עדות של אדם כלשהו אשר היה עד להתקשרותם של הצדדים. התובע לא הציג בפני תכתובת או מסמך אחר המלמד על מגעים מוקדמים או מאוחרים בינו לבין הנתבע באשר לאותה התקשרות חוזית (וזאת למעט מכתב ההתראה אשר נשלח זמן רב לאחר ההתקשרות). התובע לא הציג כרטיס לקוח, או רישום פנימי הנוגע להתקשרותו עם הנתבע או רישום הוצאותיו ביחס לכך. גם באשר לשיעור התמורה אשר נטען כי הוסכמה בין הצדדים, דהיינו 30% בתוספת מע"מ מתוך סך הגבייה, לא הוצגה ראיה כלשהי. ויודגש, גם ככל שהיה התובע מוכיח כי אכן התקשר עם הנתבע בהסכם, עדיין היה עליו להוסיף ולהביא ראיות באשר לתוכנו של ההסכם, לרבות היקף התמורה המוסכמת. במסגרת הבקשה לזימון עדים, טען התובע כי ביחס להתקשרותו עם רואה החשבון, מר סבר, הוסכם על תמורה בהיקף של 50% מסך התקבולים, בעוד באשר למר ברנדס הומחו הזכויות לקבלת התמורה שאמורה הייתה להתקבל מגורמים פרטניים, באופן מלא. מכאן, שלא מדובר בחוזה אחיד, או ממקרים אחרים מהם ניתן ללמוד על שיעור תמורה קבוע, אותו גובה התובע מלקוחותיו. מעדותו של רו"ח סבר עלה, כי קיים הסכם בכתב בינו לבין התובע בו גובשו תנאי ההתקשרות. על אף עובדה זו, ההסכם לא הוצג ולא הייתה לי כל יכולת להתרשם מתוכנו. מעדותו של מר ברנדס לא היה ברור, האם ההתקשרות בינו לבין התובע נעשתה בכתובים, בעל פה, או שמדובר בהתקשרות שחלקה בכתובים וחלקה בעל פה. הדעת נותנת כי ככל שהתובע חתם על הסכמים בדומה להסכם עם הנתבע, הוא יוכל להציג העתקם של מסמכים אלו בעצמו, לא כל שכן בסיוע העדים. לא הוצג לעיוני, ולו הסכם אחד, בודד. במסגרת חקירתו הנגדית טען התובע כי הוא יכול להביא ארבעים עדים בתמיכה לטענותיו בדבר דרך התקשרותו. יתכן. עם זאת, בפועל, העדים לא זומנו. למעלה מכך. יכול וניתן היה להסתפק בהעתקי ההתקשרות החוזית עם אותם צדדים שלישיים, אלא שגם אלו לא הוצגו לעיוני. (בעניין זה ראה עמוד 18 שורה 9 לפרוטוקול הדיון) לחילופין, יכול היה התובע להציג ראיות בדבר תקבולים כספיים אשר יש בהם כדי לשקף תשלום בשיעור של 30% מסך הגבייה. גם מסמכים ביחס לכך לא הוצגו. מדברי התובע עלה כי למעשה חלק מעיסוקו הוא בתחום של מימון הליכים כנגד קבלת אחוזים, וזאת בדומה להתקשרותו עם הנתבע. בנסיבות אלו, ניתן היה לצפות כי תהא בידי התובע כרטסת לקוחות או נתונים מתוך הנהלת חשבונות אשר יש בהם כדי תמיכה בטענותיו אלו. דבר מן האמור לעיל לא הוגש. למעשה, המסמך היחיד אשר צורף לכתב התביעה ואשר יש בו כדי תמיכה להתקשרות התובע עם הנתבע הינו העתק קבלה על תשלום אגרה. הא ותו לא. אין די בכך. בעניין זה איני יכולה להתעלם מכך שלכאורה נרשם במסגרת אותה קבלה כי מדובר בתשלום במזומן אשר התקבל מעו"ד שאול X. כך או כך, שמו של התובע, כלל אינו נזכר באותה קבלה ואין כל אינדיקציה על גבי הקבלה כי מדובר בתשלום שבוצע על ידי התובע. מקום בו הוכח עובדתית, ואושר על ידי שני בעלי הדין, כמו גם על ידי עו"ד X, כי לתובע ולנתבע גם יחד הייתה גישה לתא הדואר של עורך הדין בלשכת ההוצאה לפועל, וכי שני הצדדים נתנו שירותים כאלה ואחרים לעו"ד X, אין די בהימצאותה של הקבלה בידי התובע. הוסיף התובע וטען במסגרת כתב התביעה כי פעל באמצעות אחרים לאיתור נכס אשר בסופו של יום עוקל לטובת הנתבע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. גם ביחס לכך לא הוצגו לי ראיות כלשהן. התובע נחקר בחקירה נגדית ביחס לסוגיה זו של איתור הנכס. לטענתו, קיבל את המידע מחוקר פרטי אשר קיבל לידיו כמה מאות שקלים בתמורה למסירת אותו מידע. לא הוצגו לי ראיות על ביצוע תשלום לחוקר פרטי, לא הוצג דו"ח חוקר ולא הוצגו מסמכים כלשהם המלמדים על איתור הנכס. אני ערה לכך שהתובע העיד כי קיבל את המידע בעל פה מפיו של החוקר אך למעט עדותו של התובע עצמו, לא הוצגה ראיה כלשהי בנושא זה. לכאורה, כה פשוט היה להוכיח את הטענה בדבר איתור הנכס על ידי התובע, בין אם על דרך של זימון החוקר הפרטי ובין אם על דרך של הצגת מסמכים או ראיות אחרות ביחס לאיתור הנכס (כגון נסח, אישור זכויות, פנייה למנהל מקרקעי ישראל נכון לאותה תקופה ויוצא באלו). לא הוגש תצהיר מטעם החוקר, לא נתבקש זימונו ולא הוצגו ראיות אחרות בעניין זה. טען הנתבע כי קיימת סתירה בין האמור בכתב התביעה בסעיפים 10 ו - 11, לבין המסמכים הנוגעים לעיקול נכסו של החייב וזאת שעה שמתוך כתב התביעה עולה כי איתור הנכס נעשה לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל בעוד שהמסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה, מלמדים על איתור מוקדם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. איני שותפה למסקנה זו של הנתבע באשר לסעיף 11, אין בו כדי ללמד על פעולות המאוחרות לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. עם זאת, משלא הוצגו מסמכים כלשהם המלמדים על כך שפעולות איתור אכן נעשו על ידי התובע או מי מטעמו, נשמטת הקרקע, בהיבט העובדתי, ביחס לטענתו להתקשרותו בהסכם עם הנתבע. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע נדרש לסיוע כספי בשל מצבו הכלכלי הרעוע, ולאחר ששני הצדדים נתנו דעתם לכך שסיכויי הגבייה מן החייב קלושים, שעה שמדובר בעולה חדש ובחברה (בעניין זה ראה סעיפים 5 ו - 6 לכתב התביעה). גם ביחס לטענה זו לא הוצגו ראיות כלשהן. לא הוצגו נתונים או מסמכים הנוגעים למצבה של החברה או מעמדו של החייב. זה גם המקום לציין כי בכתב התביעה נאמר כי מדובר בעולה חדש ואילו בבקשה לביצוע שטר נרשם כי מדובר בהגשת בקשה כנגד עזבונו של החייב, שעה שמדובר במי שהלך לעולמו. עובדה זו לא נזכרה כלל בתצהירו של התובע, או בכתב התביעה, ומצאה ביטויה לראשונה במסגרת סיכומי התובע. במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי כבר בספטמבר 2010 התקבלו בתיק ההוצאה לפועל כספי החייב. עוד נטען כי לאחר אותו מועד התקיים דין ודברים בין התובע לבין הנתבע, תוך שהנתבע שב ומבטיח לפרוע את חובו. עם זאת, לא הוצגו בפני ראיות לכך שנעשתה פנייה כלשהי לתובע, קודם הגשת התביעה (כאמור למעט מכתב ההתראה). הדעת נותנת כי שעה שהצדדים התקשרו בהסכם כה פשוט, והנתבע נמנע, בכוונת מכוון, מלקיים את הוראותיו, יטרח התובע וישלח, ולו מכתב אחד, או סיכום פגישה כלשהו. בעניין זה איני יכולה להתעלם, מטענות שני הצדדים כי הם פועלים, במשך שנים ארוכות, למתן שירותים משפטיים לעורכי דין. מכאן, כי העולם המשפטי, אינו זר להם. דווקא בשל כך, העדרה של פנייה קודמת, או אשרור של ההתקשרות, עומדת לחובת התובע. אני ערה לחסרים שנמצאו בגרסתו של הנתבע. כמו כן, דעתי אינה נוחה מהעובדה כי הנתבע לא סבר שקיים קושי או כשל כלשהו בכך שבחר לשלוח מכתב דרישה לתובע, מקום בו הוא יודע היטב, כי אין אמת בבסיסה של אותה דרישה. דרך התנהלות זו של הנתבע, אינה נותנת לעדותו בפני נופך של מהימנות, בלשון המעטה. בנוסף, איני מתעלמת מן הסתירות הרבות אשר נמצאו בחקירתו הנגדית של הנתבע, וזאת ביחס לדרך התנהלותו בתיק ההוצאה לפועל, פעולותיו מול עו"ד X, וכיוצא באלה. התרשמתי כי זכרונו של הנתבע הוא בררני, וכי גם בנושאים שלכאורה אינם משמעותיים להכרעה בתיק זה, מצא הנתבע לנכון ליתן תשובות לא ברורות. עם זאת, מדובר בהליך אשר אותו יזם התובע. קודם בחינת טענותיו של הנתבע ואמינות גרסתו, על התובע להרים נטל בסיסי של הוכחה והבאת ראיות לטענותיו בכתב התביעה וזאת בבחינת המוציא מחברו, עליו הראייה. מהותית, בכל הנוגע להוכחת דבר קיומו של הסכם בין התובע לבין הנתבע, או תוכנו של אותו הסכם, לא הוצגו לעיוני ראיות אשר יהא בהן כדי הרמת הנטל המוטל על התובע. זאת ועוד, שעה שמדובר, לעניין זה, בעדות יחידה של בעל דין על בית המשפט לבחון היטב האם מתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות קבלת תביעתו. איני סבורה כי בתיק זה הן מתקיימות. עמדה לתובע האפשרות להגיש תצהירים נוספים מטעמו, כמו גם לצרף לכתב הטענות או תצהירי העדות הראשית ראיות אשר יכול והיה בהן כדי לבסס את גרסתו. כך, גם כאשר הוגשה לעיוני בקשת התובע לזמן עדים שונים מטעמו בשלב מתקדם, ועל אף התנגדות הנתבע, מצאתי להיעתר לבקשה. דווקא בשל כך, אי צירופן של ראיות מהותיות, אשר לכאורה לא הייתה כל מניעה להגשתן, עומדות לחובתו של התובע. בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת כי אי זימונו של עד או אי הצגת ראייה, אשר היה בה לכאורה כדי לאושש טענותיו של בעל דין, עומדת לחובתו של מי שנמנע מלעשות כן. בשולי החלטתי זו אציין, כי אני מודעת היטב להחלטותיי שלא להתיר הגשת מוצגים או שמיעת עדים לאחר הצהרתו של התובע "אלו עדיי", וזאת שעה שהבקשה הוגשה בשלב חקירת עדי ההגנה והסיכומים. הטעמים להחלטותיי אלו, נמנו במפורש בפרוטוקול הדיון. ואך למען שלא יימצא פסק דיני כחסר אני מוצאת לשוב ולהדגיש כי ההליך המשפטי מתנהל בקלפים פתוחים, ואין מקום להפתיע צד שכנגד בהצגת ראיות או עדים שהיו מלכתחילה בשליטתו של התובע, אך בטעמיו הוא, נמנע מהגשתם, ומבלי שיוצגו טעמים מיוחדים לעשות כן. באופן דומה לא ניתן היה לקבל לתיק בית המשפט "תיק מוצגים" של התובע, אשר הוכן מבעוד מועד, וזאת במסגרת שלב הסיכומים בעל פה ולאחר שלב שמיעת הראיות. סוף דבר, על בסיס כל אלו, ומשלא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו, אני מורה בזאת על דחיית התביעה. התובע יישא בהוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הוצאה לפועלמימון