1. התובעת, חברה העוסקת בהשכרת רכבים, היתה במועד הרלוונטי הבעלים של רכב אשר ניזוק בתאונה בה היה מעורב רכב, נהוג ע"י נתבע 1 ורשום במשרד הרישוי ע"ש נתבע 2. 2. התובעת טוענת כי ביום 27.1.11, האט רכבה למופע אור אדום. רכב הנתבעים הגיח מאחור במהירות ובחוסר זהירות ופגע בעוצמה ברכב התובעת מאחור והדף אותו לעבר רכב שעמד לפניו. לרכב התובעת נגרמו נזקים מלפנים ומאחור. התובעת טוענת כי הנתבעים אחראים לאירוע התאונה ומכאן התביעה. 3. עיקר טענות הנתבעים - הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה כנגד נתבע 2 משום שבמועד האירוע, הרכב היה בבעלותו ובשימושו הבלעדי של נתבע 1 ולנתבע 2 אין כל זיקה לרכב. עוד נטען כי דין התביעה להידחות מהטעם כי הרכב אינו רשום בבעלות התובעת, כפי העולה מנספחי התביעה. הנתבעים טוענים כי לרכב התובעת לא נגרם נזק בתאונה. הנזק אשר נגרם, אם בכלל, הינו תוצאה של שחיקה ואירועים מן העבר. הנתבעים טוענים כי התאונה היתה בלתי נמנעת שכן רכב הנתבעים החליק על חומר מחליק או מסוכן שהיה על הכביש אשר מנע מנתבע 1 אפשרות לבלום את הרכב. עוד נטען כי לתובעת אין כל זכות תביעה שכן הנזק שנגרם שולם ע"י נהג רכב התובעת ו/או מבטח אחר מטעמו. נתבעים ציינו בכתב ההגנה כי הם מבקשים מהתובעת להמציא תמונות בפורמט בודד לפני התיקון, בזמן ביצוע התיקון ולאחריו וכן להעמיד לרשות הנתבעים את כל החלקים שהוחלפו וחשבוניות תיקון, לצורך הכנת חוו"ד נגדית מטעם הנתבעים. 4. בישיבת ביהמ"ש מיום 20.2.13 ניתנה החלטה לעניין זהות התובעת וטענת הנתבעים לפיה התובעת אינה זכאית להגיש התביעה. בקיצור יאמר כי נקבע שהתובעת המקורית - חברת משקים ירוקים ליסינג והשכרה בע"מ - חוסלה עקב מיזוג וכי שם התובעת יתוקן ל"פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ" ח.פ. 511863805. בעקבות ההחלטה האמורה, הודיע ב"כ הנתבעים כי הנתבעים אינם מעוניינים לתקן את כתב ההגנה. משהוכרעה סוגיה זו, אין מקום להעלותה בשנית במסגרת הסיכומים ופסה"ד יתייחס אך לשאלות שטרם הוכרעו. 5. מטעם התובעת העידו מר שומרוני (להלן: שומרוני) אשר נהג ברכב התובעת, השמאי פינטו אברהם שהגיש חוו"ד מטעם התובעת, מר אלחדד גיל (להלן: אלחדד) אשר נהג ברכב שנסע לפני רכב התובעת (להלן: הרכב הראשון). מטעם הנתבעים העיד נתבע 1. האחריות 6. לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם, במוצגים ושמעתי את העדים, באתי לכלל מסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה ברמה הנדרשת את אירוע התאונה ואת אחריות הנתבע 1 לקרות אירוע התאונה. 7. שומרוני מסר בהודעתו לחברת הביטוח (ת/1): "במהלך נסיעה איטית לקראת עצירה ברמזור אדום, רכב צד ג' שהגיע מאחור (מסוג מאזדה 626) פגע ברכבי והדף אותי על רכב צד ג' נוסף שהיה לפני (מסוג יונדאי אקסנט). רכבי ניזוק בחלקו הקדמי + האחורי". 8. בעדותו בביהמ"ש, חזר שומרוני על הגרסה שמסר בת/1. שומרוני העיד כי בשעה רבע לשבע בערב לערך, הגיע לרמזור צומת כפר דניאל מכיוון ירושלים לת"א. האור ברמזור היה אדום ולפניו עמדו מספר רכבים. בהיותו בתהליך עצירה, כ-5 מ' לפני הרכב הראשון ובמהירות של 5-10 קמ"ש, התנגש בו מאחור בעוצמה רבה רכב הנתבעים, אשר הגיע במהירות. כתוצאה מהפגיעה נהדף רכבו לעבר הרכב שעמד לפניו, אשר היה נהוג ע"י קצין משטרה. הנהגים החליפו פרטים, כאשר לנהג ברכב הנתבעים לא היו תעודות מזהות. נרשמו פרטים על פתקית (ת/3). שומרוני תאר את איזור התאונה ומסר כי מדובר בכביש מרכזי שנוסעות בו הרבה מכוניות ובשעת האירוע היה עומס תנועה. שומרוני תאר כי מדובר בכביש בירידה אשר מתעקל ולאחר העיקול יש שדה ראיה של כמה מאות מטרים ואפשר לראות את הרמזור. שומרוני העיד כי לא ראה חומר מחליק או מסוכן על הכביש וכי לא נתקל בקשיים מיוחדים בעצירה (ע' 11 ש' 9). שומרוני העיד כי קיבל לרשותו את הרכב בחודש דצמבר, בהיותו חדש, עם 0-5 ק"מ. בעת התאונה היו ברכב פחות מ-10,000 ק"מ "באופן חד משמעי לא הי(ת)ה עליו שריטה" (ע' 11 ש' 13-15). תמונות הנזק שצולמו במקום התאונה - ת/2 - הוגשו. 9. גרסת שומרוני באשר לאופן אירוע התאונה עקבית, סדורה והגיונית ונתמכה בעדותו של עד ניטראלי, מר אלחדד, אשר נהג ברכב הראשון. אלחדד מסר בהודעתו במשטרה (ת/6): "נהגתי ברכב משטרתי... בכביש 443 ממזרח למערב ובק"מ 5 הגעתי לרמזור בצומת גימזו שהיה אדום. עצרתי ברמזור עצירה מוחלטת כאשר לפני עומד רכב נוסף אף הוא עומד עצירה מוחלטת. לפתע הרגשתי חבטה בחלק האחורי של הרכב. יצאתי והבחנתי בנזק שנגרם לחלק האחורי של הרכב המשטרתי. הרכב שפגע בי מסוג פולקסווגן גטה ... נהוג בידי זיו שומרוני ... כמו כן הבחנתי ברכב נוסף שפגע ברכב שעמד מאחורי... מסוג מזדה... לציין כי לא נפגעתי כתוצאה מהת.ד. אלא נגרם נזק לחלק האחורי של הרכב". 10. בעדותו בביהמ"ש, חזר אלחדד על גרסתו בת/6 והעיד כי בעת שעמד ברמזור אדום בצומת גימזו, הרגיש חבטה בחלק האחורי של הרכב. אלחדד יצא מרכבו והבחין ברכב מסוג פולקסווגן לבן (רכב התובעת) אשר פגע בו מאחור. מאחורי הפולקסווגן היה רכב נוסף, מאזדה, אשר פגע עם חזיתו בחלק האחורי של הפולקסווגן. אלחדד העיד: "קודם שוחחתי עם הפוגע שהסביר לי שהוא נהדף כתוצאה מפגיעה בו לעבר רכבי. אז יצאתי שוחחתי עם נהג המאזדה שאמר שלא שם לב ולא ראה. הרמזור נמצא אחרי עיקול והוא אמר שלא הבחין שהרכבים עומדים מיד לאחר העיקול, הוא לא שם לב. ביקשתי את פרטיו והוא הזדהה בעל פה, לא זכור לי שהיו לו רשיונות רכב וביטוח שביקשתי על מנת להחליף פרטים. החלפנו פרטים שלושתנו". אלחדד תאר את הנזק שראה ברכב התובעת לאחר התאונה: "בחלק הקדמי באותו אזור שהרכב פגע בי ובחלק האחורי של רכב הפולקסווגן ולרכב המאזדה בחלקו הקדמי נגרם נזק". אלחדד אישר כי הנזקים שראה תואמים את התמונות בת/2. העד טען כי חש חבטה אחת וחזר על כך גם בחקירתו הנגדית. גם אלחדד העיד כי לא הבחין בחומר כלשהו על הכביש שגורם להחלקה "מן הסתם גם אני הייתי מחליק אילו היה קיים שם" וחזר על כך גם בחקירתו הנגדית. בחקירתו הנגדית ציין אלחדד כי לאחר התאונה הרכבים היו "צמודים מאוד אחד לשני". אלחדד העיד כי כתוצאה מעוצמת הפגיעה גם הרכב שלו נהדף קדימה (ע' 25 ש' 4-5, ע' 26 ש' 6). 11 נתבע 1 (להלן: הנתבע) העיד בחקירתו הראשית: "הייתי מכיוון מודיעין לבן שמן. היתה עליה, כניסה מתחת לגשר צר, סיבוב ועליה ואחר כך ירידה. הבחנתי ברכבים שעצרו, הבחנתי ברמזורים. אני רגיל ללכת לשם. התחלתי להאט בנסיעה. כמה מטרים ספורים, כשהחלטתי לעצור את הרכב עצירה מוחלטת משהו מנע מהרכב לעצור, היה בזמנו גם חורף - גשם. באותו יום קיבלתי מכה והכרית אוויר שלי התפוצצה, הייתי בחרדה, יצאתי מהרכב. היתה תקלה או באוטו או שהיה משהו על הכביש. היה חורף, היה כנראה אולי גם שמן על המים כי היה רטוב שם. נכנסתי באוטו שלפני מסוג פולקסווגן. נעצרתי בו. לא הייתי במהירות, הייתי לקראת עצירה". הנתבע העיד כי ראה את הצומת ממרחק של כ- 80-100 מטרים. עוד טען כי לא יתכן שרכב התובעת נהדף קדימה לעבר הרכב הראשון: "האוטו שלי מאזדה 626, זה יפני וזה אוטו קל. האוטו שהיה לפני גרמני שגם אם טרקטור ידפוק אותו לא יוכל להעיף אותו קדימה". הנתבע אישר כי פגע ברכב שלפניו ומסר פרטים לנהג הרכב הראשון משום שהיה שוטר. בחקירתו הנגדית העיד כי הבחין ברמזור וברכב התובעת, שככל הנראה עמד בסמוך לרמזור, מיד כאשר הגיע מהעיקול ונסע במהירות של כ- 70-80 קמ"ש. הנתבע העיד כי לא אמר שהכביש היה רטוב אלא שהיה חורף "סביר להניח שהכביש היה רטוב, אני לא זוכר". הנתבע העיד כי לא בלם באופן פתאומי אלא התכונן לבלימה, החל להאט והתכוון לבלום "והחלטתי לעצור אז האוטו המשיך בנסיעה, אולי מדובר בתקלה באוטו שלי ואולי בגלל הכביש". הנתבע העיד כי השוטר שהיה ברכב הראשון הגיע אליו לאחר התאונה והרגיע אותו וכי לאחר התאונה ראה שרכב המשטרה פגוע (ע' 30 ש' 19) והסביר "מה שבטוח רכב הפולקסווגן עמד אז כנראה הוא דפק את הרכב ונעמד" (ע' 30 ש' 21). הנתבע שב וטען בחקירתו הנגדית כי פגע ברכב התובעת מאחור אך מכחיש אחריות לפגיעה בחלק הקדמי של רכב התובעת (ע' 31 ש' 20-31). 12. לציין כי מדינת ישראל הגישה תביעה כנגד שני הצדדים כאן בגין הנזק שנגרם לרכב המשטרתי בתאונה (נ/1). בכתב הגנה שהגישו הנתבעים כאן לתביעה האמורה (נ/4) טענו כי לא נגרם נזק לרכב המשטרתי (סעיף 4 לכתב ההגנה), בניגוד לנטען ע"י נתבע 1 בעדותו. 13. מהאמור עולה כי על אף הטענה בכתב ההגנה, אשר נתמכה בתצהיר נתבע 1, כי רכב התובעת לא נפגע בתאונה, הנתבע אישר בחקירתו כי פגע ברכב התובעת בחלק האחורי. הנתבע אף אישר כי ראה כי רכב התובעת פגוע בחלקו הקדמי והרכב הראשון פגוע בחלקו האחורי אך טען כי הצטרף לתאונה קיימת. נהג התובעת טוען כי מלוא הפגיעות ברכב התובעת, בחלק האחורי ובחלק הקדמי נגרמו כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים בחלק האחורי של רכב התובעת אשר כתוצאה ממנה נהדף רכב התובעת לעבר הרכב הראשון. גרסת נהג התובעת נתמכת במלואה בעדות נהג הרכב הראשון. השניים מתארים פגיעה אחת ברכב הראשון. נהג הרכב הראשון אף העיד כי מעוצמת הפגיעה גם רכבו שלו נהדף קדימה. טענת הנתבע באשר לתאונה קודמת בין רכב התובעת לרכב הראשון נטענה ללא הסבר כאשר דווקא הנתבע מאשר שכתוצאה מהפגיעה נפתחה כרית האוויר שלו ואישר כי לא ראה מה קרה (ע' 33 ש' 1-5). טענתו כי היות ורכבו יפני ורכב התובעת גרמני לא יתכן כי רכב התובעת נהדף קדימה לאו טענה היא. מדובר בנתון המושפע ממהירות כלי הרכב, משקלם, נתוני הדרך וכיוצ"ב נתונים אשר יש להביאם באמצעות עדות מומחה. אשר לטענת הנתבע כי היה על הכביש חומר מחליק אשר מנע ממנו לבלום, גם טענה זו נטענה בעלמא, כאשר שני הנהגים האחרים העידו כי לא הבחינו בחומר כאמור על הכביש וכי דבר לא הפריע להם בבלימה באותו כביש ממש. הנתבע אף העיד כי לא פנה בתלונה כלשהי בעניין זה לרשות מוסמכת (ע' 33 ש' 11-12). טענת הנתבע כי אולי היתה תקלה ברכבו, נטענה לראשונה בחקירת הנתבע ובעלמא, ללא כל תימוכין, מה גם שהנתבע בהיותו הנהג, ולטענתו אף הבעלים, אחראי לתקינות רכבו. 14. ניתן לסכם ולאמר כי גרסת שומרוני היתה אחידה ועקבית. בעדותו בביהמ"ש מסר גרסה דומה לזו שמסר בהודעה לחברת הביטוח. גרסתו נתמכה בעדות עד ניטראלי, מר אלחדד, אשר מסר גם הוא גרסה עקבית שתאמה לזו שמסר בהודעתו למשטרה. שני העדים העידו על פגיעה אחת ברכב הראשון. הנני סבורה כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי פגיעה זו נגרמה כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים בחלק האחורי של רכב התובעת, אותה מאשר נתבע 1. לפיכך, אני מקבלת את גרסת שומרוני לפיה כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים בחלק האחורי של רכב התובעת נהדף רכבה לעבר הרכב הראשון. גרסה זו מתיישבת טוב יותר עם עדות אלחדד אשר מאשר פגיעה אחת בלבד ברכבו ואף הדיפת רכבו שלו קדימה כתוצאה ממנה. שני העדים מתארים פגיעה משמעותית המתיישבת עם סוג הנזקים הנראים בתמונות ובחוות דעת שמאי התובעת. לאור האמור ולאור הסתירות והתמיהות בגרסת נתבע 1, כמפורט לעיל, אני קובעת כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי להוכיח כי התאונה ארעה כגרסתה ובאחריותו המלאה של נתבע 1. הנזק 15. התביעה נתמכה בחוות דעתו של השמאי מר פינטו אברהם (ת/4). בחוות הדעת שהוצגה (ת/4) חל שינוי במספור העמודים ביחס לזו שצורפה לכתב התביעה. ב"כ הנתבעים ביקש לפסול את חוות הדעת בשל כך. השמאי הסביר: "חוות הדעת המקורית שהוגשה לביהמ"ש עם כתב התביעה הודפסה לפני שנתיים עם ביצוע השומה וחוות הדעת שהגעתי איתה היום לביהמ"ש ת/4 הודפסה לפני מספר ימים בודדים והשוני ביניהם נובע משינוי של שדרוג מערכת עבוד התמלילים והוא אינפורמטיבי בלבד, שהתוכנה מכניסה אותו בלבד... כל חוות הדעת אחד לאחד זהה הן בתוכן והן במהות לא בוצע שום שינוי יזום על ידי אלא רק טכני אינפורמטיבי על ידי התוכנה" (ע' 15 ש' 18-23). כיוון שמדובר בשינויים "קוסמטיים" בלבד, כפי שתוארו ופורטו על ידי בהחלטה מיום 20.2.13, לא מצאתי בעת החקירה לפסול את חוות הדעת ואפשרתי לב"כ הנתבעים להחליט על איזו חוות דעת לחקור את השמאי וכן אפשרתי לב"כ הנתבעים להודיע לביהמ"ש בשלב מאוחר יותר ולאחר שיתאפשר לו לעיין היטב בשני נוסחי חוות הדעת, לזמן בשנית את שמאי התובעת. ב"כ הנתבעים השלים את חקירת שמאי התובעת באותה ישיבה ולא ביקש לזמנו לחקירה נוספת. ניתנה לב"כ הנתבעים אפשרות לטעון לעניין קבילות חוות הדעת בסיכומים. בסיכומיו לא הצביע על שינוי מהותי בין חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה לזו שהוגשה כראיה ת/4. השינויים הם, כאמור, טכניים בלבד במספור העמודים וחזרה על מס' שורות פעם נוספת. משכך, אין מקום לפסול את חוות הדעת. 16. לגוף העניין, שמאי התובעת העריך בחוות דעתו את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה. במוקד האחורי העריך השמאי את שווי העבודות לאחר ניכוי הנחה ב-5,276 ₪ ואת שווי החלפים לאחר הנחה ב- 11,491.5 ₪. סה"כ למוקד אחורי - 16,767.5 ₪. במוקד הקדמי העריך השמאי את שווי העבודות ב- 1,500 ₪ ואת שווי החלפים לאחר הנחה ב- 4,514 ₪. סה"כ למוקד קדמי - 6,014 ₪. סה"כ הנזקים בשני המוקדים - 22,781 ₪. כמו כן, קבע השמאי כי כתוצאה מהתאונה ירד ערכו של הרכב ב-11.8% בשווי של 10,711.55 ₪. לחוות הדעת צורפו תמונות בהן נראה הרכב טרם פירוקו במצבו הניזוק וחלקי הרכב השונים במהלך התיקון. 17. השמאי נחקר, כאמור, ע"י ב"כ הנתבעים. בחקירתו הסביר כי בדק את הרכב 3 פעמים - לאחר התאונה טרם התיקון, במהלך התיקון לאחר שפרקו חלקים ולאחר תיקון רוב החלקים, טרם ההרכבות. השמאי חזר בחקירתו על עיקר האמור בחוות הדעת. המומחה נשאל בחקירתו שאלות רבות על אופן התיקון, שווי חלקים שונים אליהם התייחס בחוות הדעת, שעות עבודה וההנחות להן זוכה התובעת, אופן חישוב ירידת הערך אשר נקבעה לפי דו"ח ועדת ששון, התייחסות לתמונות שצולמו ולתהליך התיקון ואופן חישוב שכר טרחת השמאי (חשבונית ת/6). המומחה השיב לשאלות ובתשובותיו חזר וביסס את האמור בחוות הדעת. הוצגו חשבוניות תיקון (ת/5). 18. הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית של שמאי מטעמם. הטענה כי הנתבעים ביקשו לבצע בדיקה ע"י שמאי מטעמם נטענה ללא אסמכתא כלשהי. לא הוצג ע"י הנתבעים ולו מכתב דרישה אחד המופנה לתובעת ו/או בא כוחה בו דרשו הנתבעים בשלב כלשהו להעמיד את הרכב לבדיקת שמאי מטעמם. הנתבעים אף לא פנו בבקשה בכתב לביהמ"ש בעניין זה. גם במסגרת ישיבות ביהמ"ש, מעולם לא פנה ב"כ הנתבעים בבקשה להתערבות ביהמ"ש לצורך העמדת רכב התובעת לבדיקת שמאי מטעם הנתבעים. רק בישיבת יום 26.11.12 ביקש ב"כ הנתבעות כי יומצאו לו חלפי הרכב לצורך בדיקתם ע"י שמאי מטעם הנתבעים. לאחר מכן נערכו 3 ישיבות וב"כ הנתבעים לא טען בעניין זה וחוות דעת נגדית לא הוגשה. ככל והנתבעים היו נתקלים בקשיים כלשהם מצד התובעת או בא כוחה אשר מנעו מהם את הרצון לממש זכותם לבדוק את הרכב, בודאי שהיו פונים לביהמ"ש בכתב או בע"פ בעת הדיון. משלא נעשה כן, המסקנה היא כי לא היו קשיים כאמור ומטעמים שלהם עצמם בחרו הנתבעים שלא להגיש חוות דעת נגדית. משכך הם פני הדברים, הנזק כפי שהוכח בחוות שמאי התובעת ובחקירתו לא נסתר. לפיכך, אני קובעת כי הנזק הנטען ע"י התובעת הוכח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי באמצעות חוות דעת השמאי מטעמה. נתבע 2 19. אין מחלוקת כי הרכב שפגע ברכב התובעת היה נהוג ע"י נתבע 1 ורשום במשרד הרישוי ע"ש נתבע 2. הוצג הסכם למכירת רכב (נ/2) אשר נערך בין שני הנתבעים ונושא תאריך 2.4.2010. מנ/2 עולה לכאורה כי נתבע 2 מכר לנתבע 1 את הרכב תמורת 13,000 ₪. בעדותו טען נתבע 1 כי מאז שרכש את הרכב, הוא זה ששילם עבור רשיונות הרכב אולם לא הציג כל אסמכתא בענין זה. הנתבע 1 טען כי לאחר התאונה הוא זה שתיקן את הרכב ונשא בעלות התיקון אך גם נושא זה נטען ללא כל תימוכין. על אף שלטענת הנתבעים הרכב נמכר לנתבע 1 בשנת 2010, עד היום הרכב רשום ע"ש נתבע 2. הטענה כי העברת הבעלות לא בוצעה נוכח עיקולים הרשומים על הרכב, אין די בה שכן לא נטען ולא הוכח מה נעשה לשם העברת הבעלות והסרת העיקולים, מה גם שנתבע 1 טען כי אין לו כל עניין בהעברת הרישום. שני הנתבעים היו מיוצגים ע"י אותו עורך דין והגישו כתב הגנה משותף. נתבע 2 לא התייצב לישיבות ההוכחות בתיק ולא העיד. לפיכך, טענת נתבע 2 כי אינו הבעלים של הרכב לא הוכחה. אמנם וכידוע, רישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד (רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4), 464, 473), אולם, על הבעלים הרשום להוכיח את מהות הזכויות ברכב (ראו רע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 941). בענייננו, נתבע 2, שהינו הבעלים הרשום, לא התייצב בביהמ"ש להחקר על גרסתו וגם טענות נתבע 1 בעניין זה אינן מספקות, כמפורט לעיל. אשר על כן, אין מקום לדחות התביעה כנגד נתבע 2. 20. לאחר שמיעת הראיות צרפה התובעת אישור המבטחת בדבר אי הגשת תביעה (בקשה מס' 14). מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים כי ראוי היה לצרף אישור זה מבעוד מועד, בודאי כאשר הנתבעים טענו לענין זה בסעיף 9 לכתב ההגנה. אלא שעסקינן באישור טכני אשר העדרו אינו מוביל בהכרח לדחיית התביעה אלא להתניית התשלום עפ"י פסה"ד בהצגתו. משהוצג האישור, נלמד כי התובעת לא קיבלה פיצוי מהמבטחת בגין תאונה זו ומכשול זה הוסר. 21. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות. 22. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה במלואה. כפועל יוצא, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. 33,493 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 1,840 ₪ כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה מיום 8.4.11. ב. 929 ₪ בגין אגרה, 1,200 ₪ בגין שכר עדי התובעת כפי שנפסק ו-7,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מהיום. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי לוד. רכבשכירותנזקי רכושהשכרת רכבנזק לרכב