תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, משאית מסוג איסוזו בתאונה מיום 16.6.10 עם רכב הנתבעת 1 (להלן: הנהגת) מסוג שברולט (להלן: הרכב) המבוטח ע"י הנתבעת 2. יצויין כי התובע הפעיל את פוליסת הביטוח שלו בחברת מנורה וקיבל סך של כ-63,000 ש"ח בגין אובדן להלכה של המשאית, והתביעה היא בגין נזקיו השיוריים והעקיפים. האחריות לתאונה לפי גרסת נהג המשאית, יעקב ילסקי, הוא נסע בנתיב השמאלי ברחוב גיסין פ"ת, וחלף על פני שער מתחם מכבי האש, כאשר הרכב שיצא מהמתחם למפרץ החניה הצמוד אליו, והיה ניצב במאונך לכיוון התנועה, התפרץ לכביש בכוונה לחצות את רחוב גיסין ולפנות שמאלה, תוך שהוא מתנגש בחלקו השמאלי קדמי עם צידה הימני של המשאית. לפי גרסת הנהגת, היא הגיעה למתחם מכבי האש כדי לאסוף את בעלה ממקום עבודתו, נכנסה למתחם, הסתובבה ועמדה במצב עצירה בסמוך לשער הכניסה, שהיה פתוח, כשחזית הרכב פונה לכיוון הכביש. בעלה הספיק להכנס לרכב, אך אז שמעה חבטה והתעוררה באמבולנס. היא אישרה כי התכוונה לפנות שמאלה אחרי שתתחיל בנסיעה, אך לטענתה כלל לא החלה בנסיעה והרכב עמד במפרץ הכניסה למתחם ולא בלט לכביש. מגרסתה נובע בהכרח, כי המשאית פגעה ברכב תוך סטיה ימינה מנתיב נסיעתה למפרץ הכניסה למתחם. לא היה לה הסבר, מדוע נכנסה המשאית למפרץ הכניסה, שאינו משמש אלא את הנכנסים למתחם מכבי האש, ולא המשיכה ישר בכביש בנתיב נסיעתה. היא שיערה כי הנהג התכוון לעקוף מימין. היא אישרה כי רכבה הועף קדימה לצומת עקב התאונה, ולא היה לה הסבר מדוע הרכב לא נדחף פנימה לתוך אזור המתחם, אם המשאית היא שסטתה ימינה ורכבה היה בעצירה מוחלטת כגרסתה. בעלה של הנהגת, תומר קלמן, מסר כי אשתו הגיעה לאסוף אותו, הוא נכנס לרכב והרכב עמד מספר שניות בהמתנה ליד השער הפתוח, בעת שבני הזוג דיברו ורצו להחליט לאן נוסעים, ולפתע הרגישו בחבטה עזה. הוא לא ראה את המשאית מתקרבת. הוא אישר כי בעקבות התאונה הרכב הועף קדימה למרכז הכביש. לאחר ששקלתי את אמינות וסבירות גרסאות העדים, לאור תצלומי זירת האירוע, מיקום הנזקים בשני כלי הרכב ומקום הימצאם לאחר התאונה, אני סבורה כי גרסת העד מטעם התובע סבירה ומהימנה יתר מגרסת עדי ההגנה. אין סבירות לכך שהמשאית סטתה ימינה לתוך מפרץ הכניסה למתחם, כאשר נהגה התכוון להמשיך ישר בכביש, ודבר לא חסם את נתיב נסיעתו. כמו כן, לא סביר מבחינה פיזיקלית כי המשאית תפגע בחלקו השמאלי קדמי של רכב חונה בכניסה למתחם, והרכב לא יהדף פנימה לתוך המתחם אלא קדימה לעבר הכביש. לעומת זאת, מיקום הרכב לאחר התאונה והדיפתו קדימה מתיישבים עם גרסת נהג המשאית, כי הרכב התפרץ לכביש במפתיע ממפרץ הכניסה למכבי האש, ועקב כיוון נסיעתו המשאית הדפה אותו קדימה מעבר לצומת. לפיכך אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת בעיקרה על הנתבעות. אני רואה מקום להטלת אשם תורם על התובע, משום שלא הוברר מדוע לא הבחין נהג המשאית ברכב כשהחל לצאת לכביש. בהודעת התובע לחברת הביטוח שלו ובהודעת הנהג למשטרה נטען שמשאית שעמדה/נסעה בנתיב הימני הסתירה מעיני הנהג את התפרצות הרכב לכביש, ואולם הנהג לא חזר בעדותו על טענה זו. מאחר שהמשאית נסעה בנתיב השמאלי, נראה כי היה בידי הנהג זמן להבחין ברכב יוצא ממפרץ החניה ולצפור צפירת אזהרה, מה שלא נעשה. לא התרשמתי כי המשאית נסעה במהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך ולשלט "האט - רכב כיבוי אש חוצה לפניך", בפרט כאשר לא מדובר בתאונה עם רכב כיבוי אש שיצא מהמתחם אלא עם רכב פרטי שהתפרץ במפתיע לכביש. לפיכך אני משיתה על התובע אשם תורם של 20%. הנזק א. לעניין גובה הנזק, התובע הפעיל, כאמור, את הביטוח המקיף שלו, ונגרמו לו נזקים של תשלום בגין כינון הפוליסה בסך 1,930 ₪ ותשלום השתתפות עצמית בסך 4,200 ₪. כמו כן טוען התובע לנזקים עקיפים נוספים: השבתת המשאית, תשלום שכר לנהג בימי המחלה שלו, שכ"ט שמאי ועלות פירוק הרמפה (גרר) מהמשאית המושבתת למשאית חדשה שנרכשה. ב. לעניין השבתת המשאית, טען התובע כי המשאית הושבתה למשך 20 יום עקב הצורך לרכוש רכב גרר אחר ולהעביר את הרמפה אליו, וחישב את נזקיו לפי 2,204 ש"ח ליום X 20 ימי השבתה, ובסה"כ 44,080 ש"ח. כמו כן מסתמך התובע על חוות דעת השמאי ירון דנינו שבדק את המשאית ומצא כי קיים אובדן להלכה, היינו נזק בהיקף של 57% מערכה, ועל כן הושבתה המשאית ונמכרה כשרידים. התובע הציג קבלה על העברת הרמפה מהמשאית לרכב החלופי שנרכש, מיום 8.7.10 בסך 15,080 ש"ח. מנגד הציגה הנתבעת 2 חוות דעת של השמאי יגאל אנקורי, שלא בדק את המשאית אלא הסתמך על צילומים ועל ממצאי השמאי דנינו. השמאי אנקורי סבר כי ניתן היה לתקן את המשאית ולמצוא קבינה חלופית משומשת בסך של 40,000 ש"ח. ברם, חוות דעתו מבוססת על תמונות בלבד, ולא הוברר מדוע לא בדק השמאי אנקורי את המשאית תוך זמן סביר מקבלת הפניה מחברת הביטוח, שכן לדבריו קיבל את הפניה מחברת מנורה שביטחה את המשאית ביום 30.6.10, ובמועד זה המשאית היתה עדיין במוסך וטרם נמכרה (שהרי פירוק הרמפה ממנה בוצע רק ב-8.7.10). לפיכך אני מעדיפה את חוות דעת השמאי דנינו, שבדק את המשאית והתרשם במו עיניו מהיקף הנזקים, לרבות נזקי שילדה, כמתחייב בסעיף 10(ב) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) התש"ם-1980. השמאי דנינו ציין כי אילו היה מתבצע פירוק, היו נמצאים נזקים סמויים נוספים כך שהנזק בפועל היה אפילו באחוז גבוה יותר, עד כדי אובדן מוחלט. אציין כי נראה שגם חברת הביטוח מנורה, על אף שהיא זו שפנתה לשמאי אנקורי, החליטה לבסוף לפצות את התובע בסכום הקרוב לחוות הדעת של השמאי דנינו, בסך של 63,000 ש"ח, ושרידי המשאית נשארו ברשותו ונמכרו על ידו. אף אם חברת הביטוח עשתה כן, בין היתר, משיקול עסקי, והגדירה את התשלום הנוסף כ"אקס גרציה", יש בכך לתמוך במסקנה זו. לעניין גובה ההפסד בגין ההשבתה, הסכום היומי הנתבע מתבסס על אישור מנהל החשבונות של התובע. הראיות שהוצגו בהקשר זה הן חלקיות ביותר, לא הוכח אם התעסוקה של המשאית והגרר היתה יומיומית, כך שההפסד נגרם בפועל ולא רק בתאוריה, שהרי התובע מחזיק במספר משאיות ולא הוכח אם לכולן היתה עבודה באותם ימים. בנוסף, לא הובהר איך חושב הסכום היומי הנטען, האם הוא מתייחס להכנסות ברוטו או נטו (בניכוי עלות שכר נהג יחסית, סולר, טיפולים וכיו"ב). גם לא הוצג מסמך בגין רכישת הרכב החלופי אליו הועברה הרמפה, ולא הוכח שרק במועד בו הותקנה הרמפה בפועל, ניתן היה לקבל את הרכב החדש או החלופי. לפיכך אני רואה לנכון להעריך את הפסדי ההכנסה שנגרמו לתובע כתוצאה מהשבתת המשאית על דרך האומדנא, ואני מעמידה אותם על 15,000 ש"ח. ג. הוכחה ההוצאה של 13,000 ש"ח בגין העברת הרמפה לרכב החלופי. ד. שכ"ט שמאי ששילם התובע לשמאי דנינו - 1,700 ש"ח. ה. לעניין שכר הנהג שלפי עדות התובע היה שבועיים בימי מחלה עקב התאונה (הוצגו מסמכים רפואיים) לא הוגשו ראיות כלשהן, לא תלושי משכורת ולא דו"ח נוכחות בעבודה. כמו כן לא ברור מדוע לא פנה הנהג למל"ל שהרי מדובר בתאונת עבודה והוא יכול היה לקבל את המגיע לו על פי החוק. מאחר שלפי החוק היה הנהג זכאי ל-75% משכרו מהמל"ל, אני מחייבת את הנתבעות בסך של 25% משכרו לשבועיים, ובסה"כ 600 ש"ח. סיכום: הנתבעות ישלמו לתובע 80% מהסכום המצטבר של סעיפים א'-ה' לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.10 ועד התשלום בפועל. כמו כן הוצאות המשפט - אגרה, שכר עדים כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח. משאיתתאונת משאית