לטענת התובע, נותרו ליקויים במושכר אשר לא תוקנו חרף פניות חוזרות ונשנות. בגין ליקויים אלה, נדרש התובע להוצאות בסך כולל של 22,098 ₪. כמו כן, קיימים ליקויים שטרם תוקנו המוערכים על ידו בסך של 17,605 ₪. עקב כמות הליקויים הגדולה נמנע ממנו השימוש במושכר, בין היתר, השכרתו לשוכרים אחרים. התובע העמיד תביעתו על סך של 139,982 ₪. יוער, כי הסך הנ"ל כולל היטל למועצת הלול בסך של 6,778. חיוב זה הוסדר במהלך שמיעת הראיות ועל כן נמחק מהתביעה. ואלה טענות הנתבעת: הנתבעת מצדה מכחישה את טענות התובע. לשיטתה, מדובר בתביעה קנטרנית, אשר טוב היה לולא הייתה מוגשת. הנתבעת הינה חברה העוסקת בגידול, שחיטה, שיווק והפצה של מוצרי עוף שונים. במסגרת זו היא נוהגת להתקשר עם מגדלי בעלי כנף בהסכמים לשכירת לולים, במתווה הדומה למתווה שנערך עם התובע. אבן הבוחן על פיה נקבעת כדאיות ההסכם, הינה האם תפוקת הלול המושכר על ידה עולה כדי מדדי התפוקה של המועצה לענף הלול. עובר לחתימת ההסכם, הצהיר התובע בפני הנתבעת כי הלולים שבמושכר תקינים, ראויים לגידול פטם ומניבים את התפוקה הנדרשת. ואולם, בהמשך התברר כי בניגוד למצג זה, הרי ששטחי הלול לא עמדו במדדי התפוקה ובתוצאות הגידול הנדרשות, זאת לבד מתיקונים ושיפוצים רבים אשר נאלצה הנתבעת לעשות בלולים על חשבונה. הנתבעת נוכחה לדעת כי חרף השקעותיה לא תצליח להגדיל את התפוקה לתוצאה המצופה, ועל רקע זה נאלצה לסיים את הסכם השכירות. לגופו של עניין, טענה הנתבעת, כי שכרה את שלושת הלולים מהתובע, כפי שפורט בהסכם השכירות, פעלה כשוכר סביר ואף למעלה מכך, שיפצה ותיקנה את המושכר על רכיביו השונים והחזירה אותו לתובע כשהוא תקין, לאחר ביצוע תיקונים אשר התבקשו והוסכמו בינה לבין התובע. לאורך תקופת השכירות, מעולם לא הייתה בפי התובע טענה כלשהי כנגד הנתבעת בגין הפרות של ההסכם ואף לא הייתה בפיו טענה לתקלות שלא טופלו. הנתבעת טוענת כי לאחר תחילת השכירות ועל מנת להגיע לתפוקה המוסכמת בין הצדדים, נדרש לרווח את צפיפות בעלי הכנף בלולי התובע וכתוצאה מכך, נדרש שטח לולים נוסף. לפיכך, סוכם בין הצדדים כי התובע יגדיל ללא תמורה את שטחי הלול המושכרים. מוכחשת הטענה כי יש מקום להוסיף דמי שכירות. התובע לא הופתע כלל מסיום הסכם השכירות. כבר בחודש ינואר 2011, הודיעו מנהל התובעת מר דורון עוזרי ואחראי גידול בעלי כנף מטעם הנתבעת מר גלעד פינטו לתובע, בעל פה ולאחר מכן בכתב, כי נוכח העובדה שלמרות מאמציה לא עלה בידיה להגיע לתפוקה המבוקשת, יסתיים ההסכם בין הצדדים. יתרה מכך, בשל נתוני התפוקה הדלים של המושכר, חפצה הנתבעת לסיים את ההסכם עוד לפני המדגר האחרון שלבסוף ביצעה במושכר. הנתבעת הודיעה על כך לתובע, ואך בשל בקשתו נעתרה וביצעה מדגר נוסף. משנוכחה שגם במדגר זה לא התקבלו התוצאות המצופות, נאלצה לסיים את ההסכם. הנתבעת חוזרת וטוענת כי ביצעה את כל המוטל עליה על פי ההסכם ואף למעלה מכך, ועמדה בכל התשלומים והחובות אותם הייתה צריכה לשלם. המושכר נמסר לתובע כשהוא תקין, וראוי להמשך גידול פטמים. במספר רכיבים אף הוטב מצבו מכפי שהיה קודם לכן. תיקונים וליקויים שדרש התובע, טופלו ותוקנו על ידי הנתבעת ועל חשבונה המלא, אך התובע דרש מהנתבעת להתקין רכיבים אשר כלל לא היו בלולים עובר לקבלתם, ואף לתקן רכיבים שבמועד קבלת הלולים לא היו תקינים, ולכך סירבה הנתבעת. הנתבעת הכחישה את נכונות חיובי המים והחשמל. התובע לא גילה לביהמ"ש כי למושכר אין מוני מים וחשמל ישירים, כך שבפועל אין כל דרך לדעת מהי הצריכה האמתית של המושכר. לפיכך, הצריכה חושבה לפי הערכות ומדדים מקובלים בענף. החיוב לחשמל הינו 8 אג' לכל עוף והחשבון צריך לעמוד על סך 7,200 ₪ ולא 10,850, כפי שדורש התובע. הדרישה למים הינה אבסורדית, ועולה בהרבה על צריכה ממוצעת של לול בקיבולת של 100,000 עופות במדגר קיץ. הנתבעת מסכימה לאמור בס' 11 לתביעה לעניין הגז, ואולם גם ברכיב זה אין התובע מדייק. התובעת פירטה את יתרת הגז בצוברים. סך כל הכמות הינה 13,965 טון גז, עלות הגז היא 4,390 ₪ לטון, כך ששווי הגז הכולל עומד על 61,306 ₪. את הסכום הנ"ל יש לקזז מכל סכום שיפסק, אם יפסק כנגד הנתבעת. הנתבעת ביצעה תיקונים במושכר וצירפה לכתב הגנתה חשבוניות תשלום מתאימות. יתרה מכך, לאחר ביצוע תיקונים החל התובע בביצוע מדגר באופן עצמאי. אילו אכן סבר כי הלולים לא היו במצב תקין, הרי שלא היה עושה כן. הנתבעת התייחסה לחשבוניות שבתביעה והכחישה את החיוב הנקוב בהן, ואף טענה כי חלק מהחיובים הינם מופרזים ומוגזמים. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו לפניי, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ואנמק החלטתי. אציין תחילה כי בבסיס יחסי הצדדים עומד הסכם ההתקשות שערכו ביום 1.10.09 (להלן: ההסכם). תוקפו של ההסכם מיום 1.10.09 עד ליום 1.10.10. יחסי הצדדים נמשכו לכל הפחות עד ראשית חודש פברואר 2011, כאשר בצד ההסכם הושגו גם הסכמות כאלה ואחרות בע"פ. הסכמות אלה נוגעות בעיקרן לאופי ההתנהלות, ועדויות לעניין זה מצויות בדברי שני הצדדים (ראה למשל עדותו של התובע עמ' 6 שורה 17 וכן ש' 32 ראה גם עדותו של פינטו עמ' 3 ש' 1 ואילך). ממכלול הראיות עולה, כי עד למועד עזיבת הנתבעת את המושכר יחסי הצדדים התנהלו באופן תקין. סוגיית הפרידה נוהלה שלא כהלכה ולפיכך יצרה מחלוקות, ועניינן של אלה מונח לפניי להכרעה. הסוגיות הטעונות הכרעה הינן שיעור דמי השכירות במועד בו הוגדל השטח המושכר, הליקויים שנותרו במושכר והשלכתם על סוגיית החיוב בדמי שכירות בגין חודש נוסף, נושא תשלום התשומות וסוגיית קיזוז עבור הגז שנותר במושכר. אדרש לאלה על פי סדר זה. אשר לדמי השכירות - בהתאם להוראת סע' 3 להסכם, דמי השכירות החודשיים המוסכמים עומדים על סך 44,000 ₪ + מע"מ (39,000 ₪ כדמי שכירות + 5,000 ₪ כשכרו של המגדל). אין חולק כי התשלומים שולמו כסדרם במשך 3 חודשים, ואף לאחר מכן, כשפחת הסכום ל - 39,000 ₪, עד לחודש ספטמבר 2010. לטענת התובע, החל מחודש ספטמבר 2010 הוגדל השטח המושכר ב - 1,400 מ"ר. גם על עובדה זו אין חולק. המחלוקת הינה על הסכום המגיע בגין הפרש השטח, אם בכלל. התובע טוען כי סוכם שהתשלום עבור הנכס יגדל לסך כולל של 48,750 ₪ + מע"מ, שהינם תוספת של 25% בהתאם לגודל השטח שהוסף. לעומתו טענה הנתבעת, כי מדובר בהגדלת השטח ללא תמורה, וכי שולמה תמורה יחסית בהתחשב במספר העופות. כלומר, נוכח הגידול במספר העופות שהוכנסו לכל מדגר, גם התשלום ששולם היה גבוה יותר. מצאתי בעניין זה להעדיף את גרסת הנתבעת. הנטל על התובע להוכיח תביעתו. טענתו כי דמי השכירות נקבעו בהתאם לגודל השטח המושכר נטענה בעלמא, ואין היא טובה יותר מזו של הנתבעת. יתרה מכך, מפרוטוקול הדיון עולה כי דווקא גרסת הנתבעת סבירה יותר, נוכח התנהלות הצדדים בהקשר זה. התובע עצמו מאשר בעדותו, בתשובה לשאלה כיצד נקבע גובה דמי השכירות מלכתחילה, כי "המדד היה בדרך כלל לפי מדדים שנהוגים בלולים אחרים שמשכירים ולפי איך שהנתבעת שכרה במקומות אחרים. פעם זה היה לפי אפרוח, שקל לאפרוח, אני אומר מה היה נהוג. פעם ומגדלים לדוגמא 80,000 אפרוחים, זה 80,000 ₪ למדגר, מדגר מגודל במשך חודשיים אז השכירות הוא (כך במקור ת.נ.ש.) 40,000 ₪ לחודש. אנחנו סגרנו על 39,000 ₪ לחודש +5000 ₪ לעובד, כמו שכתוב בחוזה". (פרוטוקול עמ' 3 ש' 15 ואילך). אכן, בהסכם קבעו הצדדים מפורשות כי "סכום דמי השכירות אינו תלוי בכמות המדגרים ו / או הפטמים אותם יגדל או ישווק השוכר בפועל". ואולם, אין בניסוח זה משום הסבר לאופן בו נקבעו דמי השכירות בעת החתימה על ההסכם. משמעות הניסוח בהסכם היא שלאחר קביעת גובה דמי השכירות, השוכר יהיה חייב לשלם את הסכום הקבוע באופן בלתי תלוי במספר הפטמים או בכמות המדגרים. הדבר אינו עומד בסתירה לקביעתי שלעיל, המצביעה אך על אומד דעת הצדדים בקובעם את גובה דמי השכירות לראשונה תוך התבססות על מספר העופות. בהתחשב בדברי התובע, מהם ניתן ללמוד כי מה שעמד בבסיס ההסכמות היה מספר הפטמים, אזי בהעדר כל עדות אחרת יש לקבל את גרסת הנתבעת ששומת הגדלת השטח תוערך אף היא באותו אופן. ואכן, מעיון בנ/1, שהינו מסמך של המועצה לענף הלול המאשר את כמויות העופות שגודלו בלולים, עולה כי בתקופה זו גודלו יותר עופות, ומכאן גם מוסברת העלייה בדמי השכירות כפי ששולמה בפועל, המשקפת בקירוב את היחס בין מספר העופות לדמי השכירות. יתירה מזאת, במסגרת התכתובת בין הצדדים, עובר לאותה תקופה, אין דרישה מצדו של התובע להפרש דמי שכירות או טענה כי תשלומי השכירות שולמו בחסר. משמע, תביעתו להפרשים צמחה רק לאחר עזיבת הנתבעת את הנכס. בהתחשב באמור לעיל, הרי שאיני מקבלת את דרישת התובע להפרש תשלום. סוגיית הליקויים שנותרו במושכר והשלכתם על מועד השבתו לתובע - אין מחלוקת כי המדגר האחרון החל בחודש דצמבר והסתיים בסוף ינואר (ראה דברי התובע עמ' 7 ש' 26). יחד עם זאת, בשל ליקויים במושכר, טוען התובע כי למעשה הושב המושכר לחזקתו רק כחודש לאחר מכן. במסגרת סע' 13 להסכם קבעו הצדדים כי: "בתום תקופת השכירות.... יהיה על השוכר לפנות תוך 7 ימים את המושכר ולמסור את החזקה בו למשכיר כשהמושכר פנוי מכל אדם וחפץ וכשהוא במצב טוב, תקין ונקי כאשר כל המערכות תקינות...." עוד נקבע, כי ככל שהמושכר לא יפונה והחזקה לא תימסר בו כאמור בהוראות הסעיף, יהיה על השוכר לשלם למשכיר בעד כל יום איחור דמי שכירות מוסכמים בשיעור של 10% מדמי השכירות, כפי שהיה במועד הרלבנטי (סע' 13.2). כן נקבע, כי במעמד הפינוי יציג השוכר למשכיר אישורים שמילא אחר כל התחייבויותיו על פי החוזה, וכי הצדדים יערכו פרוטוקול מסירת מושכר (סע' 13.3). אין חולק כי במועד סיום השכירות לא נערך פרוטוקול סיום ואין חולק כי המושכר לא הושב לידי התובע במצב תקין. אף הנתבעת מאשרת כי נותרו ליקויים במושכר, אם כי לטענתה מדובר בליקויים קלים וכי עשתה כדי לתקנם. בין הצדדים הוחלפו מכתבים רבים במהלך חודש פברואר. מאלה מתבררת רשימת הליקויים הנטענת ועמדת הנתבעת ביחס אליהם. התובע עתר לפיצוי בגין ליקויים קיימים בלולים, שתוקנו על ידי קבלנים מטעמו, ובגין ליקויים שטרם תוקנו. לטענתו, לא ניתן היה להשמיש את הלול נוכח הליקויים שנותרו בו. לפיכך אף עתר לחייב את הנתבעת בדמי שכירות בגין חודש פברואר. טרם שאדרש לטענות לגופן, אציין כי הצדדים לא ערכו פרוטוקול גם במועד הכניסה למושכר. יחד עם זאת, הוראת סע' 8 להסכם מדברת בהתאמת המושכר: סע' 8.1 קובע כדלקמן: "השוכר מצהיר כי ראה ובדק את המושכר וסביבתו ומצאו מתאים למטרותיו והוא מוותר בזה על כל טענה או ברירה לגביו" סע' 8.2 מוסיף עליו וקובע כי "המשכיר יעמיד את המושכר לשוכר עם מערכת אזעקה תקינה וגנרטור תקין. כל התיקונים שיחולו על מכשירים אלה בתקופת השכירות יהיו על השוכר למעט בשבוע הראשון ממועד כניסתו של השוכר בו יוחל כל תיקון על המשכיר" בנסיבות העניין, למעט ביחס לעניין אחד (בקר שרכש התובע), יש לדחות את הטענה המושמעת מפי הנתבעת כי קיימים רכיבים שנמסרו לידיה כשהם לקויים. ולגופם של ליקויים - ליקויים שתוקנו על ידי התובע - התובע עתר לפסוק לו השבת סכומים בגין הוצאות שנאלץ להוציא כדלקמן: א. ארז עבודות חשמל (8,620 ₪), אגרותם שירות ותחזוקה למחשבי לולים (783 ₪), צח אורני משקל גשר (700 ₪), אגרוטופ תיקונים למדגרות (3,345 ₪), ש.א. קשת מפילי וילון (5,400 ₪) וסמו ירוחם יבוא ושיווק ציוד תעשייתי (1,000 ₪) - בסה"כ הוציא התובע על תיקונים אלה סך של 19,848 ₪ (נספחי י' לתצהירו). אשר לחשבונית מא. ארז (נספח י'6) - מדובר בחשבונית מיום 23.3.11 שעניינה בציוד חשמלי ובבדיקת מערכות חשמליות בלולים. הנתבעת טוענת כי מדובר בחשבונית שהינה לאחר מדגר שביצע התובע וחודשיים לאחר עזיבת הנתבעת את המושכר. מצאתי לדחות את טענת הנתבעת. לא ברור מדוע טוענת הנתבעת כי מדובר בחשבונית שהינה לאחר מדגר שביצע התובע. עיון בתכתובת בין הצדדים מעלה כי עוד בראשית חודש מרץ מוסיף התובע ומלין על כך שהתיקונים שהייתה אמורה הנתבעת להשלים טרם בוצעו. כמו כן, מעדותו עלה כי את המדגר הראשון הכניס ללולים רק ביום 28.3.11 (ראה סע' 22 לתצהירו), היינו, לאחר המועד הנקוב בחשבונית. בקשר לחשבונית זו יש להוסיף, כי הנתבעת מפנה לאמור בה ומבקשת ללמוד ממנה על ניסיון של התובע לחייבה חיוב כפול, הן ביחס לכבלים מאריכים והן ביחס לגנראטור, שכן שני רכיבים אלה נתבעו גם תחת הכותרת "ליקויים שטרם תוקנו". טענה זו, בהעדר הסברים מבוררים מפי התובע, יש לקבל בחלקה, ביחס לכבלים המאריכים המופיעים הן בחשבונית והן תחת הפרק ליקויים שטרם תוקנו. יחד עם זאת, ביחס לגנראטור, על פניו לא נראה כי מדובר בחיוב כפול, שכן החשבונית מדברת בתיקוני חשמל, ואילו בליקויים שלא תוקנו עותר התובע לפיצוי בגין נזילת סולר. לגבי חשבונית אגרותם (נספח י'2) - נטען על ידי הנתבעת כי האחריות לתיקון הבקר היא על ידי התובע, למרות שהתשלום התבצע באמצע תקופת השכירות. מצאתי לקבל טענה זו, חרף האמור בסע' 8 להסכם, ואבהיר. מדובר בחשבונית מחודש יוני, היינו, מאמצע תקופת השכירות. לטענת הנתבעת, מדובר היה ברכיב לא תקין שנתגלה לה אחרי המדגר הראשון. גרסתה זו לא קרסה בחקירה. החשבונית מופנית לתובע. אין לפניי כל הוכחה לדרישת התובע מהנתבעת לשלם את התשלום הנ"ל באיזשהו שלב על פני תקופת השכירות (בניגוד לחשבוניות אחרות), לרבות במסגרת התכתובות בעניין חובות פתוחים של הנתבעת כלפי התובע בחודש פברואר. לפיכך, יש לדחות את דרישת התובע ברכיב זה. לגבי הצעת מחיר של צח אורני (נספח י'3) - נטען על ידי הנתבעת כי מדובר בהצעת מחיר בלבד. אף כי מצויות ראיות שמאזני הגשר לא היו תקינים במועד עזיבת הנתבעת את המושכר, הרי שלא מצאתי כי יש לקבל הצעת מחיר זו כעדות להוצאה שהוציא התובע. לגבי חשבונית אגרוטופ (נספח י4) - יש לדחות את טענת הנתבעת כי החשבונית אינה קשורה אליה, בנימוק שעיסוקה בפטמים ולא במדגרות (סע' 51.1.5 לתצהיר הנתבעת). עיון במכתבו של מנהל הנתבעת מיום 13.2.11 מעלה כי מדובר בחשבונית שהנתבעת התחייבה לשלם. ראה גם דרישת התובע לקבלת תשלום זה במסגרת חשבונית 163 מיום 26.1.11. לגבי חשבונית מש.א. קשת (נספח י'5) - נטען על ידי הנתבעת כי מפילי הוילון היו לא תקינים טרם ההתקשרות. בהתאם להוראת סע' 8 להסכם, כפי שצוטטה לעיל, הנתבעת ויתרה מראש על כל טענה בדבר העדר תקינות לחלק או לכלל הרכיבים המצויים במושכר. אין לפניי כל תיעוד מוקדם המעיד כי רכיב זה לא היה תקין וכי נדרש מהתובע לתקנם. אשר לטענה כי מדובר בסכום מוגזם, הרי שלא הובאה ראייה לעניין זה, ללמד כי ניתן היה לתקנם בעלות זולה יותר. חשבונית סמו ירוחם (נספח י'6) - הנתבעת טענה במסגרת המכתבים כי מדובר בדרישה חדשה שלא עלתה קודם (ראה מכתבה מיום 21.2.11). טענה זו יש לדחות. דרישה להחלפת נורות מצויה כבר במכתבו של התובע מיום 3.2.11. בנוסף, הנתבעת טענה בתצהירה כי החליפה ותיקנה את כל המנורות בלולים, עובר למסירתם לתובע. עיון בנספח ה' (חשבונית שהציגה מתום תקופת השכירות) אינו מתיישב עם הטענה כי המנורות תוקנו. לפיכך, מצאתי לקבל את דרישת התובע ברכיב זה. אם כן, ברכיב זה יש לפסוק לתובע סך של 18,365 ₪ אשר לליקויים שטרם תוקנו על ידי התובע - התובע מנה ליקויים אלה - מנואלות חסרות בלול 2 (500 ₪), מכסים לניקוז בלול 3 (750 ₪), 2 תנורי חלל בלול 3 (9,000 ₪), נזילות סולר מגנראטור (2,000 ₪), מנוע מזין (2,500 ₪), מנואלה חשמלית (1,800 ₪), עגלה לחלוקת תערובת (600 ₪), מחיצות לולים (1,500 ₪), סולמות (750 ₪) וכבלים חשמליים מאריכים (500 ₪). התובע צירף 3 הצעות מחיר שאינן כוללות התייחסות לכל הרכיבים הנטענים. סך ההצעות עומד על 12,410 ₪ וביחס ליתר הרכיבים הרי שאין עדות לעלותם. בתצהיר הנתבעת ובמכתבים ששלחה במהלך התקופה יש התייחסות לחלק מהרכיבים. בחנתי את התכתובות והטענות ומצאתי לקבל את טענות התובע באופן חלקי. ביחס לסולמות, למנואלות ולמחיצות ללול 2 - טענת הנתבעת הינה כי פריטים אלה נותרו בלול, הוחזרו או תוקנו. בהקשר זה בין הצדדים קיימות גרסאות קוטביות שעולות כבר מהתכתובת ביניהם (ראה מכתב הנתבעת מיום 21.2.11). הנטל על התובע להוכיח כי הפריטים חסרים או לקויים, ונטל זה לא הורם. לעניין המכסים לפתחי ניקוז - הנתבעת טענה כי לא קיבלה מכסים אלה מהתובע. כאמור, לא נערך פרוטוקול כניסה ואין לדעת אילו פריטים נמסרו ואילו לא נמסרו. בנסיבות העניין, התובע השיב במכתב לנתבעת כי טענתה לא סבירה, שכן לא ניתן להכניס למקום אפרוחים ללא מכסים לפתחי הניקוז. תשובה זו, שנותרה ללא מענה מצד הנתבעת, נמצאה בעיני סבירה, ולכן אקבל את גרסת התובע. לגבי התנורים - התובע עתר לפסוק לו פיצוי בגין שני תנורי חלל בלול 3 והתקנתם. ואולם, במסמך הדרישות מיום 3.2.11 מופיעה דרישה רק באשר לתנור 7 שאינו עובד בלול זה. במכתב הנתבעת מיום 21.2.11 מבהירה הנתבעת כי תנור זה תוקן. מעבר לכך לא היו דרישות נוספות (גם במכתב התגובה של התובע שמתייחס לתיקונים שעדיין לא בוצעו). כאמור, מדובר בגרסאות קוטביות. התובע לא הביא ראיה נוספת לכך שהתנור לגביו נטען שתוקן עדיין לקוי ולא ברור גם אם אותם שני תנורים שמופיעים בכתב התביעה קשורים לתנור זה. משכך, לא מצאתי לקבל את הדרישה ברכיב זה. לגבי נזילות השמן מהגנראטור - בעניין זה קיימות שתי התייחסויות של הנתבעת. האחת - במכתבה מיום 13.2.11, שם היא מאשרת את נזילת הסולר איך טוענת שזה היה מצבו עובר למועד קבלתו. השנייה - במכתבה מיום 21.2.11, שם היא טוענת שהגנראטור תוקן וסודר. בהתחשב באישורה לאי תקינותו, ולאור סעיף 8 להסכם (כאמור) הנטל עליה להראות שתיקנה את הגנראטור. משלא עשתה כן - יש לפצות את התובע ברכיב זה. מנוע מזין - קיימת התייחסות של הנתבעת במכתב מיום 21.2.11, לפיה מדובר ברכיב שיטופל ויוסדר. אין כל עדות כי כך נעשה, לרבות לא בנספח ז' לתצהיר הנתבעת. לפיכך, יש לקבל דרישה זו של התובע. לגבי עגלה לחלוקת תערובת - הנתבעת טענה כי לא עשתה שימוש ברכיב זה. בהתחשב באמור בסע' 8 להסכם - לא מצאתי כי יש בכך די ויש לקבל את דרישת התובע. לסיכום ברכיב זה מצאתי לפסוק לתובע סך של 5,850 ₪. דמי שכירות לחודש פברואר - טענת התובע הינה כי הוא זכאי לדמי שכירות בגין חודש זה, נוכח הליקויים שהותירה הנתבעת במושכר ושמנעו שימוש בנכס. בהתחשב באמור לעיל ובהוראת סע' 13 להסכם, מצאתי לקבל את הטענה אף כי לא במלואה. אין חולק כי הנתבעת עזבה את הנכס ללא פרוטוקול עזיבה מסודר. כבר ביום 3.2.11 פונה התובע במכתב לנתבעת, בהמשך להודעתה על עזיבתה, ומפרט דרישתו בכל הנוגע להשבת הלולים בהתאם לתנאי החוזה, היינו תקינים כאשר כל המערכות שבהם פועלות. מאותו מועד מוחלפים בין הצדדים מכתבים רבים, בהם כאלה המעידים כי הנתבעת מתעתדת להוסיף ולתקן ליקויים במושכר, כולל במכתב מיום 21.2.11. במסגרת אותה תכתובת מודיע התובע לנתבעת כי אין הוא יכול להשמיש את המושכר לצרכיו, וזו משיבה לו מצדה כי מדובר בליקויים קלים בלבד. עיון במכלול הטענות מעלה, כי טרם הפעלת הלול מחדש על ידי התובע הוא ביצע חלק מהתיקונים בעלות למצער של כ - 15,000 ₪, וכן כי קיימים ליקויים נוספים. בנסיבות אלה לא מצאתי כי מדובר בליקויים קלים. בשיקוליי הבאתי בחשבון את האמור לעיל, וכן שמחד גיסא לא הונחה לפניי ראיה חד משמעית לכך שלקות או חסרון בפרט כזה או אחר אכן מנע את השמשת הלול, ומאידך גיסא כי עסקינן בנכס עסקי בידי התובע ואך סביר כי יפעל להשמישו מוקדם ככל הניתן על מנת שלא לפגוע במטה לחמו. התובע אף עשה כן מיד כאשר הנתבעת הודיעה כי לא תפעל לביצוע תיקונים נוספים במושכר על פני התחייבותה במכתבה מיום 21.2.11 (מכתבה מיום 7.3.11). בנסיבות העניין, מצאתי על דרך האומדנה לחייב את הנתבעת ב - 80% מדמי השכירות בגין חודש פברואר. אם כן, ברכיב זה אני פוסקת לתובע סך של 36,816 ₪ (כולל מע"מ), מחושבים לפי ההסכם. אשר לחיובים בגין המים והחשמל - חוב המים בהתאם להסכם, חובת התשלום בגין חשבונות המים מוטלת על הנתבעת. ההסכם (סע' 6) אינו קובע את מנגנון מדידת המים אלא אך את חובת התשלום. כאמור, התובע טוען כי הנתבעת נותרה חייבת לו בגין צריכת המים סך של 33,658 ₪. על פי האמור בתצהירו, באותה תקופה לא הותקן מד מים וצריכת המים בלולים חושבה על פי הוראות משרד החקלאות - המחלקה לעופות. לדבריו הנתבעת גידלה בכל תקופת השכירות 590,240 פטמים. לאור הוראות משרד החקלאות, צריכה בעבור כמות הפטמים הנ"ל הינה 15 ליטר לעוף. אי לכך, על פני כל התקופה צרכה 8853.6 ק"ב. מיטב גובה עבור מי שתיה 5.14 ₪ למטר מעוקב. אשר על כן, חוב המים בגין כל התקופה, בקיזוז הסכומים ששולמו, עומד על סך של 33,658 ₪. הנתבעת משיבה לתובע כי עניין חיובי המים הוסדר מראש בין הצדדים בהתאם למדדים שהיו מקובלים בענף ומסוכמים על שני הצדדים, ואלה התבטאו בדרישות קבועות שהפנה התובע לנתבעת וזו שילמה עבורן באופן סדיר. מבין שתי הגרסאות אני מעדיפה את זו של הנתבעת. ראשית אציין, כי לאורך כל תקופת השכירות ואף לאחריה, אין כל דרישה מטעמו של התובע לחיוב נוסף במים על פני החיובים שהפנה לנתבעת, ואין כל עדות כי עתידה לבוא התחשבנות בסיומה של תקופת השכירות. ממכתב התובע לנתבעת נ/2 עולה, כי התובע מגדיל את החיוב השוטף למים כאשר הוגדל מספר העופות המגודלים על ידי הנתבעת. אף בו אין התייחסות להתחשבנות עתידית. זאת ועוד, בתצהירו כותב התובע כי דבר אותו החוב "הגיע לידיעתו". לא ברור מה משמעות אותו ביטוי ומדוע יש לייחס לו משקל כלשהו. התובע הסביר כי "התשומות של מים וחשמל מגיעים על ידי משלוח חשבונית ואחרי שקוראים את החשבונית ורואים היקפים הסתבר לי שלא שולם הכל" (עמ' 9 ש' 18 - 19). התובע לא הניח בפניי שום חשבונית שהגיעה לידיו ללמד בכמה חויב בהקשר זה, ועל כן לא מצאתי לקבל את הטענה, למעט סך 2,626 ₪, כעולה מחשבונית 163. חוב חשמל התובע טוען כי הנתבעת נותרה חייבת לו בגין חשמל בהתאם לחשבונית סך של 10,850 ₪. הנתבעת טוענת כי מדובר בסך של 7,200 ₪ בלבד. לא ברור כיצד חושב מי מהסכומים. אמנם, הנטל על התובע להוכיח תביעתו והיה עליו לספק הסבר בנקודה זו. אולם, עיון בחשבוניות מלמד כי לאורך כל התקופה הנוהג היה כי הנתבעת משלמת על פי דרישת התובע בחשבונית. משכך, ובהעדר הסברים מפי הנתבעת, יש לקבוע כי הסך הנ"ל הוכח. קיזוז חוב הגז גם בעניין זה חסרות היו טענות שני הצדדים, ובירור הסכום הצריך מלאכת מרכבה בין שתי הגרסאות. הנושא נדון גם בעדויות הצדדים, שהוסיפו מידע על הכתוב בתצהירים. בסופו של דבר נראה כי החישוב צריך להיעשות על בסיס כמות הגז שנותרה בצוברים לאחר עזיבת התובעת בהפחתת הכמות שקיבלה מהתובע עם כניסתה למושכר. בתביעתו טען התובע כי יש לקזז סך של 15,000 ₪ אך הוא לא טרח להבהיר כיצד חושב הסכום ועל בסיס אילו כמויות גז. בתצהירו הוא מוסיף ומציין כי קיים תחשיב שאושר על ידי חברת סופר גז, שערכה מטעמו בדיקה במושכר, ומצאה כי כמות הגז שנותרה הינה 11.59 טון. תצהיר זה ניתן במענה לבדיקה שערכה הנתבעת שכבר בכתב הגנתה מציינת כי נותרו במקום 13.965 טון, ומבקשת קיזוז בהתאם לכמות זו. גם הנתבעת אינה מבהירה מה הייתה כמות הגז בצוברי התובע עת נכנסה למושכר, ואולם במסמך שהוגש במסגרת ההוכחות ת/1 היא מציינת כי "לאחר בדיקת יתרת הגז אצלך (בניכוי מה שקיבלנו בתחילת ההסכם) הינה 7,350 ק"ג." באותו מועד (2.2.11) היא עצמה עותרת לקיזוז 32,266 ₪, שלא כפי שביקשה לאחר מכן בכתב ההגנה (סך העולה על 60,000 ₪). מכאן ניתן ללמוד, שלשיטתה של הנתבעת, הכמות שהייתה בצוברים עם כניסתה למושכר היא 6.6 טון. בהתחשב בעובדה שתחשיב חברת הגז מהימן יותר, הרי שיש להפחית את הכמות של 6.6 טון מהכמות שחישבה חברת הגז, ולכן הכמות לקיזוז היא 4.99 טון. אגב, במסמך אחר מציין בא כוחה של הנתבעת כי כמות הגז שנותרה היא 5 טון (מכתבו מיום 16.2.11). לא ברור מדוע הניסוח מדבר על "הכמות שנותרה" (בסתירה לגרסת הנתבעת במקומות אחרים) אך אפשר שיש בכך כדי לרמז דווקא על הכמות לקיזוז. אביא בחשבון כמות זו כבסיס לקיזוז שהוא לגופו, מוסכם על הצדדים. עלותו של טון גז הינה 4,390 ₪, נכון לאותם מועדים (ראה סע' 33 לתצהיר הנתבעת). משכך, יש לקזז מהתביעה סך של 21,906 ₪. אציין כי מצאתי לדחות את טענת הנתבעת לפיה שילמה עבור הגז של התובע עם כניסתה למושכר בהתאם לחשבונית שצורפה לתצהירה כנספח ב'1. חשבונית זו מלמדת על אספקת גז ביום 16.12.09, היינו כחודשיים לאחר תחילת השכירות. לסיכום לאחר חישוב הסכומים בהתאם לאמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 52,601 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בסך של 10,000 ₪. ליקויים בדירה בשכירותשכירות