התביעה נגד אזרח אריתריאה אשר הועסק אצל התובעת הורשע בגין מעשה הגניבה של זהב מהתובעת וריצה עונש מאסר. תמצית טענות התביעה 1. התביעה דנן הוגשה זמן קצר לאחר מעצר הנתבע, בגין גנבה מהתובעת ובעת מעצרו נתפסו בביתו כמויות זהב גדולות וסכום כסף במזומן. הואיל והיה חשד שהזהב והכסף קשורים למעשה הגנבה מהתובעת, הזהב והכסף נתפסו בידי המשטרה ומוחזקים אצלה. בדיעבד הסתבר לתובעת, כי הנתבע, אשר זכה לאמון רב ומעל בו, נהג לגנוב ממנה כמויות גדולות של זהב גולמי במהלך עבודתו אצלה. 2. בספירת מלאי שנערכה בחודש יוני 2010 נתגלו אצל התובעת חסרים גדולים של זהב גולמי והסתבר, שאלה נגנבו על ידי הנתבע. עם גילוי החסרים, ערכה התובעת בדיקה מקיפה, במסגרתה צולם הנתבע גונב פריטים מהכספת של התובעת, והוגשה נגדו תלונה במשטרה. מספירת המלאי עולה, כי הנתבע גנב מהתובעת זהב בשווי כולל של 250,000$ לכל הפחות ובעת מעצרו נמצאה ביתו כמות גדולה של זהב ושקית ניילון ובה 223,000$ במזומן. טוענת התובעת, כי במעשי הנתבע, יש משום ביצוע עוולת גזל, תרמית, הונאה, עושק ועשיית עושר ולא במשפט ולכן יש להחיל במקרה דנן את הכלל הקבוע בס' 41 לפקודת הנזיקין ולהורות על העברת נטל ההוכחה על הנתבע. 3. מנהל והבעלים של התובעת, אפרים עציוני, הצהיר, כי נהג לדאוג לכל צרכי הנתבע, כולל הבאתו להתגורר בביתו כאשר לא היה לנתבע מקום מגורים. עקב מותו הפתאומי של חתנו, עבר מנהל התובעת משבר קשה ונהג להעדר מבית העסק שעות רבות, אם כי הגיע לעסק יום יום. רק בחודש יוני 2011 הבחין בחסרים בבית העסק, ומנהלת העבודה, דליה מאוי אמרה לו שמצאה מספר ימים קודם לכן, שקית זהב קטנה על הרצפה והיא חושדת בנתבע. לאחר בחינה מדוקדקת של החשבוניות, כמויות הזהב שהגיעו למפעל ומול ספקים, הבין שקיימת גניבה מהמפעל. מדובר בגניבה בחבילות קטנות שבכל אחת נכנסת כמות גדולה של זהב גלמי. 4. בדיקה במצלמות האבטחה הצביעה על גניבה על ידי הנתבע באופן שיטתי בכל הזדמנות. אפרים עציוני הזעיק את המשטרה, אשר עצרה את הנתבע, בוצע חיפוש בביתו בנוכחות עובד התובעת בשם יוסי ברק ונמצאו תכשיטי כסף, זהב, סגסוגת וסכום במזומן בסך 223,000$. הנתבע הודה, כי סכומי הכסף נצטברו ממכירות זהב שגנב מהמפעל וסכום הכסף והזהב שנמצא בבית הנתבע, מתיישב עם החסרים וספירת המלאי, על פי דו"ח רואה חשבון, לפיה עד לסיום עבודת הנתבע, במהלך שנת 2011 נגנבה מהמפעל סחורה בסכום של 250,000$. 5. בחקירתו העיד עציוני, כי הינו מתנהל מול הלקוחות בחישובים של זהב טהור 24 קרט. דהיינו, גם אם הלקוח הביא זהב שאינו 24 קרט, הוא מתרגם אותו ל- 24 קרט ועל פי זה מתחשב עמו בכרטסת הזיכויים והחיובים, שקיימת לכל לקוח, כאשר הרווח של התובעת הינו 3% . בחודש נובמבר 2011 המלאי העסקי של התובעת היה 11 ק"ג זהב ובנוסף היה זהב של לקוחות. לדבריו, 4 ימים טרם מעצר נתבע, היה חסר בבית העסק זהב כ- 5 ק"ג וכך העיד במשטרה. הוא קיבל בחזרה מהמשטרה קופסה עם סגסוגות נחושת - הכוונה לתוספות שמוסיפים לזהב טהור כדי להורידו מ - 24 קרט והיה זהב במשקל 300 גר' במשקל של זהב טהור 24 קרט. 6. עד ועובד התובעת מר יוסי ברק, אשר מועסק אצל התובעת מזה 20 שנה, הצהיר, כי במפעל יש תמיד כמויות זהב גדולות. על פי עדותו, כ- 10 ימים טרם מעצרו של הנתבע, עציוני נלחץ מחסר גדול בזהב במפעל ועובדת בשם דליה אמרה לו שהיא חושדת שהנתבע גונב זהב, לאחר שמצאה שקית זהב על הרצפה. כך גם הצהירה עובדת התובעת דליה חמאוי. 7. יוסי ברק הצהיר, כי בבדיקה שערכו הוא ועציוני במצלמות האבטחה, גילו שהנתבע גונב זהב מהמפעל והם הזעיקו את המשטרה. כאשר הגיע ביחד עם השוטרים והנתבע לביתו, העלה אותם הנתבע לדירה אחרת ולא זו שבה התגורר. בדירת הנתבע היה אדם נוסף ועל השולחן היו תכשיטי כסף שמיוצרים על ידי התובעת, שקיות סגסוגת ושקיות עם כמות גדולה של דולרים מסודרים בחבילות. הנתבע טען שאין בדירה דבר, עד שיוסי ברק מצא בניאגרה שקית זהב. אז פתח הנתבע מגירה בארון שבה היה זהב נוסף. במשטרה העיד יוסי ברק, על מה שראה בשלושה מקרים מתוך המקרים שצולמו במצלמות האבטחה, ולא חיפש צילומים נוספים. תמצית טענות ההגנה 8. הנתבע עובד בישראל על פי אשרה המתחדשת כל 3 חודשים, עבד אצל הנתבעת בעבודות כלליות ולמד לעשות תכשיטים. את גילאי - בן דודו, פגש הנתבע בשנת 2010 ובמחצית השנייה של השנה הם עברו לגור יחדיו בשכירות בסך 1,200 ₪ לחודש. הנתבע נתן לגילאי את כספו לשמירה ובסה"כ הצטבר לו סכום של 4,500 $. הנתבע מודה, כי התפתה לגנוב מהתובעת כדי לעזור לאמו, ביום 25.5.11 החל לגנוב מהתובעת כמויות זהב קטנות. הוא ביצע את הגנבות כ- 15 פעמים במשך חודש עד למעצרו ובסה"כ גנב כקילו מאתיים זהב, שנתפס בביתו. הוא נהג לקחת זהב מהתנור ומהרצפה סמוך לכספת, ולאחר ששקל את כמויות הזהב שלקח מספר פעמים, הצטבר זהב בכמות של לקילו מאתיים. 9. בחיפוש בביתו, מצאה המשטרה את הזהב בשקית שהנתבע החביא בניאגרה וטבעת על השולחן. בנוסף, מצאו השוטרים מתחת למזרון של המיטה של גילאי 224,250$ מתוכם, 4,500$ ששמר גילאי עבור הנתבע. טוען הנתבע, כי כל יתרת הכסף שנמצא על ידי המשטרה שייך לגילאי, אשר לא ידע אודות הגניבה. התובעת קיבלה חזרה את הזהב וכן פיצוי בסך 55,000$ שנפסקו לו -4,500$ של הנתבע והשאר של גילאי שהסכים לעזור לו. 10. לטענת הנתבע, התובעת אינה מציינת מהם החסרים המשמעותיים או הכמויות הגדולות המפורטים בכתב התביעה, ומדובר בטענות כלליות ובעלמא. הנתבע מכחיש את כל טענות התביעה וטוען כי אין כל בסיס להעברת נטל ההוכחה אליו. הנתבע בחקירתו העיד, כי במשטרה הודה בארבע גנבות שביצע ואותם ראה במצלמה, וכי בכל 15 הגנבות סה"כ גנה 1,200 ק"ג זהב. הנתבע אישר, שבחקירתו במשטרה טען שלא ידע שבדירה בה התגורר היה סכום כסף במזומן בסך 230,000$ ואינו יודע של מי הכסף. לדבריו, הכסף היה בשקית מתחת למזרון והוא נתן לגילאי לשמור על כספו, למרות שגילאי נעדר מהבית שעות רבות ממנו. כשהופנה הנתבע לכך, שגילאי אמר במשטרה שהנתבע ידע שיש בדירה כסף, השיב הנתבע, שפעם אחת כן ראה אך לא ידע כמה כסף יש בשקית. 11. עד ההגנה גילאי אפורקי, העיד כי הינו בן דודו של הנתבע אשר התגורר עמו באותה דירה, והנתבע נתן לו לשמור עבורו, במצטבר, סכום של 4,500$, אותם שמר עם כספיו בשקית מתחת למזרון, ושם מצאו אותו השוטרים. מתוך כספים אלה 50,000$ שייכים לחברו בשם דיוויד, אשר הגיש תצהיר בתיק הפלילי אך לא הגיע לעדות. היתרה בסך 169,750$ שייכת לו וסכום זה נאסף מכספים שצבר מעבודתו בארץ משנת 2008. בחקירתו העיד שדיוויד עזב את הארץ והוא אינו יודע את משפחתו, אך ידוע לו שעזב את הארץ. 12. לדבריו החזיק במספרה מצליחה, אך לא היה לו כוח לעבוד ומכר אותה לאדם בשם מוחמד. גילאי הופנה לעדות נור, מעסיקו בשטיפת מכוניות אשר העיד שהוא לא עבד בשלושת החודשים האחרונים טרם מעצר הנתבע, והשיב כי עזב כיוון שלא הרגיש טוב, כך גם כשהופנה לכך שאולם האירועים פוסידון, שבו לדבריו עבד, נסגר שנתיים קודם למעצר הנתבע, והבעלים אמר שכלל אינו מכירו. לעומת עדות הנתבע ששקית הכסף הייתה מתחת למזרון, טען גלאי שהיא הייתה בארון שלו ובמזרון מצאו רק זהב. דיון 13. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה בשאלה, מהי כמות הזהב שגנב הנתבע מבית העסק של התובעת, והאם הכסף שמוחזק בידי המשטרה ונמצא בבית הנתבע, כולו ממכירת הזהב שנגנב מהתובעת. אין חולק שבהליך הפלילי הורשע הנתבע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון ונידון למאסר בפועל. בנוסף, הנתבע נתן הסכמתו להשיב לתובעת, מתוך הכספים שנתפסו בביתו 55,000$ והזהב שנתפס בביתו ע"י המשטרה, המוערך ב- 16,000$ הושב לתובעת. ביום 6.7.11 הוטל עיקול על סכום של 224,250$ שמוחזק ע"י משטרת ישראל ושנתפס בדירה בה מתגוררים הנתבע ובן דודו גילאי. 14. צודק ב"כ הנתבע, שלגבי גניבה ממעביד יש להוכיח את הגניבה על כל חלקיה, בדרגת שכנוע הגבוהה מהמשפט האזרחי, ובמקרה דנן, הנתבע הורשע בגניבה ממעביד במשפט הפלילי. בהכרעת הדין בתיק הפלילי נקבע, לגבי המחלוקת בתביעה דנן, שהמאשימה טענה, שכל הכסף שנמצא בביתו של הנתבע הינו פרי מכירת הזהב שנגנב, הנחה שמתיישבת עם עדות בעל העסק. נקבע שם, כי ביהמ"ש שוכנע שסכום הגניבה עולה משמעותית על 16,000$ וכוללת זהב ותכשיטים שלא נתפסו בבית הנתבע, אך לא ניתן לקבוע שסכום הגניבה מתקרב לסך 224,250$. עוד נקבע, כי המסקנה שהגניבה הינה מעבר לזהב שנמצא בבית הנתבע, התבססה על צפייה בסרטי האבטחה, המצביעה על נטילת חומרים שונים ומגוונים מעבר לסגסוגות שנמצאו בבית הנתבע, בכמויות שונות שנשקלו על ידי הנתבע. כן נצפה הנתבע נוטל חומר מעל התנור ששם נמצא רק זהב טהור, וזה לא נתפס ברשותו, ולכן אינו כלול בזהב שנתפס, אם כי לא ניתן לדעת מצפייה זו מהי כמות הזהב שנגנב. 15. ביהמ"ש נתן משקל לעדות הבעלים לגבי החסר בעסק, אם כי נקבע שמבחינת כמות הזהב שנגנב קשה לסמוך על עדותו, וגרסתו הושפעה מהכסף שנגנב בבית הנתבע. כן נקבע שמעדות הנתבע עלה, כי הוא יודה רק במה שהוכח ממילא. מעדויות הנתבע במשטרה ובתביעה דנן עולה, שכאשר הוצגו לנתבע במשטרה 4 סרטים בהם צולם כשהוא מוציא זהב מהמפעל, הוא הודה ב-4 גניבות בהתאם, לאחר שפוענחו את כל הסרטים הוא הודה ב-15 - 16 גניבות. דהיינו, הנתבע מודה רק במה שהוכח, תועד וברור. אין לקבל את גרסתו, שהגניבות בוצעו רק במועדים בהם צולם במצלמות האבטחה, ורק ביום שהחלו לצלם את בית העסק במצלמות אלו. 16. בהכרעת הדין, ביהמ"ש גם קבע שעדותו של גילאי לפיה הכסף שנתפס שייך לו, אינה עדות אמינה ודבריו אינם מסתדרים על שום חישוב ברור שהגניבה הינה מעבר לזהב שנגנב, אך לא הוכח מעבר לכל ספק סביר, כנדרש במשפט פלילי, שכל הכסף שנתפס בבית הנתבע מקורו בזהב שנגנב. דהיינו, ברור מעל לכל ספק, שהנתבע גנב זהב בכמות העולה בהרבה על זה שנתפס ע"י המשטרה בביתו, ומדובר בזהב טהור. 17. מנהל התובעת צרף לתצהירו מכתב מרו"ח לפיו, המלאי המחושב שנגנב הינו 5,972 ק"ג זהב. בעדותו העיד מנהל התובעת, כי בית העסק מתנהל כך שלכל לקוח יש כרטסת עם "חיובים וסיכויים" של הזהב שמסר והזהב שקיבל והמלאי שלו ושל הלקוחות נע בין 8 ק"ג ל- 15 ק"ג. התובעת לא הציגה כרטסות אלה, אך כדי לדעת מהו משקל הזהב שנגנב, יש להתבסס על חוו"ד רואה החשבון של התובעת, וזאת בצרוף הסתירות בעדויות ההגנה. 18. בעדות הנתבע וגילאי סתירות לגבי ידיעת הנתבע אודות הכסף שנתפס, מקום אחזקת הרכוש, מספר הגניבות, ומשכורתו של גילאי. הנתבע הודה כי ביצע במשך חודש אחד 16 גניבות של זהב מבית העסק של התובעת. לעומת זאת, העיד במשטרה שהגניבות התבצעו כשבוע לפני שנתפס, במשך 4 ימים, כל יום החל מהחמישי ביוני ועד השביעי ביוני (שורה 14 לחקירתו במשטרה). כאשר הוצג בפניו במשטרה סרט צילומי האבטחה בו נראה שהוא לוקח זהב ביום 20.6.11 בשעה 10:17, בשעה 11:18 ובשעה 14:34 טען ששטף את הזהב ולא לקח אותו, לקח גומי וקופסת פלסטיק. במשטרה העיד הנתבע כי במשך 4 ימים גנב 1,200 ק"ג זהב, (חקירתו במשטרה מיום 30.6.11 שורות 14 - 13). בעדותו הודה כי ביצע גנבות לפחות 16 פעמים, אם גנב 16 פעם על פי הודאתו בחקירתו הרי שגנב כ- 4,800 ק"ג. 19. גילאי העיד שהוא בארץ מאז תחילת שנת 2008. הנתבע נעצר בחודש יוני 2011, דהיינו 3 וחצי שנים לאחר שגילאי הגיע לארץ. בהנחה שגילאי עבד מהיום הראשון להגעתו ארצה, כדי להרוויח 250,000$ היה עליו להרוויח כ- 6,000$ לחודש שזה בלתי הגיוני ולא הוכח ולו בבדל של ראיה. לכך יש להוסיף הוצאות מגורים ומחיה, דהיינו שאם חסך 250,000$ ב - 3 וחצי שנים הרי הרוויח הרבה מעבר לכך. כאמור לעיל בהכרעת הדין, נקבע שעדותו של גילאי לפיה הכסף שנתפס שייך לו, אינה עדות אמינה ודבריו אינם מסתדרים על שום חישוב וברור שהגניבה הינה מעבר לזהב שנגנב. גילאי, וממילא גם הנתבע, לא הוכיח ש- 50,000$ שייכים לחבר בשם דיוויד שלא הובא לעדות. יתרה מכך, בחקירתו במשטרה (מיום 25.6.11) טען שאף אינו יודע את שם משפחתו של דיוויד ובחקירתו מיום 28.6.11 אמר כי אין לו את מספר הפלאפון של דיוויד, וכדי לדבר עמו, הוא "מגיע" אל חבריו, שאינו יודע את שמם ומכיר רק את פניהם. 20. בחקירתו במשטרה אמר גילאי שהכסף היה בארון הבגדים והזהב מתחת למיטה, שם רק הנתבע מנקה. בעדותו בביהמ"ש העיד שהכסף היה מתחת למזרון, עליו ישנו הוא והנתבע. ככל שהכסף הוחזק מתחת למזרון במיטה עליהם ישנו הנתבע וגילאי, אין ספק שהנתבע ידע אודות שקית הכסף. גילאי לא הוכיח שהייתה לו מספרה וכי מכר אותה ב- 35,000$ , הוא לא העיד איש מעובדי או לקוחות המספרה ולא את מוחמד, שלטענתו קנה ממנו את המספרה. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. גילאי אף לא הציג הסכם מכירה של המספרה, ולא הוכיח שעבד במקומות אותם ציין בתצהירו. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) אין כל הגיון בטענת גילאי, לפיה הוא מכר את המספרה מפאת בעיות שחל כאבי גב, ועבר לעבודה קשה יותר, של נקיון באולם שמחות שרחיצת מכוניות. 21. עד ההגנה, מר נור אלסוואי הבעלים של עסק של שטיפת מכוניות החל משנת 2010, העיד, כי העסק היה קודם לכן בבעלות אחיו. לדבריו, גילאי, עד ההגנה, עבד במשך כשנה בשני העסקים לשטיפת מכוניות שבבעלות משפחתו, באזור התעשייה ובגן הורדים הוא עבד כשנתיים וחצי. הוא עבד כ- 25 ימים בחודש, בשכר של 120 ₪ ליום ובעסק השני 230 ₪ ליום . להערכתו יחד עם הטיפים הוא היה מגיע ל-12,000 ₪ לחודש, כאשר עבד משעה 07:30 בבוקר עד 21:00. ולפעמים יותר שעות. שכרו היומי היה מגיע ל-400 ₪ וביום שישי עד 500-600 ₪, כולל טיפים. שכרו של גילאי היה זהה לשכר שאר עובדיו, ואת גובה הטיפים הוא יודע מעובדים אחרים. לא העידו עובדים אחרים שזהו היה שכרם, ודברי לגבי אי הבאת עד יפים גם לכאן. לדבריו גילאי אדם חרוץ, וחיפש לעבוד ולעשות כסף. הוא לא גנב, הוא לא עשה רע לאף אחד. הוא עושה את העבודה שלו והולך. 22. לדבריו, בכל אחד משני העסקים לשטיפת מכוניות היו 5-6 עובדים ובעת הצורך היו עובדים נוספים. לעובדים מונפקים תלושי שכר, למעט לגילאי, שלו אי אפשר היה לתת תלושים כיוון שלא היה לו חשבון בנק ובתחילה, היה לו אישור עבודה, אבל רק באזור צפון הארץ, ואסור היה לו לעבוד באיזור המרכז. לאחר מכן הוא קיבל אישור לעבוד במרכז והמשיך לעבוד בעסק שלו. על פי עדותו, גם לאחר שגנאי קיבל אישור עבודה, לא הונפקו לו תלושי שכר, ולא ידע להשיב מדוע. עוד השיב, "זו אמת. באתי לעזור לו. באתי להגיד את האמת. " 23. נור אלסוואי העיד, כי שילם לגילאי במזומן, כיוון שאין לו חשבון בנק, לא דיווח אודותיו לביטוח לאומי, לא שילם עבורו קרן פנסיה, לא שילם לו הבראה וחופשה, במשך 3 שנים. לדבריו, פרט לגילאי, כל שאר העובדים מקבלים תלושי שכר, ולא היה לו כל הסבר מדוע גילאי לא קיבל תלושי שכר. איני מקבלת את עדותו של עד זה. אין כל הסבר הגיוני לכך שדווקא לגילאי לא הונפקו תלושי משכורת, ועל פי עדותו של נור אלסוואי הוא בא להעיד כדי לעזור לגילאי. כמו כן איני מקבלת את עדותו של נור אלסוואי לגבי הסכומים שהרוויח גילאי, כפי שיפורט להלן. 24. כאשר נשאל נור אלסוואי : "ש. בתלושים של העובדים האחרים שלך רואים משכורות של בערך 14,000 ₪ נטו?" השיב: "ת. לא, הוא עושה טיפים. הנטו הוא לפי יומית, יוצא לו 2,500 ₪ לחודש משכורת. הטיפים והמשכורת ביחד מגיעים ל-12,000 ₪. ש. על הטיפים שזה בערך 10,000 ₪ אתה לא מדווח לאף אחד, נכון? ת. למה, על טיפים צריך לדווח? ש. אם אתה שואל אותי אז כן. אתה מדווח? ת. לא. ש. נסכם את זה שתלוש ממוצע של עובד שלך בעסק זה 2,500 ש"ח? ת. כן. 25. איני מקבלת עדות זו. אין זה הגיוני שבגין שכר עבודה של 2,500 ₪ לחודש , קיבל כל עובד 10,000 ₪ לחודש כטיפ. איש מעובדי מכון השטיפה, לא העיד שאלה סכומי הטיפים שהרוויחו כל חודש, ודברי לעניין אי הבאת עד יפים גם לכאן. יש לחשב את משכורתו של גילאי לפי 2,500 ₪ לחודש במשך 3 שנים וסה"כ 90,000 ₪ וגם אם היו עבודות נוספות וטיפים, הרוויח לכל היותר, בכל תקופת עבודתו, 150,000 ₪ שזה הרבה מעבר למשוער. מסכום זה יש להפחית הוצאות מחיה וכו'. מכאן שאין כל הסבר ו/או כל הגיון בטענה, שגילאי חסך 850,000 ₪. אין לקבל את עדותו גם לגבי אותו חבר עלום שנעלם- כביכול- לאחר שהפקיד בידי 50,000$ וויתר עליהם בקלות יתרה. מה עוד שגילאי כלל לא יודע את שם משפחתו וכיצד להשיגו. 26. איני מקבלת את גרסת ההגנה שהכסף שנמצא בבית הנתבע וגילאי, שייך לגילאי מחסכונות מעבודתו. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי הנתבע גנב כמויות זהב במשך כ- 16 פעמים, כאשר הודה שבמשך 4 גניבות גנב 1,200 ק"ג, מה שמביר לקביעה, שכמות הזהב שגנב בכל הגניבות מגיע ל- 5 ק"ג בקרוב. כמות זו תואמת את דו"ח רואה החשבון של התובעת. כן תואמת את הקביעה בהכרעת הדין, שבפועל גנב הנתבע מהתובעת כמות העולה משמעותית על 16,000$. סוף דבר אני מקבלת את התביעה במלואה וקובעת, כי כל הסכום אשר נתפס בביתו של הנתבע הינו ממכירת זהב שנגנב מהתובעת ולכן הכסף, המוחזק בידי משטרת ישראל, יועבר אליה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך 15,000 ₪. משפט פליליהרשעהגניבה