לטענת התובע התאונה ארעה מחמת החלקת האופניים על חצץ ואבנים שהיו מפוזרים על הכביש לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נפגע בכל גופו ובעיקר בשן- אשר נשברה ובאצבע שלישית בכף יד שמאל, ממנה נקטע הגליל הדיסטלי. מומחה רפואי בתחום האורטופדי- פרופ' שטהל, אשר מונה על ידי בית המשפט, קבע את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 5%. 2. הנתבעת- המועצה המקומית בתחומה ארעה התאונה, הכחישה את אחריותה, ולחילופין טענה לאשם תורם של התובע. בנוסף הפנתה הנתבעת לשיהוי הרב בהגשת התביעה, שיהוי אשר לטענתה, גם לה נזק ראייתי. עוד הכחישה הנתבעת את היקף הנזקים הנתבע וטענה כי המדובר בפגיעה קלה ובלתי תפקודית, אשר לא תשפיע על יכולת השתכרותו של התובע בעתיד. 3. מטעם התובע העידו: התובע, שכנו- אדם סואעד (להלן: "אדם"), אשר העיד כי ראה את התאונה בעת שהתרחשה וכן אחיו של התובע- יאסין (להלן: "יאסין"). כן הגיש התובע תמונות ממקום התאונה. מטעם הנתבעת לא העידו כל עדים שהם (תצהיר שהוגש מטעמה, נמשך על ידה מהתיק בהעדר התייצבות המצהיר). דיון: 4. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני, התרשמתי מעדויות העדים ושקלתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בסיכומיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. ראשית אציין לעניין טענת השיהוי, כי אכן בית המשפט מוסמך לדחות התביעה מחמת שיהוי, גם בתוך תקופת ההתיישנות. יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה מורה כי יש לנהוג בגישה מצמצמת בעניין וזאת על מנת שלא למנוע מבעל דין את זכותו לערכאות מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה בדין. בהתאם, רק בנסיבות נדירות תדחה תביעה מחמת טענת שיהוי, זאת כגון במקרים בהם יוכח כי המדובר בניצול לרעה של ההליך השיפוטי, או כשמדובר בהסתמכות של נתבע ושינוי מצבו לרעה עקב מצג של התובע כי ויתר על תביעתו. בדרך כלל ולמעט נסיבות נדירות אלו, יש לזכור כי איחור בהגשת תביעה, הוא כשלעצמו, אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה והשתהות כל עוד הינה בתחום תקופת ההתיישנות, הינה זכותו של התובע. ראה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים פ"ד נ"ז (5) 433, ע"א 410/87 פריד נ. יונגר פ"ע מה (3) 749. במקרה דנן, התובע אמנם הגיש תביעתו 7 שנים לאחר התרחשות התאונה. יחד עם זאת, בהיותו קטין בעת התאונה לא חלפה תקופת ההתיישנות ואף עמדו בפני התובע מס' שנים נוספות בטרם התיישנה תביעתו. זאת ועוד, הנתבעת לא פרטה אלו ראיות אבדו, אם בכלל, כתוצאה מהשתהות זאת וכיצד נפגעה הגנתה. מששוכנעתי, כפי שיפורט להלן, כי התאונה אכן התרחשה ומשמדובר בתובע שבעת התאונה היה קטין, אינני מוצאת כי יש למנוע מהתובע את יומו בבית המשפט בשל העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר שבגר. 5. שוכנעתי כי התובע אכן נפגע במועד הנטען וכי כתוצאה מהפגיעה נגרמו לו החבלות הנטענות, לרבות הקטיעה באצבע. מסיכום האשפוז מיום 29.7.04- יום התאונה, עולה כי התובע הגיע לבית החולים לחדר מיון לאחר פגיעה של קטיעה חלקית של אצבע 3 ביד שמאל, חבלת בית חזה וצוין במפורש: "סיפור של נפילה מאופניים". בהתאם לעדויות של התובע, אדם ויאסין, מצבו של התובע לאחר התאונה היה קשה. נזל ממנו הרבה דם והוא בקושי נשם (עמ' 8 שורות 10-13 וכן בעמ' 12 שורות 10-12). עוד תיארו העדים כיצד חיפש אביו של התובע את חלק האצבע שנקטע. לאור תיאור מצב התובע כאמור, לא סביר כי לאחר שהובא באמבולנס לבית החולים, היה למי ממשפחתו פנאי נפשי לרקום גרסת מרמה בקשר לתאונה. התיאור שניתן מיד בסמוך למקרה ובעת שמצבו של התובע היה מדאיג כאמור, מצביע על האותנטיות והמהימנות של התיאור ועל כך שהפגיעה ארעה אכן כתוצאה מהנפילה מהאופניים. בהערת אגב אציין, כי לב"כ הנתבעת הותר לשלוח למומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט שאלת הבהרה לעניין האפשרות כי קטיעת הגליל יכולה הייתה להתרחש כתוצאה מנפילה מאופניים. העובדה שהנתבעת לא מצאה לנכון להמציא לתיק את תשובות המומחה, מצביעה על כך שתשובתו הייתה חיובית (הגם בעצם קביעת הנכות בהתייחס לתאונה, כמתואר בחוות הדעת, יש כדי להצביע על הקשר כאמור). עדות התובע ואדם היו קוהרנטיות. תואמות ומהימנות, הן ביחס לנסיבות ומיקום התאונה, והן ביחס לאופי הפציעה. הן התובע והן אדם סימנו באופן דומה את כיוון רכיבת התובע, את הסיבוב שעשה על האופניים ואת מקום הנפילה בסיום הסיבוב. 2 העדים תיארו את האבנים שהיו מפוזרות על הכביש ואשר אף נראות בתמונות. לדברי 2 העדים המדובר במקום בו יש דרך קבע אבנים מפוזרות וחצץ. ראה בעדות אדם: "כן האבנים מפוזרות על הכביש אפילו עד היום... כן זה מפוזר שם... כל הזמן היו אבנים. כל מיני אנשים ברכב או משאית עוברים שם, זורקים שם למועצה לא אכפת מהמזבלה שיש שם" (עמ' 6 שורות 20,22,24-25). עדות התובע כי כשהרגיש שהוא נופל אחז בכידון של האופניים יותר חזק (עמ' 9 שורות 23-28), מסבירה את העובדה שבהתאם לעדותו ולעדות אדם, נפל כשהכידון עליו ולא עף מהאופניים, כפי שניסה ב"כ התובעת לרמוז בחקירתו. גם בעניין הסרת הגומיות מידיות הכידון, תאמה עדות התובע, את עדות יאסין, אשר העיד אף הוא, כי הגומי מהכידון נחתך וכי הכידון היה "בלי גומי בצדדים, אפשר להכניס אצבע" (עמ' 18 שורה 7). התיאור התואם את מקום הנפילה, אופי הנפילה והשתלשלות הדברים בעת הפציעה (החיפוש אחר האצבע, הבאת התובע לביתו, מעורבות אביו בחיפוש האצבע והזמנת האמבולנס), כל אלה שכנעו אותי כי אכן התובע נפגע בתאונה בנסיבות הנטענות על ידו. עוד אציין כי לא מצאתי בכך שהתובע לא זכר, או הכחיש, פציעות קודמות, או אחרות אשר אירעו לו, חלקן בהיותו קטין (אף אחת מהן לא הובילה לכאורה לנכות או לפגיעה משמעותית), כדי להוות פגיעה במהימנותו באופן כזה שיפגום בגרסתו ביחס לתאונה דנן ולנסיבותיה. גם בעובדה שהתובע לא זימן לעדות אחד בשם באסם סואעד, אשר שמו מופיע כעד בטופס תביעה על פי פוליסת תאונות אישיות שהגיש אביו בשמו, אין כדי לפגום במהימנות גרסתו. כאמור, התובע נפגע בהיותו קטין. לא התובע הוא זה שמילא את הטופס בשנת 2004. התובע ואדם העידו כי אותו באסם כלל לא נכח במקום התאונה. מאידך, הנתבעת שהגישה כמוצג את טופס ההודעה (נ/3), הבחינה מבעוד מועד בכך שבאסם מצוין שם כעד ולמרות זאת, בחרה שלא להעידו. בכך יש לעמוד דווקא כנגד גרסתה של הנתבעת. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). 6. בהתאם לנסיבות שתוארו לעיל, אני מקבלת את טענת התובע כי אחריותה של הנתבעת מושתתת, הן על עוולת הרשלנות והן על עוולת הפרת חובה חקוקה. בהתאם להלכה הפסוקה, אין מחלוקת כי רשות מקומית חבה חובת זהירות מושגית כלפי תושביה והמבקרים בתחומה. בנוסף, במקרה דנן, חבה הנתבעת גם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, אשר רכב על האופניים בכביש ציבורי. מן העדויות ומהתמונות שהוצגו עולה, כי על הכביש היו מפוזרות אבנים (במקום אחד יותר במרוכז ובכל הסביבה במפוזר). הנתבעת לא סתרה את טענת התובע כי המדובר בתמונות שצולמו בסמוך למועד התאונה ואשר משקפות את מצב הכביש כפי שהיה בעת התאונה. אדגיש כי הנתבעת נמנעה מלזמן כל עד רלוונטי שהוא, אשר יעיד, ולו באופן כללי, על נהלי ומועדי ניקוי הכבישים בתחומה. טענות בא כח הנתבעת בסיכומיו בעניין, הועלו בעלמא ולא נתמכו בכל ראיה שהיא. העדר כל עדות ספציפית לגבי ניקיון הכביש הרלוונטי, או עדות כללית לעניין ניקוי הכבישים בתחומה של הנתבעת, תומכים בטענת התובע כי המדובר בהזנחה של הכביש, וכי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בכך שלא נקטה באמצעים סבירים להסרת המפגע. אבנים המפוזרות על כביש בלב שכונת מגורים, בו מצויים ילדים, אשר אך טבעי כי גם ירכבו על אופניים באותו כביש, מהווה סיכון שעל הנתבעת היה לוודא הסרתו. מהעדויות שהובאו בפני עולה, כי לא היה זה מקרה חד פעמי, או פתאומי של שפיכת חצץ שטרם הספיקה הנתבעת לסלקו, אלא במצב הקיים דרך קבע באותו כביש. כאמור, העדר ראיה, או עדות לנהלי ניקיון הכבישים בתחומה של הנתבעת, עומדים כנגד גרסתה ומחזקים את טענות התובע לעניין אחריותה, ולכך שלא היה מדובר במקרה של אבנים שנשפכו בסמוך למועד התאונה. החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595. לפיכך,אי הצגת נהלי הניקיון, או עדות כלשהיא בעניין,עומדת כאמור כנגד גרסתה של הנתבעת. אם לא די באמור, הנתבעת חבה גם בגין עוולת הפרת חובה חקוקה: בהתאם לפקודת המועצות המקומיות, מוטלת על רשות המקומית חובה סטטוטורית לנקוט את כל האמצעים להסרת מטרדים, או מניעתם, בשטחים הציבוריים שבתחום שיפוטה. כתוצאה מחובה זו, חייבת הרשות לקיים פיקוח, תיקון, ניקוי והסרה על המכשולים בתחומה. במקרה דנן, הפרה הנתבעת חובה זו וכתוצאה מכך נפגע התובע. 7. אשם תורם- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי בנסיבות יש לייחס לתובע רשלנות תורמת. אמנם, בעת התאונה היה התובע קטין בן 14. יחד עם זאת, התובע העיד כי הוא זה שחתך את הגומיות מעל ידיות הכידון שכן היה עליהם ציור שלא אהב (עמ' 10 שורה 21-22). העובדה שהגומיות הוסרו, היא שתרמה לכך שהאצבע יכולה היתה להיתקע בתוך ידיות הכידון. זאת ועוד, המדובר בכביש אשר נמצא בסמוך לבית התובע, ובהתאם לעדותו ועדות עדיו, האבנים היו מפוזרות שם דרך קבע עוד לפני התאונה. למרות זאת, בחר התובע לבצע את הסיבוב באופניו דווקא בקרבת המקום בו היו האבנים כפי שנראה בתמונות, מפוזרות וצפופות יותר. לאור האמור, אני מעריכה את אשמו התורם של התובע בשיעור 25%. בשיעור זה יש כדי לבטא את חלקו של התובע בהתרחשות התאונה, שכן מחד כאמור, יכול היה התובע להיזהר ולא לבצע את הסיבוב בסמוך לריכוז האבנים, ואף לא היה צריך לחתוך את גומיות הידיות. מאידך, המדובר בקטין בו 14 אשר יכולת שיקול הדעת שלו והבנתו את הסכנות הצפויות מוגבלת. בשוקלי את מכלול השיקולים כאמור, אני קובעת את האשם התורם של התובע בשיעור 25%. 8. שיעור הנזק- כתוצאה מהתאונה נפגע התובע כאמור, בעיקר באצבע השלישית ביד שמאל. על פי חוות דעת המומחה הרפואי בתחום האורטופדי שמונה מטעם בית המשפט, נגרמה לתובע קטיעה חלקית של הגליל הרחיקני, נותר שריד ציפורן, צלקת שקועה ונכותו הצמיתה של התובעת עומדת על 5% נכות. התובע העיד כי ציוניו לא היו טובים, הוא לא סיים את לימודי בית הספר והוא עובד בעבודות פיסיות. אמנם, אין המדובר בפגיעה ביד הדומיננטית. יחד עם זאת, משמדובר בקטיעה של חלק מהאצבע ביחס לאדם שעבדותו פיסית והוא נעדר השכלה, יש בנכותו זו כדי לגרום לפגיעה בכושר השתכרותו ותפקודו. באת כח התובע הפנתה בסיכומיה לראשי הנזק כנטען בתחשיב שהגיש התובע ולהלן תפורט ההכרעה ביחס לראשי הנזק הנטענים: הפסדי שכר לעבר להורי התובע ועזרת צד ג'- התובע טען בתצהירו כי לאחר התאונה היה מצוי בתקופת אי כושר עד 6.9.04 וכי נעזר בבני משפחתו ובעיקר באימו כדי לבצע פעולות יומיומיות. עוד טען התובע, כי בימי אשפוזו היה אביו צמוד למיטתו בבית החולים ונעדר בשל כך מעבודתו. התובע לא זימן להעיד את אביו, או אימו, אשר לטענתו עזרו לו מעבר לעזרה הרגילה של הורים לילדיהם. יתרה מכך, התובע לא צרף כל ראיה ביחס לעבודתו של האב, גובה הכנסתו או אישור על העדרותו מהעבודה. יחד עם זאת, לאור המסמכים הרפואיים שצרף התובע ולאור תקופת אשפוזו, סבורתני כי יש לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום מתון על דרך האמדן בגין עזרת הוריו בתקופה הסמוכה לתאונה, ואני מעריכה עזרה זאת לעבר בסכום של 2,000 ₪ בלבד. משנכותו הצמיתה של התובע הועמדה על 5% בלבד, ומשלא מצאתי כל ראיה לכך שהתובע נזקק כיום לעזרה כלשהיא, אין מקום לפוסק לתובע עזרה לעתיד. הוצאות רפואיות- התובע צרף חשבונית בגין השתלת שן במקום השן שנשברה בתאונה בסכום של 6,000 ₪, התובע הודה כי טרם שילם את חובו לרופא השיניים, אך אין כך כדי למנוע זכותו לפיצוי בגין חוב זה, אשר נותר לו עקב הטיפול שקיבל בעקבות התאונה. מעבר לכך, לא צירף התובע ולו קבלה אחת על הוצאות רפואיות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק) התובע לא הוכיח, כי הטיפולים הרפואיים להם נזקק אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. לפיכך ובהעדר ראיה להוצאות רפואיות נוספות להן נזקק, או יזקק התובע בעתיד, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 6,500 ₪ בלבד, וזאת בגין טיפול השיניים בסך 6,000 ₪ ולאחר שהבאתי בחשבון על דרך האמדן סך נוסף של 500 ₪ בגין הוצאות נסיעה לבדיקות הרפואיות נשוא המסמכים הרפואיים שהגיש. הפסדי שכר עד היום ולעתיד- התובע העיד כי מגיל 16.5-17 הוע עובד, בכל מיני תחומים. כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי יש בנכותו הרפואית של התובע השפעה כלשהיא על כושר השתכרותו, במיוחד מאחר שמדובר באדם נעדר השכלה, העובד בעבודות פיסיות. לאור נכותו הרפואית של התובע והעובדה שקיימת אפשרות כי תשפיע על השתכרותו בעתיד, שוכנעתי כי יש לפצות את התובע בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילו ואת השכר הממוצע במשק כיום, אולם בחישוב אקטוארי חלקי בלבד. משמדובר בנכות של 5% בלבד, אין מקום לחישוב אקטוארי מלא ואני מעריכה את הפסדי השתכרותו של התובע לעתיד על דך האמדן בשיעור גלובלי (אשר חושב על ידי באופן חלקי מהסכום המתקבל בחישוב אקטוארי),ע"ס של 60,000 ₪. כאב וסבל- בשים לב לגילו הצעיר של התובע בעת התאונה, לאשפוזו ולנכות הרפואית שנקבעה לו בגין קטיעה של חלק מהאצבע ולאחר ששקללתי כל הנתונים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סכום כולל של 25,000 ₪. סה"כ סכום הנזקים עומד לפיכך על 93,500 ₪ (עזרת צד ג' לעבר- 2,000 ₪, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- 6,500 ₪, כאב וסבל- 25,000 ₪, הפסדי שכר לעתיד- 60,000 ₪). מסכום זה, יש להפחית כאמור 25% אשם תורם. לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 70,125 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% והחזר אגרה משוערכת. סכומים אלו ישולמו לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אופנייםכביש