1.בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין וכן עקב הגשתה ללא אישור בית המשפט של פשיטת רגל. 2. כבר בפתח הדברים יצוין כי לפי החומר שבתיק בית המשפט ניתן צו כינוס נגד התובע. אין לפניי כל ראיה לכך שהתובענה הוגשה באישור בית המשפט של פשיטת רגל ואפילו לא על דעת כונס הנכסים הרשמי (או המנהל המיוחד או הנאמן, אם מונו). כב' הרשמת בונדה ביקש התייחסות של כונס הנכסים הרשמי לנושא זה, אך התייחסות כזו לא ניתנה, אף שלפי החומר שבתיק בית המשפט, ההחלטה נמסרה. מעת שחלפו חודשים ארוכים יש מקום ליתן החלטה בבקשה לגופה. עם זאת, אין מנוס אלא מלציין את התקלה הנגרמת כתוצאה מהיעדר ההתייחסות. הנתבעת נדרשת להגיש בקשה ותגובות, בית המשפט נדרש ליתן החלטה, כל אלה הליכים הגוזלים זמן שיפוטי, משאבים והוצאות כאשר בסופו של דבר עקב הליכי פשיטת הרגל אין מי שייתן את הדין על כך. רקע: 3. הנתבעת אחזה בחמש המחאות משוכות על ידי התובע, בסך של 20,000 ₪ כל אחת (להלן: ההמחאות). ההמחאות הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל. בהליך אחר, שהתקיים בת"ט 29183-07-10, נדחתה בקשת התובע להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע ההמחאות. בהחלטה שניתנה ביום 13.5.11 קבע כב' הרשם לכנר כי אין נימוק המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות. מעבר לכך, לגופו של עניין, קבע כב' הרשם כי בנושא סיכויי ההגנה אין לתובע (כאן) הגנה ממשית נגד ההמחאות (להלן: החלטת הרשם). בהמשך, פתחה הנתבעת כאן נגד התובע בהליכי פשיטת רגל. הליכים אלו החלו עוד בחודש 6/10, אך עוכבו עד לקבלת החלטת הרשם. לאחר שניתנה החלטת הרשם ההליכים חודשו, ובית המשפט של פשיטת רגל נתן צו כינוס, זאת ביום 3.8.11. בהחלטה קודמת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לו סמכות, לפי הדין, לדון בטענות כנגד החוב הפסוק לפי החלטת הרשם. החלטה זו אושרה בבית המשפט העליון (להלן: החלטת המחוזי). התביעה הנוכחית: 4. התובע הגיש תביעתו הנוכחית בגין ההמחאות. יש לציין, כי התביעה עצמה מנוסחת באופן בלתי ברור, אך העובדה שהיא עוסקת בהמחאות עולה מהאמור בעמ' 2 לכתב התביעה. ככל שניתן להבין, טוען התובע בכתב התביעה כי ההמחאות סוחרו לנתבעת כאן שלא כדין (חלק ב' לכתב התביעה). התובע טוען כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, ואינה יכולה להיות מוגדרת כזוכה או כאוחזת כשורה בהמחאות. התובע טוען כי לא התקיים דיון לגופו של עניין בטענותיו הנוגעות להמחאות (חלק ג' לכתב התביעה). החלטת הרשם דנה בהארכת מועד. החלטת המחוזי אף היא לא דנה לגופו של עניין, בהיעדר סמכות לעשות כן. טענות הצדדים: 5. הנתבעת טענה כי החלטת הרשם מהווה מעשה בית דין בנושא ההמחאות, ועל כן דינה של התביעה סילוק על הסף. עוד טענה כי תביעה זו היא קנטרנית וטורדנית, לאחר שהתובע נדחה בשלוש ערכאות, הן על ידי הרשם (בנושא ההתנגדות), והן על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון (בנושא הוצאת צו הכינוס). הנתבעת ציינה, מעבר לאמור, כי התובע אינו רשאי להמשיך בהליך ללא קבלת אישור כונס הנכסים הרשמי. התובע טען כי הנתבעת איחרה בהגשת הבקשה. כן טען, שלא מתקיים מעשה בית דין מאחר שלא היה דיון לגופו של עניין. עוד טען, כי התביעה הוגשה לפני שניתן צו כינוס ועל כן, אין צורך בעמדת הכונס, וגם לכונס הנכסים הרשמי אין מעמד באשר להמשך התביעה. דיון: 6. דין התביעה להידחות על הסף. 7. במאמר מוסגר אציין כי לא ברורה כלל עילת התביעה של התובע, שכן כתב התביעה מבוסס על המחאות שהתובע משך, כך שעילת התביעה מוקנית לנתבעת (שאף הגישה בגינה בקשה לביצוע שטרות בעבר, בקשה שהתקבלה). אף נושא זה הנתבעת עוררה, בצדק, בבקשתה. 7. לשאלת מעשה בית דין: קיומו של מעשה בית דין אינו תלוי בהכרעה לגופו של עניין. זה מכבר נקבע ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטין (ניתן ביום 8.3.09) כי מעשה בית דין קיים גם במקרה שבו טענות בעל הדין לא נדונו לגופן, בין אם לא התגונן, בין אם לא התייצב ובין אם מסיבה אחרת. הלכה זו אושרה בדנ"א 2699/09 רלה וינשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 30.8.09). אם כך, כל טענותיו של התובע באשר לכשרות האחיזה של הנתבעת או לנסיבות מתן ההמחאות, נבלעו בהחלטת הרשם, גם אם דובר בהחלטה שאינה מתירה את הארכת המועד להגשת התנגדות, ואין מקום להעלותן בתביעה זו. יתר על כן, עיון בהחלטת הרשם מעלה כי הרשם התייחס לטענותיו של התובע גם לגופן ולסיכויי ההגנה, כך שטענתו של התובע לפיה לא התקיים דיון לגופו של עניין, אינה מדויקת. 8. הנתבעת לא איחרה בהגשת בקשתה, נוכח העובדה שימי הפגרה אינם נספרים במניין המועדים ולפיכך, דין טענתו זו של התובע להידחות. 9. אשר לנושא הכינוס: אף אם בעת הגשת התובענה עדיין לא ניתן צו כינוס, הרי מעת שניתן, המשכה של התובענה תלוי באישורו של בית המשפט של פשיטת רגל או של הכונס. ניהול תובענה בבית המשפט (לבטח תובענה שעילתה לא ברורה, וקיים מעשה בית דין לגבי העניינים המועלים בה) הוא הליך הכרוך בהוצאות רבות. אם כך, לכונס, האחראי למקסום נכסי החייב, מחד, ומניעת יצירת חובות נוספים מאידך, עניין ממשי בשאלת ניהול התובענה, ולא בכדי מתבקש אישור של בית המשפט של פירוק או של פשיטת רגל לכל הגשת תובענה. אם כך, גם מהטעם שהוגשה תובענה זו, ללא אישור של בית המשפט של פשיטת רגל, וללא ידיעת כונס הנכסים הרשמי, לא ניתן להמשיך בה. סיכום: 10. התביעה נדחית. פשיטת רגל