נטען כי חשבון הבנק נוהל ע"י אחרים, במרמה, בשיתוף פעולה עם פקידי הבנק

נטען כי חשבון הבנק נוהל ע"י אחרים, במרמה, בשיתוף פעולה עם פקידי הבנק, כאשר המבקשת לא ידעה על פעילות זו. 3. המבקשת מתארת בתצהירה, כי מאז התייתמה מאמה, התגוררה אצל קרובי משפחה בטייבה, בנפרד מאחיה הלאל, אשר עבר להתגורר עם קרובי משפחה אחרים, גם כן בטייבה. המבקשת טוענת כי מאז פברואר 2009 ועד מרץ 2013 התגוררה, לצורך לימודיה, בעיר ג'נין. היא הגיעה לביקורים משפחתיים בטייבה, שם התארחה אצל קרובת משפחתה - חולוד חאג' יחיא. המבקשת טוענת שלא קיבלה מאחיה את התביעה. האח מגבה טענה זו בתצהירו. 4. לשיטת המבקשת, דבר מתן פסק הדין נודע לה עת ביקשה לחדש את רישיון הנהיגה. התברר לה שקיימת הגבלת חידוש רישיון כתוצאה מהליכי הוצאה לפועל. או אז, פנתה לבא כוחה שהדריך אותה לצלם את מסמכי תיק ההוצל"פ ואז נודע על פסק הדין. המבקשת טוענת כי הצהרות השליח כוזבות, כי לא מסר לידיה אזהרה ובוודאי שלא מסר מסמכים לאמה שנפטרה לפני שנים רבות. אף השם ענאן או עדנאן אינו מוכר. המבקשת טוענת כי השליח מסר מידע כוזב ביודעין, כשהצהיר שאימת את עובדת מגוריה בכתובת בה מסר את התביעה. כאמור, שם התגורר אחיה בלבד. 5. המבקשת מודה שחתמה על מסמכי פתיחת החשבון. עם זאת הצהירה כי מעולם לא ביקשה ולא קיבלה אשראי, או הלוואה. המבקשת טוענת כי מעולם לא קיבלה את דפי התנועות בחשבון או מסמכים אחרים הקשורים בחשבון. לגרסתה, בוצעו בחשבון פעולות במרמה, באופן שיטתי, כפי שנהגו לעשות בחשבונות נוספים שנוהלו באותו סניף. המבקשת צירפה כנספחים ט(1) ו-ט(2) דפי בנק, המעידים על הפקדת צ'ק בסך 80,000 ₪ בחשבון. המבקשת מכחישה שהפקידה צ'ק זה בחשבונה או כי הסבה אותו לחשבונה. כמו כן, מכחישה המבקשת קבלת הלוואה כמפורט בנספח ט(2). לשיטתה, לא הגיוני שהמשיב יתן לה הלוואה בסכום זה, בהיותה סטודנטית חסרת הכנסות. 6. המבקשת טוענת שלא משכה כספים מהחשבון, לא החזיקה כרטיס חיוב או שיקים. המבקשת טוענת כי מעולם לא הייתה בעלת רכב מסוג מזדה (או אחר) ולא שיעבדה רכב למשיב. הבירור שעשתה העלה, כי הרכב ששועבד להבטחת החזר האשראי השתייך ליוסף יצחק, מי שעבד בחברת מוקד אסיף בע"מ (להלן: "החברה") ונקט מעשי מרמה כלפי המשיב. המבקשת טוענת כי לא פגשה באדם זה מעולם. 7. המבקשת חושפת בתצהירה את המעשים שבוצעו בסניף הרלוונטי של המשיב, כפי שהם נלמדים מההליכים בת.א. 53566-02-11 במסגרת תביעה של המשיב נגד אמיר חאג' יחיא, ובפרט ע"י עובד המשיב בשם מוחמד אבו עיטה (להלן: "אבו עיטה"). בין היתר, נחשף כי לכאורה, תחת מתן הלוואה בסך 50,000 ₪ לבקשת אמיר, הועברו לחשבונו 100,000 ₪, כאשר מהם קיבל 50,000 ₪, והיתרה הועברה ע"י אבו עיטה לחשבון החברה. 8. המבקשת מוסיפה ומתארת השתלשלות דומה, שהביאה להגשת תביעות נגד אימן ג'בארה בתיקים 40570-08-11 ו-15963-04-11. אף באותם מקרים מעורבים החברה ואבו עיטה. לשיטת המבקשת, לנוכח חשיפת המרמה, הסכים המשיב ששתי התביעות שהוגשו נגד אימן ג'בארה, יידחו על הסף. 9. לאור האמור, טוענת המבקשת כי המשיב, באמצעות עובדים מטעמו, אפשרו לצד ג' לבצע פעולות בחשבון שנרשם על שמה, ללא ידיעתה והסכמתה, תוך שעובדיו פועלים בשיתוף פעולה וקנוניה עם צדדי ג'. 10. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לעניין מסירת התביעה, טוען המשיב כי המבקשת מתחמקת מלציין את כתובת מגוריה הקבועה מאז גיל 3 (עת התייתמה), ולמעשה מתארת מצב שבו היא חסרת מקום מגורים קבוע. עוד יותר מכך, בטפסי פתיחת החשבון, שנחתמו כשהייתה בת 19, ציינה המבקשת את מענה כמען שבו בוצעה מסירת התביעה בפועל (לידי אחיה - מסירה שאיננה מוכחשת). לדידו של המשיב זוהי הכתובת הרשומה והידועה של המבקשת, לפחות מעת פתיחת החשבון. טוען המשיב שהעובדה כי המבקשת למדה בג'נין, איננה מפקיעה את מקום מגוריה הקבוע בטייבה, שם נמסרה התביעה. לעניין זה מסתמך המשיב על פסה"ד בעניין רע"א 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל, פ"ד לו(1) 485 (להלן: "הלכת פרושינובסקי"). 11. א. מגדיל המשיב וטוען, שאף אם נצא מנקודת ההנחה כי לא התקיימה המצאה כדין של התביעה למבקשת, אין מקום לביטול פסה"ד. לגרסתו, קיימת ידיעה ממשית וברורה על קיומו של ההליך. קרי - האזהרה הומצאה כדין, למבקשת עצמה, אשר סרבה לקבלה. כמו כן, ננקטו הליכים לביצוע פסה"ד, לרבות עיקולי מטלטלין והוצאת מעוקלים, ולרבות תפיסת כספים של המבקשת בחשבונה בבנק הדואר (במועדים המפורטים בסע' 17 לתגובת המשיב). ב. עוד יתירה מכך, המבקשת פנתה ביום 17.04.2013, באמצעות ב"כ דאז עו"ד מוחמד חאג' יחיא, וביקשה: מצד אחד - לקבל את מסמכי התיק, ומצד שני - לנהל מו"מ לסילוק החוב. ג. מכאן, שלכל הפחות איחרה המבקשת את המועד להגשת בקשתה לביטול פסק הדין, מבלי שביקשה להאריך המועד להגשת הבקשה, וללא נימוקים המצדיקים את האיחור, או מסבירים אותו. 12. לטענת המשיב, השתהות המבקשת בהגשת בקשה לביטול פסק הדין, הגם שידעה עליו זה מכבר, יצרה אצלו ציפיה והסתמכות על סופיות הדיון, ולא נמצא הסבר בבקשה מדוע מוצדק לפגוע באינטרס זה. 13. עוד טוען המשיב כי חשיבות העניין העומד לדיון איננה טעם המצדיק, כשלעצמו, הארכת מועד, אלא יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים. עוד טוען המשיב כי יש להימנע מגישה סלחנית למחדלים פרוצדוראליים במקרים בהם בעל הדין החודל מיוצג ע"י עו"ד, ונטען באופן כללי וסתמי "שהפרוצדורה אינה מיטת סדום". הפרוצדורה נשענת על שיקולים מהותיים שיש לכבדם. לדידו, פסק הדין אינו פגום אלא ניתן כדין. המבקש ידעה שעליה לבקש רשות להתגונן אך בחרה לא לעשות זאת. המבקשת הגדילה לעשות והסתירה את פנייתה באמצעות עו"ד למשיב, עובדה המפריכה את גרסתה ומצביעה על חוסר תום לבה. התנהגותה מלמדת על התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה זלזול בחובתה כבעלת דין. 14. אליבא המשיב, למבקשת אף אין סיכויים בהגנתה, ולו לכאורה. לשיטת המשיב, הטענות לזיוף ומרמה נטענות ע"י המבקשת באופן כללי וסתמי, ללא פירוט כנדרש, חרף הרף הגבוה מהרגיל ביחס לטענות מסוג זה. כך, המבקשת לא התלוננה במשטרה על המעשים המיוחסים לפקידי המשיב או לחברה, המבקשת השתהתה בהעלאת הטענה. 15. לשיטת המשיב המבקשת פעלה אף פעלה בחשבון. נספח 5 לתגובה הינו בקשה לקבלת אשראי - חתומה על ידה; נספח 6 לתגובה הינו העתק מכתב שנשלח למבקשת ביחס לחריגה ממסגרת - מכתב שלא נענה, על המבקשת מוטלת חובה לעקוב אחר החשבון ולפקח פיקוח מינימאלי על הנעשה בו, והיא לא עשתה זאת. 16. המשיב טוען כי החברה לה מיוחסים מעשי מרמה היא בבעלות ובניהול אביה, אחיה ודודה של המבקשת. לכן, טענת המבקשת שאין לו כל קשר לחברה מוכחת כשקרית. הפניית תשומת הלב למקרים אחרים שארעו בסניף הרלוונטי לא תועיל, כאשר אין בדל הוכחה או טיעון כי אלה התרחשו גם בחשבונה של המבקשת. 17. תשובת המבקשת לטענות המשיב לא איחרה לבוא. המבקשת הכחישה את בקשת האשראי - נספח 5 לתגובה וטוענת כי החתימה שם מזויפת. המבקשת חוזרת ומדגישה כי במועד המצאת התביעה לאחיה התגוררה בג'נין ומעולם לא התגוררה עמו. האח מאשר שלא מסר את התביעה למבקשת מעולם. הא ראייה, כי מכתבו של המשיב למבקשת (נספח 6 לתגובה) אינו נושא כתובת כלשהיא. המבקשת מכחישה את קבלת האזהרה מהשליח עדי חורב וטוענת שהתצהיר שקרי. המבקשת טוענת שלא ידעה על עיקול כלשהו בחשבונה, קל וחומר על פתיחת תיק הוצל"פ. אשר לייצוגה בידי עו"ד חאג' יחיא, טענה שאינה זוכרת את מועד חתימתה על י פוי הכח. מאחר והאחרון לא פעל בעניינה פנתה לבא כוחה הנוכחי. מכל מקום, גם אם ידעה על ההליכים עת פנתה לעו"ד חאג' יחיא, הרי לא צודק שהמשיב ימשיך לאחוז פסק הדין לזכותו, כאשר מקורו בשיטה של מרמה והונאה בה פעלו המשיב ואחרים בחשבונה, כפי שעשו בחשבונות אחרים. הצדק עומד לימין המבקשת כי ינתן לה יומה בבית המשפט, ותוכל להוכיח שמעורבות אבו עיטה בחשבונה אינה מקרית. המבקשת טוענת (בלשון רפה - יש לציין) כי בטייבה מונה חמולת ג'בארה אלפי בני אדם ולכן לא ניתן לייחס קרבה לה ולבעלי החברה. אשר לאיחור כביכול בהגשת הבקשה, טוען ב"כ המבקשת כי מעשה המרמה של המשיב מהווה כשלעצמו טעם מיוחד להאריך המועד. 18. ביום 23.03.2014 נערך דיון במעמד הצדדים. בדיון זה נחקרו בחקירה שכנגד עדי חורב (להלן: "חורב") אחיה של המבקשת (להלן: "האח") והמבקשת עצמה. א. חורב העיד שאינו זוכר ולא יכול לזכור את המבקשת, בשים לב לכמות המסירות שהוא מבצע והעובדה כי נחקר שנתיים לאחר המסירה. כן העיד שנדרש להופיע בבית המשפט חמש פעמים במסגרת תפקידו כמבצע מסירות, מהן פעם אחת בתביעה אישית נגדו, על אי ביצוע המסירה הנטענת. תביעה זו התקבלה. ב. האח העיד כי הוא מתגורר בבית שרשום על שם אביו עם אחיו אחמד בלבד. לשיטתו אין קשר הדוק בינו לבין המבקשת, הגם שהוא פוגש בה באירועים משפחתיים. לטענתו, המבקשת נעזרת בדודתה חולוד ואף מתגוררת עמה. פרט לנתונים אלה לא נסתרה גרסת האח, שקיבל התביעה ולא מסר עליה לאיש, לרבות למבקשת או לדוד סאלח ג'בארה. ג. המבקשת העידה שאינה נפגשת כמעט עם אחיה. היא מאשרת שהתגוררה בעבר עם דודה סאלח ואף קיבלה שם את הדואר שלה. כעת היא מתגוררת אצל דודתה חולוד ודברי הדואר מגיעים אליה לשם. המבקשת מאשרת שלא עדכנה כתובת במשרד הפנים. המבקשת, כאחיה, לא ידעה לתת הסבר לכך שהדוד סאלח פנה למשיב, בבקשה להסדיר החוב בחשבון. בעת החקירה הוצגו למבקשת שלושה מסמכים מוסתרים והיא התבקשה לבחון את החתימה. המבקשת זיהתה חתימתה על תצהירה (ת/1) שללה החתימה על הסכם פתיחת החשבון (ת/2) וזיהתה חתימתה על אישור עמלת הבקשה לאשראי (ת/3). בשלב מאוחר יותר בחקירה, הודתה המבקשת כי דודה, סאלח, שימש בעל מניות בחברה. עם זאת המבקשת התחמקה מלהצביע עליו באופן ישיר כמי שנטל ממנה כספים במרמה: "ש: את טוענת שחברת "מוקד אסיף" גנבו ממך כספים. ת: כן. ש: דוד שלך גנב ממך כספים? ת: מאיפה אני יודעת מה קרה בדיוק? ש: הם לא ביקשו ממך לקחת הלוואה? ת: לא" (עמ' 8 שורות 14-19 לפרוטוקול) אף לעניין המועד בו נודע לה לראשונה על החוב בתיק ההוצאה לפועל נסתרה גרסת המבקשת, כאשר הודתה בחקירתה שנודע לה על ההליכים בחודש אפריל 2013, ולא כפי שנאמר בתצהיר ביוני 2013. "ש: אז מה שכתוב בתצהירך לא נכון? ת: על פסק הדין ידעתי ביוני, אבל באפריל ידעתי שיש עיקולים ועוה"ד לא טיפל". (עמ' 9 שורות 1-2) 19. דיון והכרעה: א. למעשה, עותרת המבקשת לביטול פסק הדין מחמת הצדק, ולחילופין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט - נוכח הגנתה הנטענת. יש להקדים ולומר כי תחילה שבו טענות המבקשת את העין והלב, אולם התברר כי נפרצו פרצות משמעותיות בגרסתה במהלך חקירתה הנגדית. ב. אפתח במועד הגשת הבקשה. כאמור, הבקשה הוגשה ב-03.09.2013. מתי קיבלה המבקשת את פסק הדין, או לחילופין, מתי נודע לה עליו? לשיטת המשיב, האזהרה הומצאה למבקשת כדין. אני סבורה כי המשיב לא עמד בנטל להוכיח טענה זו. המבקשת הצהירה שלא פגשה את חורב. חורב עצמו לא זכר אותה. האם ניתן להסתמך בנסיבות אלה על אישור מסירת האזהרה? אני בדעה כי נוצר ספק ביחס לשאלה אם האזהרה נמסרה כדין. חורב לא יכול היה לבסס את האמור בתצהירו מעבר לאמור בו, ומהימנותו תחת עננה. גרסת המבקשת, הגם שגם היא אינה נקייה משאלות, לא נסתרה במפורש בכל דרך שהיא. יחד עם זאת, נוכחנו שהמבקשת פעלה בעניין במועדים בהם נודע לה שננקטו הליכים נגדה ואין לשול את האפשרות שהייתה פועלת לו היתה מקבלת את האזהרה. נותר ספק והוא פועל לזכותה של המבקשת, שכן על המשיב נטל הראיה והשכנוע כי האזהרה הומצאה כדין. ג. מאידך, הגם שהמבקשת הצהירה שנודע לה על פסק הדין ביוני 2013 ובחקירתה הנגדית הודתה שידעה על העיקולים ואף הייתה מיוצגת באפריל 2013. לא ניתן על ידי המבקשת הסבר ממשי לכך שהשתהתה בהגשת בקשתה שלושה חודשים לפחות. בפועל, התברר כי המשיב נקט הליכי ביצוע משמעותיים, כגון עיקול חשבון בנק והוצאת מטלטלין, טרם המועד שבו מכירה המבקשת כמועד הרלוונטי להגשת הבקשה. היא עצמה מאשרת שפנתה לעורך דין וביקשה לטפל בהליכים, וכידוע האחרון אף פנה בשמה לב"כ המשיב. מדוע אם כן לא פעלה המבקשת מיד עת נודע לה על ההליכים, וכאשר היתה מיוצגת, לביטול פסק הדין? למבקשת הפתרונים. לא ניתן כל טעם לאיחור זה. ד. יוצא איפוא, שגם אם אלך לשיטת המבקשת, לעניין המועד שבו ידעה בוודאות על קיומו של פסק דין, הוגשה הבקשה באיחור ניכר. ה. תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), קובעת: "(א) ניתן פסק דין באין בקשת רשות להתגונן או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר, והגיש בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין בקשת ביטול בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין, רשאי בית המשפט או הרשם לבטל את פסק הדין לפי הוראות תקנה 201. (ב) ביטל בית המשפט או הרשם פסק דין כאמור בתקנת משנה (א9, רשאי הוא ליתן לנתבע רשות להתגונן בתנאים שייראו לו". מניין הימים על פי התקנה, מיום שהומצא פסק הדין. נוכחנו כי, אליבא המבקשת עצמה, פסק הדין הגיע לידיה ב-10.06.2013 ואף אז עמד לרשותה ייצוג משפטי. מה גרם לעיכוב בהגשת הבקשה עד 3.09.2013. זאת לא נדע. מכאן, שניתן היה לדחות בקשת המבקשת על הסף מחמת האיחור בהגשת הבקשה. ו. למרות האיחור הניכר, מצאתי לדון בבקשת המבקשת לביטול פסק הדין, לגופה. סברתי, כי בהצטבר הנסיבות עליהן הצביעה המבקשת בתצהירה, קיימים טעמים המצדיקים לבחון את טענותיה. מערכת היחסים בין הצדדים הינה מערכת יחסים מיוחדת, בין בנק לבין לקוחו. במערכת יחסים זו חלים כללים המגדירים את חובות הצדדים, האחד כלפי משנהו, לרבות חובות זהירות ונאמנות מיוחדות של הבנק כלפי הלקוח. מערכת יחסים זו, מחייבת, לטעמי, במקרה דנא את בירור נסיבות העניין העומד לפנינו בתיק זה, באופן מעמיק. התוצאה לפיה תלוי ועומד כנגד המבקשת לביצוע חיוב פסוק, בגובה עשרות אלפי שקלים, כאשר היא צעירה כבת עשרים, שטרם ביססה עצמה מבחינה כלכלית, בעוד שהחיוב מקורו לכאורה בניהול החשבון במרמה, היא תוצאה קשה שאין להסכין עמה. מאזן הכוחות בין בעלי הדין מאפשר להעמיד את טענות המבקשת לבחינה מעמיקה, כשהנזק הצפוי להיגרם כתוצאה מכך למשיב, אף אם יתברר שהמבקשת טענה טענות סרק, קטן יחסית לנזק שייגרם למבקשת, אם לא יתקיים הבירור האמור, ובהנחה שהיא צודקת בטענותיה. חשוב לזכור כי המבקשת עמדה על כך שלא פעלה בחשבון כלל והאחרים ניצלו את קיומו בחוסר תום לב ובמרמה על מנת למשוך כספים מהבנק. נראה, שגם למשיב עצמו צריך להיות אינטרס גדול לרדת לחקר האמת בסוגיה זו, בה אחד מפקידיו נחשד בניהול חשבונות הלקוחות במרמה ובסיוע לאחרים לקבל דבר במרמה. דומני שדי בנסיבות הנ"ל, על מנת שהמבקשת תעבור את משוכת איחור המועד. ז. ומכאן, לטענת אי המצאת התביעה. כאמור, המבקשת טענה שמעולם לא קיבלה את התביעה, כאשר אין מחלוקת שזו נמסרה לאחיה. האח העיד שלא מסר את התביעה למבקשת או למאן דהוא. המבקשת ואחיה טענו שאינם מתגוררים יחדיו. באישור המסירה לא צוין שהאח טען כי אחותו אינה מתגוררת עמו והוא הסכים לקבל את התביעה. על מנת לבחון אם יש להחשיב את מסירת התביעה לאח, כהמצאתה כדין למבקשת, יש לדון במחלוקת בין הצדדים בשאלה היכן התגוררה המבקשת במועד הרלוונטי. 1) המבקשת ואחיה העידו שהמבקשת לא התגוררה בפועל במענו של האח. גרסתם זו לא נסתרה בחקירותיהם הנגדיות. 2) השליח הצהיר, בסע' 2 לתצהירו (הנספח לתגובת המשיב), כי ביצע את מסירת התביעה בטייבה, 24 מזרח; "לאחר שאומתו פרטי הנתבע ו/או המקבל, ואת עובדת מגוריו בכתובת האמורה, וזאת על ידי ...". השליח לא ציין בתצהיר, או באישור המסירה, כיצד וידא את עובדת מגורי המבקשת במען זה. 3) טען המשיב, כי המען שבו בוצעה מסירת התביעה, נמסר ע"י המבקשת בעת פתיחת החשבון. לא הוצג כל סימוכין לטענה זו. לעומת זאת, ברישא לאישור המסירה, במשבצת בו נרשם המען, נכתב "טייבה 40400". המכתב שנשלח למבקשת מאת המשיב לא נוקב במען כלשהו. 4) לא ברור כיצד קבע המוסר שמען המבקשת בטייבה 24 מזרח, האם כך נרשם במרשם האוכלוסין? האם כך נרשם בספרי הבנק בעת פתיחת החשבון? האם ביצע איתור בעצמו? האם אחיה של המבקשת מסר שהיא מתגוררת שם? המסקנה העולה מן האמור הינה שהמשיב לא הצליח להוכיח שהתביעה הומצאה במענה של המבקשת. ח. יש לקבוע, אפוא, כי התביעה לא הומצאה כדין. ראוי היה, בנסיבות בהן הומצאה התביעה, כי השליח יציין בתצהירו כיצד הגיע למען שבו ביצע את המסירה וכיצד בדק ומצא שהנמען מתגורר באותו מקום. 1) מטרתה של המצאת כתב טענות כדין היא להביאו לידיעת הנמען. מטרתה של המצאת כתב תביעה להביא לידיעת הנתבע את עצם קיומו של ההליך ואת זכותו להגיש כתב הגנה. המצאה זו צריכה להיעשות באופן דווקני, תוך הקפדה על שקידה סבירה וראויה, מתוך השאיפה להגשים את תכלית ההמצאה. אין להסתפק בהמצאה פורמלית, שטחית. לא בכדי נקבע, כי יש להמציא את כתב בי הדין ככל האפשר לנמען גופו, ובאין דרך לעשות זאת, להמציא למי מבני משפחתו במען מגוריו. 2) ההנחה ביסוד הוראה זו הינה כי בן משפחה בדרגה קרובה, כדי כך שהוא מתגורר עם הנמען, ידאג למסור לו את דבר הדואר שהתקבל עבורו, אולם גם אם לא יעשה זאת, יוכל הנמען למצוא בעצמו את המסמך בביתו. 3) לא ניתן לצאת מן ההנחה שבן משפחה, קרוב ככל שיהיה, ידאג להמציא דבר דואר לבן משפחתו שאינו מתגורר עמו. ברור, שאם לא יעשה זאת, מטעמים כאלה ואחרים, לא יגיע דבר הדואר לידי הנמען, יישאר בביתו של המקבל ולנמען לא תהא אפשרות לדעת על קיומו. מכאן, ההקפדה הנדרשת להמציא לבן משפחה המתגורר עם הנמען. ט. תחליף להמצאה - ידיעת בעל דין על ההליך שהוגש נגדו 1) מזה זמן שבתי המשפט לערכאותיהם השונות אינם נתפסים בכללי פרוצדורה נוקשים. רוח זו, המעגנת בדיני הפרוצדורה את העקרונות הכללים במשפט, כגון: עקרון ההגינות ותום הלב, נושבת לשני כוונים, ובמקרה הנדון עומדת לצד המשיב, בדמותו של כלל ההשתק. הכלל המשפטי קובע שהידיעה גוברת על העדר המצאה. משמע, שבעל דין מושתק מלטעון לאי המצאה כדין של כתב טענות, כאשר קיומם הגיע באופן כלשהו לידיעתו. 2) כאמור, זה לא מכבר החלו בתי המשפט לשקול את העדפת הידיעה על פני ההמצאה. התייחס לעניין זה, המשנה לנשיא שלמה לוין ב רע"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי , שם הזכיר את הבקיעים שחלו בהלכה כי יש לפרש "המצאה" כלשונה, והזכיר את הפסיקות שבהן נקבע כי גם ידיעה על תוכנו של כתב בית דין שהגיע לידי בעל הדין שלא בדרך המצאה, יכול שתהיה שקולה להמצאה. באותו מקרה קבע השופט לוין שיש להיצמד לכלל ה"המצאה" ולא ללכת בדרך של כלל "הידיעה" משום שלא נטענה טענת השתק. כן סבר שסטייה מכלל ההמצאה עשויה, לפי הניסיון, לשבש את ההליכים ולהרבות התדיינות מיותרת לגבי תאריך הידיעה (וראו את פסקי הדין המוזכרים שם). 3) נראה, כי אין מחלוקת עוד שכיום מאמצים בתי המשפט את עדפת "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה". אך כשלעצמי, אני מוצאת ללכת בדרך זו, כציטוט כב' השופט אלייקים רובינשטיין בפרשת רפעי עבדאללה יעקוב גמגום נ' מנהל מקרקעי ישראל מתוך רע"א 449/0 8 בן אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ: "כאשר הידיעה היא מוצקת וברורה, ותנאי הוא שכזאת תהא הידיעה, לא פחות". י. זו העת לבחון אם ידעה המבקשת על התביעה, בסמוך למועד המצאתה. לעניין זה, ציין המשיב כי דודה של המבקשת, סאלח, פנה אליו בבקשה להסדיר את החוב. מכאן הוא למד כי המבקשת קיבלה את התביעה, וביקשה אותו לפעול בעניין. המבקשת הכחישה זאת. אף האח העיד שלא מסר לדוד את התביעה. סאלח לא הוזמן להעיד. אין מחלוקת, שהליכים ננקטו רק לאחר שניתן פסק דין ורק לאחר שהוגש לביצוע. קרי, גם אם נודע למבקשת על ההליך לפני אפריל 2013, לא היה הדבר בגדר ידיעה הגוברת על המצאה, כיוון שבאותו שלב כבר היה תלוי ועומד פסק הדין. לכן, במקרה שלפנינו, יש לבחון אם הייתה למבקשת ידיעה על ההליך, לפני שניתן פסק דין בהעדר הגנה, באופן שבו על סמך ידיעתה יכולה הייתה להגיש בקשת רשות להגן. דומני, כי המשיב לא הצליח להוכיח ידיעה הגוברת על המצאה, לעניין התביעה, להבדיל מידיעתה על פסק הדין, כפי שנדונה בסע' 9(ב) לעיל. 20. סיכומם של דברים, כלהלן: א. המבקשת ידעה על קיומם של הליכי ההוצאה לפועל והעמידה ייצוג משפטי כבר באפריל 2013. ביוני 2013 קיבלה את פסק הדין. למרות זאת הגישה באיחור רב את הבקשה לביטול פסק הדין. ב. חרף האיחור, מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות לברר את טענות המבקשת, ולו על רקע מערכת היחסים המיוחדת בין הצדדים - מערכת יחסים בנק - לקוח, שבה חובות נאמנות וזהירות מיוחדות. בל נשכח כי על פניו החתימה על מסמכי פתיחת החשבון ותצהיר המבקשת, שונה מהחתימה על נספח 5 לתגובה (הבקשה לאשראי). מעבר לכך, המשיב אינו מאתר את המסמכים הרלוונטים שדרש ב"כ המבקשת בעניין ההפקדות והמשיכות מהחשבון. עובדה זו מחייבת בירור מעמיק. ג. יש לקבוע כי לא בוצעה המצאה כדין של התביעה למבקשת. התביעה לא הומצאה במען מגוריה. כמו כן, לא הוכח שלמבקשת היתה ידיעה ברורה וממשית על הגשת התביעה באופן שאפשר לה להגיש הגנה טרם שניתן פסק הדין. ד. על כן, קיימת חובה להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק, לאור הפגם שנפל בהמצאת התביעה ואי הבאתה לידיעת המבקשת. ה. במובן זה, אין צורך לדון בהרחבה בטענות ההגנה של המבקשת. כאמור ברישא להחלטתי אני ערה לפגמים השונים שנפלו בגרסת המבקשת לעניין הגנתה, בין היתר זיהוי חתימתה על טופס עמלת בקשת האשראי (ת/3) והכרתה בכך שהחברה, לה יוחסו מעשי מרמה בחשבון, מצויה בבעלות דודה סאלח - שאצלו התגוררה תקופה מסוימת. אף העובדה כי המבקשת לא ראתה לבחון את מצב חשבונה זמן רב מעוררת קושי. לחובתה של המבקשת עומדות גם הסתירות בעדותה והעובדה שלא הוגשה תלונה במשטרה על מעשי המרמה כביכול. מצד שני, כפי שציינתי, נסיבות העניין מצדיקות את בירור טענות המבקשת. גרסתה שלא פעלה בחשבון, לא נטלה הלוואה או אשראי, לא משכה כספים באמצעות כרטיס חיוב או שיקים - לא נסתרה. מן הראוי לברר, על רקע התביעות הנוספות ותוצאותיהן (שאף בפרשות אלה היו מעורבים לכאורה החברה ופקיד הבנק אבו-עיטה), מה חלקם של אלה בפעולות שבוצעו בחשבון המבקשת ולאן הגיעו בסופו של יום הכספים שנמשכו מהבנק באמצעות חשבונה. בשלב זה של הדיון, אין להוציא מכלל אפשרות שהמבקשת (ויכול שגם המשיב) נפלה קורבן למעשי מרמה, לחוסר תום לב, או למצער לרשלנותו של המשיב. 21. פסק הדין מבוטל. בשל האיחור בהגשת הבקשה, תשא המבקשת בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪. כמו כן, נוכח הפרצות שנתגלו בגרסתה, כמפורט לעיל, יופקדו בקופת בית המשפט 15,000 ₪ להבטיח את הוצאות ההליך, ככל ותדחה הגנת המבקשת. ב"כ המשיב יודיע, אם לנוכח התוצאה וטענות המבקשת ומבלי להודות באיזו מטענותיה בדרך כלשהי, יסכים שתינתן למבקשת רשות להתגונן, וזאת בתוך 15 יום. חשבון בנקבנקמרמה