תאונה, במהלכה משאית סטתה לשול הימני בכביש, על מנת לאפשר למשאית שנסעה מאחור, לבצע את העקיפה, בהתחשב בכך שכלי רכב הגיע ממול ותוך כדי כך איבדה משאית החלב שליטה ופגעה במשאית העוקפת. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, חוו"ד בוחן התנועה שהוגשה מטעם הנתבעים מתבססת אך ורק על הטענה שהיה רכב פרטי ממול ולכן נהג החלב סטה לימין. ב"כ התובעת בסיכומיו טען, כי בוחן התנועה בחוות דעתו, לא קבע שום ממצא ביחס לאשמה וממילא אחריות של רכב התובעת. ב"כ התובעת הפנה לפערים והסתירות שבין גרסאות עדי הנתבעים, כך למשל ביחס לצבעו של כלי הרכב הפרטי שהגיע ממול לכוון נסיעתם של המשאיות, בניגוד לכוון נסיעתם של המשאיות. עוד ציין ב"כ התובעת בסיכומיו, כי פענוח הטכוגרף של משאית החלב הראה שעובר לתאונה האיצה את מהירות הנסיעה ואז אירע האירוע, בעוד שהנתבע 1 השיב במהלך עדותו, כי הוא האט ברגע שראה את כלי הרכב ממול. לדברי ב"כ התובעת לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע 1, אשר ציין בפני בוחן התנועה מטעמו כי הציפוי על הכביש היה חדש וטרם סומנו בו סימני הפרדה בין הנתיבים, בעוד שהבוחן ציין כי הדבר לא נכון שעה שדי בעיון בצילומים שנעשו במקום מיד לאחר האירוע על מנת להיווכח כי ישנו סימון. לטענת ב"כ התובעת, לא ניתן לקבל את עדותו של כחלון, העד מטעם הנתבעת וזאת משום שבתיק המשטרה במזכר שצורף כנספח ת/1 המתאר שיחה בין השוטר שמעון כהן לאותו עד, לא הוזכר קיומו של כלי רכב שהגיע ממול, עובדה זו באה לעולם רק בשלב של מתן עדותו של כחלון במועד הדיון בשלב מאוחר, גם אז ניכר כי העד אינו בטוח בקיומה, על כך ניתן ללמוד מתשובתו המסויגת. ב"כ התובעת בסיכומיו טען, כי בחינת עדותו של הנתבע 1 בתיק המשטרה, מעלה כי היא ערוכה באופן שוטף ומסודר, בכתב יד ברור, ללא מחיקות או תוספות, למעט תוספת אחת בלבד שמתייחסת לקיומו של רכב פרטי שהגיע ממול. לדידו של ב"כ התובעת, עסקינן בעדות של נהג התובעת, אשר קבלה חיזוק בעדותו של עד נוסף, לפיה בקש נהג המשאית העוקפת לעקוף את משאית החלב, תוך כדי שהוא מגביר את מהירותו כאשר שדה הראיה במקום היה פתוח וכל כלי רכב לא הגיע ממול, כאשר מדובר בשני נתיבים רחבים דיים, כך שכל צורך לא היה לנהג החלב "לפנות דרך" ולסטות לשול הימני. סיכומו של דבר טען ב"כ התובעת, כי בהעדר מחלוקת בכתבי הטענות מטעם הנתבעים ובכתב התביעה שכנגד שהוגש על ידם, לפיה משאית החלב סטתה לכוון המשאית העוקפת, בשל רכב פרטי שבא ממול, או אז הנטל להוכיח את הסיבה לסטייה עובר לכתפי הנתבעת, שמודה שסטתה. ככל שתיכשל הנתבעת בלהוכיח את הסיבה לסטייתה, הרי שיש לקבל את התביעה במלואה. טענות הנתבעים בקצרה: לטענת הנתבעים, נהג המשאית העוקפת בצע עקיפה של משאית החלב בדרך לא פנויה, כאשר משאית החלב עמוסה ומלאה בחלב וממילא נוכח משקלה נוסעת לאט, בעוד שהמשאית העוקפת החלה בעקיפה, כאשר נהג החלב מבחין ברכב שבא ממול, כשהוא העריך שהמשאית העוקפת לא תספיק לסיים את עקיפתה ומשכך גמלה בנהג החלב ההחלטה לרדת לשול הימני, על מנת לפנות מקום. לטענת הנתבעים, הואיל והשוליים היו רכים, כתוצאה מעבודות שנעשו בכביש שבו אירע האירוע בסמוך למועד התאונה, איבד נהג החלב את השליטה, הסיט את ההגה שמאלה, בניגוד לכוון הסטייה ותוך כדי כך פגע במשאית העוקפת, אשר סטתה לשמאל הדרך עד שנעצרה בשולי הדרך, בצד שמאל, כשנתקלה בעצים שהיו במקום. לדידם של הנתבעים, הגורם המכריע והבלעדי לתאונה הינו יציאתה של המשאית העוקפת לעקיפה, כאשר הדרך לא הייתה פנויה והנסיבות לא אפשרו עקיפה בצורה בטוחה. הנתבע 1 העיד, כי נצמד לקצה השול הימני, לאחר שהבחין בכלי רכב פרטי שבא ממול ובעקיפת המשאית שנסעה מאחוריו ואיבוד השליטה על המשאית כתוצאה מכך שהיה קיים במקום שיפוע ופער בגבהים של כ-20 ס"מ בין השול לבין התעלה המצויה מיד לאחר שולי הדרך בשני צדיו. ב"כ הנתבעים התייחס לעדותו של העד הנוסף מטעם התובעת שציין במהלכה דברים הפוכים ממה שמסר בעדותו במשטרה, כך למשל ציין במהלך עדותו כי לא ראה כל כלי רכב שבא ממול, בעוד שבעדותו במשטרה ציין כי נסע במרחק משתי המשאיות שהיו מעורבות באירוע וכל שראה זה את יציאתו של נהג המבוטחת לעקיפה ובשלב זה המשאיות הסתירו לו את המשך הדרך. במצב דברים כזה טען ב"כ הנתבעים, כי יש לקבל את העדות שמסר העד במשטרה, באשר זו נמסרה בסמוך למועד האירוע, כל זאת ביחס לקיומו של רכב שבא ממול. דיון ומסקנות: ביום 16.6.13 העידו בפני, נהג התובעת - מר סאהר, הנתבע 1, מר כחלון ומר דב גל ואילו ביום 21.10.13 נמסרה עדותו של העד הנוסף מטעם התובעת, מר איטח אילן. מר סאהר העיד, כי נסע לערך 10 דקות אחרי משאית החלב, בטרם החל לבצע עקיפה ורק לאחר שוודא כי אין כל רכב שבא מהנתיב ממול, חש לפתע בחבטה בחלק קדמי ימני שלו, כתוצאה מכך שמשאית החלב סטתה שמאלה ופוגעת בו עם החלק הקדמי של משאית החלב. מר סאהר לא ראה את סטיית משאית החלב לשול הימני. לטענת סאהר, היה במהירות של 90 קמ"ש, כאשר הגביר את מהירות הנסיעה לצורך ביצוע העקיפה, מ-75 קמ"ש בעקבות נסיעתה האיטית של משאית החלב. עוד טען סאהר, כי בעת שנסעו שתי המשאיות זו אחר זו, לפני התאונה היו כלי רכב פרטיים שנסעו מאחוריהם, כאשר לדבריו היה אדם בשם אילן, שטען שראה את התאונה, מעבר לכך לא זכר אלו פרטים נוספים מסר לו אותו אילן. מר סאהר ציין בעדותו, כי לא ראה כל מכונית שבאה ממול. לדבריו, ככל שהיה רכב ממול, לא ברור אם כן לאן נעלמו עקבותיו. לטענת מר סאהר, מדובר בכביש ישר, שדה הראיה פתוח מאות מטרים לכל כוון ולא הייתה שום מניעה להבחין בכלי הרכב, ככל שהיה כזה. עוד אישר, כי משאית החלב הינה באורך של כ-16 מ' וכי מאחור התנוסס שלט "זהירות רכב ארוך". לטענת הנתבע 1- נהג החלב, לאחר שהעמיס מהרפת את החלב במשאית (במצב כזה מתווסף למשקלה של המשאית כ-30 טון, בעוד משקלה של המשאית כ-17 טון נוספים), בדרכו למחלבת טרה בתל-אביב, כוון הנסיעה צפונה, נסע במהירות שנעה בין 70-80 קמ"ש, בהתאם למהירות המותרת במקום, הבחין ברכב שנוסע ממול במרחק של כ-500 מ', כל זאת במקביל לכך שהוא מבחין במראה כי המשאית שנסעה מאחוריו החלה בעקיפה, לפיכך סטה לשול הימני, על מנת לפנות את הדרך ובמטרה למנוע תאונה חזיתית. הנתבע 1 סבר, כי נהג המשאית העוקפת לא היה מספיק לבצע את העקיפה, אלמלא פינה לו את הדרך בירידה לשול הימני, אלא שאז חש שההגה מסתובב שמאלה תוך כדי איבוד שליטה וכתוצאה מכך אירע אירוע התאונה והנזקים בשני כלי הרכב. העד כחלון מטעם הנתבעים מסר עדות במשטרה וכן העיד בפני ביהמ"ש, לדבריו, עמד בתמרור עצור, לאחר שיצא מתחנת הדלק שנמצאת במרחק של כ-450 מ' ממקום האירוע, על מנת לפנות שמאלה ובעת שהפנה את מבטו לצד ימין, הבחין באירוע התאונה ופנה ימינה על מנת לסייע במידת הצורך למעורבים באירוע, במיוחד לאחר שמשאית החלב התהפכה בצד הדרך. בעדותו ציין מר כחלון, כי בעת שהגיע לשלט עצור והיה במצב של עצירה מוחלטת, הסתכל שמאלה, הבחין ברכב פרטי שחולף על פניו והסיט את מבטו, באופן אוטומטי ימינה ואז הבחין במכלית שמתחילה לקחת ימינה לשול ואת המשאית העוקפת לוקחת שמאלה כדי למנוע את התאונה מהרכב שבא ממול. לדברי כחלון, הגורם לאירוע התאונה היה כלי הרכב שהגיע ממול, אשר ככל הנראה עבר בין שתי המשאיות שסטו לשני צדי הדרך. חוקר התאונות מר דב גל העיד, כי מדד את רוחב הכביש, את רוחבם של שני הנתיבים, את רוחב השוליים וחוות דעתו מתבססת על עדויות והבנת המכניקה של התאונה וממילא היא בוחנת את האירוע בהתבסס על גרסת הנתבע 1, לפיה סטה לשול הימני כתוצאה מכלי רכב שהגיע ממול ועל מנת לפנות מקום למשאית העוקפת. לדבריו, מאחר שאין לו הוכחה שאותה מכונית פרטית עברה בין שתי המכוניות, שיער כי היא הצליחה לעצור לפני כן והרכב לא צולם. מר גל הביע תהיות ביחס לפעולות שנקטה המשטרה אם בכלל, על מנת לאתר את אותו נהג שנסע במכונית הפרטית ממול, שעה שנמסרה עדות במשטרה על קיומה של מכונית כזו. לטענת מר גל, הסיבה בעטיה משאית החלב אבדה שליטה, נעוצה בכך שהיא ירדה מעבר לשול האספלט, כאשר הגיעה למדרגה שהייתה נמוכה מהאספלט, כתוצאה מכך נתפס הגלגל של משאית החלב על הבנקט, דבר שיצר התנגדות לאורך כל הגלגלים ובעת שנהג משאית החלב ניסה לחזור ולשלוט במשאית, בשל ניגוד אינטרסים בין החלק הקדמי למה שיש מאחור, כל אחד מהחלקים (הסוס לעומת העגלה), מתנהג אחרת ולאחר שמשאית החלב עלתה לכביש העגלה התהפכה, החלק הקדמי סטה שמאלה וכך אירע האירוע. מחקירתו של מר איטח אילן, עלה כי למעשה מר איטח וסאהר עובדים ביחד וכי האירוע התרחש בעת שנסעו בכביש עין הבשור כשהם נוהגים במשאיות ריקות, בזה אחר זה, לאחר שפרקו סחורה בכרם שלום. לדברי איטח, בעת שנסע אחרי המשאית שהייתה נהוגה ע"י סאהר, הבחין במשאית החלב שנסעה לפני המשאית של סאהר באיטיות ולפיכך, החל סאהר יוצא לעקיפה, כאשר הגיע לקראת סופה של העקיפה הבחין, כי משאית החלב יורדת לשול הימני, שכן מדובר בנתיבים צרים, כך ששתי משאיות ביחד מתקשות לחלוף זו לצד זו, או אז מבחין מר איטח בפגיעה שפוגעת משאית החלב במשאית העוקפת ומעיפה את האחרונה שמאלה. לדבריו של מר איטח, משאית החלב החליקה וזגזגה ככל הנראה כתוצאה מכך שנזל חלב לאורך כל הדרך ממשאית החלב. עוד העיד, כי המשאיות נסעו בזו אחר זו, במרחקים קרובים, במהירות של 60 קמ"ש לערך, בגלל משאית החלב שנסעה באיטיות. מר איטח העיד, כי לא הייתה כל מכונית שבאה ממול, כאשר שדה הראיה היה "פתוח" לכל הנהגים המעורבים, גם לסאהר וגם לנהג משאית החלב וכי מיד לאחר האירוע לא היה במקום כל אדם נוסף, למעט הנהגים עצמם, כאשר נהג החלב היה תקוע במשאית והמרחק משם לתחנת הדלק הינו כ-30 מ' לערך. בחינת מכלול הראיות והעדויות מעלה, כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחם של הנהגים שניהם בחלקים שווים ביניהם ואבאר: למעשה אין מחלוקת ביחס לנסיבות עובר לקרות האירוע, כאמור המחלוקת היחידה הינה הסיבה בעטיה נאלץ נהג החלב לסטות לשול הימני וכתוצאה מכך לאבד שליטה ולגרום לנזקים הנטענים בשתי המשאיות בהתאם לחוו"ד שצורפו על ידי הצדדים שניהם לכתבי התביעה. בעוד שלטענת נהג החלב והעד מטעמו מר כחלון , הסיבה בגינה נאלץ לרדת לשול הימני נעוצה בצורך לפנות למשאית העוקפת מקום בשל כלי רכב פרטי שנסע בנתיב ממול, שעה שסבר כי לא יעלה בידו להשלים את ביצוע העקיפה בזמן, מנגד טענו נהג המשאית העוקפת- סאהר ומר איטח, כי נהג משאית החלב סטה לשול הימני, ללא כל סיבה נראית לעין ותוך כדי הפעלת שיקול דעת מוטעה, כתוצאה מכך איבד נהג משאית החלב שליטה, סטה שמאלה לכיוון נתיב הנסיעה הנגדי, בעת שנהג המשאית העוקפת היה תוך כדי עקיפה והעיף אותו שמאלה לשול השמאלי וממילא גרם לכל הנזקים הנטענים. לא מצאתי כל סיבה מדוע לא ליתן אמון בגרסת נהג משאית החלב והעד מטעמו מר כחלון, אשר הינו עד נטראלי שאין לו כל עניין בתוצאת ההליך שלפני, להבדיל מעדותו של העד הנוסף מטעם התובעת מר איטח אשר הינו עובד ביחד עם נהג המשאית העוקפת, עובדה שהאחרון ניסה לטשטש בעת שמסר את עדותו בביהמ"ש, כאילו מדובר בעד נטארלי שהיה עד לאירוע התאונה ונסע במכונית פרטית בנתיב שבו נסעו שתי המשאיות, אחרי המשאית העוקפת, דבר שהסתבר כלא נכון, דווקא בעקבות עדותו של מר איטח שציין, כי נהג במשאית, אחרי ששתי המשאיות, קרי המשאית העוקפת והמשאית שבה נהג מר איטח סיימו לפרוק סחורה יחדיו והיו בדרכן חזרה. עדותו של מר כחלון הייתה סדורה והגיונית, מתחילתה ועד סופה, בדרך שבה תיאר את כל השתלשלות העניינים מהרגע שיצא מתחנת הדלק ועד לרגע התאונה לרבות התיאור של סטיית המשאיות, כל אחת לצד השני של הדרך והעובדה כי דווקא מה שגרם לו להסיט את המבט לצד ימין של הכביש, בעוד הוא מבקש לפנות שמאלה, היית מכונית פרטית שחלפה על פניו. לא ברור וממילא לא הועלתה כל טענה כנגד מר כחלון לעניין הצורך שלו בהמצאה של הגרסה לעניין קיומו של כלי רכב שנסע ממול לנסיעתן של המשאיות, עובר לקרות האירוע. התהיות שהעלו העדים מטעם התובעת וב"כ התובעת בסיכומיו, הינן תהיות מוצדקות אלא שנפלאות ונשגבות הן דרכי הנהגים המעורבים באירוע תאונה, במיוחד שעה שקיימת אפשרות לכך שהן הגורם המכריע לאירוע. ביהמ"ש יכול לחשוב על כמה תשובות לתהיות אלו ואולם לא מצאתי כל צורך להכריע בכך, שעה שהגעתי לכלל מסקנה לפיה, גם אם לא היה כלי רכב שהגיע ממול, לכתחילה בהתאם לעדויות העדים כולם ותנאי הכביש, מדובר בעקיפה מסוכנת שביצע נהג המשאית, כזו שגרמה לנהג החלב לרדת לשול הימני , לאיבוד השליטה ולגרימת הנזקים. טענת ב"כ התובעת לכך שמדובר בכביש רחב דיו, חיזוק לכך ניתן למצוא בחוו"ד בוחן התנועה של מר גל שצורפה לכתבי הטענות מטעם הנתבעים, אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת המציאות של שלושת נהגי המשאיות שנהגו בכביש, גם אם אכן נכונה הטענה עובדתית / אובייקטיבית, הרי מה שקובע הינו המבחן הסובייקטיבי של הנהגים, שכולם נהגו במשאיות ולטענתם מדובר היה בנתיבים צרים, כך שהכביש במתכונתו, לא יכול היה להכיל שתי משאיות זו לצד זו, דבר שאילץ את נהג החלב לרדת לשול הימני, על מנת לאפשר לנהג המשאית העוקפת לבצע את העקיפה. אין מחלוקת, כי בעת שנהג המשאית ביצע את העקיפה, הוא האיץ את מהירותו מ- 75 קמ"ש ל- 90 קמ"ש, המהירות המקסימאלית המותרת לו, שעה שלפניו נוסעת משאית חלב עמוסה בחלב, שוקלת כמה טונות לא מבוטלים, על חלקה האחורי ישנו שלט המציין, כי עסקינן במשאית ארוכה במיוחד, עובדה ששיש בה כדי להזהיר את מי שמבקש לבצע עקיפה וממילא שעה שבכביש שני הנתיבים צרים, כאשר הנהג שמבקש לבצע עקיפה נוהג אף הוא במשאית, הרי שבהכרח מגיעה אני למסקנה לפיה, נהג המשאית העוקפת הינו ה"גורם המחולל" של כל התהליך, בהתנהגותו חסרת הזהירות לא אפשר מרווח לטעות, דבר שגרר אחריו ירידה של נהג משאית החלב לשול הימני ובשל הפרשי גובה בין השול לאספלט שלצדו הימני, נתפסו הגלגלים וגרמו לנהג החלב לאבד שליטה ולאירוע התאונה. גם נהג משאית החלב נהג בחוסר זהירות מאותן הסיבות בדיוק, דווקא ניכר כי עובר לקרות האירוע האיץ את מהירותו, כתוצאה מכך, לא שלט על כלי רכבו, שעה שהיה עליו, אם בחר לרדת לשול הימני, לעשות כן בזהירות, תוך האטה של מהירות נסיעה בשל תנאי הדרך, לרבות העדר יכולת לשלוט במשאית עמוסה בחלב ובעובדה כי משאית עוקפת אותה במהירות ובאופן כזה שלכל הפחות, במובן של "תחושה", העקיפה מתבצעת כשהן צמודות ועלולות לפגוע זו בזו, אלא אם יפנה נהג החלב את הדרך עבור נהג המשאית העוקפת בדרך של ירידה לשול הימני. בראות עיני, אין די בכך שנהג המשאית יטען, כי מותר לו לבצע עקיפה במקום, במובן של חוקי התעבורה, שהרי אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי עליו לנקוט משנה זהירות בעת שהוא מבצע עקיפה תוך התחשבות בתנאי הדרך וכל זאת על מנת למנוע אירוע תאונה, במיוחד יפים הדברים שעה שמדובר בנהגי משאיות כבדות משקל, אשר אמורים להיות ערים לקשיי הנהיגה בכלי רכב מהסוג הנ"ל, ביכולת התמרון שלהם ובתפיסת המציאות הסובייקטיבית שלהם בעת שהם נוסעים על כביש אשר בתחושה שלהם הינו צר מדי מלהכיל שתי משאיות במקביל וממילא במצב דברים כזה, היה על נהג המשאית העוקפת לקחת בחשבון כי נהג משאית החלב יבקש לבצע פעולה של ירידה לשול הימני, על מנת לפנות לו מקום. סוף דבר, הנני סבורה כי בחינת מכלול הראיות שהונחו בפני לרבות תמונות של מקום האירוע, עדויות העדים הנוספים ועדויות הנהגים שניהם, האחריות לקרות האירוע רובצת לפתחם של הנהגים שניהם בחלקים שווים ביניהם וכך אני מורה. נוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מורה בזאת לנתבעים לשלם לידי התובעת סכום כולל של 52,176 ₪ בגין הנזק הישיר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת את סכום האגרות ששולמו על ידה, סך של 300 ₪ עבור שכר בטלה של העדים שאינם בעלי דין וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ. ביחס לתביעה שכנגד, הנני מורה בזאת לנתבעים שכנגד לשלם לידי התובעת שכנגד סך כולל של 113,202 ₪ בגין הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום המלא בפועל, אגרות ששולמו על ידם , סך של 300 ₪ עבור שכר בטלה של העדים שאינם בעלי דין, שכ"ט בגין התייצבות המומחה מטעמם לחקירה בסך של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ. משפט תעבורהסטיה מנתיבעקיפהמשאיתכבישתאונת משאית