העובדות וההליכים התובעת הינה חברה פרטית העוסקת במכירת בשר. נתבע 2 הינו הבעלים של איטליז בשם "איטליז האחים חאלד" (להלן: "האיטליז"). נתבע 1 הינו אביו של נתבע 2, ונתבע 3 הינו אחיו של נתבע 2. לטענת התובעת, בין החודשים ינואר - מרץ 2011 היא סיפקה לאיטליז מוצרי בשר במספר רב של פעמים. נתבע 1, אשר הציג עצמו כבעלים של האיטליז, חתם על "טופס לקוח ותנאי תשלום" ועל כתב ערבות. המוצרים נמסרו לנתבעים 2 ו-3 באיטליז. הנתבעים לא פרעו חובם ונותרו חייבים לתובעת סכום של 164,425 ₪ נכון ליום 25.3.13. נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, וביום 16.7.12 ניתן נגדו על ידי הרשם זיתוני פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה. נתבעים 2-3 מכחישים כי סופקו להם מוצרי בשר על ידי התובעת. נתבע 2 טוען כי הוא הבעלים של האיטליז, כי מעולם לא העסיק את נתבעים 1 ו-3 באיטליז, וכי מעולם לא הזמין סחורה מהתובעת, ולא קיבל ממנה סחורה. נתבע 3 טוען כי הוא מובטל, מקבל הבטחת הכנסה מזה תקופה ארוכה, וכי לא עבד באיטליז של אחיו או בכל מקום אחר. עוד טוען נתבע 3, כי מעולם לא הזמין סחורה מהתובעת, ולא קיבל ממנה סחורה. התובעת טוענת כי שלושת הנתבעים, בני משפחה אחת, חברו ביחד על מנת "לעוקצה", קיבלו ממנה סחורה, לא שילמו לה, והותירו את נתבע 1 כחייב היחיד בשל היותו חדל פרעון. מנגד טוענים נתבעים 2-3 כי טענתה של התובעת הינה טענת הונאה, והתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה לפי הפסיקה להוכיח טענה כזו. דיון והכרעה לנוכח היקף המחלוקת בין הצדדים אדרש תחילה לשאלה אם סיפקה התובעת סחורה לאיטליז. אם אמצא שהתשובה לשאלה זו הינה שלילית, בכך יסתיים הדיון, שכן במצב זה דין התביעה להידחות. ואילו אם אמצא כי התשובה לשאלה זו חיובית, אבחן אם נתבעים 2-3 או מי מהם חייבים לשאת בתשלום החוב עבור המוצרים שסופקו, ומה גובהו של החוב. האם סיפקה התובעת סחורה לאיטליז? מטעם התובעת העידו מנהלה ובעליה, יהודה שטראוס (להלן: "שטראוס"), ואחמד עודה, נהג אצל התובעת (להלן: "עודה"). שטראוס מסר כי לא טיפל בעצמו בהזמנות של האיטליז או באספקת המוצרים לאיטליז. על כן העובדות הנוגעות להזמנות האיטליז ולאספקת הסחורה אליו אינם ידועים לו באופן אישי. התובעת אף לא הזמינה לעדות את הסוכן שדרכו בוצעו ההזמנות הנטענות של האיטליז. עם זאת עדותו של עודה, הנהג שהוביל פעמים רבות סחורה אל האיטליז ופרק אותה בו, הינה עדות ישירה ומהימנה עליי. עודה מסר בעדותו כי בכעשר הזדמנויות לפחות הוביל סחורה לאיטליז, מסר אותה שם, והחתים את אחד האנשים שעבדו במקום על תעודות המשלוח. עודה זיהה את נתבע 3 כאחד מן האנשים שקיבלו ממנו סחורה וחתמו על תעודות משלוח. הוא ציין כי לפעמים היה נתבע 3 בעסק עם אדם מבוגר. לגבי נתבע 2 מסר עודה כי אינו מזהה אותו, וכי זה לא קיבל ממנו מעולם סחורה (עמ' 16 שו' 1-12). נתבע 2 מסר בעדותו כי הוא בעל האיטליז, וכי הוא היחיד שהזמין סחורה עבור האיטליז וקיבל אותה. לטענתו מעולם לא הזמין סחורה מהתובעת, אלא מאחרים. נתבע 2 הדגיש כי לא הרשה מעולם לאף אחד מעובדיו להזמין או לקבל סחורה עבור האיטליז (עמ' 18 שו' 3-4). לגרסתו מעולם לא נפרקה באיטליז שלו סחורה של התובעת (עמ' 20 שו' 1-7). נתבע 3 מסר בעדותו כי האיטליז של אחיו נמצא מתחת לביתו. עוד מסר כי הוא מובטל, המתקיים מזה מספר שנים מהבטחת הכנסה, וכי הוא נמצא בהליכי פשיטת רגל. לטענתו עודה מעולם לא מסר לו סחורה (עמ' 21 שו' 7-12). כאמור לעיל, עדותו של עודה, שהינה עדות ישירה, הותירה בי רושם מהימן, ואני מעדיפה אותה על פני עדויותיהם של נתבעים 2-3. התרשמתי כי עודה דייק בעובדות שמסר, לא הגזים ולא העיד במגמה לסייע לתובעת. עודה העיד, כאמור, כי נתבע 2 אינו מוכר לו, וכי לא מסר לו סחורה מעולם, עובדה המצביעה על כך שעדותו הינה עדות אמת שאינה מגמתית. ואילו עדויותיהם של נתבעים 2-3 לא הותירו בי רושם מהימן, וניכר כי התאמצו למצוא הסברים מיתממים לראיות נגדם. כך, למשל, טען נתבע 3 כי יתכן שעודה ראה אותו בחצר הבית (עמ' 21 שו' 16-18). ואילו נתבע 2 נשאל עם איזה ספקים עבד בתקופה הרלבנטית לתביעה והשיב כי אינו זוכר (עמ' 19 שו' 25-26). אלא שאם אומנם לא סופקה לאיטליז סחורה על ידי התובעת אלא על ידי אחרים, יכול היה נתבע 2 להפריך את טענות התובעת באופן פשוט ביותר, באמצעות הגשת ספרי האיטליז ומסמכים המעידים על כך שבשלושת החודשים הרלבנטיים לתביעה סופקה לו סחורה רק על ידי אחרים, וכי כמות הסחורה שסופקה על ידי אחרים היא הכמות היחידה שנמכרה באיטליז. נתבע 2 נמנע מלעשות כן, ועובדה זו פועלת לחובתו. לחובת נתבעים 2-3 פועלת גם העובדה שלא הזמינו לעדות את אביהם, נתבע 1, שלגביו עולה מראיות התובעת כי חתם על "טופס לקוח ותנאי תשלום" ועל כתב ערבות, מסר לתובעת שיקים, ואף ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה בגובה מלוא סכום החוב הנטען. אם אומנם לא יועדה הסחורה שסופקה לאב לאיטליז, אלא ליעד אחר, היו הנתבעים יכולים להוכיח זאת באמצעות הגשת תצהיר של האב והזמנתו לעדות. משבחרו שלא לעשות כן, פועל הדבר, כאמור, לחובתם. לפיכך אני קובעת כי התובעת סיפקה לאיטליז סחורה. בחלק מהפעמים נמסרה הסחורה לנתבע 3, ובחלקן נמסרה לאחרים. אחריות נתבע 2: לנוכח מסקנתי כי התובעת סיפקה סחורה לאיטליז, והואיל ונתבע 2 הינו בעליו של האיטליז, חייב נתבע 2 לשלם לתובעת את החוב עבור הסחורה, ככל שאומנם קיים חוב כזה, וזאת בין לפי דיני החוזים ובין לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. אחריות נתבע 3: טענת התובעת הינה כי נתבע 3 חב בחוב עבור הסחורה ביחד ולחוד עם נתבעים 1-2, שכן השלושה חברו על מנת לקבל ממנה סחורה מבלי לשלם עליה, ובכך להונות אותה. דא עקא כי לא מצאתי כי התובעת הביאה די ראיות להוכחת טענתה. אומנם דחיתי את גרסת נתבע 3 וקבעתי כי קיבל סחורה מהתובעת עבור האיטליז, אלא שלא הובאה כל ראיה לכך שחבר אל אביו או אל אחיו במטרה להונות את התובעת. מעדויות עדי התובעת עולה כי אנשים שונים בנוסף לנתבע 3 קיבלו סחורה מהתובעת עבור האיטליז. בהיעדר ראיה להונאה דינו של נתבע 3 כדין אותם אנשים. כמוהם, גם הוא קיבל את הסחורה בשליחותו של נתבע 2, בעל האיטליז, ועל כן דין התביעה נגדו להידחות. גובה החוב: הנושא האחרון שאליו יש להידרש הוא נושא גובה החוב. גם בעניין זה מוטל נטל ההוכחה על התובעת. שטראוס מסר בסעיף 9 לתצהירו, כי החוב עמד על 164,425 ₪ נכון ליום 25.3.11. לתמיכה בטענתו צרף כרטסת הנהלת חשבונות, שממנה עולה כי זהו סכום החוב. בכרטסת נוכה סכום של שיקים שניתנו על חשבון החוב, המסתכמים ב-102,010 ₪ כך שיתרת החוב הינה 67,415 ₪. דא עקא כי מרבית השיקים לא נפרעו, וסכום החוב עודכן ל-156,476 ₪, כפי שאף ניתן לראות בחשבוניות שצורפו לתצהיר. לפיכך אני קובעת כי החוב עבור הסחורה שסיפקה התובעת לאיטליז הינו בסך 156,476 ₪ נכון ליום 25.3.13. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד יום הגשת כתב התביעה המתוקן (5.4.12), מגיע לסך של 162,214 ₪. סוף דבר אשר על כן אני מורה כי נתבע 2 ישלם לתובעת, ביחד ולחוד עם נתבע 1, שנגדו ניתן פסק דין ביום 16.7.12, סך של 162,214 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד התשלום המלא בפועל. למען הסר ספק אבהיר כי ככל שנגבה על ידי התובעת סכום כלשהו בגין השיקים שלא כובדו והוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ, כאמור בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן, ינוכה הסכום שנגבה מסכום החוב הפסוק. כמו כן ישלם נתבע 2 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. למען הסר ספק מובהר כי סכום שכ"ט זה ישולם ביחד ולחוד עם הסכום שבו חויב נתבע 1 בפסק הדין שניתן נגדו ביום 16.7.12, כך שסך כל שכר הטרחה שישלמו שני הנתבעים לא יעלה על סכום של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישיב נתבע 2 לתובעת את האגרה בשערוך כדין. אני דוחה את התביעה נגד נתבע 3. זכות ערעור כחוק. בשרחובמוצר