טענה כי השיקים שנמשכו הינם שיקים לבטחון טעונה הוכחה של שני יסודות. ראשית, כי השטר אמנם ניתן לבטחון, כלומר על תנאי, ושנית, כי העסקה שלבטחונה ניתן השטר לא התקיימה, דהיינו, התנאי לחבות לא התקיים (ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז 341, ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550, ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לבטוח, פ"ד מג(4) 680). בענייננו, וכאמור, העד הרלוונטי להוכחת הטענה לא הובא לעדות. טענות הנתבע בעניין זה אינן מכלי ראשון, כמפורט לעיל. לא נרשם ע"ג השיקים כי הינם שיקים לבטחון, טענות הנתבע בדבר שינוי נוהל העבודה בין הצדדים כך שכתנאי למשיכת סחורה נמסרו שיקים עתידיים, לא הוכחה אף היא ואף לא הוסבר כיצד מוצאת ביטויה בכרטסת הנתבע, אם בכלל. ממילא לא הוכחה הטענה כי לא התקיים התנאי הנטען. גם הכרטסות שצרף הנתבע לתצהירו אין בהן כדי לסייע לו. עיינתי בכרטסת שצורפה כנספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע, כרטסת עסקה של האם אשר נערכה ע"י רו"ח של העסק בה פירוט תנועות והתחייבויות לספקים שונים, לרבות התובעת. ראשיתה של הכרטסת ב-22.6.09 וסיומה ב-5.12.10 - טרם מועד השיקים נשוא התביעה. לא צורפה כרטסת למועד הרלוונטי לשיקים. נספח ו', הכרטסת אשר עפ"י הנטען נערכה ע"י אביו של הנתבע, מתחילה בתאריך 30.12.09 ומסתיימת ב-5.2.11 ועומדת על יתרת זכות בסך 4,423 ₪. אין בכרטסת זו פירוט מילולי כלשהו, אלא מספרי בלבד. בתאריך 20.12.10 מופיעה שורת זכות בסך 2,500 ₪ ובתאריך 5.2.11 מופיעה שורת זכות בסך 2,700 ₪. לא ברור מתי נערכה הכרטסת, מהן התנועות שבוצעו וכיצד הגיעו ליתרת זכות. בנסיבות אלו ומבלי שניתן הסבר מניח את הדעת למופיע בנספח ו' מפי מי שערך את הכרטסת, לא ניתן לקבוע ממצא כלשהו בהתבסס עליה. מעבר לכך, בתצהיר העדות הראשית ובהתבסס על כרטסת התובעת ועפ"י חישוב שערך הנתבע, ככל הנראה באמצעות אביו, טען הנתבע כי יש להעמיד את החוב ע"ס 1457 ₪. כיצד טענה זו, המתבססת, כאמור, על פרשנות של הנתבע לכרטסת התובעת, מתיישבת עם הכרטסת שהציג הנתבע? לא ניתן לכך כל הסבר. עיון בכרטסת התובעת מלמד כי ביום 21.12.10 עמד חשבונה של גב' מיכל יערי אצל התובעת ביתרת חובה של 1,297 ₪ (ולא 1,497 ₪ כנטען, ככל הנראה בטעות, ע"י הנתבע בתצהירו), אולם בהמשך הכרטסת, המופיעה בעמוד שלאחר מכן, מופיעים שני שיקים חוזרים ע"ס 2,700 ₪ ו-2,500 ₪ אשר הובילו להגדלת יתרת החובה ב-5,200 ₪ כך שסה"כ יתרת החובה עמדה ע"ס 6,497 ₪. עוד עולה מכרטסת התובעת כי שיקים רבים שנמסרו לתובעת חוללו וזאת הרבה לפני מועד פרעון השיקים נשוא התביעה. הדבר מתיישב עם מסירת שיקים של הבן-הנתבע, אשר מוסר בתצהירו כי נעתר לבקשת הוריו ואפשר תשלומים מסויימים מחשבון הבנק שלו לטובת התובעת. התנהלות זו מתיישבת עם קושי כלכלי אליו נקלע חשבון עסקה של האם, כטענת התובעת וכפי העולה מהכרטסת שהציגה. למעלה מהצורך ולמרות שאף אחד מהצדדים לא התייחס לכך, אתייחס בקצרה למעמדם השטרי של הצדדים - צדדים קרובים או רחוקים לשטר. כפי שנקבע בפסיקה, שאלה זו תוכרע עפ"י מבחן מהותי-פונקציונלי ולא צורני. דהיינו, האם בין הצדדים לשטר קיים קשר משפטי ישיר (ע"א 1886/97 זאבי יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג(1) 132). בענייננו, בין התובעת לבין הנתבע לא התקיימה מערכת יחסים עסקית אלא בין התובעת לבין אמו של הנתבע. מכאן, שעסקינן בצדדים רחוקים לשטר. נוכח קביעתי, כי הנתבע לא סתר את חזקת התמורה העומדת לתובעת, לא הוכיח כי עסקינן בשיקים לבטחון וכי בפועל ממסמכי התובעת הוכח כי התובעת נתנה תמורה לגב' יערי, הרי שאף אילו היו הצדדים לתביעה קרובים לשטר, דין התביעה היה להתקבל. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה. התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ בתיק 18-08248-11-5. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 2,400 ₪. ככל ששולם סכום פסה"ד החלקי שניתן (לרבות החלק היחסי של האגרה ושכ"ט עו"ד), יש להפחיתו מהחוב בתיק ההוצל"פ ומסכום ההוצ' ושכ"ט שנפסקו בפסק דין זה. שיקים