פתח דבר התובעים הינם בעלי הזכויות בדירת מגורים המצויה ברחוב דגניה 59/33 בנתניה ואשר נבנתה על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הדירה"). יובהר כי נתבעת 1 החליפה את שמה לנתבעת 2 ולמעשה, מדובר בישות משפטית אחת (להלן: "הנתבעת"). התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת לתשלום סך של 91,346 ₪ בגין ליקויים הנדסיים, עוגמת נפש, פיצוי על איחור במסירת החזקה בדירה ונזקים נוספים שנגרמו להם. הכל בשל בניה רשלנית והתנהלות קלוקלת של הנתבעת. השתלשלות העניינים ביום 29.03.2007 התקשרו התובעים עם הנתבעת, בשמה דאז, "גילץ חברה להשקעות בע"מ", בהסכם לרכישת דירה בת 4.5 חדרים בקומה תשיעית בבית משותף ברחוב דגניה 59/33 בנתניה (להלן: "הסכם המכר") (סומן נספח א' לכתב התביעה). ביום 08.12.2008 נפגשו התובעים עם נציג הנתבעת בדירה ובמעמד זה, נערך פרוטוקול מסירה ראשונה של הדירה ובו פורטו הליקויים שנמצאו בדירה ואשר טעונים תיקון על ידי הנתבעת (סומן נספח ב' לכתב ההגנה). ביום 26.01.2009 אישרו התובעים בחתימתם בתחתית פרוטוקול זה כי כל התיקונים בוצעו לשביעות רצונם. ביום 08.03.2009 נערך פרוטוקול קבלת נכס במעמד התובעים ונציג הנתבעת ובו אישרו התובעים כי בדקו את הדירה ומצאו אותה ראויה למגורים בהתאם לתנאי הסכם המכר ולשביעות רצונם (סומן נספח ג' לכתב ההגנה). ביום 16.03.2010, עם תום שנת הבדק, נערך דו"ח עבודת תיקוני שנת בדק, במעמד התובעים ונציג הנתבעת. התובעים אישרו בחתימתם ליד מרבית הליקויים הטעונים תיקון כי הליקויים אכן תוקנו (סומן נספח ד' לכתב ההגנה). התובעים הודיעו מספר פעמים לנתבעת, ובין היתר באמצעות בא-כוחם, על קיומם של ליקויים שנתגלו בדירתם ובין היתר, באמצעות חוות דעת של מומחה מטעמם, המהנדס מר אליעזר גוכמן, מיום 20.05.2010 (סומן נספח ג' לכתב התביעה). הנתבעת הציגה חוות דעת נגדית של מומחה מטעמה, האדריכל מר אבי גולדשטיין, מיום 18.07.2010 (סומן נספח ה' לכתב ההגנה). לאחר מכן, בוצעו תיקונים בדירה על ידי קבלן התיקונים של הנתבעת. אליבא דנתבעת, התובעים הסתפקו בתיקונים שבוצעו בדירה ולא ביקשו, לא מן קבלן התיקונים מטעמה ולא מן הנתבעת, כי יבוצעו תיקונים נוספים. כן, בשיחת טלפון בין התובע 1 לבין מהנדס הנתבעת, הוסבר לתובע 1 כי הנתבעת אינה נושאת באחריות לתיקון ליקויים בדלתות הדירה, בהתאם להסכם המכר, שכן מדובר בדלתות שנרכשו על ידי התובעים באופן עצמאי ואינן כלולים במפרט הדירה. טענות אלו של הנתבעת לא הוכחשו על ידי התובעים, אך גם לא אושרו על ידם. הנתבעת, בכתב ההגנה, כפרה בטענות התובעים. הנתבעת הדגישה כי התייחסה לטענות התובעים ברצינות ובכובד ראש ותיקנה ליקויים הטעונים תיקון לשביעות רצונם של התובעים. עוד טענה כי מרבית הליקויים שנמצאו בדירה הינם במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים. אין הם פוגמים בפונקציונליות של הבניין, ברווחת הדיירים או באסתטיקה של הדירה. עוד הוסיפה כי בחוות דעת המומחה מטעמה מוסבר מדוע הליקויים, לכאורה, המצויינים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים אינם מהווים ליקויים ו/או אי התאמה וכי כל כוונתם של התובעים היא להתעשר על גבה של הנתבעת. ביום 26.03.2012, בהתאם להסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס צבי רון, הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומי טענות בלא צורך בהכנת תצהירים וחקירת עדים. טענות התובעים התובעים ציינו, בפתח סיכומיהם, כי מומחה בית המשפט העריך בחוות דעתו את עלות ביצוע תיקוני הליקויים בדירה בסך של 12,700 ₪, בתוספת מע"מ, ובאם העבודות יבוצעו על ידי התובעים יש להוסיף 30%. עוד נטען כי הנתבעת איבדה את זכותה לביצוע הליקויים בדירה ולפיכך זכאים התובעים לבצע את התיקונים באופן עצמאי וזאת בגין מספר טעמים; הנתבעת מכחישה את קיומם של ליקויי הבנייה בדירה; הנתבעת התעלמה מפניותיהם של התובעים; הנתבעת אינה עוסקת כיום בבנייה; השיהוי בין מועד מסירת החזקה בדירה למועד בו יתוקנו הליקויים; תיקון הליקויים יצריך פיקוח בית המשפט בהיקף בלתי סביר; חוסר אמון שחשים הצדדים האחד כלפי משנהו. בנוסף לכך, עתרו התובעים להעדיף את חוות דעת המומחה מטעמם לעניין הליקויים אשר נמצאו בדלתות הדירה ונגרמו, עקב שימוש הנתבעת בחומר אשר פגע באיטום דלתות ומשקופי הדירה. עתירתם לפיצוי בסך של 12,000 ₪, בתוספת מע"מ. עוד עתרו לפיצוי בגין איחור של כ- 12 חודשים במסירת החזקה בדירה אשר לדידם לא שולם במלואו ועליה לעמוד על סך של 8,232 ₪ ולקבלת זיכוי בגין אי אספקת מטבח מן הנתבעת בסך של 4,000 ₪. נוסף על האמור לעיל, עתרו התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בעטיה של התנהלות הנתבעת, הליקויים הבלתי סבירים שהתגלו בדירתם, אי הנוחות שנגרמה להם, מניעת הנאה מן הדירה והפסד ימי עבודה. רכיב זה הוערך על ידי התובעים בסכום של 10,000 ₪. טענות הנתבעת הנתבעת, טענה בסיכומיה כי המומחה מטעם בית המשפט שלל בחוות דעתו חלק ניכר מטענות התובעים בדבר ליקויי בנייה וכי חלק ניכר מן הליקויים אשר נטענו אינם באחריות הנתבעת כלל או תוקנו על ידי הנתבעת או שאומדן עלות התיקון בהתאם לקביעת המומחה מטעמם של התובעים הינו מופרך ומוגזם. הנתבעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לתקן את הליקויים בדירתם של התובעים. אולם, היא מוכנה, על מנת לסיים את ההליך, לפצות את התובעים, בהתאם לאומדן עלות התיקונים שנקבע על ידי מומחה בית המשפט. הנתבעת דחתה את טענת התובעים לתיקון הליקויים בדלתות הדירה וכי הנתבעת עשתה שימוש בחומר אשר גרם לנזק באיטומן. מומחה בית המשפט סתר טענה זו. כן, טענה כי בהתאם לסעיף 18.2 להסכם המכר, אין היא אחראית לטיבם של פריטים המהווים תוספת למפרט הטכני ו/או התקנתם ו/או נזקים הנגרמים להם. הנתבעת דחתה את עתירת התובעים בדבר פסיקת פיצוי בגין אי אספקת מטבח לדירתם. לטענתה, התובעים קיבלו זיכוי מטעם הנתבעת בגין אי אספקת המטבח בסך של 4,000 ₪. עוד טענה הנתבעת כי שילמה פיצוי מלא לתובעים בגין איחור במסירת החזקה בדירה ולכן, לטענתה, יש לדחות את התביעה לעניין רכיב זה. עוד ביקשה הנתבעת לדחות את עתירת התובעים לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. לטענתה, הסכום שנתבע בסך 10,000 ₪ הינו מופרך ואינו עולה בקנה אחד עם אומדן עלות תיקוני הליקויים, בסך 12,700 ₪, כפי שנקבע על ידי מומחה בית המשפט. לחילופין, באם בית המשפט יקבל את עתירת התובעים לעניין רכיב זה, גורסת הנתבעת כי פיצוי בסך של 3,000 ₪ בלבד יהא הולם בנסיבות העניין. דיון ככלל, בית המשפט יטה לקבל את ממצאי מומחה בית המשפט, אלא אם נמצאו נימוקים כבדי משקל ונסיבות חריגות לסטות מהם. כדברי כבוד השופטת מ' נאור בבר"מ 5171/07 אלי מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (נבו, 31.12.07) : "כידוע, עפ"י ההלכה כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן" (ראה גם ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח' (נבו, 23.07.06); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח' (לא פורסם)). הנתבעת אינה חולקת, בסיכומיה, על קביעותיו של מומחה בית המשפט ואף, התובעים חולקים על חלק מזערי מקביעותיו. שוכנעתי כי מומחה בית המשפט התייחס בחוות דעתו באופן ענייני לליקויים הנטענים על ידי התובעים וממצאיו מבוססים על בדיקה מקצועית ואובייקטיבית. לפיכך מצאתי לקבל את ממצאיו של מומחה בית המשפט בסעיפים 1-5 ו- 7 לחוות דעתו ואת המלצתו לביצוע התיקונים הנדרשים בעלות כוללת של 10,350 ₪, בתוספת מע"מ וכן, תוספת של פיקוח הנדסי בסך של 1,150 ₪. דלתות התובעים חולקים על ממצאיו של מומחה בית המשפט בכל הנוגע לליקויים אשר נתגלו בדלתות הדירה ומבקשים להעדיף את קביעת המהנדס גוטמן בחוות הדעת מטעמם. מומחה בית המשפט התייחס לליקויים האמורים בסעיף 6 לחוות דעתו וציין לגבי מרביתם כי אין הם מצויינים בפרוטוקול קבלת נכס ובדו"ח עבודת תיקוני שנת הבדק. לפיכך, קיימת סבירות גבוהה כי ליקויים אלו הם פועל יוצא של תחזוקה לקויה של התובעים. לטענת התובעים, ליקויים אלו אינם מוזכרים בפרוטוקול מסירת הדירה, משום שהנתבעת סירבה לעשות כן, אך הם מצויינים בפרוטוקול מסירה ראשונה של הדירה, כשלושה חודשים מוקדם יותר והוא סותר עובדתית את קביעות המומחה מטעם בית המשפט, אשר ככל הנראה לא שם לבו לכיתוב האמור בפרוטוקול המסירה הראשונה. עוד טוענים התובעים כי במסגרת תיקון הליקויים על ידי הנתבעת, עשתה זו שימוש בחומר אשר פגע באיטום המשקופים והדלתות וגרם לליקויים נוספים בדלתות הדירה. הנתבעת מכחישה טענה זו ובכל מקרה טוענת כי תיקוני הליקויים הללו כלל אינם חוסים תחת כנפי אחריותם, בהתאם לתנאי הסכם המכר. כפי שעולה מן הראיות שבתיק, התובעים לא תמכו טענתם בראיה כלשהי שיש בה כדי להעיד על הנזק שגרמה הנתבעת, לכאורה, לדלתות הדירה ולמשקופים עקב שימוש בחומר מסויים. כמו כן, מעיון בהסכם המכר, ניתן לראות כי בהתאם לסעיף 18.2, לא חלה על הנתבעת אחריות כלשהי לכל נזק שיגרם לפריטים אשר מהווים תוספת למפרט הטכני, טרם התקנתם ו/או לאחריה. במקרה שלפנינו, התובעים בחרו לשדרג את דלתות דירתם ולשם כך, פנו לחברת "פנדור" והזמינו דלתות מסוג אחר אשר אינו כלול במפרט הטכני. אשר על כן, אין לחייב את הנתבעת ברכיב זה ובהתאמה אין לכלול בסעד הכספי את העלות בסך של 1,200 ₪ בסעיף 6 לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ("נגרות" - דלתות). איחור במסירת הדירה התובעים עתרו לקבלת פיצוי בגין איחור במסירת הדירה. מועד מסירת הדירה, בהתאם לחוזה המכר, נקבע ליום 30.03.08 ואילו, בפועל, נמסרה להם הדירה קרוב ל- 12 חודשים לאחר מועד זה, ביום 10.03.09. תיקון מספר 5 לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 אינו חל בענייננו, שכן חוזה המכר נכרת בין הצדדים טרם תחילת תוקפו של התיקון וכך, גם בניית הבניין המשותף הסתיימה קודם למועד זה. בהתאם לסעיפים 4.8 ו- 18.1 להסכם המכר, מאחר והתובעים הזמינו מן הנתבעת שינויים שונים בדירה ותוספות למצויין במפרט הטכני, דוגמת התקנת זכוכית בידודית בדירה ותוספת תריס חשמלי בחדרי השינה, נדחה מועד מסירת הדירה למשך התקופה הדרושה לצורך ביצועם ולכל הפחות, ל- 14 ימים. סעיף 25.2 להסכם המכר קבע כי באם תתעכב הנתבעת במסירת הדירה לתובעים, בתקופה העולה על שלושה חודשים ממועד המסירה הקבוע על פי ההסכם, וזאת שלא כתוצאה מביצוע שינויים בדירה ו/או גורמים שאינם בשליטת הנתבעת, אזי יהיו התובעים זכאים לקבלת פיצוי חודשי, קבוע ומוסכם, מעבר לשלושת חודשי האיחור ולתקופת הדחייה בשל שינויים שבוצעו בדירה, בסך של 700 דולר לכל חודש. מאחר ולא נקבעה מסגרת זמן מוגדרת לצורך ביצוע השינויים הנ"ל בדירה, אניח כי היא המינימום הנדרש בהתאם להסכם המכר, קרי 14 ימים. כך יוצא שמניין שלושת חודשי האיחור יספרו החל מיום 15.04.08 ובסך הכל, על הנתבעת לפצות את התובעים על כ- 8 חודשי איחור במסירת הדירה, החל מיום 16.07.08 ועד ליום 10.03.09, מועד מסירת הדירה בפועל לתובעים. מעיון בראיות שבתיק, עולה כי הנתבעת אכן פיצתה את התובעים בגין האיחור האמור במסירת הדירה. על כן, דין עתירת התובעים לעניין זה להידחות. אי אספקת מטבח לטענת התובעים, עקב עיכוב באספקת ארונות המטבח, הציעה להם הנתבעת להתקין את ארונות המטבח שרכשו באופן עצמאי ובהמשך, תספק להם הנתבעת את ארונות המטבח אותם התחייבה לספק, וכך נעשה. בדיעבד התברר כי התובעים לא יכלו לקבל ארונות מהספק באם הם לא יותקנו בדירה ולכן עתרו לקבלת זיכוי על סך 4,000 ₪. הנתבעת מאשרת את סכום הזיכוי בגין אי אספקת המטבח לדירת התובעים, אך טוענת כי זיכתה את התובעים על דרך קיזוז מהתשלומים שהיו חייבים בגין השינויים והתוספות בדירה (צורף דו"ח מצב חשבון דייר ובו מצויין כי ניתן לתובעים זיכוי כאמור). בנסיבות, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה בעניין זה, לא הציגו ראיה התומכת בטענתם ודין התביעה ברכיב זה להידחות. ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, אם התגלתה אי התאמה הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה. ככלל, ההלכה הפסוקה העדיפה את רצונו של רוכש הדירה לקבל פיצוי כספי על פני תיקון הליקויים על ידי הקבלן, בהתקיים מספר נסיבות; כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות סבירה ונאותה לתקן את הליקויים; כאשר ניתנה לקבלן הודעה על קיום הליקוי, אך הוא לא טרח לתקנה; כאשר בוצעו ניסיונות לתקן את הליקוי מצד הקבלן, אך הם לא צלחו; כאשר תיקון הליקוי כרוך בפיקוח צמוד (ראה אביחי נ' ורדי, דיני מכר דירות (מהדורה שלישית, התשס"ט-2009), 437); וכאשר הקבלן מודה בקיומם של הליקויים ונכונותו לתקנם היא רצינית (ע"א 472/95 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2), 585). לאחר שבדקתי, בחנתי ושקלתי את מארג הראיות וטיעוני הצדדים, נדמה כי לא הוכח קיומו של פגם מהותי בהתנהגות הנתבעת, אשר התייחסה בצורה נאותה ורצינית לתלונות וניסתה לבצע תיקונים, יחד עם זאת עולה כי לא כל הדרוש תיקון אכן תוקן. במצב דברים זה, אין מקום לכפות על התובעים ליתן לנתבעת הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע התיקונים (ע"א 8939/01 חיים אביצור ואח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6), 83, 93). כמו גם טענות התובעים שלא נסתרו, בדבר אי האמון שהם חשים כלפי הנתבעת וכלפי יכולתה לתקן את הליקויים, כאשר כיום היא אינה מצויה בתחום הבניה. לפיכך, אין מקום לחייב את הנתבעת לבצע תיקונים ויש לפסוק סעד כספי לטובת התובעים כמפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בצרוף 30% בגין תיקון הליקויים על ידי קבלן מטעמם. עוגמת נפש בתי המשפט הכירו באפשרות הפיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מאי תיקון ליקויים והמשך מגורים בדירה ובשל אי הנוחות שתיגרם בעת תיקונם בעתיד (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס ואח', פ"ד מו(2), 60, 65). באיזון הראוי ובמידתיות הנשקפת מהנתונים בתיק זה, נגרמה לתובעים עוגמת נפש ואי נוחות מהעדר יכולת להנות מהדירה באופן סביר ולפיכך מחייבת בפיצוי בסך 4,000 ₪. אשר על כן, מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את עלות התיקונים בצרוף פקוח הנדסי 11,500 ₪ בתוספת 30% בגין ביצוע על ידי קבלן מטעמם, סה"כ 14,950 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת (14.10.12) ועד היום. כמו כן מחייבת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ ומע"מ. פיצוייםליקויי בניהאיחור במסירת דירהמסירת דירה / איחור במסירת דירהעוגמת נפש / נזק לא ממוניחזקה בנכסהנדסה / מהנדס